מערכת COL | יום ט"ו טבת ה׳תשע״ז 13.01.2017

ההתרגשות של הגר"ח קנייבסקי ● הרב זלמן רודרמן

השבוע נחשפתי לוידאו קצר תחת הכותרת, "כש'יחד', ירמיה דמן והילד דודי פולק ריגשו את הגר"ח קנייבסקי" ● בוידאו נראה המחזה המרגש בהחלט הבא: יושב הגר"ח קנייבסקי במסיבת 'שבע ברכות' וסביבו יהודים מכובדים, והם שרים שיר דבקות בעוד הגר"ח מאזין לו בעיניים פקוחות וגם עצומות, וכל שאר המסובים נשאבים אף הם לתוך מתק המילים וערבות המנגינה. ומה הם שרים? שרים הם, "והנה ה' ניצב עליו ומלוא כל הארץ כבודו ומביט עליו ובוחן כליות ולב עם עובדו כראוי", מילותיו העוצמתיות של כ"ק אדמו"ר הזקן זיע"א בתחילת פרק מ"א – אחד הפרקים היותר יסודיים – בספר 'תניא' קדישא  ההתרגשות של הגר"ח קנייבסקי
ההתרגשות של הגר
צילום: מתוך הוידאו, באדיבות מקהלת יחד
הרב זלמן רודרמן

לפעמים כל מה שצריך כדי לראות (ולהבין) את התמונה המלאה זה... זמן וסבלנות. במיוחד הדברים אמורים כשמדובר על תהליכים המשתרעים על פני שנים. הבעיה היא שבדרך כלל מי שרואה את ההתחלה לא יראה את הסוף. ולהפך, מי שרואה את הסוף לא ראה את ההתחלה.

לדוגמה, הדור הצעיר רואה הדלקת חנוכייה ציבורית רבת משתתפים בלב הכיכר האדומה במוסקבה ומתייחס לכך כאל מאורע שגרתי. הוא איננו מסוגל להבין את גודל הנס ואת עוצמת הפלא שבדבר. כי הוא לא היה שם לפני ארבעים-חמישים שנה ויותר, כשיהודים פחדו פחד-מוות להסתיר בתוך ארון בגדים בביתם חנוכיית פח קטנה ופשוטה, מחשש שייתפסו ויישלחו לבלות את שארית חייהם בסיביר. רק מי שזכה לחיות את כל השנים הללו ולראות את המהלך כולו קולט את מלוא התמונה ומבין את המהפך הלא ייאמן שהתחולל במדינה 'ההיא'.

ואפשר לתת לעיקרון הנ"ל דוגמאות רבות נוספות.

כעת תשמעו סיפור אמיתי מהחיים: בילדותי למדתי בחיידר ליטאי בעיר מגוריי אז, פתח תקווה. מבחינות רבות הוא היה חיידר טוב, טוב מאוד אפילו. הרבה מאוד תורה ומוסר ודרך ארץ קניתי שם. אבל החיידר הזה היה ליטאי באופן מובהק.

כילד חב"דניק תמיד הפריע לי שבין שלל תמונות גדולי ישראל שעיטרו את חדר המבואה לחיידר לא התנוססה תמונה של אף לא אחד מאדמו"רי חב"ד. הציקה לי גם העובדה שרפרטואר השירים בחיידר לא כלל שום ניגון חב"די. ועוד כהנה רבות.
בכיתה ו' היה לנו מלמד חסיד חב"ד, תלמיד חכם גדול תושב בני ברק, שכדי לשמור על מקור פרנסתו הצניע את חב"דיותו. אבל אני עליתי על זה ובין שנינו התפתחה לה שפת רמזים של אנוסים. לפעמים הוא היה מספר סיפור על "אחד מגדולי ישראל" וכשהתעניינתי מי היה אותו גדול, היה עונה לי כממתיק סוד, "תשאל את אבא שלך". אבל אלה כאמור היו רמזים שניתנו בקודים מחתרתיים ולא היה בהם כדי להפיס את דעתי. הדיסוננס בין כל מה שראיתי ושמעתי בבית לבין האווירה בחיידר, הסב לי מועקה לא קטנה.

כאן בא הסיפור עצמו. שנה אחת הגיע אלינו מורה (ללימודי קודש) לשעות אחר הצהריים, והוא העלה את תחושת המועקה שלי לגבהים חדשים. הלה שילב השקפה אנטי חסידית ואנטי חב"דית בוטה עם מנה גדושה של רשעות ועם מידה לא מובטלת של איוולות. הוא לא החמיץ שום הזדמנות לסנוט בחב"דיות שלי, באופן ישיר או עקיף. אין לדעת כמה רחוקות היו דעותיו מדעותיהם של אנשי צוות אחרים, אבל הם לכל הפחות השכילו לשמור את מחשבותיהם בבטנם. בבית לימדו אותי להתעלם מהערותיו של המורה הפוגע ובדרך כלל הצלחתי לעמוד באתגר.

עד לאותה פעם שבה הלז בז בגסות רוח מכאיבה לספר ה'תניא' קדישא. לא אצטט במדויק את אמירתו הבזויה, רק אציין כי בדבריו השווה בין ספר היסוד הקדוש לבין ספר הרפתקאות חילוני מפורסם. הוא עשה זאת כשחיוך מרושע על שפתיו ותוך שעיניו פוזלות אליי כדי לראותני מתכווץ. אלא שבאותה פעם לא התכווצתי ותחת זאת מחיתי בקול רם על ההתבטאות הנלוזה. לא הסתפקתי בכך ואף עירבתי את הוריי שהביעו את תרעומתם באוזני מנהלי החיידר. אינני זוכר דברים מדוייקים, אבל דומני שהמורה אולץ להתנצל על אמירתו בנוכחות כל הכיתה או לכל הפחות בפניי.

באותן שנים עמד החיידר בנשיאותו של הגר"י קנייבסקי (הסטייפלער), ומנהליו נהגו תדיר להשתבח לפנינו בייעוץ ובהכוונה הצמודים שהם מקבלים מאיתו. לאחר פטירתו נכנס החיידר תחת נשיאות בנו, רבי חיים קנייבסקי, אך זה כבר היה אחרי שסיימתי את לימודיי במוסד ונעשיתי 'תמים' בישיבה היקרה בלוד.

פרט משמעותי נוסף: את לימודיי בחיידר בפתח תקווה סיימתי בשלהי שנת תשמ"א. השנה ההיא וזו שקדמה לה היו תקופת שיא בהתנגדות הליטאית הבני ברקית לחב"ד. במוקד האש שהבעירו עסקני המחלוקת היו תהלוכות ל"ג בעומר, פעילות צבאות ה', י"ב הפסוקים וכו'. תקופה זו הייתה גם תקופת שיא מבחינת הוויכוחים שנאלצתי לנהל עם ילדים אחרים בחיידר, על כך ש"משה אמת ותורתו אמת". לגמרי לא מפתיע כי דווקא בלהט בוויכוחים הללו נצרפתי סופית כחב"דניק מטעמי אידאולוגיה ולא רק מטעמי משפחולוגיה.

לימים יתברר כי התקופה המתוארת הייתה ניצוץ ראשון וכעין קדימון בלבד לקראת תבערת המחלוקת הגדולה שעתיד אותו חוג מצומצם להצית בשנת תשמ"ט, מחלוקת שסחפה אליה את רוב הציבור הליטאי ואת חסידות בעלזא המעטירה (שמאז כבר הספיקה להתנער מפרק היסטורי לא מפואר זה בעברה, ולשוב אל חיקם החם של ממשיכי דרך הבעש"ט הקדוש).

עד כאן סיפורי העבר.

ומדוע אני מספר לכם כל זאת? התשובה הולכת להיות הרבה יותר קצרה מן ההקדמה הנ"ל. מפני שהשבוע נחשפתי להסרטה קצרה שהופיעה היכן שהוא, תחת הכותרת, "כש'יחד', ירמיה דמן והילד דודי פולק ריגשו את הגר"ח קנייבסקי".

בהסרטה נראה המחזה המרגש בהחלט הבא: יושב הגר"ח קנייבסקי במסיבת 'שבע ברכות' וסביבו יהודים מכובדים, בני משפחה ואנשי חצר – מסלתה ושמנה של האליטה הליטאית. בצד אחר של השולחן יושב בעל המנגן הבעלזאי המשובח ר' ירמיה דמן כאשר לצידו עומד הנער דודי פולק, אף הוא מבית בעלזא, וסביבם חבורת המשוררים החסידית 'יחד'. והם שרים שיר דבקות בעוד הגר"ח מאזין לו בעיניים פקוחות וגם עצומות, וכל שאר המסובים נשאבים אף הם לתוך מתק המילים וערבות המנגינה. ומה הם שרים? שרים הם, "והנה ה' ניצב עליו ומלוא כל הארץ כבודו ומביט עליו ובוחן כליות ולב עם עובדו כראוי".

כן, אלה הן מילותיו העוצמתיות של כ"ק אדמו"ר הזקן זיע"א בתחילת פרק מ"א – אחד הפרקים היותר יסודיים – בספר 'תניא' קדישא. אלה הן גם אותן מילים אשר נבחרו על ידי כ"ק אדמו"ר זיע"א להיכלל בי"ב הפסוקים – 'פסוקים' שכל חייל צעיר בצבאות ה' שינן ומשנן אלפי פעמים בחייו.

מה אומר לכם ידידיי? לפעמים כל מה שצריך כדי לראות (ולהבין) את התמונה המלאה זה... זמן וסבלנות.
צפו:
הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.