הרב מרדכי בלינוב ע״ה, מד"א קהילת חב"ד אובערויליא, רב אב״ד רבני ליובאוויטש בפאריז אשר הובא אמש (ה') למנוחות, כיהן עשרות שנים ברבנות בצרפת, אך קודם לכן זכה לצאת בשליחות הרבי לעיר מרקש שבמרוקו.

הנה סקירה מרתקת על השליחות מתוך הספר החדש: "חב"ד במרוקו" בעריכת הרב שניאור זלמן ברגר:

הרב בלינוב נולד וגדל בברית המועצות. לאחר מלחמת העולם השנייה הבריח את הגבול יחד עם מאות משפחות חב"דיות ולאחר נדודים הגיע לפריז. בחורף תש"כ השתדך עם רעייתו הרבנית שיינא רבקה בת הרה"ח ר' חנן לוין. בתקופה הבאה כתב לרבי שמוכן לעשות כל מה שהרבי יצווה עליו, כשהכוונה אם לעסוק בעבודה לפרנסתו או לצאת לשליחות וכדומה.

באותם ימים, המשפיע בישיבת "תומכי תמימים" בברינואה שבצרפת, הרב ישראל נח בליניצקי, שמע על מכתב הרב בלינוב לרבי, והגה רעיון לדאוג שהרב בלינוב יסע למרוקו כמגיד שיעור בישיבה בקזבלנקה. יש לציין כי הרב בליניצקי, המכונה "ר' ישראל נח הגדול", היה בקשר מכתבים עם הרב שלמה מטוסוב לאחר שנסע למרוקו. ההיכרות ביניהם החלה ככל הנראה בתקופה בה שהו שניהם בסמרקנד ולאחר מכן בברינואה.

הנה מכתבו המרתק, בו מבקש מהרב מטוסוב להציע לרבי לצרף את הרב מרדכי בלינוב למפעל השליחות המפואר במרוקו:

"יום ג' פ' ויקהל פקודי [כ"ג אדר] תש"כ –

לכבוד ידיד נפשי הרב התמים עוסק בצ"צ מהור"ר שלמה שי מאטוסאוו

אחד"ש כמשפט הנני בזה להודיעו היות שהבחור התמים הנעלה הר' מרדכי שי' בן הר' התמים שמואל דוד שו"ב בעלינאוו נתקשר בקשרי שידוכין עם ב"ג הבתולה מ' שיינא רבקה בת ר' חנן ליעווין ולעת עתה, עוד לא קבועה פרנסתו, כי זה לא כבר שכתב לאדמו"ר שליט"א, שמסור הוא אליו בכל מה שיאמר לו.

על כן באתי לבקשו ולהודיע בתור עסקן בתומכי תמימים כל ימי חיי [בקרעמנצ'וג, סמרקנד וברינואה], כי הבחור הזה יגע כל ימי חייו בתורה ועבודה והוא מלא וגדוש בכל מקצועות התורה וחוץ מזה יש לו כוח ההסברה ויש לו חיות בזה להעביר לתלמיד ובכוחו לפעול... ובאמת היה בחפצי שישאר פה בישיבתנו [בברינואה], אבל מצד כמה סיבות אינו רוצה בזה, ולכן באתי בזה להודיעו להיות כי שמעתי כי נחוץ לכם ריש מתיבתא [ראש ישיבה/מגיד שיעור] לאמר השיעור הגבוה והוא מסוגל מאוד לזה ולכן ישתדל כבודו לכתוב תיכף לכ"ק אדמו"ר שליט"א קודם שכ"ק לא החליט עוד איזה מקום, שאז בוודאי אי אפשר לשנות אבל כעת עדיין בוודאי אם תבקש מכ"ק אדמו"ר שליט"א שנחוץ לכם איש כזה לדעתי בודאי יסכים לזה, ויש לו חוש להתקרב עם הספרדים שבכאן...

ידידם ישראל נח בעלניצקי".

מספר חודשים חלפו והרבי ביקש שהחתן מרדכי בלינוב יגיע לניו יורק אל הרבי. כאשר היתה בעיה באישורי הכניסה לארצות הברית, הרבי עצמו דאג לחתום על המסמכים הנדרשים, וכאשר התקרב חג השבועות הרבי הורה שעוד לפני החג יגיע לניו יורק, וכך עשה. כאשר הגיע, הורה לו הרבי ללמוד שחיטה, ורק לאחר זמן הרבי הודיע לו כי עליו לנסוע בשליחות למרוקו.

לאחר זמן אכן הוחלט שהרב בלינוב יסע בשליחות לעיר מרקש. כרגיל ביציאת השלוחים למרוקו, מרגע שהוחלט על יציאת השליח העניין הפך לדחוף ביותר, כיוון שחבל על כל יום שאינו פועל במקום. בערב יום הכיפורים תשכ"א כתב הרב מטוסוב לרב בלינוב כי אם הוא ורעייתו יקבלו וויזה, שיגיע מיד, ואם לאו - שיקבל וויזה לזמן קצר ויגיע לבדו ורעייתו תמתין עד שיקבל וויזה לתקופה ארוכה. מלבד זאת מדווח הרב מטוסוב על ההכנות להקמת הישיבה:

"למעשה כבר גמרתי השבוע בענין שכירות הבית במאראקש בשביל ישיבה פנימיה, בית טוב ויפה. וכבר סידרתי שמה עם העובדים בנוגע לספסלים ושולחנות לאכילה. ועל ספסלי הלימוד ומיטות ושאר רהיטים הצריכים נסדר את זה אי"ה בכאן בקזבלנקה ונשלח לשם והכל יהיה מן המוכן תיכף לאחר החג. אבל צריך להיות שם במקום לסדר איזה תיקונים הצריכים לבית וגם לסדר מטבח וכלים הצריכים לזה, וזה צריך תיכף בשבוע שלאחר החג. כי יש שמה כשלושים תלמידים טובים, ויש לחשוש שאם יראו שהדבר מתאחר ונמשך, שלא יתפזרו לישיבות אחרות, וכמו שדיברנו בזה".

בימים הבאים הרב בלינוב הודיע כי הוא ורעייתו קיבלו וויזה לחודש, ויסע מיד אחרי החגים. ואכן בכ"ח תשרי הודיע שיוצא הלילה לקזבלנקה. וכאשר הרב בלינוב הגיע למרוקו, נסע הרב מטוסוב עמו כדי להקים את הישיבה, והלימודים החלו בחודש מרחשוון. במכתב מיוחד מי' מר חשון תשכ"א מבשר הרב מטוסוב לרבי על ההכנות להקמת הישיבה, בה יהיו כנראה כיתה אחת ללימוד גמרא ושלוש כיתות ללימוד חומש. עוד מוסיף הרב מטוסוב, כי רבה של מרקש הרב מכלוף אבוחצירא הביע את שמחתו על הקמת הישיבה במקום. לאחר מספר ימים של התאקלמות שיגר הרב בלינוב מכתב אל הרב מטוסוב, ובו מדווח על מצב הישיבה ומבקש סיוע בתחומים מגוונים:

"הנני להודיע כמדובר בטלפון דברים הנחוצים לעת עתה עבור הישיבה, ראשית כל טליתים קטנים לערך מאה, תפילין גם כן כנ"ל זוגות. מסכתות בבא מציעא עוד עשרה לערך, משניות שלושים, נביאים מאה ושלושים של יהושע שופטים, ואחדים מכולם [מכל הנביאים] וגם ש"ס נחוץ עד מאוד, וכבר ביקשו התלמידים הקשישים גמרות לעיין בהם, וגם עוד ספרים קצת עבור הישיבה, תהילים מאה, וחמישים סידורי תפילה הנוסח שלהם אם נמצא במחניכם. מזוזות עשרים, אם באפשר גם תניא במספר מסוים. תמונות האדמו"רים אם אפשר כפולים [כלומר, שתי תמונות מכל אדמו"רי חב"ד]. טבלות שחורות [לוחות קיר] עבור הכיתות, יומן עבור כל כיתה".

כפי שניתן להיווכח מהמכתב האחרון, כבר בתחילת הדרך מספר התלמידים בישיבה היה גדול, ובחודשים הבאים מספרם עמד על 150 תלמידים. הרב בלינוב כיהן בישיבה כמנהל וראש ישיבה, ולמרות העיסוקים הרבים להם נדרש במסגרת הישיבה והפעילות החב"דית שהקים במרקש, מסר מדי יום שיעור בישיבה.

השליחות לא ארכה תקופה ארוכה. כחצי שנה לאחר שהגיע הרב בלינוב למרקש קיבל הזמנה אל המשטרה המקומית, בה הודיעו לו שלא מאשרים לו אישור עבודה ולכן חייב הוא לעזוב את מרוקו תוך מספר ימים. בשלב מסוים נעצר ועונה קשות בעוון "פעילות ציונית" והעברת כספים לארץ ישראל. הדאגה בקרב השלוחים היתה גדולה: שליח, אברך צעיר, נתון במאסר בתנאים קשים, כשהדאגה השנייה היתה לכלל השלוחים. אך עד מהרה התברר לכל הנוגעים בדבר כי זו עלילה מקומית שנטוותה במרקש ומטופלת על ידי המשטרה המקומית, ואין זה קשור לכלל השלוחים במרוקו. מאז קיבל את ההודעה נעשתה שתדלנות רבה - בתחילה לנסות לבטל את הגזירה, ולאחר שהיה ברור כי הוא חייב לעזוב את מרוקו ואף שהה במעצר, הרב מטוסוב פעל שלא יובל מהמעצר היישר למטוס, אלא יוכל לגשת לביתו לארוז את מטלטליו. הדבר נעשה בליווי חיילים חמושים לביתו ומשם לשדה התעופה, שם שמרו עליו עד שדלת המטוס נסגרה.

"דבר הגירוש התפרסם בעיתוני ארץ הקודש ובהם "מעריב" והביטאון התורני "הנאמן". הגירוש היה בתחילת חודש ניסן, ובימים הבאים השליח הרב שלום איידלמן ביקר במקום כדי לעמוד על הנעשה ומה ניתן לפעול במוסדות. בשבועות הבאים, השלוחים הרב מטוסוב, הרב איידלמן והרב רסקין, ערכו ביקורים שבועיים במרקש, בזה אחר זה, כל אחד בשבוע אחר, וסייעו לתפקוד הישיבה והקהילה, עד שהגיע למקום ממלא מקום קבוע – הוא הרב מכלוף קריספין, שעד אז ניהל את מוסדות חב"ד בארפוד.

[מתוך הספר החדש: "חב"ד במרוקו". מראי מקומות והערות הובאו בספר, וכאן נשמטו מפאת קוצר היריעה].