ימי 770/ י' בטבת ה'תשל"א

הסתלקות הרבנית נחמה דינה

בעשרה בטבת של שנת תשל"א, נפטרה הרבנית נחמה-דינה, אישתו של הרבי הריי"צ ואימה של הרבנית חיה מושקא.

לפניכם יומן מרתק ממרוצת עשרת הימים שקדמו לעשרה בטבת של אותה שנה, בה רמזה הרבנית נחמה-דינה באוזני ר' חס"ד הלברשטאם שי', את העתיד לקרות אותה בימים הקרובים: "צריכים כבר לארוז את החבילות – צריך לנסוע הביתה", אמרה לר' חס"ד. אנחנו כבר נמצאים בבית, כתב לה ר' חסד בפתק, והצביע על הבית. הנה אנחנו כאן, תראי...

אבל הרבנית לא שעתה לדבריו, ושאלה-דרבנה: "היכן המכונית, צריך כבר לנסוע"...

בתחילת אותו שבוע שהתחיל ביום א' ו' בטבת – חלה הרעה משמעותית במצבה הבריאותי של הרבנית נחמה-דינה, ומחלת הסוכר שממנה סבלה זה מכבר התחזקה, והקשתה עליה את הנשימה. כל אותה העת הייתה הרבנית חיה מושקא בחדר אמה, סועדת אותה, ועוקבת בדאגה אחר ההידרדרות הרפואית של אמה.

במהלך אותם ימים נקרא כמה פעמים הד"ר זליקסון למיטת הרבנית. הד"ר ביקש לעשות לרבנית בדיקת דם ונמצא שרמות הסוכר היו גבוהות מאוד. הרבנית קיבלה תרופה על-מנת להוריד את רמות הסוכר, אבל ללא הועיל.

כמה פעמים באותו שבוע, הציל ר' חס"ד את חייה של הרבנית נחמה-דינה: כך למשל ביום רביעי, בשעה 16:00 נפסקה נשימתה של הרבנית והיא הכחילה ר"ל. ר' חס"ד חיבר מיד את החמצן ומצב הרבנית הוטב. כמה דקות לפני השעה שבע בערב, הופסקה נשימתה של הרבנית שוב.

הרבנית חיה מושקא שהייתה בביתה נחפזה לביתו של הד"ר זליקסון והביאה אותו ל-770. ר' חס"ד מיהר לרבי ועדכן אותו במצבה של הרבנית נחמה-דינה. "כשיגיע הד"ר זליקסון, תודיע לי", אמר הרבי לר' חס"ד.

עכשיו, כאשר המצב הוחמר והוגדר כאנוש, היו לידי מיטת הרבנית נחמה-דינה, הרבי, הרבנית חיה מושקא, משפחת הרש"ג, ר' חס"ד, ד"ר זליקסון, וכמה מזקני החסידים שהוזמנו דרך קבע על-ידי הרבנית נחמה-דינה לסעודות החג יחד עם הרבי. כשהמצב החמיר מאוד – הציע הרבי כמה חלופות ודרכי טיפול שלא נוסו על-ידי הרופא, אבל בשעה 19:20 נפטרה הרבנית נחמה-דינה, אשת כ"ק אדמו"ר הריי"צ.

מיד הורה הרבי לכסות את פניה של הנפטרת, והרבנית חיה מושקא כיסתה את פניה של אמה הרבנית. בשעת הפטירה הסתובב הרבי אל הקיר, ומחה את דמעותיו במטפחת.

הרבי ביקש מר' חס"ד לרדת מיד לבית-הכנסת למטה, ולהודיע לכהנים לצאת מהבניין, "ושלא ינסו למצוא התרים". כך נודע לכולם שהרבנית נחמה-דינה הסתלקה.

במשך כל אותו הלילה, ליל עשרה בטבת, שהו 11 תמימים סמוך למיטת הרבנית ואמרו תהילים במשמרות. (הרבי ביקש שיהיו 11 בחורים, כדי שאם אחד 'יחלום'...)

בינתיים ביקש הרבי לברר באמצעות זקני החסידים – הרב יעקובסון והרב סימפסון – האם "(קוברים) מניחים כלה ליד חמותה".

הרב יעקובסון השיב שהוא היה עם אדמו"ר הריי"צ בחלקת אדמו"ר מהר"ש, היכן שהרבניות טמונות שם, ושם הייתה כלה מונחת ליד חמותה. לחדר נכנס הרב משה-דובער רבקין בעל הספר 'אשכבתא דרבי', והרבי שאל גם אתו.

"הייתי בחלקת הרבניות", השיב הרב רבקין, "ואיני זוכר שהייתה כלה ליד חמותה". "אינך זוכר?", שאלו הרבי. הרב יעקובסון עמד על דבריו ואמר שהוא זוכה בבירור שכך היה... התבטא הרש"ג: "הרב יעקובסון שהיה שם זוכר שקברו כלה ליד חמותה, זה כנראה המעשה וכך היה", וכך נשאר הדבר.

במהלך הלילה הסתובב הרבי בפרוזדור בקומה השניה, כשידיו הק' אחת בתוך השניה, לחוצות, וכך הלך בין חדר היחידות של הרבי הריי"צ לחדר הנפטרת - בפנים מאוד רציניות. מידי פעם, כאשר הגיע לחדרו של הרבי הריי"צ, נעצר לרגע, בביטול, מבלי נוע, ואחר-כך הסתובב והמשיך בדרכו...

הרבנית חיה מושקא ששהתה בסמוך למיטת אמה, לא השמיעה קול ולא הוזילה דמעה. היא עמדה דומם מול מיטת אמה הרבנית. אחת מבנות המשפחה הציעה לרבי שיודיעו לאח הרבנית הנמצא בארץ-הקודש – הרב בן-ציון, על פטירת אחותו, שכן הוא יוכל להגיע למועד הלוויה, מחר.
"בשביל מה צריכים להודיע לו?", שאל הרבי. "בשביל מה צריכים את זה, ובשביל מה זה חסר, ובשביל מה הוא צריך לדעת", אמר הרבי, ודחה את ההצעה.

ביום חמישי, עשרה בטבת בשעה 12:00 יצא מסע הלוויה מ-770 של הרבנית נחמה-דינה ע"ה.

לפני שעלה הרבי לרכבו הוא הזמין את גיסו, הרש"ג, להצטרף לנסיעה יחד עמו. ואכן, במושב האחורי, ישב הרבי כשלצידו, ישב מזכירו האישי הרב חודוקוב ולצידו - חתני-דבי-נשיאה – הרש"ג. המכונית התנהלה לאיטה בכבדות, שלישית בשיירת המסע, מפלסת דרכה בין המוני החסידים שצבאו על כביש השירות של 770. לאחריהן – כמאה מכוניות פרטיות של אנ"ש, ולבסוף אוטובוסים מלאים באנ"ש והתמימים... שיירה ארוכה, מסע כבד.

בראש השיירה, נסעה מכונית משטרתית באורות דולקים, ולאחריה ארונה של הרבנית נחמה-דינה שניאורסאהן, אישתו של הרבי הריי"צ, שנפטרה בליל אמש באור לעשרה בטבת תשל"א.

במהלך הנסיעה אמר הרש"ג לרבי שהוא יתפלל לפני העמוד היות ולרבנית אין בנים שיתפללו עבורה. הרבי השיב שהוא יתפלל לפני העמוד אך רש"ג ביקש להתפלל בכל זאת לפני העמוד, וכך נמשך העניין חליפות כמה פעמים. לפתע, לחש הרבי באוזנו של הרש"ג דבר מה. נענה הרש"ג ואמר: "אי משום הא, ניחא לי"...

עם פטירת הרבנית נחמה-דינה הופסק נוהג סעודות-יום-טוב בביתו של הרבי הריי"צ, ומאז ערך הרבי את סעודותיו בביתו, ולאחר-מכן בבניין הספרייה הסמוכה ל-770.

הדאגה לחתן הגדול

המזכיר הרב יהודה-לייב שי' גרונר, סיפר סיפור הקשור לרבנית נחמה-דינה: מהו סדר ה'יחידות אצל הרבי – שאל פעם הרב גרונר, והשיב: בשנה הראשונה לנשיאות הרבי נודע לרבנית נחמה-דינה – אישתו של הרבי הריי"צ - שהרבי מקבל ליחידות מהשעה 8:00 בערב ועד לשעה 5:00 לפנות בוקר.

היא קראה אליה בדחיפות את שלושת אבירי החסידים – הרב שמואל לוויטין, הרב שלמה אהרון קזרנובסקי והרב אליהו יאכיל סימפסון. השלושה נחפזו להגיע לרבנית נחמה-דינה ב-770 בקומה השניה.

הרבנית פתח ללא שהיות: "אתם שופכי דמים!". שמעתי ממחותני הרבי הרש"ב נ"ע שבשעה שהרבי מקבל חסידים ל'יחידות', הוא נותן עד טיפת הדם האחרונה שלו.

והרבנית סיימה את דבריה: אינני יודעת מה יהיה עם חתני, אם הוא ימשיך בהנהגה הזו... אתם, זקני החסידים שדעתם נשמעת, צריכים לעשות משהו בעניין...

ואם נגענו בנושא היחידות – אף זו סיפר המזכיר הרב גרונר: מספר הרב גרונר:

תשרי אחד נרשמו קרוב ל-1500 איש כדי להיכנס ליחידות לרבי. ההנהגה באותם ימים הייתה שהיחידויות היו בימי שלישי ורביעי בשעות הלילה ועד לפנות בוקר, ולפעמים עד הבוקר ממש.
פעם אחת, ביום שלישי, התחיל הרבי לקבל ליחידות בשעה 8:00 בערב וקבלת האנשים ליחידות נמשכה עד 10:00 בבוקר!!

בראותי כך, מספר המזכיר, וכדי לשמור ככל האפשר על בריאותו של הרבי – הצעתי שהרבי ידחה את יום קבלת היחידות מהיום, יום רביעי, ליום חמישי.

אבל הרבי לא הסכים לדחות את מועד היחידות שתוכן מראש, ואמר: אם נדחה את היחידות ליום חמישי, האנשים שהיו צריכים להגיע לשבת לביתם לא יגיעו, שכן לא ניתן לצאת מניו-יורק ביום שישי, ותושבי ארץ-הקודש גם יפסידו יום עבודה ביום ראשון, והכל יהיה בגללי... לכן לא ניתן לדחות את היחידות ליום חמישי.

הרב אכן קיבל את האורחים ליחידות ביום רביעי שנמשכה עד לשעה 11:30 בבוקר!!