הרב ישראל גליס

גוט יו"ט גוט יו"ט.
לחיים, לחיים ולברכה.
בה' טבת מ"ז כבר הייתי בשליחות בדימונה.
אבל בתמוז מ"ה והלאה הייתי אצל הרבי.
נוכחתי בהתוועדויות עם הרבי, שמעתי את הזעקות שיצאו מקירות ליבו, ראינו את הרבי בכל אותה תקופה.
מי שנוכח שם דוקא בימים הקשים, יכול להבין את עוצמת הקטרוג וממילא את גודל הדידן נצח.
לומר שרצו לגנוב לרבי או לחב"ד ספרים, זה לגשם את הענין.
כן, רצו לגנוב ספרים, אבל רצו לגנוב לנו ולעולם כולם את הרבי, זה התבטא בספרים, באוצר של המלך, של הממלכה.
הרבי באותה תקופה לימד אותנו פרק בדרכי החסידות ואופן הנהגת המלוכה והממלכה.
זה היה ברור שיש קטרוג ומלחמה על ה"כתר".
שמענו את הצעקה שיצאה מקירות ליבו הטהור בהתוועדות "סאיז נאך א מאל א לוויה" וידענו מה הכוונה, ידענו שהרבי אומר לנו: הם מתעסקים איתי, זה ערעור עלי, על המלך.
לא רק חומש עם רש"י "קשה" היה לרבי ללמוד, גם ללכת קשה היה לו, ראינו איך כביכול בקושי הלך, איך החזיק בשולחנות, במעקות, איך רח"ל כמעט נפל...! שמענו את השיעול הקשה כל היום וכל הלילה (בג"ע התחתון), והבנו, חשנו, שמתעסקים איתו, שיש כאן מלחמה כנגד הממלכה, המלוכה, המלך!
כי אם הוא מלך, אז יש לו אוצר של מלכים שהוא רכוש הממלכה, ולא מדובר ח"ו ברכוש פרטי של אדם פרטי שעובר ומתחלק בין אנשים פרטיים, ואין מלוכה ומלך בישראל רח"ל.
אז תארו לכם כמה קשה היה לשמוע את המילים "דידן נצח" בדימונהההה.
נכון, שליחות, אבלללל.
היה קשה.
הרמתי טלפון לשליח הנצחי הרב יעקב שמולביץ ז"ל, התוועדנו יחד כשהוא היה בבית שאן ואני בדימונה.
בדיוק עמדתי לצאת לשיעור תניא, לקחתי איתי בקבוק משקה, נתתי להם לחיים, הם שרו ורקדו בגלל המשקה, ואני בגלל הדידן נצח.
אחר כך נסעתי לכפר חב"ד וזה סיפור בפני עצמו.
בה' טבת מ"ז הייתי בדימונה, אבל בתמוז מ"ה הייתי אצל הרבי וזו הסיבה שאני כל כך שמח בה'טבת.
לחיים