מערכת COL
|
יום כ"ג כסלו ה׳תשע״ז
23.12.2016
חלישות הדעת או מנוחת הנפש? • הגיגים לחנוכה
"המילה 'חנוכה' מסמלת את עיקרון החינוך המתבצע ע"י פיצוי ופיוס לעודד את הילד להתגבר על מניעיו הפנימיים המנגדים לקודש ולהיותו מודל של נר מאיר" • כמידי שבוע COL מתכבד להגיש את המאמר של רבקה ערנטרוי, מבוסס ומעובד עפ"י מאמרי האדמו"ר האמצעי • הגיגים לחנוכה
רבקה ערנטרוי
הגיגים לחנוכה
אנו חוגגים את חג החנוכה לזכר חנוכת המזבח שחולל ע"י היוונים.החג הזה מוצא את משמעותי הרוחנית והחינוכית לארך ימי ההסטוריה היהודית.
המילה חנוכה מסמלת את עיקרון החינוך המתבצע ע"י פצוי ופיוס של פרס לעודד את הילד להתגבר על מניעיו ומחדליו הפנימיים והמנגדים לקודש ולהיותו מודל של נר מאיר!
האנרגיה הבהמית מתגלמת בחלב של הנר הנשרף ומעלה שלהבת של אור.
בשלהבת ניתן להבחין בגוון התכלת (אוכמא) בתחתית ומעליה שלהבת בהירה (חיורא) האור הבהיר נמשך מלמעלה למטה ומעורר את הנפש הבהמית להיכלות (גוון תכלת) על קרבן המוקרב על מזבח של קודש. (מזבח החיצוני)
שני האורות האלה מסמלות את בטוי האהבה שהיד רוחש בנבכי לבבו והם באים עתה להתגלמותם בשל העלאת הנרות במנורה ע"י אהרון בבית המקדש
ואנו ממשיכים עקרונות אלו ונותנים להם תקומה ותחיה בהעלאת נרות חנוכה!
(הגמטריה של פעמיים אור (בתחתית השלהבת והשלהבת הבהירה והעליונה - ממנה מוקרן האור הזך - עולה על הגמטריה של המילה: ואהבת - 414
אור +אור= 207+207
א) מתנת החינוך לחנוכה העילאית ביותר:
נוכל, אולי, להעניק לילד בחג החנוכה השנה (בחג החינוך) מתנת נועם של אהבה וחדמי חנוכה כדי לחשל את נפשו שיבחר בטוב!...זוהי מגמה האומרת להביא את הנער למצב של רוגע ומנוחת הנפש - בעוד רוח חיים רווית עלץ נעורים שוקקת בתוכו והיא שופעת אהבה וחסד ורוך...
מחנך דגול אינו מעניק זאת לילד בתור עצם נספח.. נוסף אך בשל כישוריו האומנותיים הוא יודע למצוא את השלווה הזאת... את העונג העמוק הזה בנבכי הלב של הילד והמחנך מאתר ומגלה לילד את הנכס האדיר המקנן בן - כי הוא מעלה את הנרות, את הניצוץ שכבר קיים, אזי מתחבר הנער עם האושר הזה מאליו... זהו הנכס האישי שלו.
בכך הוא משדרג את עמדת הילד שלא תעבור עוד את טלטולי התהפוכות של סערה במצבי רוח קודרים, ספוגי תמורות מוקצנות..
נפשו נהנית עתה ממאזן, מיציבות והשלווה הפנימית שלו שוב לא תטוש אותו והוא לא יחוש עוד מעורער...
כשאהרון נכח שה' לא בחרו להיות בינות שאר הנשיאים שנועדו לחנוך את המזבח - חלשה דעתו!
מזבח בתוכי לבב המקדש היהודי הוא מונח המורה על עבודת הקרבנות... על תנועה של הקרבה ומסירות נפש לערוך שנויים בכיוון של הזדככות... של התעדנות ולהתמודד עם מוטיבים קשים ביותר... עקשים וסרבנים... הסכוי להכניע אותם מותנה כ"כ בסיוע והדרכת המחנך... המעורר והצתדלק את מה שכבר קיים...
המזבח הזה עשוי לקרוס תחת המסע המכריע של מניעים הזקוקים לטהרתם...
לכן פקד ה' על נשיאי העדה... המכובדים שבשבטים לחנוך את המזבח ולהעניק לו שי של קרבנות לרוב ומתנות למזבח לחזקו ולהכשירו שיירתם למשימה... (מזלגות וכפות וקערות של כסף וזהב)
אהרון בתור שושבנין העם התפלא מדוע מקומו במשימה זו נפקד, הרי, הוא זה שמעלה את העם לאלוקיו כשושבנין המאמץ את לב הכלה שתתקדם לעבר חתנה ותקים עימו בנין עדי עד, בעוד היא חשה רטט... אך השושבנין מדבר על ליבה... משדל ומעודד...
ובמערכת החינוך המורכבת אנו מוצאים בראשית הדרך תחילה שלב של שידול, חיזוק בפרס המותאם ללב הילד ולאופיו וכך יהיה ניתן לכבוש אותו ולכוונו לכיוון, כך כש"גם כי יזקין לא יסור ממנה"..מאורח זה, היות והוא נסתבר ונתקבל אצלו מתוך נועם ועונג!
ואהרון תמה כ"כ מדוע אין הוא נמנה בין הנשיאים ברי מזל אלה, לעודד את הלב לבנות מזבח בלבב ועליו יהיו מועלים קרבנות בהמה לכפרה... להזדככותה של הנפש הבהמית,ו הרי הוא כ"כ מתאים לכך בשל שרש נשמתו הנשגבה...
הוא לא חמד את היוקרה ואת תחושת החשיבות אך הוא השתוקק מתוך דעת רחבה וכובשת להקריב...להשפיע... לבנות, אז מדוע פסח עליו ה' בטקס זה של חנוכת המזבח ודעתו של אהרון חלשה עליו?
"חייך, שלך גדולה משלהם" - ניחמו ה'. "השליחות שלהם ויכולתם הכשירה שלהם, מותנית בעבודתך ומשם היא נשאבת!" הוא קבל את המסר האלוקי!
העלאת נרות המנורה היא תנועה שמפיחה את החיות בחניכת המזבח ובהעלאת קרבנות המזככים את נפש האדם! הכיצד?
ב) אש המזבח מול אור המנורה
בעוד האש על המזבח מלחכת את בשר הבהמה ודמה נשפך ואת העץ הנחרך - היא ניכרת מאוד ובולטת ומקימה שאון של לחוך העץ והיא מעלה להבה אדומה כהה ואורה אינו בהיר וזך כאותו אור הנמשך מפתילה בשמן..
האור בנר המנורה במקדש (ובמנורת החג, המתודלק בשמן זית זך) הוא צלול, טהור ובהיר והשלהבת מתרוממת בלאט ובחשאי ללא מנגנוני הגברה...
שעה שהלהבה נמשכת מתוך הנפש הבהמית הסוערת וכשאין לה הכוונה ושמירה - הלהבה העליזה הזו עשויה:
א)לאבד מהבהירות שבאור והיא חלילה, תתעתע בקדרות ואז חלילה בגלל החשכה היא עלולה למעוד ולסטות מהנתיב הסלול והמכוון, היות והיא אינה רואה ומבחינה ומיודעת לסיטואציה בה היא נמצאת ולסכון האורב לה בשל סטית מה מהנורמה שנקבעה מראש לבטח את היהודי...
ב)והשמחה והעלץ שהיו אמורים להתמשך לטווח האין סוף - נקטעים לפתע ואת מקומם כובשים רוח קודרת... כעוסה... היות והעלץ פה מותנה בהשגת המוחין במוטיב משמח וכמוטיב זה נעלם - חולפת עימו השמחה המוגבלת ותלותית...
בעוד אש המזבח מגלמת את כח הבינה שהוא חי את עצמו ומרגיש את מאוויו האישיים וכל הכרוך סביבו נעלם ממודעתו, הרי ששלהבת המנורה משקפת את נקודת החכמה המסמלת שכחה עצמית לחלוטין וריכוז שלם בנקודה מתוך הקרבה והתמסרות...
בעוד כח הבינה באש החמימה שבו - מייבש, מפריד הרי שהחכמה המשולה למים מעניקה לחלוחית לעצם ומאחה ומחברת ומרכיבה את חוליותיו שהתפרקו...
הבינה היא המשכיות של נקודת החכמה שבאה לתנועה של פרוד מסויים מהשרש שלה והתפרקותה... ואמנם, וע"י החכמה מתאחים ומתחברים החוליות המבותרות האלה בהרמוניה נהדרת שלא שררה כאן עד כה...
אהרון מסמל את הכח המברר... מזכך את הנפש הבהמית ממחדליה והוא עושה זאת בנועם, בלאט, בחשאי בתנועת השלהבת העולה ומלבלבת באורו של השמן...
הוא מכוון את שלהבות המנורה את שבעת הרגשות שלנו שיפנו אל הקנה האמצעי הוא הרצון והפונה לקדש הקדשים...
הרגש מתנועע והוא נמשך אחרי הרצון. תפקיד המחנך הוא לכבוש ולהוליך שבי את הרגש ולהלהיט אותו אחר הקודש!
הכהן המעלה את הנרות במנורה - נהנה משלווה ורוגע.... ואולם, האש המפעמת על המזבח - יוקדת וחמה ותוססת. אהרון מכוון אותה. מגונן עליה מעלה אותה כאותן שלהבות נרות המנורה אל על אל הקדש אל המקור ממנו היא נמשכה ונפרדה והוא מעניק לה יכולות ומסוגלות לדלוק לפרק זמן ארוך ללא הפוגה, והוא ממשיך לה את סוד האור הבהיר, כך שלא תתהה ולא תטעה עוד בנתיבות המחשך שלה....
והשאון העולה ממנה הוא עד למלחמה הפנימית המתלקחת בה בין הרצונות הבהמיים למשאלת החיים לקודש של הנשמה...
האנרגיה הזו מתוכי עולם של חומר בהמי - טומן בתוכו מקורות של קודש עצומים ונעלים ביותר, שהרי תחילתן נעוץ בסופן וסופן נעןץ בתחילתן..
ועתה בהעלאת הנרות ע"י אהרון - מתנשאת להבה זו ומתחברת למקומה ושם היא מוצאת את מנוחתה... את שלוות נפשה המקננת בה בנבכי הנשמה..
ואהרון שהעלה אותה ורומם אותה לנקודת העונג שלה - מתנשא אף הוא עתה (באחרית הימים) למקור נעלה שבעלדי הלהבה התוססת והמעלה אותו (של אש המזבח המגלמת את הנפש הבהמית ומעלת השאון ושאינה מאירה כאור הנר)- לא היה מגיע!
איה הם הנשיאים שבקרבנו שיתניעו בנו אנרגיות להתרומם ולהתעלות? איהו הנועם והרוך והחסד של אהרון המתמשך אלינו בצליל הפעמונים שבשולי המעיל? (למרות היותו סמל לתנועות הבלאט והחשאי)
הפעמונים הללו של אהרון בשולי המעיל ושמקישים בינותם ומעלים הדי קול - הם המביעים הזדהות והבנה ורצון אוהב לעודד ולנחם את אותם לבבות - בהם מקישים קולות של חכוך בין הרגש הבהמי והרגש הזך והנפש שואלת לשלווה ולשלום.
ואהרון אוהב שלום - מרומם... מעלה ומנשא את האש הלוהטת בנזבח לב האדם - בחשאי ובלאט ומשרה שלווה... מנוחה ואור!
ובאחרית הימים יתעלה אהרון לאותו מקור אליו לא היה מסוגל להגיע מעולם לולא אותה אנרגיה סוחפת של הנפש הבהמית שנזדככה ולאחר היטהרתה היא מעלה את אהרון... היא מרוממת את מי ששחרר אותה מהזוהמה ונשא אותה בעבודת העלאת הנרות...
חג אורים שמח!
(מעובד עפ"י מאמרי האדמו"ר האמצעי (במדבר חלק ב' פרשת בהעלותך)
.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
