מערכת COL
|
יום י"ט כסלו ה׳תשע״ז
19.12.2016
בקעה שהיא הר ● רבקה ערנטרוי
"דווקא תנועת הביטול של האדמו"ר הזקן בפטרבורג שאמר לא לשרוק עליהם ולא להתרומם עליהם - היא שהמשיכה אליו את כל החסדים של ראשית מועד הפצת המעינות חוצה באופן משמעותי ונרחב כ"כ..." ● הגיגים לי"ט כסלו מאת רבקה ערנטרוי, מעובד ממאמר י"ט כסלו "קטונתי מכל החסדים שנת ה'תשכ"ג למאמר המלא
בובת השעווה בדמות אדמו"ר הזקן שהציבה הנהלת מוזיאון הכלא בפטרבורג (צילום ארכיון: ברלה שיינר)
רבקה ערנטרוי
בקעה שהיא הר
סוף סוף הועילו לך שארית כוחותיך והובילוך להתאושש ולהתנחם קמעה מהזעם הנורא שהסבה לך פגיעתו הקשה של רעך...
היא חדרה עמוקות לנפשך ורוששה וערערה לחלוטין את רגשותיך - לפתע אתה מזדקר ומבקש לשלוח בו זרוע נקם... כך, אולי, תחוש מתפייס ומתרענן וכיצד, לכאורה, הרוח שבה אליך ומחיה אותך מחדש...
לבך רם ומתנשא עליו עתה ואתה עומד למחוץ את עמדתו בשריקות פראיות עליו ולהפגין נגדו את רגש ההתנשאות (החיצונית) שלך וכך אתה משער, אולי, תשכיל להשקיט לחלוטין את הסערה שטרם שכחה ועדיין דרוכה בך...
אבל... רעי היקר... הסכת ושמע... הסכת מלשון יסכה (שרה) - הכל סוכין בה (מסתכלים) בה בשלל יופיה...
והתבונן נא, הסכת מלשון הנותן ל"שכוי " בינה...
אינך מתכוון להוות את הגורם האורב לך ושבעטיו יווצר בתוכך מצב של שבירת הכלים... כשכוחותיך הרעננים יהוו מקור יניקה לחיצוניים...
הם ממתינים לשקיעת האופקים שלך... שיצטמצמו ויהיו כה צרים ואילו יתפעלו בך נוהג שאינו נשלט וכך יוכלו להתנקש בך..
הם נכספים לשריקות המופרעות שלך ולהתעוררות הזעם שלך... לתחושה של התנשאות סרק חיצונית בתוכך... כי היא עוד תבעיר את חמתך ותסעיר את רוחך שלא תשב בכליה...
ואז יוכלו הם, חלילה, להעלות בחקתם את החדווה השוקקת בתוכך ולשבות את עלץ הנעורים, שעדיין מפעם בך...
כל שפע שאינו חודר פנימה לתוכיות הכלי - עשוי להידלף למקומות בלתי רצויים...
נניח שהמלמד שלך משתטה ומגזים ובשל ההתנשאות המצוצמצת שלו, הוא מתעקש בהבהרת מושכל שדווקא, עומד למעלה מתפיסתך... אזי המעט שחודר בתוכךואינו נתפס כראוי - יגרום בך בלבול מאיים וחוסר בהירות משווע ומסוכן...
דווקא היכולת שלו להיות "קטן" בעיניו... עניו ומצטנע, הן עובדות המעידות על מרחבים ועוצמות המקננות בו..
ואילו יחשלו בו את רוחו וירחיבו את מודעותו ויעניקו לו את המסוגלות להצטמצם... להשפיע חסד שלא בשל מניעים של רהב ויוהרה... המה הרי, הופכים מקור יניקה לחיצונים..
אך חסד שנמשך מהפנימיות של המשפיע לתוכי הכלים הכשירים של המקבל באופן מסתבר ומתקבל - רק הוא יישמר ותהיה לו תקומה מתמדת!
כל שהאדם עניו יותר... מצטנע יותר ונחשב בחינת "קטונתי" הוא מקבל אז שפע והמשכות "מכל החסדים"...
הפניה החדה מזעם עצור וממאווים לזיקים של נקמה למפנה של "מענה רך משיב חימה" ו"כמים הפנים אל הפנים - כן לב האדם אל האדם" - קשה היא ביותר עבורינו ואולי דומה בעינינו, כאילו היא כלל בלתי אפשרית, אבל האדם המשתוקק לצמיחה של תנועת ההתנשאות העצמית ושגשוג נפשי - ידע למחול ולהתפייס...
היות וככל שהאדם נישא יותר ומשגשג - אין הזולת מסוגלת להיות סותרת את מעמדו או לפגוע בו...
וכשהוא בא להשפיע תכולה רוחנית או גשמית לבני האדם השונים - הוא לא יבחין בהפרשי המעמדות שבינותם ולא יתיימר לשבור ולהכניע את המרומם שבינותם, כי כך יבקגש להתעלות ולפרוח, בשל תנועה נשפלת של "עבד כי ימלוך..."
ואכן, דווקא תנועת הביטול של האדמור הזקן בפטרבורג שאמר לא לשרוק עליהם ולא להתרומם עליהם - היא שהמשיכה אליו את כל החסדים של ראשית מועד הפצת המעינות חוצה באופן משמעותי ונרחב כ"כ...
והבקעה של תנועת ה"קטונתי" בה נתבצר, תמשיך לנו את כל החסדים של "ההרים" המה מהווים סמל לשפע ואהבה אלוקיים בלתי גבוליים ורק כך יונח לנו וירווח.
(מעובד ממאמר י"ט כסלו "קטונתי מכל החסדים שנת ה'תשכ"ג)
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
