מערכת COL
|
יום ט"ו כסלו ה׳תשע״ז
15.12.2016
הוריה של דינוש מסכמים שבוע גורלי ● ראיון בלעדי ומרגש
בעולם כולו החסירו פעימה לפני שהיא נכנסה לניתוח הגורלי, התרגשו לראותה כשהיא נוגסת לראשונה בפיסת פיצה – לראשונה בחייה, ושמחו כשהצטלמה אתמול יחד עם הוריה מחוץ לבית הרפואה בבוסטון ● שעה קלה לאחר שיצאו מבית הרפואה סיפרו הוריה ארי וחיה ריבקין ל-COL על השבוע הגורלי בחייה של דינוש – הילדה שנגעה בלב כולנו ● ראיון בלעדי ומרגש למגזין שישי של COL השבוע של דינוש
משה בן-חיים
היא נגעה בלב של כולם.
דינוש נולדה עם בעיה נדירה: "אטרזיה של הוושט" - הושט שלה היה מחובר לריאות במקום לקיבה, ומיום הולדה היא עברה מסכת ייסורים כואבת ובעייתית יחד עם הוריה. היא לא יכולה לאכול דבר, ולא טעמה טעמו של שוקולד או סוכריה, עוף או אורז. האוכל היחיד שהחזיק אותה בחיים היה נכנס לגופה דרך צינורית הזנה - זונדה, והיא היתה מחוברת שעות ארוכות למכשיר - ביום וגם בלילה. גם את סוג האוכל המיוחד הזה גופה בקושי היה מסוגל לעכל, והיא היתה מקיאה ונחנקת מספר פעמים ביום.
להוריה התברר: רק ניתוח חירום בבוסטון, בבית רפואה מתמחה בבעיות דומות, יכול להציל את חייה.
בני המשפחה, וחברים מסורים יצאו בקמפיין, ללא חברות פרסום, תקציבי עתק, וקופירייטרים. המבצע הוכתר בהצלחה מסחררת, הודות לטוב ליבם של עמך בית ישראל שהבעיה של דינוש הקטנה נגעה לליבם.
כל תמונה, או קטע וידאו שפורסם על דינוש, הפך לויראלי ברגע, וריגש את כולם. בקטע וידאו מרגש במיוחד, נראית דינוש במהלך אחת הבדיקות כשהיא משלשלת צדקה לקופה, ומבקשת מהציבור בקולה המתוק: "שלום קוראים לי דינוש, ועוד מעט אני נכנסת לניתוח. תתפללו עלי, דינה בת חיה מושקא". רבים הזילו דמעה.
"תתפללו עלי": דינוש בפתח בית הרפואה בבוסטון
מה מרגש כל כך בתמונת ילדה קטנה שנוגסת בפיצה? התמונה שסימלה יותר מכל שדינוש הפכה להיות הילדה של כולנו. מזון מוצק ראשון לילדה קטנה, שהכירה עד אז רק את הצינורית שחוברה לגופה – ה'זונדה'.
והנה, הבלתי יאומן קרה: דינוש נישאת בידי הוריה מחוץ לבית הרפואה בבוסטון, כשהיא בריאה ושלימה.
*
כשעה לאחר שיצאו מבית הרפואה, העניקו הוריה של דינוש, ארי וחיה ריבקין ראיון משותף ל-COL, ובו הם מסכמים בהתרגשות שבוע מופלא ולא ייאמן.
איך דינוש מרגישה?
ארי ריבקין, אבא של דינוש: "הרגשה נהדרת. לפני הניתוח היא לא יכלה לאכול, ועד שכן אכלה משהו, היא לפעמים גם הקיאה. היא גם לא הרגישה תחושת שובע, ולא היה לה חשק לאכול בגלל זה. בשביל מה לאכול?... בנוסף לכל זה, היתה לה הרגשה – ובצדק, הרגשה שמסתכלים עליה ברחוב בצורה שונה, בגלל הצינורית. היא חששה שיצחקו לה. עכשיו היא יכולה להסתובב בין כל האנשים, בלי לחשוש.
"היינו במקום אחר לפני שבוע.
"אומר לך יותר: מאז שנולדה עם הבעיה הרפואית, הרופאים ניסו לטפל בה, ואמרו לנו שהם לא יודעים בדיוק מה הבעיה, לא הרגשנו שבאמת אנחנו מקבלים תשובות. כבר בשלב הבדיקות לפני הניתוח, הרופא הגדיר את הבעיה הרפואית בצורה שהותירה אותנו בהלם. הרגשנו הקלה מצד אחד, שהרי 'ידיעת המחלה היא חצי תרופה', כמו שאומרים, אך מצד שני חששנו, וחיכינו במתח לניתוח.
"ממקומות שלא חלמנו שמתפללים עבורינו"
מיום שישי שעבר, דינוש החלה לקבל אנטיביוטיקה וטיפול לקראת הניתוח הצפוי. ביום שלישי בשעה 7:30 בבוקר החל הניתוח, שארך 12 שעות (!)
ההורים המודאגים ישבו בחוץ כשהם מתפללים לשלומה של ילדתם, וחיכו במתח לתשובות הרופאים. מידי פעם יצא רופא ובישר להם על ההתקדמות.
ארי ריבקין: "היינו במתח. ישבנו והתפללנו, ומה שעודד אותנו מאוד, היו הודעות שקיבלנו ללא הרף מכל מיני מקומות בעולם: "סיימנו כמה פעמים את התהילים", ממקום אחר דיווחו על הפרשת חלה מאורגנת, ממקומות שלא חלמנו שמתפללים שם בשבילנו. מידי פעם יצא רופא שעדכן על התהליך בצורה יבשה, כמו: סיימנו עכשיו שלב א', מתחילים שלב ב", וכן הלאה. עד שהרופא יצא ובישר: "סיימנו, לא נצטרך עוד שום ניתוח..."
את דינוש הם ראו רק בשעה 21:30 בלילה, אחרי 14 שעות...
משם, הועברה דינוש למחלקת טיפול נמרץ, שם ההתאוששות שלה היתה מפליאה ממש. "הרופאים אמרו שקצב ההחלמה מאוד מהיר, הורידו את ההנשמה ולאט לאט את שאר הצינורות. במוצ"ש אמרו לנו שהיא יכולה כבר לאכול כרגיל..."
"אני רוצה לאכול פיצה"
וכאן אנו מגיעים ל'תמונת הפיצה'. נכון, מאחורי התמונה יש סיפור.
על כך מספרת אמא של דינוש, חיה ריבקין: "בשלב ראשון, אחרי שהתאוששה, התחלנו לתת לה מרקים, פירה ואוכל רך. הרופאים אמרו לנו שבמוצ"ש היא תוכל לאכול לראשונה אוכל מוצק, וההתרגשות שלה היתה גדולה. 'אמא, מתי יוצאת שבת? אני רוצה לאכול פיצה!...'
'תמונת הפיצה' גם חושפת כאן סיפור עצום של נתינה, ואלו הם משפחות השלוחים בבוסטון שדאגו למשפחת ריבקין בצורה מדהימה. "דאגו לנו, ולא הכרנו כאן אף אחד קודם", מספרת חיה ריבקין. "ארוחות, מתנות, קינוחים. יש כאלו שגרים במרחק שעתיים נסיעה מהבית רפואה, מה שלא מנע מהם להגיע ולהעניק בלי סוף. הם מדהימים".
"במוצאי שבת ידענו שהיא תוכל לאכול משהו מוצק. במוצ"ש, התקשרו אליי ושאלו מה אנחנו רוצים שיביאו לנו. ביקשנו אם אפשר שיביאו פיצה לדינוש. האשה המקסימה שבאה, מיהרה ואפתה פיצה במיוחד לדינוש. דינוש כ"כ התרגשה, אפילו לא ידעה איך לועסים... רק שהיתה קטנה מאוד היא היתה אוכלת מעט ומקיאה, ומאז פשוט שכחה איך עושים את זה... זה היה מאוד מרגש.
"השליחים פה הם אנשים מדהימים. דאגו לנו לאוכל בשבת, הדאגה היא אין סופית. ובמיוחד משפחת השלוחים מנדי גרוני הומינר. לא הכרנו אותם בהתחלה, הם אמרו ש'נכנסנו להם ללב'. הם פתחו קבוצה ושיבצו את אנשי הקהילה. גרוני ניהלה את הכל, ממש לקחו את כל האחריות על דינוש הביאו את הילדים לשחק עם דינוש, הם מלאכים. לקחו הסיפור שלנו ללבם ונתנו הרבה אהבה.
"קראנו לה סבתא"
חיה ריבקין מציינת במיוחד גם את משפחת פוזנר. "חנה פוזנר ובעלה, הם שלוחים וותיקים בבוסטון. "היתה מגיעה כל יום ומספרת במשך שעתיים סיפורים לדינוש. דינוש רק פקחה עיניים בבוקר, היתה אומרת 'בוקר טוב מתי חנה מגיעה?'. תרגמה לנו מה שצריך, הביאה מתנות, עוגיות, והרבה ספרים. בימים שאחרי הניתוח, דינוש היתה חלשה ומרותקת למיטה, ומאוד אהבה לשמוע את הסיפורים של חנה. החליפה אותנו שנוכל לצאת ולאכול. אישה מדהימה, קראנו לה סבתא. הרבה צדיקים יש פה, הלכו שעות ברגל ועלו 10 קומות לבקר אותנו."
עם ישראל משפוע בחסדים. ארגון 'רופא' של חסידות בוסטון, שיכן את משפחת ריבקין בדירה בסמוך לבית הרפואה, כדי שיוכלו להגיע בקלות לביקורות הרפואיות. בשבוע הבא נוסעים ההורים ודינוש לרבי, להודות לקב"ה ולרבי על הנס הגדול. לאחר מכן הם יחזרו להמשך בדיקות, ואת חנוכה הם מקווים לעשות כבר בארץ...
ארי ריבקין עם בתו דינוש באוהל הק' מעתירים בתפילה לפני הניתוח
בני הזוג ריבקין לא שוכחים להודות לכל התורמים והמסייעים במבצע שהסתיים בהצלחה גדולה בחסדי שמיים, ובראשם לשלמה חיים וחיה ריבקין שהיו איתם לאורך כל הדרך.
ארי ריבקין:
"תודה עצומה לשלמה חיים וחיה שהם איתנו לאורך כל הדרך, הרבה לפני הקמפיין. הדחיפה והכל, והדאגות הקטנות. לא היו לנו אפילו מעילים פה... דאגו לנו להכל. תודה רבה גם למנדי אשכנזי שניהל את הקמפיין ההתרמה, ושוליק ודודי בייטש שעזרו ותמכו וכמובן לרבי שלנו שהוא השותף ולבורא עולם. זכינו וראינו ניסים ב"ה!"
היום שקישר
אי אפשר להתעלם מכך, שדינוש יצאה מבית הרפואה בריאה ביום הבהיר, י"ד כסלו, אותו מציינים חסידי חב"ד בעולם את יום נישואי הרבי והרבנית בתרפ"ט – "יום שקישר את הרבי עימנו".
ארי ריבקין: "היום בבוקר (ד') לא ידענו במדוייק את תאריך השחרור. אמרו לנו הרופאים: "אולי ביום רביעי, יתכן אחר כך". בבוקר אמרתי לעצמי: 'י"ד כסלו, היום שקישר אותנו עם הרבי'. ואכן כך הרגשתי שיצאנו, שהרבי חושב עלינו. זה תאריך שאציין אותו גם באופן פרטי. עד היום הוא היה עבורינו תאריך כללי, כמו לכל חסיד חב"ד. מהיום זה הפך גם לפרטי שלנו..."
"מקווה שלא אצטרך להיות פה יותר מידי, לחזור כבר לארץ, ב"ה בחנוכה כבר נהיה בבית. הבטחנו כבר לדינוש סופגניות מכל הסבתות..."
"אני שמח שבזכות דינוש עם ישראל התעורר. נקווה בע"ה בקרוב לגאולה השלימה".
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
