זה עתה יצא לאור הספר החשוב, שרבים ציפו לו: "ימי 770 – תשרי-טבת", ובו יומנים יומיים מסודרים לפי ימות השנה, מעשרות שנות נשיאותו של הרבי, מהחודשים תשרי-טבת. לפניכם קטעי יומן מחג הגאולה י"ט בכסלו ב-770 מהשנים: תשי"ב, תשי"ז, תשי"ט, תש"כ ותשכ"א, מתוך הספר החדש.

י"ט בכסלו ה'תשי"ט
מי שמחפש עינויים, שיסע לשליחות?!...

כאשר החל הרבי הריי"צ נ"ע לשלוח שליחים למדינות שונות שיפיצו יהדות, הוא נוכח לדעת כי קריאתו, עם בואו לארצות-הברית, "אמריקה אינה שונה", הייתה מיועדת גם לחלק קטן מחסידיו, שניסו להתחמק משליחות זו בתואנות שונות ואפילו משונות, כגון: ברוסיה ניתן להפיץ יהדות, ואילו באמריקה יש בכך קושי 'מנטלי'.

עד כדי כך הגיעו הדברים, כפי שמספר הרבי בהתוועדות י"ט בכסלו ה'תשי"ט, שהיו חסידים בזמנו שחשבו שלנסוע לשליחות, זה עינוי לא קטן! לא פחות ולא יותר. קרי: מי שמחפש עינויים, שיסע לשליחות...

לא רק שהשליחות הזו איננה עינוי, אמר הרבי באותה שיחה, אלא אדרבה, השלוחים הללו היו מן המובחרים, שבזכותם נמשך העניין של משיח צדקנו, למטה מעשרה טפחים.

כאן, ממשיך הרבי בשיחה, מתערב היצר-הרע ומשמיע את טענותיו: למקום פלוני אני לא רוצה לנסוע, מקום פלוני אחר – אינו לפי כבודי, ובמקום פלוני – ירמסו אותי ולכן איני נוסע. ובכלל, טוען היצר, למה לי להתנתק מהאור, מ-770, ולנסוע ל"חושך", מוטב שאשאר בין ד' כותלי הישיבה, ואילו בנוגע לביצוע השליחות – "שלח נא ביד תשלח", מישהו אחר יכול לעשות זאת...

– על-פי המבואר במדרשי חז"ל ש"שלח נא ביד תשלח", הכוונה היא על משיח, כך, שיש להשאיר זאת למשיח; משיח יקבץ נידחי ישראל, ואילו הוא ישב וילמד נגלה דתורה ופנימיות התורה, ויהיה יהודי טוב עם זקן לבן... ואת השליחות – יבצע הרבי הנשיא על-ידי מישהו אחר!

להגביה את הבניין מלמטה

ואלה שמתעקשים וחושבים שישיבתם במקום פלוני היא לטובת נפשם האלוקית – הנה אם ה"שלוחים" ירצו לעשות איתם חסד, ולקחת אותם עימהם, יזכו גם הם לקבל את ה"שיריים" שלהם, מהעניינים ד"בקשו פני" ו"את פניך הוי' אבקש"!

כיצד חושבים אותם 'מתחמקים', שאל הרבי, לפעול את ביאת המשיח?

הרבי מביא את דברי הרבי הריי"צ, המסביר את ההבדל בין הגלויות שהיו בדורות הקודמים, לבין הגלות הזו האחרונה, שבה אנו נמצאים: כ"ק מו"ח אדמו"ר היה חוזר ואומר שלא כגלות הזה, בדורנו, הגלויות הקודמות; בגלות הזו צריכים להוציא מהגלות את כל הניצוצות, ולכן מוכרחים להגביה את הבניין כולו, ובזה תלויה ביאת המשיח – שיהיה "כולו זכאי", על-ידי ההבדלה מהלעומת-זה, "כולו חייב".

וכמו המשל של הגבהת הבניין, שצריכים להתחיל להגביה את הקורה התחתונה דווקא, ואז במילא יוגבהו כל אלה שמעליו, ואילו מי שיתחיל להגביה את הבניין מהאמצע – לא יצליח להגביה את הקורה התחתונה. מזה מובן, שלא מספיק להגביה את השורה האמצעית, ולומר, שכיון שאין זו השורה העליונה, הרי זה כבר "חוצה" – כי באופן כזה יגביה רק שורה אחת, והבניין כולו יישאר בגלות!

והגבהת הבניין כולו נפעלת דווקא על-ידי אלו שנוסעים למדינות הרחוקות, ובשמחה ובטוב לבב. וכאמור למעלה, זוהי שליחות, שההשגחה העליונה זיכתה אותם לפעול לביאת המשיח.

בהמשך השיחה הסביר הרבי באריכות, כיצד על-ידי עבודת השלוחים, נפעל העניין של משיח צדקנו: כתיב "בקשו פני את פניך הוי' אבקש", והיינו, שכדי "למצוא" את פנימיות הנפש, ועל-ידי-זה "את פניך הוי'", הוי' שלמעלה מזמן ומקום – אין דרך אחרת מלבד " בקשו.. אבקש".

ואם-כן, הרי זה כמו "שאי אפשר לחפש אבידה ולמצאה זולת במקום שנאבדה", והיכן הוא ה"מקום שנאבדה"? – לא מקום של אור (770), אלא מקום של חושך דווקא (מקום השליחות).

והנה, תכלית השלמות של ימות המשיח "תלוי במעשינו ועבודתנו כל זמן משך הגלות". ומזה מובן, שבמשך זמן הגלות צריך להיות גם אופן העבודה של משיח, שנקודתו היא פריצת גדרי העולם.

וכיון ש"על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים" הנה כדי לפעול ביאת משיח שיביא את העולם למעמד ומצב של ימות המשיח, צריכה להיות העבודה בג' העמודים תורה עבודה וגמ"ח באופן של "עלה הפורץ לפניהם", "ופרצת".

והעצה לזה – לפעול שינוי ב"עמודים" שעליהם העולם עומד, ובדרך ממילא תשתנה גם מציאות העולם.. ה'עמודים' הם – כמודגש בלשון חז"ל: "העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הציבור".

י"ט בכסלו ה'תש"כ
הרביים עסוקים בלעשות טובה ליהודים

בהתוועדות י"ט בכסלו תש"כ (שהייתה שנת ה-200 להסתלקות הבעל-שם-טוב) סיפר הרבי: ידוע שרבותינו נשיאנו נהגו להאריך בתפילת ערבית של ליל ראש-השנה, והתפילה הזו לוותה בתחנונים ובבכיות גדולות. מיד לאחר התפילה הם היו מאחלים לכולם - "לשנה טובה תכתב ותחתם", כנהוג.

הרבי מביא בשיחה, את מה שהרבי הריי"צ אמר, שלמרות היותם שבורים לאחר התפילה, הנה ראשית כל הם היו - הרביים - עסוקים בלעשות טובה ליהודי, להבטיח שלזולת, קודם כל – תהיה שנה טובה ומתוקה.

זוהי למעשה כללות תורת הבעל-שם-טוב (250 שנה, זוכרים?), אמר הרבי באותה שיחה, וכפתגמו הידוע שנשמה יורדת לעולם וחיה למשך שבעים-שמונים שנה, כדי לעשות ליהודי טובה בגשמיות ובפרט ברוחניות.

קטע השיחה שהובא זה-עתה נועד לשׂבר את אוזננו בקריאת הסיפור המופלא הבא, על גודל ה'אהבת-ישראל' המיוחדת של הרבי. סיפור שאילולא נשמע מפי מזכירו של הרבי, קשה היה לתפישה...

הנה הסיפור לפניכם:
ערב אחד, הגיע טלפון בהול ודרמטי למזכירות שסיפר, על אישה אחת שמעדה ונפלה על פניה, ל"ע, וכל עצמות פניה נשברו! בבדיקה מקיפה שעשו מספר רופאים מומחים עלה, כי על האישה לעבור לא פחות מארבעה ניתוחים כדי לאחות את שבריה של האישה, ולשחזר מחדש את פניה.
האיש מעבר לקו היה נשמע נואש: אנחנו מבקשים לקבל את ברכת הרבי לקראת סדרת הניתוחים, התחנן. הרגעתי את האיש, מספר הרב גרונר, והבטחתי להעביר את הדברים כהווייתם.

כאשר סיפרתי לרבי בהזדמנות הראשונה את סיפורה של האישה – שאל הרבי: האם הרופאים הם אלו שקבעו שעליה לעבור ארבעה ניתוחים? כן, השבתי.
אם-כן, אמר הרבי, אסע מחר ל'אוהל' מורי-וחמי, למרות שלא תכננתי בתחילה לנסוע. אעשה את כל ההכנות הדרושות לנסיעה ל'אוהל', ואתפלל עבורה!
למחרת נסע הרבי ל'אוהל' לשעות רבות וכששב משם, ביקש מהמזכיר להתקשר לבית-הרפואה ולשמוע על מצבה של האישה.

לפי הבדיקות שערכנו היום מחדש, אמר הרופא למזכיר, יצטרכו "רק" 3 ניתוחים לאישה...
כאשר עודכן הרבי, הוא שוב שאל אם זו דעתם של הרופאים, וכשהשיב המזכיר בחיוב, אמר הרבי: גם מחר אסע ל'אוהל', ואבקש שוב עבור האישה.

הרב גרונר שהבין כי לאחר שישוב הרבי מה'אוהל' בשנית, הוא ירצה לדעת את שלום האישה - הזדרז עוד בשעות הערב המוקדמות ליצור קשר עם הרופא המומחה המטפל באישה.

לפי הבדיקות שערכנו היום מחדש, אמר הרופא למזכיר, יצטרכו "רק" 2 ניתוחים לאישה...
כששמע זאת הרבי, הוא החליט לנסוע ל'אוהל' בשלישית למען אותה אישה!

רק לאחר שנסע הרבי בפעם הרביעית, הודיע הרופא, בהתייעצות עם רופאים נוספים מומחים בתחומם, כי ניתן לוותר על כל ארבעת הניתוחים, והטיפול ייעשה באמצעות מחטים כדי לאחות את השברים.

מה ניתן לכתוב, לאחר סיפר מדהים שכזה?

מהי המשמעות הראשונה, הנראית לנו בגשמיות, כאשר הרבי נוסע ל'אוהל'?

קודם כל – הרבי היה בצום במהלך כל היום כולו. בקיץ - בשיא החמסינים של ניו-יורק, עומד הרבי שעות על-גבי שעות, ובאותן שנים גם ללא מיזוג כלשהו כמובן, ללא שתיית מים נגד התייבשות, כלום! והרבי עומד שם ומתפלל, והרבי מתחנן ובוכה, ומבקש עבור כלל ישראל, ואין לו דקה אחת של מנוחה שם, ובטח לא הפסקת אכילה ושתיה!

ואת ה'יומא אריכתא' הזה עשה הרבי, בכפולות של ארבע, למען אישה יהודיה, אחת, חולה!!!
ושמא תשאלו - מה עושה הרבי בסתם יום של חול, כשהוא לא נוסע ל'אוהל'? שמא אז מוגשות לו ארוחות 'מבושלות' ומסודרות?

איפה!!!

כותב השורות זכה להיות נוכח ב-2 מעמדים כאלה, בהם 'סעד' הרבי, כשהוא לא שרוי בצום:
בוקר אחד, בסביבות השעה עשר, יצא המזכיר הרב גרונר מהקודש פנימה, ושאל את קבוצת הבחורים שעמדה בכניסה לבית-הכנסת, מי יוכל להשיג במהירות "עוגות אוויר".

הרב יעקב שמולביץ, כיום שליח הרבי לבית-שאן, היה אחד מהבחורים שעמדו שם, והוא "התנדב" להשיג את העוגות האמורות במהירות.

הרב שמולביץ לא היה 'בטלן'. הוא ידע שהעוגות הללו ייכנסו אל הקודש פנימה והרבי יברך עליהם. פתח הלא את השקית, ספר את העוגות, הכניסן אל השקית חזרה, ושגרם למזכיר...
לא חלפה לה מחצית השעה, והרב גרונר מחפש את הרב שמולביץ. כשמצא אותו, מסר לו את יתרת העוגות והודה לו. הרב שמולביץ הזדרז לספור את העוגות, והסתבר שהרבי אכל עוגה וחצי. בבדיקה שנערכה לאחר מכן, עלה כי הרבי אכל מעט יותר מכזית...

ופעם אחרת, ביום כ"א במנחם-אב תשד"מ, נסע הרבי ל'אוהל' (וכל היום היה בצום...), בהדגשה שהנסיעה הייתה לכבוד יום ההילולא של אביו, שחל באותה שנה ביום השבת-קודש, והשנה הייתה – שנת הארבעים להסתלקותו.

מיד כשנכנס הרבי לחדרו, הודיע למזכיר על התוועדות מיוחדת שתתקיים הלילה. נציין כי תשד"מ אינה תש"נ-א שהרבי אמר כל הזמן שיחות שלא היו מתוכננות מראש. כאן הייתה הפתעה מוחלטת, ממש 'רעידת אדמה'.

רוב אנ"ש וגם התמימים האמריקאים היו בהרים, וההתוועדות דמתה לאחת מן ההתוועדויות שהתרחשו בשנים הראשונות, עם קהל קטן מאוד יחסית, סביב הרבי.

עכשיו היו צריכים לדאוג למיני מזונות עבור ההתוועדות. מאן-דהו נשלח למשימה להשיג עוגות טורט שהונחו על שולחן ההתוועדות של הרבי באופן קבוע.

יום ראשון באמריקה, ההספקה טרם חודשה, ועוגות כאלה אין בנמצא. בצר לו, רכש האיש עוגות דומות חלביות עבור הרבי. טרם צאתו להתוועדות, עודכן הרבי שהמזונות שיוגשו לו בהתוועדות – חלביות.

גם החסיד שרכש עבור הרבי את העוגות דאג לשקול אותם בקונדיטוריה, לפני שהניחן על שולחן ההתוועדות.

לקראת סיום ההתוועדות אירע דבר מעניין: הרבי ביקש – בחיוך – 'לעדכן' את אלה שנוהגים לחטוף 'שיריים', שידעו שהעוגות הן חלביות, כך שאם הם בשריים (החוטפים...), הם לא יוכלו לקיים את 'מצוות השיריים' הפעם, למרות שאין הדבר נהוג בליובאוויטש...

ומה אכל הרבי בפועל לאחר יום קייצי ארוך של צום? – קצת יותר מכזית - ותו לא!!
"למרות היותם שבורים לאחר התפילה", אמר הרבי הריי"צ על הרביים, "הנה ראשית כל הם היו עסוקים בלעשות טובה ליהודי, להבטיח שלזולת, קודם כל – תהיה שנה טובה ומתוקה".

והרבי, בשיחת כ"ף מנחם-אב תשמ"ו, מביא את ה'דרכי חיים ושלום', ש"יש נוהגים לברך ברכת כתיבה וחתימה טובה החל מחמישה עשר באב ואילך".

שתהיה אכן לכולנו – כתיבה וחתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה!

י"ט בכסלו ה'תשי"ב, ה'תשי"ז, ה'תשכ"א
"לא רק הוא לבדו יתגלגל ברחובות העיר, אלא כל העיר וכל יושביה יתגלגלו יחד עמו"...

עם היוודע דבר הבשורה המרנינה על גאולתו של אדמו"ר הזקן, פרצו החסידים בסערה לרחובותיה של עיר הבירה פטרבורג ורקדו בשמחה גדולה, תוך כדי סיכון עצמם מפני מלכות הרשע, שלא הרשתה ליהודים לגור במרכזה של העיר, ואפילו לא לשהות שם כאורחים מזדמנים. ואילו עכשיו - "התגוללו (החסידים) ברחובות פטרבורג", 'כבתוך שלהם'.

הרבי מסביר שגם לאחר שחרורו של אדמו"ר הזקן, לא השתנתה מלכות הרשע בכי-הוא-זה, ופקודותיה האכזריות היו שרירות וקיימות כבתחילה, כך שבהתנהגותם - ה'לא-אחראית' בלשון המעטה... - בטבורה של עיר הבירה, ועצם ה'שוטטות' שם, וכל-שכן מתוך ריקוד... - סיכנו את עצמם עד כדי מאסר, אבל מי שם לב לכל אלה שעה שהגיעה הבשורה הגדולה על שחרורו של אור וחיות נפשנו – אדמו"ר הזקן.

מאז חגיגת י"ט בכסלו הראשונה בשנת תקנ"ט, אמר הרבי (שיחת י"ט בכסלו ה'תשכ"ב) – חוזרים ונשנים כל העניינים שהיו באותו הזמן, לימינו אלה, כולל הניצחון הגדול של תורה החסידות וכל ההמשכות וההשפעות הקשורות בו, יחד עם סערת השמחה עם הישמע דבר בשורת הגאולה.

לכן, אמר הרבי, יש גם מקום שתהיה השמחה בימינו אלה, בדיוק כמו השמחה הגדולה שהייתה בפטרבורג בשנה הראשונה, ובפעם הראשונה, כיוון שזוהי אותה גאולה ממש, שבכוחה - לבטל את כל ההגבלות הטבעיים, ולהמשיך מתוך הוספה וחיזוק בכל העניינים הקשורים לתורת החסידות, ולהליכה בדרכיה...

"כל העיר וכל יושביה יתגלגלו יחד עמו"...

בשיחת י"ט בכסלו תשי"ז, כאשר התייחס הרבי לאותה שמחה בפטרבורג, וסיפר על הריקודים ברחובות בראש כל חוצות - הזכיר הרבי את אלה הטוענים שכיום לא שייך ולא ניתן לרקוד ברחובות כמו אז, שכן אין זה "מכבודם" להתגולל ברחובות, מה גם שכאשר הם פונים "לימינם ולשמאלם" אין הם מוצאים "מתנדבים" נוספים...

בהקשר לכך, מספר הרבי שבאחד ממסעותיו של אדמו"ר הרש"ב נ"ע יחד עם בנו הרבי הריי"צ, הם עברו דרך העיר יאס, שם פגשו חסיד זקן בשם בערל, שזכר את המאורעות של חג-הגאולה י"ט בכסלו בשנה הראשונה.

אותו בערל, סיפר להם את פרשת הדברים בקשר לשמו: אצל אביו לא החזיקו הילדים מעמד ל"ע, עד שאדמו"ר הזקן אמר לו ש"יוולד לך בן, ותקרא את שמו על שמו של הרבי, הרב המגיד ממעזריטש". ואכן נולד לו בן, וקראו אותו ע"ש הרב המגיד ממעזריטש.

בערל סיפר, שהידיעה על מאסרו של אדמו"ר הזקן הגיעה ליאַס כעבור שבועיים, והידיעה על השחרור והיציאה מהמאסר הגיעה אליהם בחנוכה. למרות שביאַס היה אז מנין מצומצם של חסידים – יצאו החסידים לרחובה של עיר ועשו 'קולע', כנהוג אצל חסידים בזמנים כמו אלה... [כאן הפסיק הרבי, ואמר: "געקולעט" פירושו שהתגלגלו והתהפכו...] ומי היו אלו שהתגלגלו? כל בני העיר! – כך היה לשון הרבי הריי"צ על הביקור ביאס.

באותה שיחה הסביר הרבי הריי"צ, שלמרות שהיה ביאס מנין מצומצם של חסידים, ובפועל התגלגלו כל בני העיר, היה זה בזכות ברכתו של אדמו"ר הזקן, שחסידים במקומותיהם יהיו להם 'עוזרים', שהם בעצמם מתגלגלים ("קוליעט זיך") יחד עם החסידים ברחובות העיר, בגלל שהרבי של החסידים יצא ממאסר!...

גם עכשיו, אמר הרבי, אין להתיירא ולעשות חשבונות אם הוא קטן או גדול, מרובה בכמות או מועט בכמות – שהרי ישנה ברכתו של אדמו"ר הזקן שבכל מקום יהיו עוזרים, שלא רק הוא לבדו יתגלגל ברחובות העיר, אלא כל העיר וכל יושביה יתגלגלו יחד עמו, כדי לעשות לו ית' דירה בתחתונים.

(בסיום השיחה ציווה הרבי לנגן "ניע זשוריצי כלאיפאצי", עמד הרבי מלוא קומתו הק' ורקד על מקומו בשמחה רבה).

ראש השנה לתורת החסידות

ובאותה שעה נדירה, כאשר השתחרר אדמו"ר הזקן, הרגשת החסידים הייתה שצריכים לצאת בשמחה ובריקודים. סיבת השמחה שלהם – אם היה צריך סיבה לכך... - הייתה אז 'פשוטה', 'הגיונית': הרבי היה במאסר, הוא נעלם מאיתנו ג"ן ימים, ועכשיו הוא חזר אלינו - ולכן צריכים לרקוד ולשמוח!

בשנת תקנ"ט, לא ידעו החסידים על הקיטרוג שהיה בשמים על הפצת תורת החסידות, ולא שיערו שאדמו"ר הזקן השתחרר ממאסרו, בשל הסרת הקיטרוג בשמיים. באותם ימים לא הייתה לחסידים שום ידיעה או מושג, עד כמה הקיטרוג גדול ומסוכן, ווודאי לא על 'המהלכים' בעולמות העליונים לביטול הגזירה הקשה.

במהלך השנים שלאחר י"ט בכסלו תקנ"ט, 'דלפו' אט-אט פרטים על סיבת המאסר של אדמו"ר הזקן, ועל שחרורו - עם הסרת הקיטרוג הגדול! וכך, שנה אחר שנה, התגלו פרטים נוספים על אותה פרשייה שאיימה לעצור חלילה, את בשורת תורת החסידות החב"דית לעולם כולו!
ואילו היום - מלבד החג על שחרורו של אדמו"ר הזקן - אנו חוגגים אותו גם כ"ראש השנה לתורת חסידות", וכיום שבו קיבל בעל הגאולה את הרשות להמשיך ולהפיץ את תורת החסידות.

(מעניין לציין, שהגילוי הזה כי חג-הגאולה י"ט בכסלו נקרא גם "ראש השנה לתורת חסידות", לא פורסם בימי אדמו"ר הזקן, ולא באמצעות הרביים שלאחריו עד אדמו"ר מהר"ש; הגילוי הזה התפרסם לראשונה רק בשנת תרס"ב, על ידי הרבי הרש"ב נ"ע...).

2 הקטרוגים של אז, והשלישי – "שלנו"...

ג"ן ימים שהה כ"ק אדמו"ר הזקן במאסר. היו אלה ימים לא-פשוטים של ייסורי הנפש והגוף בעבורו. אבל היו לו - כפי שסיפר הרבי הרש"ב נ"ע לבנו הרבי הריי"צ - כמה רגעים מרטטים, שמימיים, בלתי-נתפסים במוחנו הדל...

קודם נשיאותו, היה נשלח כ"ק אדמו"ר הריי"צ מידי פעם בפעם על-ידי אביו הגדול – כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע – לשליחויות מיוחדות בעסקנות הכלל והפרט, ולפעמים בעניינים הקשורים לדיני נפשות ממש, תוך סיכון חייו-שלו, (כידוע שיחות רבות מהרבי בעניין הזה).

להיותו מסודר בכל ענייניו, הנה עוד בהיותו בדרכים, היה הרבי הריי"צ מריץ לאביו 'עידכונים' ממה שפעל ועשה. פעם אחת, בהיותו בפטרבורג הבירה, ביקש לראות את תא-המאסר שבו ישב אדמו"ר הזקן. האישור ניתן לו, ובהזדמנות הראשונה כתב הרבי הריי"צ לאביו על התרשמותו מהביקור בתא מאסרו של רבנו הזקן.

כאשר שב הרבי הריי"צ לביתו, נקרא אל אביו, שהתעניין אצלו האם בתא מאסרו של רבנו הזקן ניתן היה להכניס עוד 2 אנשים נוספים, מלבדו...

לאחר שתיאר הרבי הריי"צ כיצד נראה תא המאסר, הסביר לו אביו את פשר שאלתו: הביקור המיוחד של הבעש"ט והרב המגיד בתא מאסרו, היה באופן של "נשמות בגופים", בהתלבשות בגוף ממש, לכן התעניין בגודלו של התא, האם היה מקום מספיק, בגשמיות, לשלושת הענקים שנועדו יחדיו באותו תא בפטרבורג הבירה...

כאשר שאלם רבנו הזקן אם להפסיק בהפצת תורת החסידות השיבו לו, שאדרבה, כיוון שהתחלת אל תפסיק...

הרבי תמהה על הסיפור הזה, ועל עצם 'הקיטרוג' על אדמו"ר הזקן שלכאורה בוטל בעבר, ומדוע 'צץ' שוב...: בעיצומה של התקופה שבה התנהל משפט הספרים, שאל הרבי על הסיפור הזה (ב'זאת חנוכה' ה'תשמ"ו), שלכאורה, אותו קטרוג ממש שהיה על אדמו"ר הזקן, היה בעבר על הרב המגיד ממזריטש, כשאדמו"ר הזקן בעצמו הצליח לבטלו, כשהוא מביא את המשל מ"בן המלך" המפורסם, ומדוע הקטרוג – שכבר הוסר בעבר! – שב ומתעורר אצל אדמו"ר הזקן פעם נוספת?!

הרבי השיב באותה שיחה, (ואי-אפשר היה שלא לרדת לעמקם של דברים ולהבין, ששאלה זו מתעוררת ביתר-שאת גם בתקופה זו, תחילת חודש טבת ה'תשמ"ו, בעיצומו של משפט הספרים... – י.כ.), והסביר את ההבדל בהפצת תורת החסידות בין הרב המגיד לבין אדמו"ר הזקן:
גילוי תורת החסידות על-ידי הרב המגיד הייתה מבחינת "נקודה" ("טיפה אחת", כבמשל מבן המלך), בקיצור, כמו המשניות, שהם דברים קצרים ומסכמים, ואילו הפצת תורת החסידות על-ידי אדמו"ר הזקן הייתה בהרחבה גדולה, בהסברים מפורטים, ובהבנה והשגה, כמו השקו"ט שבגמרא.

והשינוי הגדול הזה - בהפצת תורת החסידות - גרם לקטרוג נוסף, חדש, מלמעלה על אדמו"ר הזקן - כיצד הוא מרחיב ומעמיק את גלויה של תורה זו להמון העם.
זו הסיבה שאדמו"ר הזקן שאל את הבעש"ט והרב המגיד - כאשר ביקרוהו בתא מאסרו - האם להפסיק ולהפיץ את תורת החסידות, ודי ב"נקודה" האחת והיחידה שהופצה על-ידי הרב המגיד, שבכוחה היה – אז - לסייע לבן המלך.
אל תפסיק, השיבו לו רבותיו. עליך להמשיך ולהפיץ את תורת החסידות, וכשתצא מכאן - עשה זאת ביתר שאת, כי מה שהיה טוב ומרפא לבן המלך בתקופת הרב המגיד, לא יספיק לו בדור שלך, וצריכים לגלות את תורת החסידות בהרחבה, בהבנה ובהשגה, להצלת הבן-יחיד של המלך, כנסת-ישראל...

(אם בעיצומו של משפט הספרים עסקינן, מאלפת ומרשימה הייתה עדותו של סופר השואה מר אלי ויזל [כמה ימים לאחר שיחת הרבי במוצאי זאת חנוכה], שתיאר באריכות ובטוב טעם, את השפעתה הגדולה של ליובאוויטש על-ידי שלוחי הרבי הפזורים בכל העולם כולו, ועל ההיכרות הבלתי אמצעית, והקרבה האישית שלו עם הרבי.

כחוקר בעל שם עולמי של תולדות החסידות, צייר מר ויזל בצבעים חיים את השפעתה של תורת החסידות, את המושג "רבי", ואת הבשורה הגדולה שהביאה ליובאוויטש לעולם היהודי.
אגב, לאחר עדותו של מר ויזל הכריז בית המשפט על פגרה בת כמה שבועות, והורה לצדדים להכין את סיכומיהם עד ליו"ד שבט... – י.כ.).

וכל אחד הביט לראות – שאדמו"ר הזקן - "עומד כנגדו"...

בהתוועדות י"ט בכסלו ה'תשי"ב גילה הרבי שגם בימינו, ניתן 'לתקשר' ואפילו לשלוח 'מברק'... לאדמו"ר הזקן!

לקראת סיום ההתוועדות ציווה הרבי לנגן "ניע זשוריצי כלאפצי", וכן ניגון רבינו הזקן בן ד' הבבות (וציווה לכפול בבא הרביעית עשר פעמים), ואמר:

אדמו"ר ה'צמח-צדק' אמר שהמאמר "כל האומר שמועה מפי אומרה יהא רואה בעל השמועה כאילו הוא עומד כנגדו", נאמר גם על ניגונו של רבינו הזקן בן ה"ד' הבבות". ולכן, אמר הרבי, ינגנו עתה ניגון זה, ויציירו תואר פניו של רבינו הזקן, ויהיה זה "דעפעשע" (מברק) לרבינו הזקן"...

שנה לאחר-מכן, בהתוועדות י"ט בכסלו ה'תשי"ג, ביקש הרבי מהמסובים בהתוועדות לנגן את עשרת ניגוני אדמו"ר הזקן. כאשר הגיעו לניגון העשירי, בעל ה"ד' בבות", אמר הרבי:
הרבי הסביר את ההבדל בין אמירת התורה לבין ניגון של אדמו"ר הזקן: "אמירת דבר תורה של אדמו"ר הזקן, שעל זה איתא בירושלמי, 'כל האומר שמועה מפי אומרה יהא רואה בעל השמועה כאילו הוא עומד כנגדו', הרי זה רק 'כאילו', בכ"ף הדמיון בלבד.

"ובעניין זה – אמר הרבי - גדלה מעלת הניגון, שעל-ידו נעשה העניין של 'עומד כנגדו' ללא כ"ף הדמיון. וכפי שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר שפעם ציווה ה'צמח-צדק' לנגן ניגון של אדמו"ר הזקן, באמרו שעל-ידי הניגון נעשה העניין של 'עומד כנגדו' ללא כ"ף הדמיון, וסיים כ"ק מו"ח אדמו"ר: וכל א' מהמסובים הביט מסביבו לראות ש"עומד כנגדו"...

דורש טוב לכל אחד מישראל

בהתוועדות י"ט בכסלו תשכ"א, ביאר הרבי את דברי הרבי הריי"צ, מהתוועדות י"ט בכסלו של שנת תרצ"א (בסוגריים -ביאורי הרבי על דבריו של הרבי הריי"צ): "אדמו"ר הזקן, מסר את נפשו על כלל ישראל, והיה דורש טוב לכל אחד מישראל (להשתדל לעשות לו טובה בכל ענייניו גם בגשמיות), הביט בעין טובה על כל אחד (עשיית הטובה צריכה להיות בסבר פנים יפות, שעצם ההסתכלות על יהודי בעין טובה, שהרי מראית עינם של צדיקים פועלת פעולתה), וחיפש לימוד זכות היותר גדול על כל אחד (אפילו על יהודי כזה שגם לאחרי פעולת ההסתכלות בעין טובה ובפרט ע"י צדיק ונשיא בישראל, עדיין זקוק הוא ללימוד זכות, כיון שעדיין ישנם אצלו עניינים שלא כדבעי). ובשל המסירת הנפש הלזו על תורת החסידות, פסקו בבי"ד של מעלה אשר בכל עניין של תורה יראת-שמים ומדות טובות, תהיה יד כל מקושריו וההולכים בעקבותיו - על העליונה".

לשנה טובה בלימוד ובדרכי החסידות תכתבו ותחתמו.