מערכת COL | יום י"ד כסלו ה׳תשע״ז 14.12.2016

בניומינ'ס קמפיוטר ● מחשבות ערב י"ט כסלו

"מדהים"! הגיבו השלוחים בטבעיות. "עוד אחד מחידושיו של הדור השביעי"! שליח אחד הגדיל לעשות כשקם והציע הצעה פרקטית: "הבה ונקרא למחשבון החדש והמשוכלל על שמו של החסיד הדגול – בניומינ'ס קמפיוטר!..." ● מאמר לרגל חג הגאולה י"ט בכסלו, מאת הרב מ"מ רייצס  למאמר המלא
בניומינ'ס קמפיוטר ● מחשבות ערב י
(אילוסטרציה: ארכיון COL)

מ"מ רייצס

מעוללות כינוס השלוחים (פרסום ראשון!):

במושב מיוחד שהוקדש לנושא "הטכנולוגיה כהכנה לגאולה", הופיע בפני השלוחים מדען בכיר ששיתף את השלוחים בהמצאה נפלאה שפיתח לאחרונה. לדבריו, מדובר בפיתוח מיוחד שמהווה הכנה ממשית לקיום היעוד "וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר".

השלוחים נדרכו, והמדען המשיך וסיפר על תהליך התקרבותו לחב"ד. ההתחלה היתה משיעור תניא קטן שהתקיים בביתו של השליח לעלמון-דבלתיימה: "הסיפורים ששזר השליח בתוך השיעור על החסידים הגדולים – הקסימו אותי, והתעוררה בי שאיפה גדולה לחקות את אורח חייהם".

הסיפור שהיווה ה'מכה בפטיש' והפך את מיודענו לחסיד של ממש, היה הסיפור על החסיד הידוע – מחסידי אדמו"ר הזקן – ר' בנימין קלעצקער נ"ע, שהיה סוחר עצים ופעם ערך לעצמו חשבון מעסקיו. לאחר שכתב את כל הפרטים של ההוצאות וההכנסות, הוא בא לכתוב את התוצאה הסופית – הסך הכל; ובכן, במקום לכתוב את המספר המתבקש, כתב החסיד בטבעיות: "סך הכל – אין עוד מלבדו"!

סיפור זה, ממשיך ומספר המדען, ריגש אותי עד מאוד, ובזכותו אני כאן לפניכם. ובכן, חשבתי רבות כיצד הופכים את הדרגא העילאית שבה היה שרוי החסיד ר' בנימין לנחלת הכלל, ולאחר מאמץ של שנים אני שמח להציג בפניכם את התוצאה: מחשבון כיס, המתאים אפילו לילדים, ונותן תמיד את אותה תוצאה 'חסידית'. בין אם תכתוב 40 כפול 50, ובין אם תחשב כמה זה 70 פחות 80 – תמיד תקבל את אותה התוצאה: "אין עוד מלבדו"! מחשבון זה מקרב את דרגתו של ר' בנימין גם לאנשים כמונו.

"מדהים"! הגיבו השלוחים בטבעיות. "עוד אחד מחידושיו של הדור השביעי"! שליח אחד הגדיל לעשות כשקם והציע הצעה פרקטית: "הבה ונקרא למחשבון החדש והמשוכלל על שמו של החסיד הדגול – בניומינ'ס קמפיוטר"!...

רק שליח צעיר שישב בצד 'קלקל את החגיגה', ומלמל כאילו לעצמו: "מחשבים חסידיים יש לנו מספיק... אותי יותר מעניין איך הופכים אנשים לחסידיים"...

#

סיפור זה – שלא היה ולא נברא – הזכיר לי רעיון אמיתי שעלה במחשבתו של אחד החסידים לפני כשבעים שנה.

הרעיון היה – להעתיק את כל ספר התניא בכתב ידו. והבסיס לרעיון הוא: תניא הוא הרי 'תורה שבכתב' של החסידות, וכשם שיש מצוה לכתוב את כל ספר התורה ("ועתה כתבו לכם את השירה הזאת"), כך ראוי שכל אחד יכתוב בעצמו את ספר התניא.

הרעיון הגיע אל הרבי, והרבי לא התלהב ממנו. וכך כתב:
"בעניני העבודה ישנם ענינים שבשכל, וענינים סגוליים [=מלשון 'סגולה'].

והנה, בעניני עבודה שעל פי שכל – הרי על כל אחד ואחד החובה לחפש עצות ודרכים, על פי המבואר בספרי רבותינו, הן בנוגע לעבודת עצמו הן בנוגע לרעך כמוך; מה שאין כן בענינים הסגוליים, הרי מאי דאיתמר איתמר [=מה שכתוב במפורש – כתוב], וגם בזה צריך לברר אם היה זה בהוראת שעה או לתמיד. אבל אין למדים מחידוש.

ובנידון העתק בכתב יד התניא הנ"ל, הנה בכלל זהו ענין סגולי. ויש לך אדם שיעשה רושם חזק כל כך בנפשו, אשר יצא הפסד הזמן מלימוד התניא וכו' – בשכר מה שנקבע בנפשו קדושת הדבר; אבל ברובא דרובא, עבד שיכול להיות נוקב מרגליות ובוחר בעצמו לתת זמנו על עבודות הפשוטות – לא זו היא הדרך כלל"!

כלומר:
תפקידנו הוא ללמוד תניא, בצורה כזאת שתכני התניא יחדרו בשכלנו וישפיעו עלינו. בענין זה ניתנה לנו הרשות לחשוב, להמציא פטנטים ולהעלות רעיונות – כיצד לחבר את דברי התניא אלינו ואל סביבתנו.

אולם כשמדובר על דברי התניא כ'סגולה' – כאן אין לנו רשות להמציא רעיונות. עלינו לעשות מה שנצטווינו, אבל לא מעבר לכך.

וכמובן, מסר זה הוא בנוגע לחסידות כולה. עלינו להתאמץ ולמצוא דרכים כיצד להוסיף בלימוד החסידות והפצת רעיונותיה בצורה הגיונית ומובנת, ולא להפוך אותה ל'סגולה' בלבד, משהו ערטילאי, 'קדוש' ומופשט, שאין לו חיבור עם השכל והרגש.

#

אולי אפשר להצביע על דוגמא נפוצה שבה עושה רושם כי יש המתייחסים לחסידות כ'סגולה' בעלמא, ולא מספיק משקיעים מחשבה ביחס הנכון לתכניה ורעיונותיה.

הזדמן לי להיות בשבתות בבתים רבים ומגוונים, במקומות שונים, ואחד הדברים השווים אצל כולם היה ה'ווארט' החסידי על פרשת השבוע שחזרו הילדים או הילדות בסעודת שבת – כפי שלמדו בתלמוד תורה או בבית הספר.
האמת המצערת היא, כי ברוב רובם של הפעמים היה ה'ווארט' לא ברור, לא ממוקד ולעתים גם לא נכון. ניכר היה שהילד בעצמו בוודאי לא הבין את מה שאמר, ובמקרים קיצוניים נראה שגם מי שלימד אותו לא הבין את הדברים כראוי (פשוט מאוד: אם הוא היה באמת מבין – לא היה חושב שהדברים מתאימים לילדה קטנה בכיתה ב'...).

[יודגש שהמצב דומה פחות או יותר ברוב רובם של המקומות, ואינו בעיה מקומית של בית ספר ספציפי. כמובן יש גם יוצאים מן הכלל רבים וטובים, אך סוף סוף ברור שמדובר במצב נפוץ ושכיח].

נראה כאילו מי שתפקידו ללמד את הילדים את ה'ווארט', עושה זאת מתוך חובה 'קדושה' לסמן 'וי' על המשימה: 'ללמד שיחה של הרבי על פרשת השבוע', ואינו מתכוון באמת לחבר את דברי החסידות עם מוחם ולבם של הילדים. ובכן, מלבד הפסד הזמן שבדבר (באותו זמן היה אפשר ללמד את הילדים דברים מתאימים ונחוצים יותר), הרי שהילד עלול להתרגל למחשבה ש'שיחה של הרבי' היא דבר שאומרים ומדקלמים בלי להבין, והוא עלול אף להגיע למסקנה שבאמת גם הגדולים לא מבינים...

[וכמעשה הידוע שסיפר הרבי: בשנות המלחמה התגלגלו החסידים ברוסיא למקומות נידחים, שהיו בהם יהודים פשוטים למדי. פעם ראה אחד החסידים את אחד התושבים המקומיים מביא את בנו התינוק ל'סיום מסכת' שנערך בבית הכנסת בערב פסח, והתפלא על כך: וכי הוא מבין את ה'סיום'? נענה היהודי ואמר: וכי הגדולים כן מבינים?...]

#

דוגמא נוספת שבה נראה טשטוש ובלבול היא בענין לימוד החסידות לפני התפילה.
ידוע כי אחד המנהגים המקודשים ביותר אצל חסידים מאז ומקדם היה ללמוד חסידות בבוקר, לפני תפילת שחרית. גם מי שביום חול עסוק מאוד, הרי לפחות בשבת-קודש עושה מאמץ ללמוד חסידות כהכנה לתפילה, וזו בעצם הסיבה לכך שזמן התפילה בבתי כנסת חב"ד מאוחר – כדי לתת זמן להתכונן לתפילה על ידי תורת החסידות.

להפתעתי שמעתי פעם משפיע, המעורר על כך שאת שיעור הרמב"ם היומי יש ללמוד מיד בבוקר, עוד לפני התפילה. הוא נימק זאת בכך שמדובר בתקנה קדושה של הרבי, ולכן "זריזין מקדימין"... מכיון שמדובר בתקנה של הרבי, אמר הלה, הרי לימוד הרמב"ם לא פחות 'קדוש' מאשר מאמרי החסידות ולכן יש להקדיש את הזמן שלפני התפילה ללימוד זה. ופעם אף ראיתי כיצד יהודי חסידי מקדיש את הזמן שבין 'ישתבח' ל'יוצר' לעיין במפרשי הרמב"ם ולקיים בכך את ההוראה ללמוד הלכה אחת 'בעיון'.

ובכן, נראה כי יש כאן ערבוב מושגים. אין ספק שתקנת הרמב"ם היא חשובה ובעלת סגולות רבות, כשם שבלימוד החסידות יש הרבה מעלות וסגולות. אבל לימוד החסידות לפני התפילה אינו ענין של 'סגולה' – אלא יש לו מטרה מוצהרת וברורה: המטרה היא שהאדם יכין את עצמו לתפילה על ידי התבוננות בגדלות הבורא ובשפלות האדם! הכנה זו נפעלת כאשר לומדים על מלאכים ועל נשמות, על 'אצילות' ועל 'כתר', על 'קליפות' ועל 'בירורים' – כל אלו מרוממים את האדם מתוך האוירה המגושמת הרגילה ומביאים אותו לעולמות גבוהים ורוחניים יותר, ועד להכרה ש"אין עוד מלבדו";
אבל איך זה שייך להלכות 'נזקי ממון' והלכות 'מאכלות אסורות'? האם הלימוד של הלכות מלאכת 'לש' ומלאכת 'טוחן' מקרב את הלומד (באופן ישיר) למטרה הנ"ל?

אגב, גם בשיחותיו של הרבי יש המתבלבלים, כאילו הסעיף הבודד שבסוף השיחה הופך את כל כולה ל'מאמר חסידות', בשעה שלאמיתו של דבר מדובר (לעתים קרובות) ב'פלפול' של ממש שגם לא חסידים יכולים להבינו היטב וליהנות ממנו, כך שלא לזה התכוונו כשאמרו ללמוד חסידות לפני התפילה.
[אין להתעלם מהעובדה שצדיקים גדולים דיברו בשבח המנהג ללמוד דף גמרא לפני התפילה, וכך אכן נוהגים בקהילות שונות; בכל מקרה, מנהג חב"ד מעולם לא היה כזה, ואדרבה].

ושוב: אין לכך שום קשר עם ה'קדושה' ועם ה'סגולה' שבחלק זה או אחר של התורה. – ברור שהפצת התקנה של לימוד הרמב"ם היא חובה קדושה על כל חסיד, כשם שכל חסיד נדרש ללמוד חומש עם רש"י ולהעמיק ב'רש"י-שיחות' העוסקים ב'פשוטו של מקרא'. ואף על פי כן, יש את הכח המיוחד שנמצא דוקא בתורת החסידות במובן הכי מצומצם שלה, כח פנימי ומוגדר שכדי להגיע אליו יש צורך דוקא בלימוד זה כפשוטו ממש, באופן של הבנה והשגה (כדאי לציין בענין זה לשיחה נפלאה של הרבי הרש"ב המודפסת ב'תורת שלום' מי"ט כסלו תרס"ט. נצטט כאן רק שורה אחת מתוך השיחה: "אדמו"ר הזקן לא התכוון שיאמינו חסידות – אלא שיבינו חסידות"!...).

לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תכתבו ותחתמו.
הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.