בעת משפט הספרים הצד שכנגד תבע אשר הרבי בעצמו יעיד במשפט ח"ו (כוונתם בזה מובנת היטב שהרי במעמד זה היו יכולים לשאול בחוצפה ובהעזה כל מיני שאלות על נשיאותו של הרבי וכו'). י"ג כסלו (26 בנובומבר) הי' היום שהשופט אמור להחליט אם הרבי צריך לבא לבית המשפט להעיד.

יום זה נקבע ע"י חברי הכולל ליום תענית ואמירת תהילים. כבר בהשכמה הי' ה-770 מלא באנ"ש והתמימים שאמרו תהילים. ההרגשה הכללית היתה איומה.

הרבי הורה לעו"ד לטעון שהיות והרבי הרי הוא מנהיג רוחני של חב"ד, ולא בעה"ב על דברים פיזיים. וכיון שמדובר כאן על "פרפטי" פיזית ששייכת לחב"ד, אין לרוחניות התנועה קשר לכך, ואין סיבה שעדות של המנהיג הרוחני דווקא, תועיל בבירור הענין.

אחד מהעדים אשר פעלו שהרבי לא יצטרך לבא לבית המשפט על מנת להעיד (ר"ל), הי' ד"ר וויס המכונה "רופאו של הרבי", שהעיד בבית המשפט אשר היות והרבי עבר התקף לב קשה בחודש תשרי ה'תשל"ח, לכן אין זה מן הרצוי אשר הרבי יבא לבית המשפט לדבר על ענינים הגורמים לו עגמת נפש רב.

מסופר שבהקשר לי"ג כסלו התבטא הרבי : "מ'דארף טראכטן ווי וועלען די בחורים אויפנעמען אזא זאך" [=צריך לחשוב איך יקבלו הבחורים דבר כזה].

ת"ל, המאמצים נשאו פרי, ובשעות הצהריים, נפסק בבית המשפט הפרדלי של ארה"ב אשר "המלך אינו מעיד" – שהרבי אינו צריך להעיד בבית המשפט בענין הספרים.

זמן קצר לאח"כ התפרסם הדבר ב-770 . והשמחה הרקיעה שחקים.

באותו הלילה התוועד הרה"ח ר' אברהם שי' שמטוב בזאל הקטן ב-770 עם קהל התמימים שעות ארוכות, וההרגשה היתה נפלאה, ההרגשה היתה שזהו הצעד הראשון בדרך לניצחון.

בין החסידים נתחבר אז הניגון (ע"י ר' ישראל דוכמאן ע"ה) "יכירו וידעו כל יושבי תבל וואס איז געטראפן אף י"ג כסלו".

באותו יום דיברו העו"ד עם הרבי בבנין הספרי', למשך כשעתיים, הרבי אמר אז שאצל כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ אינו שייך ענין הירושה היות והוא עדיין איתנו, כמו"כ באותה הזדמנות שאלו העו"ד את הרבי למי הוא מתכוון כשהוא אומר "נשיא דורנו" והרבי הראה בידו הק' על עצמו.. כמו"כ אמר להם הרבי שעליהם לפעול לא כחסידים אלא כעורכי דין - "ווי ביי אייך קומט אויס" [=כפי שנראה לכם] הרבי נכנס לחדרו הק' ומיד חזר, והרבי חזר שוב על דבריו שהכל יתנהל ע"פ דרכי הטבע, והוסיף: "אבער אז איך זאל איבערגעווינען אייער דעת" [=אבל שיהי' באופן כזה שאני אנצח לדעתיכם].