מערכת COL
|
יום ח' כסלו ה׳תשע״ז
08.12.2016
יופי כמוס ונעלם ● רבקה ערנטרוי
"ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה" (ויצא כ"ט, י"ז) מהי, אפוא, המשמעות הפנימית והמסר התכני המתגלמים מאחורי התפארת הזו? הזיו וההדר של רחל אמנו ושל שאר האמהות? ● הגיגים לפרשת ויצא, מאת רבקה ערנטרוי למאמר המלא
(אילוסטרציה: מאיר אלפסי)
רבקה ערנטרוי
יופי כמוס ונעלם
"ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה" (ויצא כ"ט, י"ז)
העין מרותקת ואינה יכולה לשבוע די מקסם היופי בו היא מתבוננת...
זוהי חוויה עצומה של תחושת הנאה ועונג אדירים של לב משתוקק לחזות בנועם מבלי יכולת ומסוגלות להסב את המבט מהמראה המדהים ולו רק לרגע קט...
מהי, אפוא, המשמעות הפנימית והמסר התכני המתגלמים מאחורי התפארת הזו? הזיו וההדר של רחל אמנו (ושל שאר האמהות כמו שרה ורבקה) הרי, לא נועדו להוות מקור למשיכה והשתוקקות...
היופי על רבדיו השונים מהווה מבע להתמזגות מאורגנת... מאוזנת וסמטרית של המרכיבים השונים במערכת... והוא שופע ממרחבי נוי של משטחי פרחים ססגוניים או מזיו הזריחה הקורן של גווני הקשת...
ההתאמה האדירה בולטת במיוחד במלאכת המחשבת האלוקית השופעת מהאלמנטים הגאומטריים והיצירתיים רבי הגוונים, המעטרים את גב הפרפרים למינהם...
צלילי המוסיקה המתמזגים ביניהם והבוקעים מכלי זמר שונים המלווים קולות ערבים (ערוב - מזוג) מרוממים את הנפש או מעוררים בה ערגה וצמאון...
הרמוניה בנפש:
ואולם מה מסעיר ומשלהב את הלב - פאר הנאצל עלינו מתוכי אופי אצילי, כשמידות הנפש מתמזגות ביניהן באופן מפליא כ"כ, למרות היות הרגש שבתוכנו לוהט ומשתולל ושולף מתוכו זרועות פראיות בעלי "צפרניים" דוקרניות לשסוע ולנגוס בזולת כבמלתעות... (שיני חיות טרף חדות)
וכשמתחתי הצפורן מצטברת לה זוהמה מטמאה, היות והחיות הנמשכת לצפורן מצומצמת כ"כ והיא נעשית פגיעה לכוחות טורפים ומזיקים - היא מגיבה בנוהג תוקפני בלתי נשלט בעוצמה עזה ומזיקה...
"נטילת" הצפורניים מסירה את הטומאה המטנפת מתוכם וה"נטילה" של הזרועות במוטיב של "'שאו ידיכם קודש" כלפי ה"נטלא", המסמל את כלי המוח - מיועדת להביא את המידות למצב שיסורו למשמעת המוחין...
כשכלי הנטלא יוצק 3 פעמים מים על גבי הידיים, הוא ממשיך עליהם את שלשת מרכיבי השכל : חכמה, בינה ודעת ועם בוקר, כשהאדם מיטהר נעשית היציקה לסרוגין... בהדרגה...ובסדר מופתי...שהרי אי אפשר לסלק את הרוע בבת אחת...ואולם התהליך מתבצע לאט ובחישובין כדי לאפשר לרגש להתחבר מאליו עם התהליך הזה...
ובכלי הנטלא אין סדקים ומהווה בית קבול כשיר וכשהוא מוזג את המים - הם זורמים בעוצמה...
"הנטלא" הזה מגלם את המוחין ואת ה"תוך" הפנימי שלהם - הוא מעורר ומעלה את המדות - הוא מטהר אותן מתוך תוקף ושלימות של השגות באלוקות, היות ואין בו סדקים המניחים, חלילה, להנחות החול של העולם לפעפע לתוכי הטוהר של הנפש ולערער אותה...
ואולם כשהנפש כמהה להתרומם והיא מבקשת להתקדש - נמשכת אליה "נטילה" (לסעודה) כסידרה ללא הפוגה של סרוגין היות והצמאון הוא עז והוא מנשא ומרומם ואינו מרפה עד לנקודה מה של רוויה...
ונטילה כסידרה זו שאין בה הפוגת ביניים של סרוגין - מביאה אחריה את תנועת השיפשוף של כפות היד זו בזו והיא מסמלת את בחינת ההתמזגות של המדות ביניהן והשתלבותן לנפש בריאה ומעוצבת ששולט בה מאזן. (מאמרים באידיש לאדמו"ר הריי"צ עמ' 159)
היופי שמאחורי ל"יפת תואר ויפת מראה":
התואר הוא תאור ציור קלסתר הפנים. יופי התואר הוא מצב בו קיים הרמוניה בין אברי הפנים והם משתלבים ביניהם לקלסתר אחד ללא צרימה... מבלי שאחד מביניהם אינו חורג מהמערכת.
"שהציור והתמונה של כל אבר ואבר הוא באופן נאה ומהודר לעין הרואה - שמייד שיראה העין - יחמוד היופי תואר וזה נקרא טוב תואר ואין זה תלוי בתואר יפה באבר אחד לבד אלא בהתכללות מכולם יחד... בכל אבר ואבר עם זולתו המחובר אליו אין זה גדול מזה ומתחבר כל אחד עם חברו באופן שבשיתופם וחיבורם - מועיל כל אחד לחברו לענין היופי... מצח בפני עצמו שאינו רחב ולא עגול וארוך כ"כ... בתואר העיניים לא גדולים ולא קטנים ולא שקועים..... שאם העיניים יפים ואין המצח יפה בתוארו לפי הצריך שיתייחס ויחובר אל העיניים ולחיים אין זה יפת תואר... אם אין החוטם ושפתיים נאים בתוארם לפי אופן הנצרך בחיבורם יחד לא נקרא יפה תואר...(תורת חיים ויצא דף ל"ג עמ' ג')
וביום ב' של ראש השנה תשי"ט מביא הרבי כי " ענין התואר הוא בציור תמונת האברים שהם מכוונים זה לזה ובערך זה לזה - הוא ענין רמ"ח אברים דמלכא.... ועניין זה נעשה ע"י קיום רמ"ח מצוות עשה..."
ואולם בנפש האדם מתגלמת התכללות אברי הפנים להרמוניה נהדרת ועשירה, כשקיימת התמזגות במידות האדם.
הדבר מתאפשר רק אם ישנה המשכה של קרני זיו מהמוח (מהנטלא)לתוכן (במשל להזרמת המים שבנטילה כסדרן) היות והמידות מצד עצמן מגודלות צפורניים דוקרניות ומצרות זו לזו ואינן מותירות רווח וחלל האחת לרעותה וכל ענינם מתבטא בסערה מופרזת של התרגשות והתפעלות מוקצנים...
ולכן כדי ליצור מצב פלאי של הרמוניה בנפש - נזקקים להמשכה של אור נעלה ונשגב מאוד שיגבר על ההתמודדות והפער העצום הרובץ ביניהן ויביא לשלום ושלימות בתוכם... במשכנות הנפש.
המשכת זיו זה הוא מבע של יופי המראה שבפנים. "שיופי מראה הפנים שייך להילוך הדם שע"י הגידים שבהם נמשך פנימיות הנפש" (שם)
מתמיהה אכן העובדה שהמקור הממשיך חיות לשס"ה מצוות לא תעשה נמשך משם י"ה ( שהרי הגמטריה של המילה שמי + י"ה יותרת שס"ה ואילו הגמטריה של זכרי+ ו,ה יוצרת רמ"ח) ואילו המקור למצוות עשה נמשך, דווקא משם ו"ה...
שהרי, הרבה יותר קל להענות לחיוב ("עשה") מאשר להימנע ("לא תעשה") מחפץ שהנפש משתוקקת לו כ"כ... זוהי כניעה קשה מאוד ומייסרת של איגו וריטוש האנוכיות המתגלמת בבחינת שס"ה מצוות לא תעשה והמקבילים לגידים הממשיכים לפנים את פנימיות הדם ממעמקי הנפש ואילו מעניקים לבעלם את תכונת "יפת המראה"!
המיזוג במידות אינו מהווה רק הרמוניה של מידות היראה והאהבה ותולדותיהן - המשתלבות ביניהן, אך מה שמעצב אותן להרמוניה נפלאה היא מידת השמחה הממזגת בינותן, בת בבת עם תנועה של מסירות נפש הממשיכה לאדם עוצמות מפנימיותה של הנפש שעומדות למעלה מהגבלה ומדידה והן המעניקות את טוב המראה המייפה את טוב התואר שבפנים.(שם ומאמר פורים תשט"ז)
יופי כמוס ונעלם
"ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה" (ויצא כ"ט, י"ז)
העין מרותקת ואינה יכולה לשבוע די מקסם היופי בו היא מתבוננת...
זוהי חוויה עצומה של תחושת הנאה ועונג אדירים של לב משתוקק לחזות בנועם מבלי יכולת ומסוגלות להסב את המבט מהמראה המדהים ולו רק לרגע קט...
מהי, אפוא, המשמעות הפנימית והמסר התכני המתגלמים מאחורי התפארת הזו? הזיו וההדר של רחל אמנו (ושל שאר האמהות כמו שרה ורבקה) הרי, לא נועדו להוות מקור למשיכה והשתוקקות...
היופי על רבדיו השונים מהווה מבע להתמזגות מאורגנת... מאוזנת וסמטרית של המרכיבים השונים במערכת... והוא שופע ממרחבי נוי של משטחי פרחים ססגוניים או מזיו הזריחה הקורן של גווני הקשת...
ההתאמה האדירה בולטת במיוחד במלאכת המחשבת האלוקית השופעת מהאלמנטים הגאומטריים והיצירתיים רבי הגוונים, המעטרים את גב הפרפרים למינהם...
צלילי המוסיקה המתמזגים ביניהם והבוקעים מכלי זמר שונים המלווים קולות ערבים (ערוב - מזוג) מרוממים את הנפש או מעוררים בה ערגה וצמאון...
הרמוניה בנפש:
ואולם מה מסעיר ומשלהב את הלב - פאר הנאצל עלינו מתוכי אופי אצילי, כשמידות הנפש מתמזגות ביניהן באופן מפליא כ"כ, למרות היות הרגש שבתוכנו לוהט ומשתולל ושולף מתוכו זרועות פראיות בעלי "צפרניים" דוקרניות לשסוע ולנגוס בזולת כבמלתעות... (שיני חיות טרף חדות)
וכשמתחתי הצפורן מצטברת לה זוהמה מטמאה, היות והחיות הנמשכת לצפורן מצומצמת כ"כ והיא נעשית פגיעה לכוחות טורפים ומזיקים - היא מגיבה בנוהג תוקפני בלתי נשלט בעוצמה עזה ומזיקה...
"נטילת" הצפורניים מסירה את הטומאה המטנפת מתוכם וה"נטילה" של הזרועות במוטיב של "'שאו ידיכם קודש" כלפי ה"נטלא", המסמל את כלי המוח - מיועדת להביא את המידות למצב שיסורו למשמעת המוחין...
כשכלי הנטלא יוצק 3 פעמים מים על גבי הידיים, הוא ממשיך עליהם את שלשת מרכיבי השכל : חכמה, בינה ודעת ועם בוקר, כשהאדם מיטהר נעשית היציקה לסרוגין... בהדרגה...ובסדר מופתי...שהרי אי אפשר לסלק את הרוע בבת אחת...ואולם התהליך מתבצע לאט ובחישובין כדי לאפשר לרגש להתחבר מאליו עם התהליך הזה...
ובכלי הנטלא אין סדקים ומהווה בית קבול כשיר וכשהוא מוזג את המים - הם זורמים בעוצמה...
"הנטלא" הזה מגלם את המוחין ואת ה"תוך" הפנימי שלהם - הוא מעורר ומעלה את המדות - הוא מטהר אותן מתוך תוקף ושלימות של השגות באלוקות, היות ואין בו סדקים המניחים, חלילה, להנחות החול של העולם לפעפע לתוכי הטוהר של הנפש ולערער אותה...
ואולם כשהנפש כמהה להתרומם והיא מבקשת להתקדש - נמשכת אליה "נטילה" (לסעודה) כסידרה ללא הפוגה של סרוגין היות והצמאון הוא עז והוא מנשא ומרומם ואינו מרפה עד לנקודה מה של רוויה...
ונטילה כסידרה זו שאין בה הפוגת ביניים של סרוגין - מביאה אחריה את תנועת השיפשוף של כפות היד זו בזו והיא מסמלת את בחינת ההתמזגות של המדות ביניהן והשתלבותן לנפש בריאה ומעוצבת ששולט בה מאזן. (מאמרים באידיש לאדמו"ר הריי"צ עמ' 159)
היופי שמאחורי ל"יפת תואר ויפת מראה":
התואר הוא תאור ציור קלסתר הפנים. יופי התואר הוא מצב בו קיים הרמוניה בין אברי הפנים והם משתלבים ביניהם לקלסתר אחד ללא צרימה... מבלי שאחד מביניהם אינו חורג מהמערכת.
"שהציור והתמונה של כל אבר ואבר הוא באופן נאה ומהודר לעין הרואה - שמייד שיראה העין - יחמוד היופי תואר וזה נקרא טוב תואר ואין זה תלוי בתואר יפה באבר אחד לבד אלא בהתכללות מכולם יחד... בכל אבר ואבר עם זולתו המחובר אליו אין זה גדול מזה ומתחבר כל אחד עם חברו באופן שבשיתופם וחיבורם - מועיל כל אחד לחברו לענין היופי... מצח בפני עצמו שאינו רחב ולא עגול וארוך כ"כ... בתואר העיניים לא גדולים ולא קטנים ולא שקועים..... שאם העיניים יפים ואין המצח יפה בתוארו לפי הצריך שיתייחס ויחובר אל העיניים ולחיים אין זה יפת תואר... אם אין החוטם ושפתיים נאים בתוארם לפי אופן הנצרך בחיבורם יחד לא נקרא יפה תואר...(תורת חיים ויצא דף ל"ג עמ' ג')
וביום ב' של ראש השנה תשי"ט מביא הרבי כי " ענין התואר הוא בציור תמונת האברים שהם מכוונים זה לזה ובערך זה לזה - הוא ענין רמ"ח אברים דמלכא.... ועניין זה נעשה ע"י קיום רמ"ח מצוות עשה..."
ואולם בנפש האדם מתגלמת התכללות אברי הפנים להרמוניה נהדרת ועשירה, כשקיימת התמזגות במידות האדם.
הדבר מתאפשר רק אם ישנה המשכה של קרני זיו מהמוח (מהנטלא)לתוכן (במשל להזרמת המים שבנטילה כסדרן) היות והמידות מצד עצמן מגודלות צפורניים דוקרניות ומצרות זו לזו ואינן מותירות רווח וחלל האחת לרעותה וכל ענינם מתבטא בסערה מופרזת של התרגשות והתפעלות מוקצנים...
ולכן כדי ליצור מצב פלאי של הרמוניה בנפש - נזקקים להמשכה של אור נעלה ונשגב מאוד שיגבר על ההתמודדות והפער העצום הרובץ ביניהן ויביא לשלום ושלימות בתוכם... במשכנות הנפש.
המשכת זיו זה הוא מבע של יופי המראה שבפנים. "שיופי מראה הפנים שייך להילוך הדם שע"י הגידים שבהם נמשך פנימיות הנפש" (שם)
מתמיהה אכן העובדה שהמקור הממשיך חיות לשס"ה מצוות לא תעשה נמשך משם י"ה ( שהרי הגמטריה של המילה שמי + י"ה יותרת שס"ה ואילו הגמטריה של זכרי+ ו,ה יוצרת רמ"ח) ואילו המקור למצוות עשה נמשך, דווקא משם ו"ה...
שהרי, הרבה יותר קל להענות לחיוב ("עשה") מאשר להימנע ("לא תעשה") מחפץ שהנפש משתוקקת לו כ"כ... זוהי כניעה קשה מאוד ומייסרת של איגו וריטוש האנוכיות המתגלמת בבחינת שס"ה מצוות לא תעשה והמקבילים לגידים הממשיכים לפנים את פנימיות הדם ממעמקי הנפש ואילו מעניקים לבעלם את תכונת "יפת המראה"!
המיזוג במידות אינו מהווה רק הרמוניה של מידות היראה והאהבה ותולדותיהן - המשתלבות ביניהן, אך מה שמעצב אותן להרמוניה נפלאה היא מידת השמחה הממזגת בינותן, בת בבת עם תנועה של מסירות נפש הממשיכה לאדם עוצמות מפנימיותה של הנפש שעומדות למעלה מהגבלה ומדידה והן המעניקות את טוב המראה המייפה את טוב התואר שבפנים.(שם ומאמר פורים תשט"ז)
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
