המבדיל במוצאי שבת על מיץ ענבים ואינו רוצה או אינו יכול לשתותו, האם הוא רשאי לתיתו לבנו הקטן לשתות ויֵצאו בכך ידי חובה?

תשובה: בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן מובאות כמה פסיקות בנדון, והוא מכריע כי מצווה מן המובחר שישתה המבדיל עצמו, או לפחות אחד הנוכחים שיוצא ידי חובתו בהבדלה זו, "מלוא לוגמיו" שהוא רוב רביעית באדם בינוני. למנהג א"י 44 גרם, ואם לאו — יטעים לקטן שהגיע לחינוך ברכות.

אבל מעיקר הדין במקום שהמבדיל עצמו או אחד השומעים המבוגרים אינו יכול לשתות,
דיי בשתיית קטן שלא הגיע לחינוך, ואולי אפילו אפשר לסמוך על הדעה שהשתייה אינה
מעכבת (אך במצב כזה יש מקום לדון אם רצוי מלכתחילה לשמוע הבדלה מאדם אחר).

לדעת המשנה ברורה, לכתחילה ישתה המבדיל עצמו 'רביעית' למנהג א"י 86 גרם, בבת אחת.
אפשר עם הפסקה כלשהי באמצע, ובדיעבד עד 4 דקות, ולפחות "מלוא לוגמיו" שלו. ובדיעבד, אם אחד השומעים ובכלל זה קטן שהגיע לחינוך שתה זאת, ואפילו התחלקו כמה שומעים בשיעור זה, יצאו ידי הבדלה. לפי הילקוט יוסף, בדיעבד, אפילו שתה פחות מכך, אין צריך להבדיל שוב.

מקורות: שו"ע אדה"ז סי' קצ ס"ד, סי' רעא סכ"ה וסי' רצה ס"ד, ו'קיצור הלכות' במילואים עמ' קט, וש"נ , וראה בשו"ע אדה"ז סי' תעב ס"כ, וב'קיצור הלכות' סי' רעא הע' 88. ש"ש כהלכתה  ח"ב, פ"ס סל"ה־לז, וש"נ. ילקוט יוסף סי' רצו סי"ט ובהערה, וש"נ.