'בית המדרש להוראה ומשפט' בראשות הרה"ג מאיר אהרון מגיש לגולשי COL טור שבועי הלכתי בדיני ממונות שבין אדם לחבירו על-פי פסקי רבותינו נשיאנו, בשפה בהירה ומובנת הלכה למעשה, ע"י הרבנים הדיינים חברי בית המדרש להוראה ומשפט.

בפרק הראשון: שאלה הלכתית על 'מתנה מהדיוטי פרי'. את התשובה המלאה בפרק זה מגיש הרב חיים הלל רסקין.

לשאלות, התייעצויות ובירורים ניתן לפנות דרך אתר 'בית המדרש להוראה ומשפט'
ניתן לשלוח לאתר: http://halacha.co/

שאלה
שליח טס ל'כינוס השלוחים', וחברו ביקש ממנו לקנות בשבילו בקבוק משקה ב'דיוטי פרי'. כשבא השליח לקנות את הבקבוק ראה שהיה שם מבצע, לפיו כל הקונה בקבוק משקה מקבל בקבוק קטן נוסף במתנה. נשאלת השאלה: למי שייך הבקבוק הקטן - לשליח שקנה בפועל או למשלח ששלח את הכסף לקנות בשבילו?

תשובה
בגמרא ובראשונים כבר דנים בשאלה כעין זו, ומעלים שני צדדים : מצד אחד, המוכר (ה'דיוטי פרי' במקרה זה) לא אומר בפירוש למי הוא נותן את השי, לכן השליח יכול לומר שזה בשבילו, בפרט שאם הוא לא היה לוקח אתו את השי, חברו לא היה יכול לבוא אליו בטענות, כי הרי הוא מילא את שליחותו. מצד שני, המשלח יכול לטעון שלולא הכסף ששלח בשביל לקנות את המשקה השליח לא היה מקבל את השי, לכן קבלת השי נזקפת לזכותו ומגיעה לו.

להלכה, נפסק בשולחן ערוך (חושן משפט סימן קפ"ו סעיף ג'), שהשי יחולק בשווה בין השליח והמשלח.

מוצר שאין לו מחיר קבע

כאשר מדובר במקרה דומה, אך מדובר בקניית מוצר שאין לו מחיר קבוע, כמו תכשיטים (לדוגמה, כאשר שולח את חברו לקנות לו שרשרת, ומקבל עגילים במתנה) הדין הוא שונה. לתכשיטים אין מחיר קבוע, והם נמכרים על פי רוב במחיר שמחליט המוכר. לכן, יש יותר מקום לומר שהשי (העגילים) הוא בעצם חלק מעצם המכר ולא כתוספת – [ז"א שבכסף של המשלח נקנו שניהם, השרשרת והעגילים].

וכך אכן אדמו"ר הזקן פוסק, שכאשר קונה מוצר שאין לו מחיר קבוע (מסוים) והמוכר הוסיף מתנה, כל השי ניתן בתור הנחה לקונה, וממילא כולו הולך למשלח ולא לשליח.

שי תמורת קנייה שקונה עבורו ועבור חבירו
כאשר אדם קונה ספרים, למשל, עבורו ועבור חברו ומקבל השליח שי בזכות אותה קנייה, במקרה זה הרי גם השליח קנה בחנות ולא רק המשלח. לכן במקרה שהשליח טוען שהמתנה ניתנה לו רק בזכות הקניה שלו, אין צורך להחמיר ולתת חלק למשלח. אבל, אם השי מגיע תמורת קנייה בסכום מסוים ורק ביחד הגיעה הקנייה לסכום זה, אז הדין שלכל אחד מגיע חלק בשי לפי כספו, ובנוסף לכך אם מגיע לשליח גם מחלק השי של המשלח, יהיה זה תלוי אם המוצר מחירו קבוע או לא, וכנ"ל.

כאשר השי מיועד לשליח
הפוסקים נחלקו לגבי טעם ההלכה במוצר שמחירו קבוע שהשליח והמשלח יחלקו בשי: רש"י והרמ"א לומדים שהטעם לפסק זה הוא משום הספק – חוסר ודאות למי מיועד השי, לשליח או למשלח, לכן נפסק שיחלוקו. לעומת זאת, הרא"ש והש"ך לומדים שהטעם לחלוקה הוא כי לשני הצדדים יש חלק בקנייה: בלי הכסף של המשלח הבקבוק לא היה נקנה, ובלי השליח שטס, שיש לו היכולת לקנות ב'דיוטי פרי', הבקבוק לא היה נקנה. ממילא, השי שבא עם הבקבוק אמור להיחלק בין שני הצדדים.

ה'נפקא מינא' בין שני הטעמים יהיה במקרה שהמוכר אומר בפירוש למי הוא מייעד את השי - לשליח או למשלח. במקרה כזה, לפי הטעם של רש"י והרמ"א, כבר אין ספק למי מיועד השי, אך לפי הטעם של הרא"ש והש"ך, עדיין שני הצדדים תרמו לביצוע הקנייה, וממילא השי אמור להגיע לשניהם.

אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך חושן משפט פוסק, שכאשר המוכר אומר שהוא נותן את השי לשליח, השי אכן שייך לו (כמו הטעם הראשון), אבל מכל מקום, שליח ירא שמים יחמיר וינהג כפי הדעה השנייה (של הרא"ש והש"ך) וייתן חצי מהשי למשלח.

כאשר השי מיועד למשלח
במקרה הפוך, שהמוכר אומר בפירוש שהשי ניתן למשלח, הפוסקים מסכימים שהשי הולך למשלח. ה'קצות' מסביר, שבמקרה כזה המוכר שולח מתנה נוספת למשלח, וממילא אין לשליח שום קשר לשי שקיבל עבור משלחו בשליחות המוכר. 

סיכום:
א. מוצר שמחירו קבוע – יחלוקו. ב. מוצר שאין מחירו קבוע – נוטלו המשלח. ג. כשהשי מיועד בפירוש לשליח – נוטלו השליח, וירא שמים יחלוק עם המשלח. ד. כשהשי מיועד בפירוש למשלח – נוטלו המשלח.

מקורות:
כתובות צ"ח ע"ב, רש"י שם ד"ה שיש, רא"ש כתובות פי"א סי' ט"ו שו"ע ורמ"א חו"מ סי' קפ"ג ס"ו, ש"ך שם ס"ק י"ב, שוע"ר חו"מ דיני מכירה ומתנה ושליח ואפוטרופוס סעיף י"א, קצוה"ח חו"מ סי' קפ"ג סק"ז ע"פ תשובת רמב"ן, וראה פתחי חושן ח"ג פי"א סקל"ג במקרה והמוכר גוי.