ר"ח כסלו: יומנו האישי של המזכיר הריל"ג מאירועי תשל"ח
• הושענה רבה תשל"ח
כנהוג בכל השנים, אחרי התפילה יצא כ"ק אדמו"ר שליט"א לסוכתו והתחיל לחלק לעקאח לכל אלה שלא קיבלו בערב יום-הכיפורים.
לאחר שהסתיים התור של הגברים, חילק אד"ש לנשים וגם לבנות.
כשהסתיימה החלוקה, כבר היה סמוך לשקיעה. מכיוון שלא הספיק לאכול בביתו את הסעודה, בקש ממני אד"ש שיביאו את הסעודה ל-770. כשהביאו הסעודה נכנס לסוכתו ואכל מעט מאוד. אחר-כך התפלל מנחה. בשעה שבע התפלל ערבית, ובשעה תשע בערב נכנס להקפות.
• ליל שמיני עצרת
באמצע הקפה הרביעית, לא הרגיש הרבי טוב ונהיה מאוד חיוור. הרבי ביקשני לקרב את הכסא שלו ותיכף התיישב עליו והחל לעסות את לבו הק'. מיד ביקשתי שיזמינו את הרופאים הנמצאים במקום, אולם הרבי לא נתן להם לבדוק אותו.
בינתיים הביאו לרבי מים, אולם הרבי לא הסכים לשתות את המים, באמרו שהוא טרם קידש.
בין הקפה ה' והקפה ו' ישב על כסאו, בהקפה החמישית והשישית נעמד אד"ש, אולם נשען על הסטנדר שלו.
לפני ההקפה השביעית בקשו הרופאים שהרבי יישאר במקומו ולא ירד למרכז בית-הכנסת, והרש"ג יעלה על הבימה בה נמצא אד"ש וירקדו שם. אולם הרבי לא הסכים. הוא ירד מהבימה שלו והלך למרכז בית הכנסת, במקום בו רקד תמיד את ההקפות. הרש"ג רקד סיבובים אחרים והפסיק. הרבי עשה תנועה של פלא על זה שקיצר את ההקפה, אך חזר למקומו על הבימה.
בינתיים, רוב הקהל יצא במהירות מבית הכנסת, ואף שברו את החלונות שבעזרת הנשים בכדי שיהיה יותר אויר בבית כנסת.
אחרי אמירת עלינו הכריז אד"ש "גוט יו"ט", והתחיל לנגן 'ושמחת', ירד מהבימה, יצא מבית הכנסת ועלה לחדרו. כשנכנס לחדרו לא הרשה שאיש יכנס יחד איתו ותיכף סגר הדלת. א' המשבק"ים הזמין את גיסתו של אד"ש ותיכף באה. כשהרבי שמע את קולה פתח את הדלת ולאחרי כמה רגעים יצאה ואמרה לי: "תכנסו ותשתדלו שרופא יבקר אותו".
נכנסתי והרבי אמר לי שאין צורך ברופא, אלא הוא עייף וינוח קצת ואח"כ ילך לביתו. בקשתי שירשה לרופא רק להיכנס ולא לבדוק אותו אלא רק להסתכל על פני הרבי, ולזה הסכים הרבי. הכנסתי את ד"ר גלזמן לחדר. כשנכנס והביט על הרבי אמר הרופא שהרבי סובל כעת מהתקף לב. הרופא שאל את הרבי אם הוא מרגיש כאבים סביב הלב והרבי השיב בחיוב. הרופא שאל: "האם זה כאב כמו פטיש שמכה או כמו מחטים שדוקרים", והרבי ענה שהכאבים הם כמו מחטים שדוקרים. הרופא אמר מיד שהרבי כעת בעיצומה של התקפת לב, ולדעתו על הרבי לנסוע תיכף לבית הרפואה. אולם הרבי אמר שבשום אופן לא יסע לבית הרפואה, והיות שטרם קידש ועדיין לא אכל סעודת יו"ט, בקשני שאסדר עבורו בסוכתו הקידוש והסעודה.
הרבי אמר לי שאין צורך להודיע אודות כל זה לרבנית תחי' [אבל בינתיים מישהו רץ וסיפר לרבנית כל מה שקרה לרבי וכשנכנסה הרבנית לחדרו אמר לי הרבי: "הלא אמרתי לא להודיע לה..."].
הרבי יצא מחדרו ונכנס לסוכה, אבל מיד ישב על הכסא ונתכרכמו פניו מהכאבים. הרופא אמר לרבנית שכאבים אלו הם כתוצאה מההתקף לב. לאחר כמה דקות נעמד הרבי וקידש ונטל את ידיו הק' ואכל רק כזית חלה וחתיכה קטנה מהדג וכך גם מהבשר. לאחר-מכן בירך ברכת המזון וחזר לחדרו.
•
כשנכנס לחדרו אמר לי: "עכשיו הרופאים יכולים לעשות מה שהם רוצים לעשות". בינתיים הורידו מיטה מהקומה השניה והרבי נח על המיטה. הרופאים בדקו את הרבי וכולם אמרו פה אחד שהרבי צריך לנסוע מיד לבית הרפואה, כי להישאר כאן זהו סכנת נפשות! הרבי הגיב ואמר שבשום אופן לא יסע לבית-הרפואה. בינתיים הגיעו לחדרו של אד"ש רופאים מומחים למחלות לב וגם הם בקשו שהרבי יסע לבית-הרפואה, אולם הרבי אמר לי: "תמסור להם שאני לא זז מ-077, ובאם משהו צריך לקרות _ שזה יקרה ב-770...". מיד בקשתי מהרופאים שיסדרו בג"ע התחתון (החדר הסמוך לחדרו של הרבי) חדר טיפול נמרץ עם כל המכשירים והתרופות הנדרשים לזה.
אחד הרופאים, ד"ר ריכטר שמו, שעבד בבית רפואה לא הרחק מ-770 - נסע לשם וברשות הנהלת בית הרפואה לקח משם מכשירים ותרופות. כשהגיעו המכשירים, חיברו את הרבי לכמה מכשירים בכדי לבדוק את לחץ הדם, הדופק ותנועות הלב. בנוסף, חיברו את הרבי לאינפוזיה.
בינתיים, הרופאים המומחים התעקשו שעל הרבי לנסוע מיד לבית הרפואה. אולם הרבנית אמרה שהרבי אינו מסכים לנסוע לבית-הרפואה, ולא עושים נגד רצונו.
בשעה 1 בלילה, התקשר הרש"ג עם רופא מומחה גדול שגר בלאנג איילנד, הרש"ג התנצל על זה שמתקשר בשעה מאוחרת כזו, אבל היות שמדובר אודות הרבי מליובאוויטש שסבל מהתקף לב הלילה, מבקשים שיואיל לבוא בהקדם האפשרי לבקר את הרבי. רופא הסכים ואחרי שעה וחצי הגיע ל-770. אחרי שבדק את הרבי אמר שמוכרחים להביא את הרבי לבית רפואה. כששמע את דברי הרבנית התמלא כעס, ואמר: "אם-כן, אני חוזר לביתי ואל תצרו איתי קשר אלא אם-כן יסכים הרבי להתאשפז בבית הרפואה".
הרופאים שלנו שאלו את אותו רופא מומחה, מה לעשות באם המצב יחמיר. הרופא הורה להם אלו טיפות להכניס בתוך האינפוזיה, ועזב את 770.
בשעה 5 לפנות בוקר, המכשיר המחובר ללב ("מוניטור") הראה שאין לחץ דם ואין דופק. הכניסו טיפה לאינפוזיה, כפי שהורה הרופא, אבל המצב לא הוטב. מיד יצרו קשר עם הרופא הנ"ל, והלה אמר להוסיף עוד טיפה אחת ואם לא יוטב המצב - מוכרחים לקחת את הרבי תיכף ומיד לבית-הרפואה. הרופאים עשו כדבריו, ות"ל לחץ הדם התחיל לעלות ודפיקות הלב שוב חזרו.
בשעה 7 הופיע לפתע הרופא הנ"ל ב-770 ואמר לרבנית: "כעת את רואה עד כמה צדקו דברי על נחיצות הנסיעה לבית-הרפואה. אין שום ברירה! אם רוצים להציל את הרבי מוכרחים לנסוע אתו לבית-הרפואה!".
הרבנית שמעה את הדברים ובקשה ממני למסור את הדברים לרבנים שהיו במקום. חמשה רבנים מזקני אנ"ש ישבו ולאחרי ששמעו את המצב לאשורו, אזי, ארבעה פסקו כעצת הרופא, על-פי דברי הרבי עצמו שיש לנהוג "כעצת רופא מומחה". אולם, אחד הרבנים טען שבלי הסכמת הרבי אסור לזוז מכאן.
חזרתי לרבנית ומסרתי לה את כל הדברים. הרבנית אמרה לי: "לאור הנ"ל עליך לומר לרבי שדעת רוב הרבנים היא, שצריכים לנסוע לבית הרפואה".
נכנסתי להרב חדקוב שי' וסיפרתי לו את כל הנ"ל, וביקשתי ממנו שהוא ימסור לרבי את דעת הרבנים.
הרב חדקוב נכנס לרבי ואמר לו שיש לו מה למסור בשם הרבנים. הרבי אמר לו: "אל תגידו לי מה שאמרו הרבנים, כי באם אני אשמע מה הם אמרו, אזי עלי לציית להם! אבל אם אני לא אדע מהי דעתם הרי אז אני לא עושה נגד דעתם!"
הרב חדקוב יצא ומסר את הדברים לרבנית. הרבנית שמעה ואמרה לרופא: "על-פי-זה אנחנו נשארים כאן". בשמוע זאת, כעס הרופא מאוד ואמר דברים חריפים לרבנית וחזר לביתו.
בנתיים הגיע לחדרו של הרבי ד"ר טישהולץ, שנודע כרופא מומחה לענייני לב.
• יום שמיני עצרת
בשעה 9:30 בערך אמר לי הרבי שיסדרו עבורו מנין לשחרית וגם קריאת התורה. בשעה 10:00 התחיל המנין המצומצם להתפלל, והרבי התפלל כשהוא שוכב במיטה. כשהגיעו לקריאת התורה אמר לי הרבי שיעלה למפטיר אך יעשה זאת בעודו יושב על המיטה וכן היה [הרופאים לא היו מרוצים מזה שהרבי אומר מפטיר, כי לדעתם זה מכביד על הלב]. אחרי גמר התפילה אמר הרבי שהוא מעונין לעשות קידוש ולאכול סעודת יום טוב וכן היה.
בינתיים הגיע ל-770 ד"ר איירא וויס משיקאגו, אשר גם הוא רופא לב מומחה.
הרופאים ביקשו שכל הניגונים והריקודים יהיו רק בבית הכנסת )ולא ליד חדרו של הרבי( בכדי לתת לרבי אפשרות לנוח.
בשעה 4:00 בערך שאלני הרבי מדוע אינו שומע שמחת יום טוב, ואמרתי לרבי שזה מחמת מה שהרופאים ביקשו. הגיב הרבי ואמר : "ככל שאני אשמע שמחת יום טוב זה יוסיף בהחלמתי, ולכן תדאג לכך שאשמע את השמחת יום טוב". אמרתי זאת להרופאים, והללו אמרו, שאם-כן, אזי יש לעשות כרצון הרבי. הודעתי זאת לקהל ותיכף ומיד התחילו לנגן ולרקד מול חדרו של הרבי.
במהלך יום שמיני עצרת לקה הרבי בהתקף לב נוסף, אך לא כה חמור כמו הקודם. למנחה ומעריב לא היה מנין.
הר"ר שלמה אהרן קזרנובסקי בקש היות שיש לו חזקה בכל שמיני עצרת למסור שני בקבוקי יי"ש - שירשוהו גם השנה, והרבי הסכים לזה, ונכנס ומסר שני בקבוקי יי"ש.
ליל שמח"ת הרבי ישן כמעט כל הלילה. בבוקר שוב הי' מנין, אבל הפעם התפלל כשהוא יושב על המטה. בתפילת העמידה דשחרית עמד - למרות שהרופאים בקשו שישב, אחרי ברכת כהנים ואמירת הלל, סדרו הקפות בחדרו, כרגיל, נתכבד בהקפה הראשונה והשביעית, אבל החזיק הס"ת בידו כשהוא יושב על מטתו. עלה לחתן בראשית ועמד כל הזמן, וכן עמד בתפלת מוסף.
אחר התפילה עשה קידוש ואכל סעודת יו"ט.
•
לפנות ערב אמר לי הרבי: בטח תהיה התוועדות שמחת תורה כמו בכל שנה ולכן, באמצע ההתוועדות תרד ותמסור להם בשמי: "למרות שלעת עתה ישנו מקום פנוי _ אבל זוהי הכנה שאחר כך יתמלא המקום עוד יותר ממה שהיה לפני זה. על דרך משל מהענין של זריקה, שקודם כל צריכים לעשות חלל ריק במזרק ורק על ידי זה מתמלא המזרק _ היינו שהצמצום מכריח את הגילוי. תמסור זאת לר' יואל שי' [כהן] ותבקש ממנו שיסביר זאת באריכות".
כשהודעתי לרבי שמסרתי את דבריו ור' יואל מסביר כעת הנ"ל לקהל - אמר לי: "קח את כוס היין שעשיתי עליו קידוש וגם הבקבוק יין - תמסור זה להרב חדקוב, שאחרי ברכת המזון ותפלת ערבית יחלק זה בין המסובים, ותוסיף שלאחרי תפלת ערבית וקודם הבדלה תהי' הודעה נוספת, סדרתי כהנ"ל, אחרי תפלת ערבית אמר לי: תמסור שבעוד זמן קצר תהי שיחה קצרה.
[הרופאים שאלוהו לכמה זמן ואמר חמשה רגעים. לפועל הי' זה עשרים רגעים לערך].
כשהודעתי הודעה הנ"ל פרץ הקהל בשמחה הכי גדולה עם ריקודים נלהבים.
הרבי אמר שיחה שנמשכה כעשרים רגעים לערך ובקש שיבדקוהו איך זה השפיע על מצב הבריאות. אחרי הבדיקה אמרו הרופאים שהכל בסדר.
• אסרו חג
מכיון שידו הימנית היתה מחוברת לאינפוזיה - בקשני הרבי שאעזור לו בהנחת הטלית ותפילין וכך עשיתי. אד"ש התפלל שחרית ואחר-כך הניח התפילין דשמושא רבא, ר"ת, וראב"ד.
במשך היום בקש להכניס אליו את הדואר וכו'.
הרבי הודיע שמכיון שבכל שנה עוברים האורחים ומקבלים דולר - יסדרו זאת גם השנה, שהוא ישב בפתח חדרו, ויניחו את הדולרים על השולחן וכל אחד יעבור לפניו.
הרבי הסכים שיחברו את המכשיר ללב לפני זה, וכך היה. אחר-כך שאל איך זה השפיע על הלב ואמרו הרופאים שהכל בסדר.
• יום א', כ"ז תשרי ה'תשל"ח
הרופאים - בפרט ד"ר וויס - אמרו לרבי שצריך למעט באכילת מלח. אמר לו הרבי: "הרי זה כמה-וכמה שנים שאני רגיל להשתמש בהרבה מלח ויש לי דרישה חזקה ע"ז".
לפועל, הורה הרבי למסור לאלה שמכינים בשבילו את האוכל שיעשו כהוראת הרופאים בזה.
• אור ליום ב', כ"ח תשרי ה'תשל"ח
אד"ש קם בשעה 3:30 לפנות בוקר. אחרי נט"י וברכות השחר הגיה את הלקו"ש לפרשת בראשית. בשעה 5:30 הלך לנוח עד שעה 7 ואז התפלל תפלת שחרית. אחרי תפלת שחרית בקשני לסדר הפני"ם הנמצאים בחדרו, בכדי שיוכל לקחתם על האהל. וכן ביקשני להכין את כל המכתבים שטרם הספיק לראות.
בשעה 6 בקר הראה לפתע המוניטור דפיקות יתירות. הערתי מיד את ד"ר וויס אך הוא אמר שאין זה רציני, אולם צריכים להשגיח על-זה. הרבי אמר שאינו מרגיש שום כאב וכיו"ב.
• אור ליום ג', כ"ט תשרי
נכנסתי בשעה 4:30 לפנות בוקר ומצאתיו יושב על המיטה ומגי' הלקו"ש לפרשת נח. שאל אותי: "אתה וקליין (ר' בנימין) יוצאים ענין השינה בשיתין נימין - שינת הסוס?" אמרתי שישנתי שלושת רבעי שעה ואמר הרבי: ישנה דיעה שזהו השיעור דשיתין נימין, אבל זה היה אצל דוד המלך ואתם רוצים להתנהג כמוהו, וצחק.
• יום ג', כ"ט תשרי
אחרי תפילת שחרית שאלתי אם להגיש ארוחת בוקר ואמר: "לא עכשיו". והוסיף: "לא לעשות קונצים! זה שמכין את הארוחה שלא יגיש לאדם אחד מנה ששניים יכולים לאוכלו. ובנוגע לשיריים, הלכה היא שהשיריים צריכים להיות פחות מעיקר האוכל, וכאן הוא להיפך".
כשהרופאים נכנסו היום אמר להם הרבי שהבוקר עמד בעת תפילת שמונה עשרה וכחצי שעה אחרי זה הרגיש תחושה סביב הלב שנמשכה כשעה. עשו סדרת בדיקות ולא מצאו שום סיבה לזה.
ד"ר ווייס אמר לרבי, שבהמשך להמדובר על דבר מאמר רז"ל ש"כליות יועצות" - וד"ר וויס ניסה להסביר הפירוש בזה שיש קשר מיוחד מהכליות להמח, אבל אחרי שלמד באגרת הקודש (ששם מדובר אודות נושא זה) נוכח לדעת שכל מה שניסה לבאר אין לו כל בסיס. על זה אמר לו הרבי, שבאם הבלוטה [גלאנד] שמעל הכליה היא חלק מהכליה הרי יש להם חופה אחת, ומצד מקיף זה נקראו שניהם כליה, ואז אפשרי להשתדל להסביר זה.
אחר כך אמר להרופא שאין לו תחושת תאבון [אפיטיט] ובשני ימים האחרונים לא ישן טוב, ולדעתו זה אירע מאחר ונמנעה ממנו הנהגתו הרגילה.
בלילה, בשעה 11:30 בערך, שוב נכנס ד"ר וויס ואמר שזה עתה ראה סרט מחודש תשרי זה, וכעת הוא מבין קצת את המאמץ הגדול של הרבי. ועל זה הגיב הרבי: "אין ראיה מהסרט כי הצלם דרכו לצלם דברים בלתי רגילים", וחייך.
•
ד"ר ווייס אמר להרבי שהוא מקווה שבחודש תשרי הבעל"ט יוכל הרבי להתנהג - ברובא דרובא - כמו בכל תשרי, אבל כמובן עם הגבלות מסוימות ובעיקר זה תלוי איך הרבי ירגיש בכל ענין. על-זה הגיב הרבי בתמיהה: "האם צריכים לחכות י"ב חודש? ובשנה הבאה י"ג חודשים (מאחר שהיא שנה מעוברת)?"...
אחר-כך אמר הרבי לרופא שיש לו שאלה: "איזה הצעות יש לרופא עבורי בכדי שאוכל למלאות מה שהחסרתי בסוף חודש תשרי בקשר להתוועדויות שמיני-עצרת, שמחת-תורה שבת-בראשית? ומתי ובאיזה אופן אוכל להוסיף על הפעולות שאעשה בלאו הכי או ענין מיוחד בכדי להשלים ולמלא את החסרון באופן שלא יזיק לבריאות, אם על ידי שיחה נוספת או התוועדות מיוחדת וכיו"ב. וכנ"ל שאין צריכים למהר ואפשר להשלים הנ"ל במשך כל השנה ובפרט שנוותסף עוד חודש כיון שהיא שנת העיבור".
הרופא אמר שצריכים לסדר זאת באופן המתאים ואי אפשר לעשות תוכנית עבור זה, כי תלוי איך הרבי ירגיש ביום מסוים וכיו"ב. אבל יש מקום לחשוב על זה והוא ידבר עם ד"ר טישהולץ ועם המזכיר לייבל גרונר כדי לברר תוכניתו של הרבי ואז יציע לו הנ"ל.
הרבי הוסיף: "החסידים ציפו להתוועדויות ולכן אני רואה חוב לעצמי למצוא עצה שלא יחסר אצלם הנ"ל, ואדרבה שעוד תהיה בהוספה".
אח"כ אמר הרבי שהוא מאוד מאוכזב מקצב ההטבה בבריאותו, כי חשב שלאחר שבוע ימים מהאירוע, המצב יהיה הרבה יותר טוב.
*
(יומן זה פורסם במוסף 'אספקלריה' של עיתון כפר חב"ד לפני 10 שנים, וב'תשורה' של משפחות אנ"ש)
מאפשרים לכם לקבל
