ובאמת, איך יתכן הדבר?! ● מאמר דעה
הרב מ"מ רייצס
מאז ומקדם היו חסידים מברכים ומתברכים בברכה 'פשוטה': שנזכה לכוון לרצונו של הרבי.
בהשקפה ראשונה נראית ברכה זו מיותרת – וכי מאי קא משמע לן?! לכאורה, רצונו של הרבי גלוי וידוע לכל, ואיזה טעם יש להתברך ברכה מיוחדת שאכן נזכה לכוון לרצונו?
אולם מסתבר שאין הדברים כה פשוטים. נכון שהרבי פירט והודיע את כוונתו בדברים רבים, אך עדיין נותרו הרבה תחומים 'אפורים' שבהם צריך 'לשבור את הראש' לבד. לא רק בנושא של נתינת שם לרך הנולד ניתנה להורים בחירה ואחריות אישית; בהרבה נושאים נוספים אין לנו הכרעה ברורה ומפורשת, וצריך לחשוב היטב היטב לפני שמגיעים למסקנה, וגם אז מוסיפים ומתברכים שאכן המסקנה הזאת תהיה מתאימה ל'כוונה העליונה'.
אין שמחה כהתרת הספיקות!
מסיבה זו, הרי שפסגת השאיפות אצל חסידים רבים הינה – לקבל מהרבי הדרכה מפורטת, הוראה ברורה. כל עוד הרבי הביע את רצונו בקווים כלליים בלבד, קשה לדעת האמנם הצלחנו לכוון גם ב'פרטים הקטנים'; אולם כאשר הרבי יורד לרמת הפרט ו'מתערב' בחיינו בצורה שאינה משתמעת לשני פנים – אז יש לנו את הבטחון שאנו הולכים בדרך המלך, בבחינת "אין שמחה כהתרת הספיקות".
דוגמא אחת להוראה בה נכנס הרבי ל'פרטים קטנים' ומדוייקים, היא התקנה של לימוד הרמב"ם. בעוד בתקנות אחרות עורר הרבי על חיזוק ענין מסויים בדרך כלל, מבלי לפרט בדיוק כמה זמן ומשאבים עלינו להשקיע בענין זה (לדוגמא: 'מבצע תפילין' – הרבי לא הגדיר כמה זמן נדרש כל חסיד להקדיש ל'מבצע' זה, האם שעתיים ביום או שעה בחודש...), הרי כאן קיבלנו הנחיה מפורטת: לא רק הוראה כללית של 'ללמוד רמב"ם על הסדר' וכיוצא בזה – אלא הוראה מדוייקת, עם מספרים ותאריכים.
וכך, בעוד בשעות אחרות של היום עלולים אנו להתלבט ולהסתפק: 'מה בדיוק נדרש מאתנו ברגע זה'? – [האם לעסוק ב'מבצע תפילין'; להקדיש 'זמן איכות' לחינוך הילדים; או לנצל את הזמן להוסיף בקיאות ב'הלכות הצריכות'?] – הרי באותה מחצית השעה שאנו מקדישים ללימוד הרמב"ם אין מקום לספיקות והתלבטויות. ברור כשמש שזה בדיוק מה שאנו נדרשים לעשות, כי כן דבר המלך.
מכאן, אגב, ההתייחסות הנכונה והבריאה לתקנת לימוד הרמב"ם, לא כאל 'גזירה קשה' שמקיימים ב'קבלת עול' – אלא כזכות נפלאה; זכינו שהרבי יואיל בטובו לגלות לנו מה בדיוק רצונו הקדוש שנלמד.
הזכות שבקיום ההוראה
ידוע לכל בר בי רב, שחיי התורה והמצוות מורכבים המה משני קוים – חסד וגבורה, עשה ולא תעשה. וכפי שמוצאים אנו כבר בעשרת הדברות: "אנכי" – ו"לא יהיה לך".
ובענייננו, ידוע ומפורסם כי רוב תקנותיו והוראותיו של הרבי הם בקו החיוב. בשונה מחצרות וחוגים ידועים שבהם יש 'תקנון כניסה' מפורט שעיקרו סביב ה'לא תעשה', הרבי מיעט להתערב ישירות בענינים של קו השלילה. בפשטות, הרבי סמך על כך שכל חסיד שיש לו שכל בקדקדו ("חסידים זיינען קלוג") יבין לבד ממה צריך להתרחק וממה יש להיזהר, זאת בנוסף לכך שכל חסיד נדרש להתייעץ תדיר עם המשפיע האישי שלו, וכמובן החובה לציית לרבנים הממונים על האחריות הצבורית (ואכמ"ל).
על רקע זה מובן, כי במקרה יוצא מן הכלל שבו הרבי חורג מגדרו ומגלה לנו כי דבר פלוני מושלל בעיניו – הדבר מתקבל אצל החסידים בשמחה רבה, 'כמוצא שלל רב'. הנה, אנו זוכים להוראה מפורשת, המאירה את דרכנו בנושא שהיה עד כה 'אפור' ולא ברור מספיק.
נחשוב לדוגמא על מצב שבו אחד החסידים היה מתבקש על ידי הרבי במפורש להימנע מאכילת מאכל פלוני, נניח: גבינה. סביר מאוד להניח כי אותו חסיד לא היה רואה ב'גזירת הגבינה' עול ומעמסה, דבר קשה מנשוא – אדרבה: הוא היה רוקד משמחה בכל הזדמנות שבה מזדמנת לעיניו קופסת גבינה ויש לו את הזכות להתאפק מאכילתה ובכך לקיים הוראה מפורשת של הרבי.
איך יתכן?!
האמת היא, שאכן זכינו. כשם שבקו החיובי יש לנו את תקנת 'לימוד הרמב"ם', שבה פירט הרבי את רצונו בצורה מדוייקת, במספרים ובתאריכים – כך בקו הגבורה יש לנו מקרה אחד שבו הודיע הרבי את רצונו במניעת הדבר בצורה מדוייקת ומפורטת, תוך כדי נקיבה במספרים מפורשים (3, 4, 40).
ומכיון שכאמור, לא רבים הם המקרים שבהם אנו זוכים לקבל הוראה מפורטת ומדוייקת בתחום זה – הרי שהיה מתבקש שנתייחס להוראה ייחודית זו כדבר יקר מכל יקר, ונשמור עליה מכל משמר.
מדוע בפועל לא תמיד זה כך? למה נראית לעתים מגמה של חוסר הקפדה בהוראה מפורשת זו? יתירה מזו – שמעתי פעם תלמיד צעיר שואל בתמימות: איך יתכן כי יהודים חסידיים אמיתיים, 'משכילים' ו'עובדים', מקושרים, מסורים ונתונים – מרשים לעצמם או לסביבתם להקל ראש בענין שהרבי התייחס אליו כל כך ברצינות?!
ואכן, שאלה קשה היא. חסיד דגול שמדייק ומקפיד על שמירת כל הגה קל שיצא מפי הרבי, אפילו בדברים שנאמרו כ'דרך אגב' ויכולים להתפרש בכמה אופנים – וכאן, כשמדובר על הוראה מפורשת, שנאמרה פעמים רבות ובצורה שאינה נותנת מקום לספקות והתחכמויות, הרי ש'לאו דוקא'!... מה יכול להיות ההסבר לתופעה משונה זו?
ההסבר שהרבי נותן לתופעה
עד כמה שהדבר מפתיע, הרי שהרבי בעצמו מקשה את הקושיא הזאת ומיישב אותה בטוב טעם ודעת. ולא, אין כוונתי שהרבי מתייחס במפורש לדמויות ב'דור השביעי', למשפיע פלוני או לשליח אלמוני; הדמות שהרבי מדבר עליה היא דמות רחוקה מאתנו בהרבה, אבל התוכן קרוב אלינו מאוד.
ב'לקוטי שיחות' כרך ג, שיחה לפרשת בראשית, מעורר הרבי תמיהה עצומה: אדם הראשון קיבל מהקב"ה גן עדן שלם, עם פירות רבים וטובים. רק בעץ אחד נאסר אדם הראשון, וגם איסור זה – לא היה "עד גיל ארבעים", אלא בסך הכל לשלוש שעות! איך יתכן שאדם הראשון, יציר כפיו של הקב"ה, לא היה יכול למשול ברוחו ולעמוד באיסור 'קטן' זה שתוקפו היה לשלוש שעות בלבד?!
ההסבר באותה שיחה ידוע הוא לכל:
מאחר שמטרתו של היצר הרע היא למנוע מהאדם למלא את רצון ה', הוא מגביר את מאמציו ככל שמדובר בציווי חשוב וגדול יותר. יתכן מאוד שמבחינה טכנית זהו דבר קל ופשוט ביותר; אך כאשר אותו דבר קטן הוא מצוה בעלת חשיבות מרובה, דואג היצר לקשיים ומעלה טענות מטענות שונות כדי למנוע מהאדם לקיימה.
זהו ההסבר לכלל: "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו". אדם גדול יש למעשיו חשיבות מרובה וכח גדול, ולכן מתאמץ היצר הרע ומפתה אותו בפיתויים גדולים וקשים, כמשקל נגד לגדולתו הרוחנית, כדי למנוע ממנו למלא את רצון ה'.
מעתה מובן בפשטות חטא עץ הדעת. דוקא משום שאדם היה יציר כפיו של הקב"ה, ודוקא משום החשיבות העצומה של הציווי על עץ הדעת – התייצב כאן היצר הרע (הנחש הקדמוני) בכל כוחותיו והצליח לפתות את האדם לעבור על ציווי ה'. אותה התאפקות פשוטה לשלוש שעות בלבד, שכל אחד מאתנו עושה אותה בקלות (בין בשר לחלב, ועוד ועוד) – נהפכה אצל אדם הראשון לעול כבד, דבר קשה מנשוא, דוקא בגלל החשיבות העצומה הטמונה בה, חשיבות שגם היצר הרע הבין ולכן הטיל לענין את כל כובד משקלו ולצערנו אף הצליח.
ובכן, מסתבר שגם בעניננו, קיימת חשיבות כה עצומה באותה הימנעות שצוה אותנו הרבי עליה, וזו הסיבה כנראה שהיצר הרע עובד שעות נוספות כדי לשכנע ולהסביר ש'זה לא כל כך נורא'; מובן, איפוא, שהעובדה שגם חסידים גדולים משתכנעים לפעמים, אינה הוכחה לכך שהענין פחות חשוב חלילה – כשם שהעובדה שאדם הראשון נכשל בעץ הדעת אינה מוכיחה שהחטא היה קל במהותו. אדרבה: דוקא משום שמדובר בדבר חשוב וחמור, לכן ה'קלוגינקער' מתאמץ במיוחד כדי להטעות דוקא בדבר זה. והוא רחום יכפר עון וגו'.
ונסיים בנימת הפתיחה: יהי רצון שנזכה לכוון לרצונו של הרבי.
מאפשרים לכם לקבל
