משה בן-חיים

לאור הרגיעה במזג האוויר וכיבוי השריפות ובהמשך להערכות המצב שהתקיימו הוחלט אמש  (שני) במשטרת ישראל על סיומו של מבצע "באש ובמים". כ-20 אלף שוטרים פעלו במוקדים השונים של השריפות במשימות תגבור שונות, 900 לוחמי אש שטיפלו מיום שלישי שעבר ב-1773 שריפות בשטחים פתוחים, מתוחם 39 בשטחים גדולים, שמתוכם נמצא כי 24 כתוצאה מהצתות.

במסגרת פעילות הכיבוי הופעלו מתחילת האירועים כלל 14 מטוסי כיבוי ישראלים ושישה מסוקים של משטרת ישראל. בהדרגה שולבו במהלך הימים האחרונים 19 מטוסי כיבוי בינלאומיים מ-10 מדינות שונות: ארצות הברית, איטליה, יוון, קרואטיה, קפריסין, טורקיה, רוסיה ועוד.

אירוע קשה מאוד בכל קנה מידה, שלא זכור בארץ כמותו שנים רבות.

*

הכבאי החב"דניק הראשון, שניאור שיף, נמצא במערך כשלוש שנים, ובפרק זמן זה הספיק להתחבב אל הכבאים ולוחמי האש. כאחד הנועזים שבחבורה, שלא יהסס לקפוץ ראשון לדירה בוערת ולוודא שאין בה לכודים ה"י, או להסתער בשצף קצף תרתי משמע על מוקד אש ביער. אך מאידך בשיגרה הוא גם משמש כתובת לכל עניין יהודי, וכל כבאי יודע שאצל שניאור תמיד ימצא קשב וסיוע בכל עניין, ותמיד זה מלווה בחיוך רחב ולבבי.

את השבוע שעבר הוא מסכם כ'מפרך', ולא רק הוא: כך גם 900 לוחמי אש שטיפלו מיום שלישי שעבר ב-1773 שריפות בשטחים פתוחים, מתוכם 39 בשטחים גדולים, שמתוכם נמצא כי 24 כתוצאה מהצתות. כאלף בתים ניזוקו קשות.

לאחר שחלה מעט רגיעה במבצע "באש ובמים" והוא קיבל את האישור מהגורמים המוסמכים, הוא מעניק ראיון ראשון למרכז התקשורת החב"די COL:

כמו במלחמה

תאר מה עבר עליך בשבוע האחרון כלוחם אש?

"לוחם אש בשבוע כזה, לא רואה עצמו באופן פרטי כבעל משפחה, אלא מחובר למערכת ולהצלת אזרחים. בשבוע כזה לא נמצאים כמעט בבית, חדורי מטרה - כמו במלחמה. זו בדיוק הנקודה בה אנו נבחנים אם אנו עושים עבודתנו נאמנה.

כך עבר עלי השבוע הקשה:

"במהלך השבוע נתתי סיוע בחדר המבצעים לאירועים. הייתי מוקדן מ-11 בלילה עד 7 בבוקר, ואז התחילו השרפות באותו לילה באזור בית שמש.

"ביום שלישי חזרתי לתחנה בגלל גל האירועים. יצא לי להיות במשמרת רציפה מיום רביעי בשעה 7 בבוקר עד שבע בבוקר בשבת, 72 שעות ברציפות. כל הסדר היומי מתהפך מחוסר ידיעה. השבוע התחיל כמו בנוהל השגרה: תחילת משמרת, בדיקת ציוד ברכבים לוודא שהכבאיות מוכנות לכל פעולה, ובהמשך אימוני שיגרה כלוחמי אש. בימים הללו בגלל חוסר הוודאות אין זמן לשיגרת האימונים.

"אנשים צריכים להבין, שלוחם אש זה לוחם לכל דבר. הוא צריך להיות מוכן לכל תרחיש קיצון, ולכך צריך אימונים.

"מה שקרה בשבוע האחרון, אין לוחם אש שלא השתתף באירוע קטסטרופלי. אקדים ואומר, שלוחמי אש במקרים של דליקות ענק כמו שהיו בשבוע שעבר, לא מכבים את האש, אלא מונעים ממנה להתקדם, וקודם כל פועלים להציל חיי אדם. כי אי אפשר לנצח אותה, אפשר לנתב אותה שתזיק כמה שפחות.

"אותי הוציאו ביום חמישי בצהרים לחיפה עם צוות. נסעתי עם מפקד צוות לוחם מילואים ומתנדב. בחיפה התמקמנו בתחנת חלץ, שם נתנו מענה בתחנה לאירועים קטנים יחסית, כשאנו עוברים מאירוע לאירוע, שאר הצוותות הלכו לשכונות הבוערות בחיפה. ואז זה קרה: יצאנו לאירוע קטן, סיימנו לתת מענה בשטח. ראה אותנו קצין וציוות אותנו לאירוע חירום של דירה שעולה באש באחת משכונות העיר. הגענו לשם, ובהחלט לא ראינו כאלה דברים במהלך השנה.

"האירוע היה ברמה כזאת שהיער בער ו'שאב' את הבית באש. האש היתה חזקה מאיתנו והיה מעורב שם אקלים קיצוני של רוח חזקה ויובש. זה מפתיע אותך וזה קורה בשניות. תפקיד לוחם האש קודם כל, שלא יהיו פגיעות בנפש, וזה כולל גם את הכבאים. ברגע באה הרוח עם האש, ותופסת את הגינה ואת הבית, ובשניות הבית בוער כלפיד. ואתה, כלוחם אש, צריך לבוא ולחדור לבית הזה, לוודא שאין שם לכודים.

"בנוסף, הבית היה בנוי כבניין מדורג, בית על בית במעלה הגבעה. הדבר הראשון שאני עושה, מוודא שאין פגיעה בנפש, מנסה ככל יכולתי לצמצם פגיעה ברכוש ובבתים נוספים שלא יפגעו. נכון שהבית נשרף וזה תחושה קשה, אבל מנענו שבתים אחרים לא יינזקו. ואין פגיעה בנפש.

"עבדנו בשת"פ והתפצלנו תוך כדי תנועה. תוך כדי שצוות א' מתארגן לפריצה, הצוות השני מתארגן לאספקת מים, מברזי כיבוי ברחוב.

"בכבאית רגילה יש 3000 ליטר, ובאירוע צריך אספקה נוספת. אתה לבד, צוות מצומצם של ארבעה אנשים, זה מה יש. צריך לפרוס קווים מהרחוב 80 מטר לפחות ולהתארגן לפריצה. תוך כדי תנועה צריך להכיר את הבית: האם יש לכודים, האם מדובר בתקרה רגילה או רעפים, שעלולים לקרוס ולסכן אותך. נכנסים, כל הבית מלא עשן סמיך. אתה נכנס עם מסכת חמצן, ומיכל על הגב. הגליל הזה מספיק ל25 דקות עבודה. כל פרק זמן יש פרוק החוצה ולהחליף ערכת חמצן, צריך להיות כושר גופני טוב לתפקד כך. כל הבית עשן, אנו צועקים האם יש לכודים. עשן וחום מטורף, אנחנו עם הביגוד הטרמי המיוחד. בשריפה יכולה להיות טמפ' מאוד גבוהה ומסוכנת.

"אחת הסכנות שיש, שאם יש ילדים או מבוגרים והם מסתתרים, מתחת למיטה או בתוך ארון, וזה החשש הגדול שלנו. קודם כל, שוללים כל חשש ללכוד. תוך כדי הפעולות הללו, אש בוערת חום עצום, חייבים לפרוץ פתחי אוורור, ומילוט לעשן ולחום. האוייב שלנו זה החום והעשן לא האש. כשהעשן יוצא אפשר לפעול יותר בקלות.

"לאחר סריקה ויצירת פתחי אוורור בכל הקומות, ולאחר שמוודאים שאין חשמל בדירה (במקרה הזה חברת החשמל ניתקה מראש את החשמל בשכונה) מתחילים פעולות הכיבוי. לא נשכח את זה כל כך מהר, לא נשאר כלום, אתה הולך על גחלים. אין לדעת אם זה היה ספה או כיסא, ואיפה המטבח ערימה של קרמיקות שרופות, נשארו ממטבח שהיה כאן, לא נשאר כלום.

"אין לך זמן אפילו לחשוב, האדרנלין שלך עובד, רק אחרי כמה שעות אתה מעכל מה קרה שם. לוקח זמן לכבות את דירה, יש גם קריאות בקשר, וצריך להתייחס. יש עוד שריפות ולכודים.


צילום: עומר שפירא




"לא ממש מבינים איך יצאת מתוך התופת": למעלה, שניאור שיף בפעולה. למטה: לוחמי אש בפעולה בגל השריפות בשבוע שעבר (כב"ה)

 
"אחרי שאתה מסיים לכבות, יוצא מהדירה ופורק את הציוד הכבד מעליך. האזרחים מסתכלים ורואים שיצאת מתוך האש, הם לא ממש מבינים איך יצאת מתוך התופת. הגיעו אלינו בעלי הדירה והם הודו לנו. "על מה אתם מודים לנו?", שאלנו. "על הלחימה, על שנכנסתם לתוך האש וניסיתם לעצור בעדה." 

"הוא מתאר את הסיטואציה: "תאר לך מדורת ל"ג בעומר. כולם מתרחקים מהחום הרב, ואתה במקום לזוז אחורנית - אתה נכנס פנימה..."

"שניאור מלא התפעלות מרוח האזרחים בתקופה הקשה. "אני חושב שלאזרחים מגיע מדליה בשבוע של הלחימה הזאת", הוא מציין בהערכה. "העזרה שאתה מקבל מהאזרחים, רצים לעזור ולחבר קווי מים לזרנוקים. אחרים, הבינו במה מדובר שמעו בקול הוראות המשטרה והתרחקו מבעוד מועד. קרוב לאלף בתים נשרפו ואין פגיעה בנפש."

"היו מקרים שלהבות הגיעו לגובה עשרות מטרים. במקרה כזה אין לך מה להתקרב ורק לצמצם את הבעירה ולהדוף אותה שלא תתקדם הלאה. לכן במימדים כאלו היה צורך לערב מטוסי כיבוי. אבל עדיין זה כמו בצבא: לכל משימה סוג של מענה מתאים, מטוסים לא יכולים לפעול מעל בתים, הנזק יכול להיות יותר מתועלת.

"לכן כל דבר והייעוד שלו. הכושר הכיבוי של המטוסים מהיר ואפקטיבי ופחות סיכון לצוותות בשטח. מכבי אש זה כמו צבא לכל דבר: יש מחלצים, יש שמטפלים בחומ"ס, ויש גם מטוסים. חשוב שיבינו שכבאים מחרפים נפשם להציל אחרים. בסופו של דבר האירועים האלה מעצימים את הידע של הציבור על לוחמי האש.

אתה יכול להגדיר את עבודת הכבאים כמסירות נפש?

"כשיש לך לוחם אש שהולך למקום שכולם בורחים ממנו, הוא הולך למסור נפשו. ככזה, אתה יודע בוודאות שיש מצב שתחזור עם פציעות וכוויות קשות ה"י. אין הגדרה יותר מצדיקה מ'חירוף נפש' ללוחמי אש. בסופו של דבר צריך חיידק בשביל זה. וראינו את זה בשריפות יער או בבתים שהם עשואת זה באופן טבעי וברציפות. יש כאלה שעבדו שבוע שלם, בלי הפסקה. אז בהחלט לוחמי האש מחרפים נפשם להצלת חיים.

מקום של שליחות

מה הערך מוסף שאתה מביא כחסיד חב"ד לתפקידך ככבאי?

"מהיום הראשון שנכנסתי למערך, לפני כמעט 3 שנים. אני חש שהרבי 'תופס אותי בגב' וכל הזמן דוחף אותי קדימה. ואם אני מסובב את הראש לרגע, האם לעזוב? אז מיד אני מרגיש שאין על מה לדבר, וזו השליחות שלי.


'השליחות שלי': שניאור שיף במדי 'לוחם אש'

"בתחילת דרכי ככבאי לא היה לי קל להסתגל, וכתבתי מכתב לרבי והנחתי אותו ב'אגרות קודש'. "על מה בכלל חושב לעזוב מקום עבודתו? הרי הרבי הריי"ץ שלח אותך לעבוד במקום הזה?" זה היה המענה המדהים שקיבלתי, זה נתן לי הכוחות בימים הראשונים. אני מרגיש שכל יום הרבי נמצא איתי להתמודד עם קשיים כאלה ואחרים.

"הסיפוק והשליחות היא אין סופית וכשצריכים את המענה היהודי מקבלים עזרה. יצא לי לשלוח חבר לוחם אש, עם אח שלו לעשות ברית מילה, כיוונתי אותם יד ביד עד הברית שנעשתה כדת וכדין. אם זה לוחמים שהגיעו לשלב שעושים בר מצווה לילדיהם והם עצמם לא הניחו תפילין מהבר מצווה שלהם, וגם קונים לעצמם, או לבדוק מזוזות ושאלות בענייני הלכה. אני נמצא במקום של שליחות".

מהכרות שלך עם השטח, בכמה מהמקרים מדובר בהצתה מכוונת – פח"ע?

"לא פעם ולא פעמיים יצא לי לשמוע מחוקרים של מערך הכיבוי שהדברים נוצרו כתוצאה מרשלנות, זריקת סיגריות במקומות דלוקים, ובמצבי מזג אוויר קיצון אדם לא מתאר אפילו לעצמו שזה הגיע ממנו. לכן יש את החוקרים והם עושים את עבודתם נאמנה. כל אירוע נבחן לגופו, יש הרבה מחוסר מודעות, אני אישית כשיצאתי לכמה שעות מאלעד, ראיתי מנגל ביער. הם לא מבינים המשמעות. נכון שהרוב 'הגדילו' ראש ולא מדליקים בימים אלו. ספציפי אני לא יכול לענות, האם הרוב הם מקרי הצתה. בימים הקרובים יצאו תשובות ברורות יותר.

האם יופקו לקחים נוספים?

"בכל מערך וגוף גדול יש מקום לשפר ולהפיק לקחים כך בכל עסק ובכל גוף. אני מאמין שגם מאירועים כאלה יביאו הרבה ביקורות בונות איך לשפר מערך הכיבוי. מאז השריפה בכרמל רואים שיפור גדול. המשרד לביטחון הפנים לקח את מערך הכבאות ומאז נקנו עשרות רכבי כיבוי חדשים, ציוד חדש, מכשירי קשר ואלקטרוניקה. בסופו של דבר ראו עד כמה התחולל שינוי מהפכני מהכרמל ועד היום.

מה יש לך לומר לגולשים, על אמצעי זהירות מאש או משריפות והצתות?

"א. יש לדעת ולהתעדכן באיזה מזג אויר אפשר לצאת ולהדליק אש בשטח פתוח, כדאי לעקוב אחרי עדכוני מזג אוויר והלחות. לחשוב טוב לפני שמדליקים אש, שהכל נעשה באופן בטיחותי, לדאוג שיהיו אבנים מסביב ומספיק מים לכבות את האש, או חול. לחשוב האם כשיגיע משב רוח האם הלהבות יתפסו בעצים, תמיד לחשוב מחוץ לקופסא. ותמיד לעשות בסיום כיבוי סופי. אם יש עשן יש אש, וגחלים יכולים להצית את האש מחדש, או שמישהו אחר יבוא וישתמש בגחלים שלך בצורה לא אחראית. כמו שאומרים: "גפרור אחד יכול להצית יער שלם."

ב. בימים שאומרים לא להדליק מדורות, גם לא מומלץ בכלל לצאת לשטח מיוער לטיולים.

ג. תמיד שאתה בטיול, תחשוב שזה הבית הפרטי שלך. אם ראית מישהו פועל בצורה לא בטיחותית יש להעיר את תשומת ליבו.

לסיכום: "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם"!