הרב יצחק ליברמן

בעומדנו במוצאי כ' חשון, יש לי סיפור מהרבי רש"ב נ"ע שהייתי עד ונוכח בו.
בקיץ תשל"ב הייתי עושה 'מבצעים' בבית רפואה הדסה בירושלים, כשמבצע תפילין הוא המבצע העיקרי. עברנו בין מיטות החולים כשאנו מציעים להניח תפילין ומדברים על שאר המבצעים הק' של הרבי, מזוזה, נש"ק, טהרת המשפחה וכו'.

באחד החדרים, שכב במיטה חולה ומסביבו בני משפחתו. מובן שהצענו להם להניח תפילין, אך החולה, שהוא ראש המשפחה אומר: "עצרו רגע, אתם מחב"ד? ברצוני לספר לכם דבר מה". והוא ממשיך ושואל אותנו: "בן כמה אני נראה?" הסתכלתי עליו היטב ואמרתי לו: "בן 65 לא יותר מ68".

כל בני המשפחה פורצים בצחוק... חברי העריך שהוא נראה בין 50 ל- 60, ושוב פרצו כולם בצחוק. אב המשפחה הרצין לפתע, והחל לספר: "הבה ואספר לכם, אבי ע"ה היה חסיד אדוק ונלהב של הרבי הרש"ב נ"ע. באותו זמן, היו אלה ימי המהפכה הקומוניסטית, רבים ירדו ועזבו את דרך היהדות, וזה שקרה גם לי.

"אבי שלא הצליח לשנות את דרכי, ביקש ממני שלכל הפחות אכנס לרבי ל'יחידות'. הוא כ"כ הפציר בי עד שנעניתי לבקשתו. ואמנם באתי לליובאוויטש כדי להיכנס ליחידות.

"זכורני בין השאר, בלמדי באוניברסיטה לבשתי לבוש מיוחד של הסטודנטים שהיה עשוי מכפתורים עם צלב. הגבאי לא אפשר בשום פנים להיכנס כך ליחידות וקרע לי את הכפתורים. כעסתי, אבל נכנסתי. [וכאן הוא מתאר בהתרגשות ממאור פניו של הרבי וכו']

והוא מוסיף לספר: "אחד מהדברים שהוא בירך אותי זה היה 'אריכות ימים ושנים טובות מתוך בריאות'...." ואז הוא פונה אלינו – "גילי הוא  85 וזה שאני נראה צעיר זה הכל בזכות ברכתו של הרבי נ"ע", הוא סיכם בהתרגשות. 

מובן שהנחנו תפילין לבני המשפחה באותו מעמד. הוא עצמו הראה לנו במגירתו כיפה טלית ותפילין שאותם הוא מניח דבר יום ביומו. מובן שדיברנו על כל המבצעים הק' וחיזקנו אותו ואת כל משפחתו...