לזכות נכדי היקר התמים נחמיה יום טוב קעסלר שיחיה, לרגל היכנסו לעול המצוות בשעה טובה ומוצלחת ביום א' י"ט במר חשון הבא עלינו לטובה
רבקה ערנטרוי

"וחזקת והיית לאיש" (מלכים א', א', פס' ב')
מה אמורה להיות תחושתו של בר המצווה, כשביום חגיגתו הוא שומע את האב מברך כנגדו במין כוונה שכזו ובדבקות (ללא שם ומלכות): "ברוך שפטרני מעונש הלזה"?

והנער נדהם כשמעברו השני של האולם מגיח לפתע ובוקע קולו הצוהל של האב בחום :"וחזקת והיית לאיש"!

"נפטרין ממני ומאחלים לי עוצמה ושאהיה בוגר... איש"? - תמה הנער. "הכיצד"? הוא תוהה.
הנער חש התרוממות של רוח והוא נרגש בשל הקהל החשוב והנכבד שהגיע הלום להסתופף בשמחתו ... הוא מבחין בהדרת פני סביו הקורנות... בדודיו החולפים על פניו ביעף ובהמולה...
מוריו ורבנים רמי מעלה מעטרים את האולם בארשת אצילית ויוקרה, והוא חש עונג רב בשל בואם להשתתף עמו ולכבדו ביומו הגדול...

מבטיו חולפים על פניהם העליצות של ידידיו... חבריו ומוקיריו והוא משיב להם חיוך במשובה והוא מנסה להתחקות אחר טיב חגיגת בר המצווה הראשונה שנטלה חלק בעולם...

אברהם אבינו חגג לראשונה בהסטוריית העולם את מסיבת הבר מצווה של בנו יצחק. ומבין המוזמנים הראשיים בלטה דמותו הענקית של "עוג". הוא בא להמריץ את אברהם לזנק לקרב ולהושיע את לוט, האחיין...

"וחזקת והיית לאיש..." מהדהדים צלילים אילו במודעתו של נער הבר מצוה... להיות חזק כמו עוג שישן בערש ברזל ענקית?
ערש ברזל זו משקפת עוצמה פיסית שמוצאה בריאות גופנית, אך המנוטרלת לגמרי מחוסן רוחני של אמונה, מהרהר הנער נוגות...

"אני דווקא חובב ספורט... שחקן מושבע של כדור סל ובייסבול... ואולם רגשותיי הומים בי... העונג שלי... הנחת וההנאה שאני מפיק משעשועים אלה אינם שווים כלל וחלילה, לעוצמות שמשדר עוג "בסמל של ערש הברזל" שלו", משוכנע העלם...

עוג גם מטיף לפתיחה של אופקים של חשיבה עצמית... להשקף חדיש, חופשי ומשוחרר והוא בז לאברהם שלא יצליח לנטוע בבנו את הבטיו - הנעוצים כביכול באמונות נושנות ותנועה משותקת של ביטול ושל אמונה ויראת ה'...

הנער חש לבטים עזים בשל היסחפותו לעולם רווי רעיונות מחודשים של הפילוסופיה "הנאורה" בעוד צפים בזכרונו קטעי מאמר, שזה עתה סיים לשנן...

מהו המסר החי... הממשי... המעשי שמשפטים אלו משקפים עבורי בתוך עולם שבו נטמעים בי קטעי הגות חוליים של תרבות חילונית הנשפכת מתוכי ספרים לועזיים? הוא הוגה בתוכי עצמו...
עולם של חול מצנן את החום החסידי... את הרגש הנלהב האומר לזנק בחירוף נפש נועז ובהקרבה על אנושית למענה של הזולת... ועוג בז לצעדים פזיזים אילו, נטולי הגו ומטיף להתמקדות בתוך העסקים האישיים לטוש את היתר דוויים וסחופים, אך הוא עצמו מצדד בעד הקרבה, כדי שאחריה יוכל לבוז את השלל וירכוש את שרה מידי אברהם....

והוא שומע את רבו שח על שמעון ולוי האחים שלקחו "איש" את חרבו, ולוי היה אז בן 13 שנים. הם הסתערו בקצף לנקום את חרפת אחותם...
החרב הזו מכה מקרבת מקום, והקשת ממרחק!

החרב הזו משקפת את הלוחמה בנגע הקרוב לאדם... שהוא מודע לו והוא עומד להסתער עליו ולמחוץ אותו...

ואילו הקשת היא כלי מלחמה המתמודדת עם האויב במרחק... זוהי מלחמה רוחנית בנגעים הכמוסים והנעלמים ממודעותו של האדם...

המה מהווים עבורו דמות של איש... של מי שכובש את מאוייו ושולט....
עוג לועג לתנועה פזיזה ונחפזת אך הוא מאיץ באברהם להסתכן בקרב על חמשת המלכים...
מערכה, שסביר להניח תבלע אותו עפ"י הסברה ההגיונית, וכך יזכה בשרה...
זוהי הקרבה שיש עימה מניעים אישיים, יוקרה ורהב...

והדמות הענקית לא ידעה כי השרש לכל העוצמות וחרות נפשית וחשיבה של דרור - נעוץ באמונת העם באביו... אמונה זו מהווה בסיס ותשתית לחיי גשם משגשגים!

ועתה הוא מבין את האושר של האב, היות וביום זה הוא נעשה "איש" וחודרת אליו ומחלחלת לקרבו הנשמה האלוקית והיא "פוטרת" ומשחררת אותו מתוכי החומץ הזה...

באותו יום, כשהגיע הקהל לצבוא על אהלו של אברהם, הוא היה טרוד באפיית עוגות (עוג) מצות... רבו למדו כי פרוש המילה "פטורין" היא מצה. היות ומצה היא מאכל נטולת שאור של מחמצת... של יצר הרע הגואה ותופח...
מצה היא "מכילתא דמהימנותא" - מזון לאמונה... והיא זו שמשחררת ממודעתו כל השערה מפוקפקת... כל הגיה שהיא הבל ושווא, והיא מטהרת את האדם משאור של תפיחה גואה ומתרברבת...
ביום הארבעה עשר בניסן בודקין את החמץ - מעוררים אותו- הדי דברי רבו ...

שלשה עשר שנים ויום אחד להיות הנער "איש" - מהווים הקבלה ליום ה14 בניסן... אז בודקין את החמץ לאור הנר... אז ע"י אור הנשמה שהיא נר - עורכים "בדק" בית פנימי... בתוכי הנפש לפטור את החמץ...

אזי חודרים אל הנער י"ג מדות הרחמים כנגד 13 שנות חייו והוא אמור להתחזק... להמשיך אותן לעולם הרגש שלו... למידותיו ולהעשות לגבר בוגר שהוא שולט ברגשותיו... ומתוך אותו עולם רוחני ושמימי כ"כ הוא יעביר תכנים רוחניים, אך הוא יעצב אותם בכוחות יצירתיים שיקבלו צביון מוחשי... נתפס... מובן ומסתבר...

גבר מסמל דמות עצמאית... יצירתית שאינו רק רוכש את מה שניתן לו, אך הוא מעבד ובונה ויוצר...
האור הנמשך אליו מרמת שיא נשגבת, ואינו מותנה בעבודת האדם - מהווה תדמית של טל שברכתו מתחלת בפסח...

הטל אינו פוסק לעולם כי הוא איתן ונצחי, ואת אורות אלו עומד הנער להמשיך... וככל שהוא ישווה להם עמדה מעשית יותר ויצליח להבהירם ולהמשיכם לעולם מעשי יותר - ירבה העונג שלו... תרבה ההנאה שלו..
ואת ראשית העונג הזה הוא חש עתה בעת שנעשה לאיש... והוא מוצא מחסה בינות הוריו... מוריו... מחנכיו... דודיו... מקורביו ורעיו הנאמנים!

זוהי משמעות השמחה ביום זה.
נער חדש נתווסף לקהל מחוייבי המצווה שבעם ישראל והוא חב עבורם מסירות והקרבה והם משיבים לו חיזוקים של עוצמה... עידוד וחיבה!


(מעובד עם"י רשימות הרבי לנושא בר מצווה, סדור המהרי"ד לנושא זה ומאמר "וחזקת והיית לאיש")