מנדי זאיאנץ

הרה״ח ר׳ חיים בן-ציון רסקין, שהיום ז' מרחשוון חל היארצייט שלו, זכה להעמיד משפחה חסידית ענפה ומפורסמת. ביתו הייתה לא אחרת מאשר מרת שרה קצנלבויגן, שסיפור מסירות נפשה למען הצלת יהודי רוסיה - ביניהם גם אמו של הרבי זי״ע - נודע ומפורסם בשער בת רבים, ובין נכדיו נמנים ר׳ לייבל רסקין, שלוחו של הרבי למרוקו, ואחיו ר׳ דוד שהחזיק בתפקידים רבים במוסדות חב״ד באמריקה והיה מקושר לרבי בכל מאודו.

לא בכדי זכה ר׳ חיים בן-ציון לרוות נחת חסידי מצאצאיו. מסירותו לחינוך ילדיו על טהרת הקודש, בימים הטרופים שהיו אז ברוסיה, היא שעמדה לו וזיכתה אותו בדורות מבורכים של חסידים ומקושרים לרבותנו נשיאנו.

הרחב״צ נולד בשנת תרכ״ד למשפחה חב״דית שורשית עד האדמו״ר הזקן. לאחר חתונתו בשנת תרמ״ג, הוא עבר להתגורר בעיירה החסידית רודניא הסמוכה לליובאוויטש. תושביה של רודניא נמנו על חסידי קאפוסט. היה זה בדיוק בשנת פטירתו של הרבי המהר״ש, כשאף אחד מבניו לא מקבל עליו את הנשיאות באופן רשמי, וכנראה שעובדה זו בצירוף עם התיישבותו של רחב״צ ברודניא בין חסידי קאפוסט עשתה את שלה, והרב רסקין התקשר לאדמו״ר ר׳ שלמה זלמן מקאפוסט (נכדו של הצ״צ).

לאחר פטירתו של האדמו״ר מקאפוסט בשנת תר״ס, נסע הרב רסקין באחת השבתות לרבי הרש״ב, התקשר אליו בכל מאודו, ומאז לא עשה צעד גדול או קטן לפני שהתייעץ עם הרבי הרש״ב ולאחמ״כ עם בנו ממלא מקומו הרבי הריי״ץ.

כל חייו היו מוקדשים לחינוך ילדיו ברוח החסידות.

על מה הוא בוכה?

הרבי הריי״ץ הזכיר זאת באחת משיחותיו, ואמר: ״גר לו יהודי ליד מוסקבה. בכל יום משכים הוא בשעה ארבע ללמוד תורה, ולפני זה הוא אומר תהילים ושופך דמעות כמים. ועל מה הוא בוכה? מבקש הוא רחמים מה׳ יתברך שילדיו ונכדיו ילכו בדרך הישר״. אמנם הרבי לא הזכיר במפורש את שמו של רחב״צ, אך לכל הנוכחים הייתה כוונתו ברורה. כך סיפר לימים בנו, הרב יעקב יוסף רסקין ז״ל, בשם כמה מהחסידים שהיו נוכחים בשעה שהרבי הריי״ץ אמר את השיחה.

יום אחד, בצעד שהפתיע את כולם, עזב הרחב״צ עם משפחתו את העיר רודניא החסידית ועבר להתגורר בגיזאטסק הסמוכה למוסקבה. היה זה צעד מפתיע משום שברודניא גידל הרב רסקין את משפחתו בנחת, בין חסידים, כשהוא עוסק במסחר, ואילו גיזאטסק הייתה עיירה גויית. ואולם, התברר שהרב רסקין הרגיש את הסימנים הראשונים של רוחות ההשכלה והמודרניזציה החופשיים שהחלו להתפשט ברודניא והחליט שהוא מעדיף לעזוב הכל - ולהתגורר בין גויים, העיקר שלא תיווצר נתינת-מקום לילדיו להיות מושפעים מן הרוחות הקלוקלות הללו.

לימים, כשסיפר לבניו אודות תקופה זו, התבטא ואמר: אילו יכולתי, הייתי לוקח אתכם, בורח ומתחבא על אי בודד רחוק ממקום ישוב, עד שתגדלו..״

את בנו, יצחק, שלח בגיל צעיר מן הבית, תוך מסירות נפש עצומה ומבלי להתחשב בגעגועים, על מנת שילמד בחיידר חסידי. זאת עד שהרבי הריי״ץ שלח להודיעו שנפתחה בליובאוויטש מחלרה מתאימה לגילו של בנו - אז הוא נשלח ללמוד שם.

מיד עם פטירתו של הרבי הרש״ב נ״ע, התקשר ר׳ חיים בן-ציון בכל מאודו לבנו כ״ק אדמו״ר הריי״ץ. גם לאחר שהרבי הריי״ץ עזב את רוסיה והתגורר בלטביה ובפולין, המשיך הרחב״צ לשלוח מכתבים ולדווח על כל דבר, למרות הסכנות הכרוכות בזה.

באחד ממכתביו של הרבי הריי״ץ אליו, משנת תרפ״ג, כותב לו הרבי אודות החשיבות שבמחשבה על בני-ביתו בזה״ל: ״מהוד כ"ק אדמו"ר הרה"ק [הרש"ב] זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע זכינו לשמוע בקידוש שמחת תורה (בשנת תר"ס או תרס"א): כשם שחובה לאדם להניח תפילין בכל יום ויום, כן חובת גברא להגביל כל יום ויום שעה קבועה, לחשוב אודות הנהגת ביתו ובית זרעו״.

שנתיים לפני פטירתו חלה ר' חיים בן-ציון והוא סבל משיתוק. כשהוטב מעט מצבו, יכול היה לכתוב רק בידו השמאלית. באותה תקופה שלח לבנו ר' יעקב יוסף גלויה בה כתב מספר מילים שתוכנן הוא פסוק בספר ישעיהו (לח, יט): "קינדער קינדער (בניי בניי) חי חי הוא יודך, כמוני היום אב לבנים יודיע אל אמיתך. אביכם חיים בן-ציון". (ראה צילום מצורף)



ככל הידוע היה זה מכתבו האחרון, ובניו ראו כצוואה המסכמת את חייו. בדבריו אלו רמז על פירוש רש"י על המקום שמסביר: "האב מודיע ומכוון דעת בנו אל אמיתך להאמין בך". ואכן, האב ר' חיים בן-ציון הודיע לבניו וכיוון את דעתם לאמונה הטהורה.



רחב״צ נפטר בז׳ מר-חשוון תרצ״ט, בדעה צלולה, והובא לקבורה בלנינגרד.

הלוואי ונלמד כולנו מחסיד מקושר זה עד כמה חינוך הילדים לקדושה צריך לתפוס מקום אצל כל אחד.

ת.נ.צ.ב.ה.