מערכת COL
|
יום ז' אדר א ה׳תשס״ה
16.02.2005
דרשה לתועלת השלוחים פרשת תצווה
COL מפרסם גם השבוע דרשה מוכנה לפרשת השבוע - פרשת תצווה, עבור השלוחים והתמימים ההולכים לבתי כנסת לחזרת דא"ח. הדרשה היא נסיונית והמשך כתיבתה יבחן על-פי התגובות המתפרסמות באתר.הדרשה ב'כתבה מלאה'
רעיון לחזרה בבתיכ"נ –
פ' תצוה/ חודש אדר- ז' אדר
חז"ל אמרו: "משנכנס אדר מרבין בשמחה". אדר הוא חודש שמח, חודש של מזל וברכה. ולכן אמרו, כי מי שיש לו איזה סכסוך עם גוי והוא רוצה לזכות להצלחה במשפט – ישתדל לקבוע את המשפט לחודש אדר, כי "בריא מזליה" – זהו חודש שהמזל של עם ישראל בריא ותקיף במיוחד, חודש מסוגל להצלחה מיוחדת.
בשנה זו יש שני אדרים: אדר ראשון – שבו אנו נמצאים עכשיו, ואדר שני – שבו חוגגים את פורים. ואנשים שואלים: האם גם על החודש שלנו אמרו חז"ל "משנכנס אדר מרבין בשמחה" – או שהכוונה היא דוקא לאדר שני? והרי, את פורים, החג השמח והעליז – מציינים דוקא באדר השני, לא באדר הראשון; אז גם ה"מרבין בשמחה", המזל והברכה, שייכים דוקא לאדר השני הבא עלינו לטובה – או שזה נכון כבר באדר הראשון שבו אנו נמצאים כעת?
ב.
כדי לענות על שאלה מעניינת ואקטואלית זו, האם כבר עכשיו 'מותר' לנו לשמוח או שצריכים לשמור את השמחה רק לאדר שני ...
– נקדים ונברר את פשר המאמר הזה, מאמר כה מפורסם שכל ילד יודע: "משנכנס אדר מרבין בשמחה". מהי בעצם המשמעות של המאמר הזה? למה באמת כבר משנכנס אדר מרבין בשמחה? הרי פורים הוא בסך הכל יום אחד [ליתר דיוק: יומיים, אחד בכל העולם ואחד בירושלים] מתוך חודש אדר – ולמה בגלל יום אחד צריכים לשמוח כבר כל החודש, מיד שנכנס אדר, כבר מראש חודש?
וכפי שבאמת רואים, שבחדשים אחרים, שגם בהם יש חגים, חז"ל לא מדגישים כי יש לחגוג כבר מתחילת החודש. חז"ל לא אומרים שמתחילת חודש ניסן, שבו חוגגים את פסח, יש לאכול מצות ... וגם בחודש כסלו, שבו חוגגים את חנוכה, אין מצוה לאכול סופגניות מתחילת החודש... דוקא בחודש אדר מדגישים חז"ל כי השמחה אינה רק ביום של פורים – אלא כבר מתחילת החודש. ונשאלת השאלה: על מה ולמה?
ההסבר הוא, שבאמת כשנבין מה הביא את נס פורים, נראה שזה קשור לא רק עם יום מסויים בתוך החודש, אלא עם כל החודש:
חז"ל מספרים, שהמן הרשע, כשרצה לבצע את תכניתו השטנית להשמיד להרוג ולאבד היל"ת, הטיל גורל כדי לדעת באיזה חודש כדאי לו לבצע תכנית זו. וכאשר עלה לו הגורל בחודש אדר – שמח המן שמחה גדולה, באומרו: בחודש זה, בז' באדר, היה לעם ישראל מאורע עצוב: נפטר משה רבינו, ואם כן, חודש זה הוא סמל של אבל וצרה לעם ישראל. אין חודש יותר מתאים כדי לגזור עליהם גזירות וכליון היל"ת. ולכן הוא החליט לגזור את הגזירה לחודש אדר [ולאחר מכן הוא ערך הגרלה נוספת שבה עלה היום המסויים מתוך החודש – י"ג אדר];
אך המן לא ידע, מוסיפים חז"ל, "שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד". נכון שמשה רבינו נפטר בז' אדר, אבל הוא גם נולד בז' אדר. אם כן, ז' אדר הוא לא רק סמל של אבל וצרה, ההסתלקות של משה רבינו – אלא גם סמל של שמחה והצלחה לעם ישראל, ביום זה נולד "מושיען של ישראל", משה רבינו שגאל את עם ישראל ממצרים והפך אותם לעם! ביום זה הופיע בעולם האור הגדול של משה רבינו.
וזה מה שטירפד לו את התכנית. העובדה שבחודש זה נולד משה רבינו, היא זו שהביאה לנס הגדול של פורים.
מה רואים מזה? לומדים שעיקרו ויסודו של נס פורים אינו מוגבל ליום מסויים מתוך חודש אדר, אלא שייך לחודש כולו. כל החודש נהפך מאבל לשמחה: במקום להיות חודש של יגון ואבל לעם ישראל, כפי שתיכנן המן, בהסתמכו על כך שמשה רבינו הסתלק בחודש זה – הפך החודש להיות חודש של נס והצלה, מבוסס על זכותו של משה רבינו ש(לא רק הסתלק בחודש אדר, אלא גם) נולד בחודש זה.
כלומר: נכון שבפועל הנס התרחש ביום אחד – ביום י"ג אדר, שהוא זה שנקבע להשמדה חלילה ובסופו של דבר ביום זה ניתנה הרשות ליהודים להילחם עם אויביהם ולהרוג בהם [ולכן קבעו את החג העיקרי בי"ד אדר, שבו נחו ושמחו לאחר המלחמה שהיתה אתמול, ביום י"ג אדר];
אבל עיקרו ויסודו של הנס, תחילתו של המהפך, נעוצה באותה הגרלה שערך המן הרשע בין החדשים ועלה לו חודש אדר. באותו רגע הוכרע המצב: המן התמלא שמחה בחושבו שחודש זה הוא חודש של אבל ויגון לעם ישראל, המן ראה בחודש זה סימן להצלחת התכנית שלו – אבל באמת חודש זה שימש סימן הפוך, סימן לחודש של שמחה והצלה, בזכות יום הולדתו של משה רבינו.
ואכן, למרות שיום הולדתו של משה רבינו הוא רק ביום אחד מתוך החודש, בז' אדר – הפעולה המבורכת והניסית שלו מתפשטת על החודש כולו, והנס שהתרחש בפועל לא היה באותו יום של ז' אדר אלא ביום אחר מתוך החודש [י"ג אדר]. מזה למדים אנו כי אין כאן רק יום אחד [ז' אדר] שהוא יום מסוגל ומוצלח בזכות הולדתו של משה רבינו ביום זה – אלא שיש כאן חודש שלם שכל כולו מוצלח ומבורך! ז' אדר משפיע על כל החודש.
ג.
כעת נוכל לחזור לשאלה שפתחנו בה:
האם ה"מרבין בשמחה" הוא גם בחודש אדר ראשון, או רק "משנכנס אדר" שני דוקא?
ובכן, עכשיו לאחר שהבנו כי השורש של שמחת חודש אדר היא ביום ז' אדר, יום הולדתו של משה רבינו, הרי אפשר לפתור את השאלה:
נכון שאת פורים עצמו אנו חוגגים דוקא באדר שני ולא באדר ראשון, אבל:
א. גם באדר ראשון חוגגים ב'זעיר אנפין' את הימים של י"ד וט"ו אדר ראשון, פורים קטן ושושן פורים קטן.
ב. לגבי התאריך של ז' אדר כתוב מפורש בפוסקי ההלכה (המגן אברהם באורח חיים סימן תקפ סק"ח, וכן פסק במשנה ברורה) שמציינים אותו באדר ראשון – ואם כן, גם השמחה של חודש אדר, ששרשה הוא באותו יום מוצלח של ז' אדר, תקפה גם באדר ראשון! יותר מזה: זמן לידתו של משה רבינו, נאמר מפורש בגמרא (סוטה יב, ב) שהיה בז' אדר ראשון! [גם בנוגע לגזירת המן יש דיעות שהיא היתה מכוונת לאדר ראשון].
ד.
ומה הקשר בין כל זה לבין פרשת תצוה?
ז' אדר [והשנה: אדר ראשון], יום לידתו של משה רבינו, חל בשבוע של פרשת תצוה – ואכן יש רמז בפרשה על יום הולדת זה של משה רבינו:
זו הפרשה היחידה, מאז לידתו של משה רבינו [מלבד ספר דברים, שהוא ספר בפני עצמו שנאמר מפי משה עצמו], שבה לא מוזכר שמו של משה ולו פעם אחת! על דבר יחודי ויוצא דופן זה, ישנם כמה הסברים, ואחד ההסברים קשור ליום ההולדת של משה רבינו שחל בשבוע זה של פרשת תצוה:
כאשר ילד נולד, עדיין אין לו שם. [בדרך כלל נותנים את השם רק בעת הברית מילה, ואצל משה ניתן לו השם 'משה' רק לאחר שלושה חדשים!] השם הוא דבר נוסף על עצם מציאותו של האדם, כי האדם לבדו יכול להסתדר גם בלי שם. השם נועד כדי לאפשר קשר עם האדם לבין סביבתו, ואינו נוגע לעצם מציאותו. עצם מהותו של האדם יכולה להסתדר גם בלי שם, והיא אינה מוגבלת בשם זה או אחר.
ולכן בשבוע זה, שבו הופיע אורו של משה רבינו בעולם, לא מזכירה התורה את שמו, להדגיש לנו את הפלאתו של משה רבינו, שהתחילה מיד עם לידתו, עוד קודם שנתנו לו את השם 'משה'. באדם רגיל, אפשר לעמוד על תכונותיו ואופיו, על חכמתו וכישוריו ומעלותיו – רק לאחר שיש לו שם, יש לו קשר ומגע, משא ומתן, עם אנשים אחרים, ותוך כדי קשר זה אפשר להבחין במעלותיו ובהצלחתו;
אולם אצל משה זה לא היה כך. אצל משה רבינו ראו את גדולתו מיד כשהוא נולד. עוד לפני בכלל שנתנו לו שם, עוד לפני שהיה אפשר לתקשר אתו ולראות כיצד הוא נוהג – מיד כשהוא נולד "נתמלא הבית כולו אורה", כדברי חז"ל. ולכן בפרשת השבוע לא מוזכר שמו של משה, להזכיר את הולדתו הפלאית של משה, עוד לפני בכלל שקראו לו 'משה', שכבר אז ראו את מעלתו הנפלאה, מיד כשהוא נולד ראו שהגיע אור גדול לעולם, אור שבזכותו אנו חוגגים עד היום את חג הפורים ואת ישועת עם ישראל, ובחודש אדר זה נזכה לישועה מכל הגזירות והצרות, ברכה והצלחה, ועד לגאולה השלימה כפשוטו ממש.
מעובד לפי לקו"ש חט"ז ע' 344 ואילך. התוועדויות תשנ"ב ח"ב ע' 310. וראה גם לקו"ש חכ"ו ע' 204 בכוכבית שבתחילת השיחה. – וזאת למודעי: הדברים הובאו בתמצית ובקיצור נמרץ, ויש כמה פרטים שהם קצת 'מסובכים' מבחינה תורנית; לכן, כשמדברים בפני קהל בעל ידע תורני, ויכול להקשות קושיות וכו', כדאי להוסיף ולבסס את הדברים על פי העיון בשיחה עצמה ובמראי מקומות וכו'.
לכתבה זו התפרסמו 5 תגובות - לקריאת כל התגובות
הוסף תגובה
5 תגובות
3.
תודה על הדרשה
ז' אדר א ה׳תשס״ה
שליח
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
4.
ישר כח
ח' אדר א ה׳תשס״ה
רעיון מקורי ומועיל.
מי הדרשן??
מי הדרשן??
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
5.
רעיון מבורך
ח' אדר א ה׳תשס״ה
מעובד מאוד יפה.
המשיכו כך!
המשיכו כך!
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
6.
ישר כוח
ח' אדר א ה׳תשס״ה
ישר כוח לכותב ולאתר המפרסם
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
7.
מי הכותב והעורך
ט' אדר א ה׳תשס״ה
מדוע אינכם מפרסמים מי העורך?
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
מאפשרים לכם לקבל
