מערכת COL

הוא כבר הפך לחלק מהנוף בתשרי: עם המצלמה, מחפש עוד רגע להנציח, עוד זווית מעניינת. בחורים בהתוועדות אל תוך הלילה, עם הגה"ח "החוזר" ר' יואל. והוא, עומד על משמרתו, ומנציח עוד בחור 'תמים' שמקשיב בקשב רב, או בחור אחר שעסוק בעיון מעמיק במאמר חסידות ב-770, או על הגדר בחוץ, ליד הסוכה.

כן, ויש גם את 'גלריות האווירה'. להסתובב שעות ע"ג שעות, לתפוס עוד לקוח בחנות-שלפני-החג, לקוח שמתפעל מאתרוג כליל המעלות, ועוד שיחה של חסידים או שלוחים שלא התראו ואצל הרבי נפגשים לאחר פרידה ממושכת.

ערב יום כיפור, מנהג ישראל באשמורת הבוקר. והוא משכים קום, לתעד את המבע של הילד, כשאביו מסובב על ראשו כפרה.
עם הפרשי השעות בין ארה"ב לישראל, הוא אץ משם כדי לשלוח את התמונות כמה שיותר מהר, בכדי שרבבות הגולשים ב-COL מהארץ ומחו"ל יראו בשעות הצהריים את התיעוד. שלא לדבר על כך שערב קודם הוא לא נתן תנומה לעפעפיו כמעט, בשעה שתיעד עבור "וועד התמימים". חיים של צלם בתשרי...

לאחר חודש של תיעוד מקיף ויומיומי, תפסנו אותו לראיון סיכום: 

מתוך שלל התיעודים והרגעים, מה הכי ריגש אותך?
"היו כמה כאלה, ולבחור אחד מהם זה לא קל. כמו לשאול אבא איזה ילד אתה הכי אוהב... אבל אציין אחד מהם: יום כיפור, האוהל הק׳. כמה דקות לפני הרגע המכריע, כל התמימים מתקבצים באיזור הציון, עם כל הרצינות על פניהם, אפשר להרגיש את זה באוויר. לתעד רגע כל כך חשוב בחיים של אדם זה משהו שנשאר איתך.

על איזו תמונה התאמצת הכי הרבה? והאם מאמץ השתלם?
"כדי להגיע לרגע הזה צריך לקחת כמה ימים אחורנית.... סוכות, השיא של הלחץ בתשרי, עד הבוקר אני מתעד את הריקודים ברחבת קינגסטון. מיד לאחר מכן, לאחר לילה ללא שינה, לתעד את המניין המרכזי ב- 770 . וזה לא נגמר: בשאר היום אני מסקר את שאר האירועים שמתרחשים, שיעורים, התוועדויות - שבוע עם שעות שינה מעטות.

תמונה שהתאמצתי עבורה במיוחד: "הבוקר עלה, ואני עדיין מצלם את הריקודים בשמחת בית השואבה, עומד באמצע כל השמחה, אני והמצלמה. פתאום אני קולט לא רחוק ממני את התאומים הצרפתים ('הטווינס' המפורסמים) עושים להטוטים באבוקות אש. הם הקריבו את הלפיד קרוב לשני ילדים מתוקים. הילדים בתגובה, עושים בכל הכח 'פוווו' חזק, ואביהם משגיח מאחור. זה היה ענין של שבריר שניה בתוך כל האנדרלמוסיה ששלטה שם, לתפוס את הרגע, עם להבת האש המיתמרת בדיוק בשנייה הנכונה. זו מבחינתי ״התפיסה״ של שמחת בית השואבה.


"עניין של שבריר שניה": ה'טווינס' ולהטוטי האש בשמחת בית השואבה

מה היה הפיספוס שלך?
(בחיוך) "שלא צילמתי את תשרי שנה שעברה...

מה מילא אותך הרגשת סיפוק, שנתן לך כח להמשיך עוד ועוד, בלי להתעייף?
"כשאני הולך ברחוב וניגשים אלי עשרות אנשים ביום, חלקם עם מחמאות וסיפורים שהתמונה שהתפרסמה ב – COL ומככבת בווצאפ המשפחתי כבר כמה ימים, או סתם בקשות קטנות לתמונה בשביל שהמשפחה בארץ תראה אותה. עצם זה שאנשים מעריכים ומוקירים את מה שאני עושה זה היה הדלק של החודש הזה... מה צריך יותר מזה?

סיפרת על תגובות מסביב. תן דוגמאות.
"הופתעתי מאוד מהפידבקים החיוביים, מטלפון נרגש מאבא שמודה על תמונה של בנו ועד מישהו שמבקש תמונה של בן בית בגודל מלא - כדי לתלות בסלון...

משפט סיכום, לחודש האינטנסיבי מבחינתך?
"חשבתי שזו רק עבודה, אבל קיבלתי חוויה לכל החיים..."