מערכת COL
|
יום א' חשוון ה׳תשע״ז
02.11.2016
בין אדם לתרנגולת ● עמדה שבועית
למה אנחנו מאפשרים לאריות לטרוף אנטילופות, לדובים הלבנים לקטול כלבי ים ולחסידה לזלול צפרדעים?: מה ההצדקה ליטול את חייו של יצור אחר כדי לספק לעצמי ארוחה? באיזו זכות אני הורג בעלי חיים, שגם הם רוצים לחיות? ● המאמר השבועי מאת הרב מנחם ברוד המתפרסם ב"שיחת השבוע" למאמר המלא
אילוסטרציה: שימי קוטנר
הרב מנחם ברוד
אחת המגמות האופנתיות שתופסת תאוצה בשנים האחרונות היא הצמחונות והטבעונות. יש הנמנעים מאכילת בשר ומצריכת מזון מן החי מטעמי בריאות או טעם אישי, אך יש מי שהופכים זאת לעניין אידאולוגי, והם מדברים על אכילת בשר כעל פשע מוסרי. יש מהם המשתמשים במושגים כמו 'זכויות בעלי החיים', ומהם שאף מכנים שחיטת עופות ובהמות – 'טבח' או 'שואה', לא פחות.
הטענה שבפיהם נשמעת הגיונית: מה ההצדקה ליטול את חייו של יצור אחר כדי לספק לעצמי ארוחה? באיזו זכות אני הורג בעלי חיים, שגם הם רוצים לחיות? אבל האמת היא שבתפיסה הזאת טמון עיוות מוסרי. מי שאינו מבין את ההבדל שבין בן-אדם לתרנגולת שומט את הקרקע מתחת למערכת המוסרית כולה.
האם ההיגיון קובע?
אחת מהשתיים: אם לכל היצורים זכות שווה לחיות, ואם יצור אחד אינו רשאי לבסס את מזונו על הרג יצור אחר, מדוע להגביל זאת לאדם בלבד? למה אנחנו מאפשרים לאריות לטרוף אנטילופות, לדובים הלבנים לקטול כלבי ים ולחסידה לזלול צפרדעים? אלא מה, תאמרו, זה טבעו של עולם וקיומו של עולם החי כולו מבוסס על שרשרת המזון; אם כן, למה העיקרון הזה נעצר כשהוא מגיע לאדם?
במילים אחרות: אם המוסר מבוסס על ההיגיון, הרי ההיגיון דווקא מוליך למסקנה שתזונה המבוססת על טרף היא הדבר הטבעי ביותר. היא גם שומרת על האיזון הנכון בעולם החי, מסלקת את החלשים ומבטיחה כי רק הבריאים והחזקים ישרדו ויולידו את הדורות הבאים.
אבל כנגד זה אפשר לטעון שאם הטבע הוא הקובע מה נכון, הרי בטבע מצוי גם קניבליזם, היינו הרג או טריפה של בני אותו מין. זה טבעי לגמרי בדגים ובמיני חרקים. אריות וקופים מסוימים אף הורגים גורים שאינם צאצאיהם, וגם זה משרת מטרות הישרדותיות מסוימות. ואילו אצלנו רצח אדם הוא החמור בפשעים!
כאן אנחנו מגיעים לשורש המוסר ולבסיס הערכים. מי באמת קובע מה מותר ומה אסור? האם ההיגיון האנושי, שהיום נוטה לכיוון אחד ומחר פונה לכיוון אחר, הוא המצפן המוסרי שלנו? הלוא בשם ההיגיון הרגו בספרטה נכים וחולים, ביפן המיתו תינוקות נקבות, לצורך דילול האוכלוסייה, וגם לנאצים היה 'היגיון' מאחורי תורת הגזע. האם על זה נבסס את ערכינו?
בסיס המוסר
המוסר האמיתי מבוסס על ציוויו של הבורא. הוא ברא את העולם והוא קובע את כללי המותר והאסור. פרשת השבוע מציגה בבהירות את הקוד המוסרי הזה. אחרי המבול הבורא מזהיר את נח ובניו באיסור חמור על רצח: "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ, כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹקִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם". מכאן אנחנו יודעים שרצח אסור בתכלית, יהיו הנימוקים אשר יהיו.
בה בעת הבורא מתיר לאדם לאכול את בעלי החיים. הוא משליט את האדם על כל היצורים ואומר: "בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ". הוא מתיר לנו לאכול בשר – "כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל". זה המוסר הנכון, המבוסס על הציווי האלוקי, שהוא מקור ערכי האמת והצדק.
אחת המגמות האופנתיות שתופסת תאוצה בשנים האחרונות היא הצמחונות והטבעונות. יש הנמנעים מאכילת בשר ומצריכת מזון מן החי מטעמי בריאות או טעם אישי, אך יש מי שהופכים זאת לעניין אידאולוגי, והם מדברים על אכילת בשר כעל פשע מוסרי. יש מהם המשתמשים במושגים כמו 'זכויות בעלי החיים', ומהם שאף מכנים שחיטת עופות ובהמות – 'טבח' או 'שואה', לא פחות.
הטענה שבפיהם נשמעת הגיונית: מה ההצדקה ליטול את חייו של יצור אחר כדי לספק לעצמי ארוחה? באיזו זכות אני הורג בעלי חיים, שגם הם רוצים לחיות? אבל האמת היא שבתפיסה הזאת טמון עיוות מוסרי. מי שאינו מבין את ההבדל שבין בן-אדם לתרנגולת שומט את הקרקע מתחת למערכת המוסרית כולה.
האם ההיגיון קובע?
אחת מהשתיים: אם לכל היצורים זכות שווה לחיות, ואם יצור אחד אינו רשאי לבסס את מזונו על הרג יצור אחר, מדוע להגביל זאת לאדם בלבד? למה אנחנו מאפשרים לאריות לטרוף אנטילופות, לדובים הלבנים לקטול כלבי ים ולחסידה לזלול צפרדעים? אלא מה, תאמרו, זה טבעו של עולם וקיומו של עולם החי כולו מבוסס על שרשרת המזון; אם כן, למה העיקרון הזה נעצר כשהוא מגיע לאדם?
במילים אחרות: אם המוסר מבוסס על ההיגיון, הרי ההיגיון דווקא מוליך למסקנה שתזונה המבוססת על טרף היא הדבר הטבעי ביותר. היא גם שומרת על האיזון הנכון בעולם החי, מסלקת את החלשים ומבטיחה כי רק הבריאים והחזקים ישרדו ויולידו את הדורות הבאים.
אבל כנגד זה אפשר לטעון שאם הטבע הוא הקובע מה נכון, הרי בטבע מצוי גם קניבליזם, היינו הרג או טריפה של בני אותו מין. זה טבעי לגמרי בדגים ובמיני חרקים. אריות וקופים מסוימים אף הורגים גורים שאינם צאצאיהם, וגם זה משרת מטרות הישרדותיות מסוימות. ואילו אצלנו רצח אדם הוא החמור בפשעים!
כאן אנחנו מגיעים לשורש המוסר ולבסיס הערכים. מי באמת קובע מה מותר ומה אסור? האם ההיגיון האנושי, שהיום נוטה לכיוון אחד ומחר פונה לכיוון אחר, הוא המצפן המוסרי שלנו? הלוא בשם ההיגיון הרגו בספרטה נכים וחולים, ביפן המיתו תינוקות נקבות, לצורך דילול האוכלוסייה, וגם לנאצים היה 'היגיון' מאחורי תורת הגזע. האם על זה נבסס את ערכינו?
בסיס המוסר
המוסר האמיתי מבוסס על ציוויו של הבורא. הוא ברא את העולם והוא קובע את כללי המותר והאסור. פרשת השבוע מציגה בבהירות את הקוד המוסרי הזה. אחרי המבול הבורא מזהיר את נח ובניו באיסור חמור על רצח: "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ, כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹקִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם". מכאן אנחנו יודעים שרצח אסור בתכלית, יהיו הנימוקים אשר יהיו.
בה בעת הבורא מתיר לאדם לאכול את בעלי החיים. הוא משליט את האדם על כל היצורים ואומר: "בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ". הוא מתיר לנו לאכול בשר – "כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל". זה המוסר הנכון, המבוסס על הציווי האלוקי, שהוא מקור ערכי האמת והצדק.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
