"סיום הרמב"ם העולמי" כפי שהוא נקרא על ידי הרבי התקיים ברוב פאר והדר בשכונת קראון הייטס, "כאן צוה ה' את הברכה" באסרו חג שמחת תורה, באולם הגדול והמפואר אהלי תורה – אהלי מנחם. אלפי האנשים נהרו בשעה היעודה לחגוג את שמחת סיום "משנה תורה" להרמב"ם במחזור השלושים וחמש.

הקהל נעמד לקריאת פרק התהלים של הרבי, על ידי החזן הרב שניאור זלמן בוימגרטן, כנהוג.
ופותחים בדבר מלכות ב"מראות קודש" מהרבי בקשר ללימוד וסיום הרמב"ם, יותר מכל דבר, מהווים דברי הרבי את הכוח המניע לכל אחד ואחד להשתתף ולהיות חלק מהקהל העצום בלעה"ר של לומדי הרמב"ם היומי.

הקהל רואה "מראות הקודש" ושמוע את הוד קולו של הרבי, והגעגועים חזקים מתמיד. "עד מתי, רבונו של עולם, עד מתי..."

אחרי "מראות הקודש" מוזמנים אל הדוכן רבני השכונה לדברי עידוד וחיזוק להרחבת תקנת לימוד הרמב"ם.

הרב אברהם אזדאבא מבאר את ההלכה האחרונה ש"יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם" ומגלה ששלושת הדרגות מכוונות לשלושת טעמי הבריאה המבוארים בהמשך ה'תרס"ו.

הרב יוסף ישעיה ברוין נעמד על השינויים שבין מניני המצוות שכתב הרמב"ם, ומעורר על ההזדמנות לחקור בטעמי השינויים, שתורה שלמה יש כאן, תוך כדי שמביא כמה דוגמאות מרתקות.

המסיבה החגיגית אורגנה והונחה ע"י הרב שמואל מנחם מענדל בוטמאן, מנהל צעירי אגודת חב"ד המרכזית, ויו"ר וועד סיום הרמב"ם העולמי שנעמד בדבריו על החידוש המיוחד של הסיום בשנה זו, ובבחינת "מה נשתנה סיום זה מכל הסיומים":

"סיום זה הוא מיוחד במינו כי ישנם בו חידושים רבים ביחס לסיומים שהיו לפניו.

זוהי הפעם הראשונה מאז ייסוד התקנה, שהסיום של תורה שבכתב, בלימוד החומש היומי בחת"ת, סיום פרשת "וזאת הברכה" וסיום "תורה שבעל פה" ספר "יד החזקה" להרמב"ם חל באותו יום, יום השבת קודש, כ' תשרי. יתירה מזו. התורה נחתמת בפסוק "ולכל היד החזקה אשר עשה משה", המהווה רמז גלוי לסיום ספר "יד החזקה" "אשר עשה משה" -- רבנו משה בן מיימון.
הגמרא אומרת במסכת סוכה "אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בר יוחאי כל העושה איסור לחג במאכל ובמשתה מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן שנאמר "אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח".

בשנה זו שהסיום בפועל היה בערב הושענא רבא, וחגיגת הסיום מתקיימת באסרו חג, הרבי עושה "איסור" ומקשר את חחג בעבותים של אהבה ושל תורה – ליום שלאחרי החג ומוסיף את היום הסמוך את "אסרו חג" לשמחה הגדולה של השלמת התורה. שהרי במוצאי שבת הי' הושענא רבה ואמירת תהילים, ביום ראשון בערב, שמיני עצרת והקפות, ביום שני בערב "שמחת תורה" והקפות, ביום שלישי בערב התוועדויות של מוצאי שמחת תורה, והערב הראשון שהי' אפשר לעשות הסיום הוא ביום רביעי בערב יום "אסרו חג" והרבי "אסר" וקישר את היום הזה "לחג" – לחג הסוכות שאז סיימו את לימוד הרמב"ם.

ומה פירוש של הפסוק שאוסרים את החג לקרנות המזבח? אומרים המפרשים משום שעולי הרגל קשתה עליהם הפרידה, והתעכבו עוד יום בבית המקדש, והוסיפו אותו לחג בכך שהקריבו קרבן שלמים באסרו חג ואסרו את קרבן השלמים לקרנות המזבח.

גם מובא בערוך השולחן, שענינו של אסרו חג מתחייב מקרבנות השלמים, שלמי שמחה שהקריבו ביום טוב. ההלכה היא כפי שאנו אומרים בכל בוקר בתפילה, שקרבן שלמים נאכל "לשני ימים ולילה אחד", והקרבנות שהקריבו ביום האחרון של החג הרי היום השני לאכילתם הוא באסרו חג. ובעניננו חגיגת הסיום היא המשך לסיום שנערך בימי החג.

ווארט ממש חסידי מצינו בשדי חמד (שכידוע הודפס בשנית ע"י הרבי בעצמו), שהטעם לאסרו חג הוא מכיון שביום זה הוא יום טוב שני בחוץ לארץ, ובני ארץ ישראל רצו להתאחד בחג עם אחיהם שבחו"ל. וכאן בשנה זו איחד הרבי ביום המאחד של אסרו חג את כל היהודים בכל העולם, בלימוד המאחד את כל התורה כולה.

גם מהעניינים המיוחדים בשנה זו שאתמול בשמחת תורה היו לנו שני חתנים בסיום התורה, חתן תורה וחתן בראשית, חתן תורה מסיים את התורה, וחתן בראשית מתחיל את התורה. ואותו הדבר הוא היום "אסרו חג הסוכות" בסיום הרמב"ם חתן תורה, מסיים את הרמב"ם וחתן בראשית מתחיל את הרמב"ם.

ובשמחת תורה "מתכיפים את ההתחלה לסיום". הרבי אמר כמה פעמים, שהלימוד מכך הוא, שאף שעמלו וגמרו את כל התורה, ותיתכן מחשבה לנוח מעט, ואז להתחיל מחדש, וגם ישנה סברה שאם ננוח קצת הרי שנתחיל מחדש בחיות מחודשת, עם כל זה יודע בן החמש למקרא שלא זה הוא הסדר בתורה, הסדר בתורה הוא "לעיני כל ישראל, בראשית ברא אלוקים" ומתכיפין הסיום להתחלה, וחתן בראשית מתחיל מיד את התורה מחדש.

כך גם היום באסרו חג, בסיום הרמב"ם אנו מתחילים מיד את לימוד הרמב"ם במחזור הל"ו, וראה זה פלא, הרבי נהג בהתוועדויות שהתקיימו בלילה לבאר את הרמב"ם שלומדים ליום המחרת מחרת. והרמב"ם שלמחרת יום חגיגת הסיום (כ"ה תשרי) הוא תחילת החיבור (אחרי ההקדמה) ההלכה הראשונה בהלכות דעות "יסוד היסודות ועמוד החכמות".

יש פתגם באידיש "דריי טעג יום טוב" – "שלושה ימים יום טוב". פתגם זה מיועד לקביעות (בחו"ל) של יום טוב ביום חמישי ויום שישי ואחרי זה שבת, או שבת ואחרי זה יום טוב ביום ראשון ושני.

השנה נתן לנו הרבי "דריי טעג שמחת תורה" – "שלושה ימים שמחת תורה". ביום שני שמיני עצרת, הקפות ושמחה עם התורה, ביום השלישי "שמחת תורה" וביום הרביעי "שמחה לגמרה של תורה" סיום הרמב"ם.

הגמרא המפורסמת במסכת שבת לגבי סיום מביאה את דברי אביי: תיתי לי דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתיה עבידנא יומא טבא לרבנן.

המהרש"א מקשה "התחיל בצורבא מרבנן ומסיים ברבנן" כלומר, שהגמרא מתחילה בצורבא מרבנן, בתלמיד אחד שמסיים המסכת שהתחיל ומסיימת "ביומא טבא לרבנן" היינו שהיום טוב הוא בשביל "כל רבנן". ומתרץ "כאילו חזינא דכולם למדו בשלימות" – כאילו ראה שכולם למדו בשלימות ולא רק אותו תלמיד המסיים.

המהרש"א מביא "סמך לזו הסעודה" ממה שאומר המדרש "עושים סעודה לגמרה של תורה".

הסיום של היום, יש בו מעלות רבות ביחס לסיום המובא בגמרא, ראשית, הגמרא עוסקת בתלמיד אחד, וכאן סיימו רבבות יהודים. וכאן לא צריכים להסתמך על הענין של "כאילו חזינא דכולהו למדו בשלימות" כאן למדו רבבות אנשים בשלימות, ולא "כאילו למדו" אלא למדו בפועל ממש.
זאת ועוד. הגמרא מדברת על סיומה של מסכת אחת והתורה מלמדת אותנו לקח נשגב ונעלה שאם אפילו תלמיד אחד והוא מסיים רק מסכת אחת עושים יום טוב לכל רבנן.

כאן המדובר בסיום של לא רק מסכת אחת – סיום של כל התורה כולה הלא קל וחומר לגודל השמחה והחג שעל ידי תקנת הרבי סיימו רבבות יהודים את כל התורה כולה.

וישנה מעלה גדולה אם "צורבא מרבנן" --תלמיד ישיבה סיים מסכת, יש אולי, בדרך אפשר, סברה להגיד שישנה מעלה עוד יותר גדולה, וזה כשאחד שאיננו "צורבא דרבנן" סיים מסכת. ובנידון דידן, אחד שאיננו בחור ישיבה, ואיננו יושב ב"כולל" ואיננו ראש ישיבה, ואיננו מגיד שיעור, ואיננו רב, שתורתם אומנתם, אלא יהודים פשוטים, או סוחרים, או בעלי מכולת, או בעלי מלאכה, או פקידים, או נהגי מוניות, או שכירי יום שעובדים קשה "לעבודתם עדי ערב" לפרנס בני ביתם וכשהם מגיעים הביתה עייפים וייגעים אחרי יום עמוס של עבודה ולא העלו על דעתם לדחות את הלימוד וללכת לנוח לפני שלמדו שלושה פרקים.

ופשוט שאחרי השתתפות כזאת יש לערוך יומא טבא לרבנן ולעשות שמחה גדולה לגמרה של תורה".

דברי הרב בוטמאן נשמעו בקשב רב ונקטעו על ידי השומעים במחיאות כף נלהבות.

אורח מיוחד נצר לאדמו"ר מסלונים ונציג החסידות, הרב יוסף ווינברג מתאר מזווית אישית כיצד האש של הרבי האירה את מחשכי רוסיה הקומוניסטית, ואותה האש מאירה כיום בלימוד הרמב"ם בכל מקום בעולם כפי שנוכח בעצמו.

בהתרגשות עצורה סיפר הרב ווינברג, את אשר אירע עמו בתקופה שלאחר חתונתו.

באותה תקופה הרבי כבר הפסיק לקבל אנשים ליחידות פרטית, אמנם עדיין ניתן היה לחתנים וכלות להיכנס בקבוצה יחד לקבל ברכה לנישואין.

"מאחר ולא קבלתי ברכה לפני החתונה, ומאד היה חשוב לי לקבל את ברכת הרבי, נכנסתי יחד עם זוגתי בהזדמנות הקרובה כשהתקיימה יחידות לחתנים".

לאחר השיחה עברו כולם לנתינת פ"נ וקבלת ברכה. הרבי נתן לכל אחד גם דולר לצדקה.

"כשהגיע תורי לעבור הסתכל לי הרבי בעיניים ושאל "א בחור אדער א יונגערמאן"? ("בחור או נשוי"), "אני נאלמתי דום והתחלתי לסגת לאחור ללא אומר, אבל מיד שהתחלתי לסגת לאחור החזיר אותי הרבי ובירך אותי, ונתן לי דולר לצדקה. הבנתי שאצל הרבי אסור להיות חכם".

הרב ווינברג סיים דבריו בקריאה נלהבת: "כשאנחנו לומדים רמב"ם אנחנו קשורים לרבי והרבי מברך אותנו בבני חיי ומזוני"

"אילו לא באתי אלא לשמוע אלא דברים אלו דייני" אמר אחרי זה חסיד חב"ד בהתלהבות.

המנחה מכריז על אתנחתא קלה בין הנאומים, לטובת שירה וזמרה לרגל הסיום, המבוצעת באופן מקצועי ומרגש ע"י מקהלת ילדי חב"ד תחת ניצוחו של ר' יוסף יצחק בן שמעון.

גם חסידות סלונים כמו חסידות מונקאטש הינם ידידים וותיקים לליובאוויטש מדורי דורות וזה הזמן להזמין משתתף קבוע הרב מרדכי לייב ווייס גיסו ונציגו של האדמו"ר ממונקאטש שליט"א לשאת דברים לכבוד המעמד.

הרב ווייס מתאר את מהפכת הרמב"ם שחולל הרבי בכל שדרות העם, לא עוד רמב"ם ללמדנים בלבד אלא ספר שנועד לכל יהודי לקטן ולגדול.

הרה"ג הרב גבריאל ציננער שזכה וספריו נתקבלו בכל תפוצות ישראל, נושא עמו זכות נוספת והיא הוראה מיוחדת במינה מהרבי להשתתף בסיום הרמב"ם, וכגדול המצווה ועושה, עולה הרב ציננער לבימה, ומתכבד להיות המסיים של מחזור הל"ה.

הרב ציננער חולק עם הקהל את התרשמותו על המחזה הלא רגיל, "בכל העולם כעת הוא בין הזמנים, בליובאוויטש עכשיו זה סיום הרמב"ם", מכריז הרב.
"באסרו חג השבועות ה'תשמ"ט, השתתפתי בכינוס תורה הקבוע המתקיים ב- 770 בכל אסרו חג.

לאחר מכן סיפר לי המזכיר הרב יהודה לייב גרונר, כי הוא ציין בפני הרבי שהשתתפתי בכינוס למרות שבאותו ערב חיתנתי את בתי, למשמע הדברים הגיב הרבי כי "להרב ציננער יש חביבות התורה".

הרב ציננער מסיים בהפלאת לימוד הרמב"ם כולו מפס"ד הרמב"ם, שלימוד הלכות קרבנות מביא את בנין בית המקדש וזה מתקיים בלימוד הרמב"ם.

ביני לביני מספר הרב בוטמאן לקהל כי באחת השנים הוסיף הרבי בקשר לסיומם הרמב"ם שורה שכולה נכתבה בכתי"ק: "רמב"ם ראשי תבות רבות מופתי בארץ מצרים".

הרב יחיאל מיכל דאסקאל, ראש ישיבת צמח צדיק וויז'ניץ, מתכבד להתחיל התורה מחדש. הרב בקי בתורת חב"ד כאחד מבני החבורה ודבריו נשמעים בשקיקה.

הרב פותח בשיחה הידועה של הרבי בשמחת תורה ה'תשמ"ז לפני 30 שנה שנאמרה בבכיות נוראות בה ביאר הרבי את מעלתו של משה רבנו ששבר את הלוחות והקריב הכל למען כל יהודי כי ישראל קדמו אפילו לתורה וזוהי המעלה והשבח הגדול ביותר, האורח הסביר "שדברים אלו יכול לומר רק הרבי שזה ענינו למסור הכל למען כל יהודי".

ההמשך לשמיני עצרת הוא טבעי, הן שמחת גמר התורה, והן הזדמנות פז לשמוע מכלי ראשון את אשר התחולל בליל שמיני עצרת ה'תשל"ח, אז התחולל הענין הבריאותי של הרבי. הרופא המפורסם שהתמסר מאותו לילה ועד להחלמה בראש חודש כסלו וגם לאחר מכן, דוקטור אירה וויס משיקגו, נמצא כאן במעמד הסיום, בנאומו המיוחד הוא מגולל את פרשת הדברים מהזווית שלו כרופא, וגם כחסיד מאז נקשר אל הרבי.

נאום דר. ווייס: (תרגום חופשי)

שלום לכולכם. הנני נרגש כולי לראות קהל כזה ולחגוג יחד אתכם את "סיום הרמב"ם". הרמב"ם הרי היה גם רופא. ולכן יש לי עוד קשר לכאן.

הקשר שלי עם ליובאוויטש התחיל בעת לימודי בחדר ליובאוויטש בשיקאגו בניהולו של השליח הרב צבי שוסטערמאן ע"ה.

הקשר שלי עם השליח המשיך שנים ארוכות לאחר גמר לימודיי בחדר, וכך אירע שבתקופת לימודיי בבית הספר לרפואה במסצ'וסס כתבתי את ספרי שעסק בנושא רפואה קרדיולוגית, הספר היה יקר לי הן מבחינת הקריירה המקצועית שלי, והן באופן אישי. ומצאתי לנכון להגיש אותו כמתנה לשליח הרב שוסטערמאן.

תקופה קצרה לאחר מכן סיפר לי הרב שוסטטערמאן כי הוא שלח את הספר לרבי.

מאז התחלתי לדעת עוד יותר על הרבי.

בחג שמיני עצרת ה'תשל"ח קרוב לארבעים שנה מהיום, סיימתי לחגוג בבית הכנסת שליד ביתי ועליתי על יצועי, באמצע הלילה (לערך בשעה אחת) צלצל טלפון החרום שבביתי, על הקו היה המזכיר הרב יהודה קרינסקי.

הוא סיפר לי שהרבי עבר ארוע לב חמור בעיצומן של הקפות שמיני עצרת, כל הרופאים שהיו במקום קבעו כי לא ניתן לספק לרבי טיפול רפואי הולם ללא מעבר לבית הרפואה, אך הרבי רצה להישאר ב-770 יחד עם החסידים.

לאחר ששמעתי את הפרטים, הצטרפתי לחוות הדעת כי המכשירים הדרושים וכל הכרוך נמצאים בבתי הרפואה בלבד. אמנם ידעתי מנסיוני כי לאנשים חשובים או עשירים במיוחד שאינם חפצים לקבל טיפול רפואי במקום ציבורי ישנה אפשרות להביא את המכשירים אליהם, יחד עם צוות רפואי פרטי, וכך מקימים מעין בית רפואה בתוך הבית.

אמרתי לרב קרינסקי כי ינסה למצוא רופא מקומי שיעביר את הטיפול לחדרו של הרבי.
השיחה הסתיימה.
לאחר שתי דקות התקשר שוב טלפון החרום. על הקו היה שוב הרב קרינסקי.

הוא אמר לי כי לא נמצא שום רופא, והוא מבקש ממני לבוא לטפל ברבי.

הסכמתי מיד. אך אמרתי לו כי לאור חומרת המצב, ובהתחשב בעובדה שבמקרה הטוב אוכל להיות בקראון הייטס בעוד ארבע שעות. אנסה קודם עם מורי ברפואה הקרדיולוג הנודע, פרופסור לואיס טישהולץ, ששימש אז מנהל המחלקה בבית הרפואה הר סיני במנהטן, לארגן את העברת המכשירים לחדרו של הרבי.

לאמיתו של דבר, חששתי ממהלך זה, כל הבקי בהשתלשלות הדברים בכל הקשור ליצירת קשר עם רופא בעיצומה של משמרת, יודע כי אפילו נסיונות של כמה שעות של לעבור ממזכירה למזכירה והשארת הודעות שאינן נענות יכולים להסתיים בלא כלום.

אני התקשרתי לבית הרפואה, ובקשתי לדבר בדחיפות עם ד"ר טישהולץ. בקולי נשמעה בבירור נימת הדחיפות, ובאורח ניסי ד"ר טישהולץ נקרא מיידית אל הטלפון.

הסברתי למלמדי הקרדיולוג את המצב, והוא בעל לב יהודי חם הסכים מיד לשלוח את הציוד. משם נסעתי לשדה התעופה לחפש את הטיסה הראשונה לכיוון ניו יורק.

יש לציין כי נסיעתי היתה נגד כל הכללים, והיה בהם משום סיכון לעתיד הקריירה שלי, לא בקשתי ולא קבלתי רשות לנסוע שאמצע ההתמחות הרפואית, הקרבתי את הכל עבור הרבי.
בבואי לניו יורק נתקלתי בבעיה אחרת. באותה תקופה שרר מתח בין עדתי בקראון הייטס, מה שגרם לכמה התקלויות אלימות.

כל חברות המוניות העבירו הוראה לנהגים לא לבצע נסיעות לקראון הייטס.

וכך אני עומד בשדה התעופה ומקבל סרוב אחר סרוב מכל נהג מונית לנסוע לקראון הייטס.

בררתי מהי האפשרות הנוספת, ונודעתי כי ניתן לנסוע ברכבת לשכונה, קודם כל צריך לקחת אוטובוס, ואחר כך רכבת. ובסך הכל לפחות שעתיים של נסיעה. דבר זה לא בא אצלי בחשבון כלל. כאן קבלתי העזרה הדרושה ממכונית שחכתה לי, לפי בקשת המזכירות להביא אותי ללא שהיות ל-770
וכך באתי עם שחר ל-770.
ליד הבית חיכה קהל עצום של חסידים שבורים ומודאגים ממצבו של הרבי.
נכנסתי וראיתי שהמצב השתפר מאד, הרבי היה בהכרה ושוחח עם הרבנית, הרופאים, וחברי המזכירות.
המכשירים שהובאו סייעו מאד להטבת המצב.
כעת היינו צוות רפאוי פרטי, ועשינו ככל יכולתנו להקל על הרבי בכל דרך.

לדוגמה, קיימנו בין הרופאים משמרות קצרות מאד, בכדי לתת לרופא את מלא הצלילות הנדרשת לקבלת החלטות, גם דאגנו למוניטור אלחוטי, עבור הרבי כדי שלא יהיה מחובר ומרותק למיטה ויכול לנוע בחדר כרצונו וללבוש את הסירטוק, באותם ימים היו מכשירים כאלו לא מצויים כלל.
בשבועות בהם עבדנו ליד הרבי נוכחנו להכיר את חכמתו, לדוגמה. כבכל צוות רפואי לכל רופא ישנה עמדה שונה באשר לדרך הטיפול, ועל הצוות לקבל החלטה. אצל הרבי נהגנו להעביר לרבי את הצדדים להכרעה, פעמים רבות העלה הרבי רעיונות נוספים, בחשיבה חדשנית. כמו גם ענין רפואי בתחום הקרדיולוגי שלא היה מוכר כלל בשעתו, והרבי דיבר אתנו אודותיו. והנה אנחנו רופאים קורדיאולוגים מקצועיים והרבי מלמד אותנו לקח בקורדואולוגיה מקצועית שאנחנו הרופאים לא היינו מודים לכך!!!

עוד חידוש של הרבי, היתה ההבנה לגבי התקופה שלאחר ההתקף. הרבי ניתח את הפעולה שהתחוללה בעת ההתקפה והסיק כיצד ניתן לאור זה להרחיב את הפעילות לאחר ההבראה.
בפועל כולנו ראינו בשנים שלאחר מכן, כיצד הרבי הוסיף ונטל על עצמו עוד ועוד ענינים חדשים ביניהם תקנת לימוד הרמב"ם שעתה אנו חוגגים את סיום הלימוד בו, ועוד ועוד.

בראש חודש כסלו, כשהרבי עמד לצאת לביתו, אנו הרופאים מכירים את דפוסי ההתנהגות של המטופלים לקראת השחרור, בדרך כלל, תודה על העבודה, ושמחה על שנפרדים סוף סוף מהצוות הרפואי.

לי אמר הרבי טרם צאתו לביתו בפעם הראשונה. כי זהו לא רק נצחון רפואי אלא נצחון משפחתי, עכשיו אוכל שוב להיות בביתי בשעה הרגילה לשיחה ושתיית התה עם הרבנית.

אני שמח על הזכות להיות כאן אתכם בחגיגת סיום הרמב"ם.

דברי דר. ווייס התקבלו בתרועות כפיים סוערות ובאהבה ואהדה רבה. האווירה היתה מחשמלת. באופן ספונטני התחיל קהל האלפים לנגן את הניגון של "ראש חודש כסלו" בהתלהבות-התרגשות מיוחדת במינה.

נציג חסידות גור, הרב אליעזר בוים ראש ישיבת יגדיל תורה, סוחף את הקהל בהתלהבות וברגש השזורים בדבריו, עת פגש חסיד מבוגר לפני 30 שנה בחלוקת הלעקאח בהושענא רבא אצל הרבי, ובתוך הצפיפות והדוחק, החסיד שואל אותו מאיפה הוא מהבית "עניתי לו שאנחנו חסידי אלכסנדר, החסיד שגר אז בכפר חב"ד ענה לי שהוא גם מחסידי אלכסנדר, שאלתי אותו ומה הוא כעת ענה שהיום הוא בחב"ד, שאלתי אותו כל כמה זמן הוא אצל הרבי, וענה שהוא מגיע לפחות פעם בשנה, שאלתי אותו מה הפשר לזה, וענה לי שזו גמרא מפורשת, שאלתי אותו איזו גמרא, וענה לי החסיד ש"רבי לא שנה חייא מנלן" ופירש: אם לא באים פעם בשנה אל הרבי מנין תהיה לנו חיות?"
הרב בוים קישר את קשירת היד בלידת התאומים פרץ וזרח, שקודם לביאת המשיח מצאצאי פרץ צריך להיות יד, "לימוד היד החזקה שהנהיג הרבי".

הרב זלמן סופר הנמצא בשנת האבלות על אביו האדמו"ר מערלוי ר' יוחנן סופר זצ"ל, ידיד ומעריץ אמת לרבי נושא דברים לרגל הסיום, ולבקשת המנחה מגלה קצת מן החביבות והקשר המיוחד השורר בין שושלת החתם סופר לנשיאי חב"ד לדורותיהם ובמיוחד בדורנו, עת ראינו את ההשתתפות האמיצה ללא חת של אביו הגדול זצ"ל מראשי מועצת גדולי התורה, במערכה על שלמות הארץ כדעת תורה שהביע הרבי.

הרב פותח בעובדה שספר החסידות היחידי שנזכר בספרי זקנו החתם סופר הוא ספר התניא בפרשת בהעלותך בענין הנפש השנית.

"דודי הרב אברהם סופר היה בקשר ממושך עם הרבי וזכה ליחידויות ארוכות אצל הרבי. הרבי התבטא כי ישנם שנים שלושה שעמם אפשר לדבר בכל מקום, ודודי אחד מהם".

בדברים חמים בהם מגלה את הערצתו לרבי, מתאר הרב את תקופת מלחמת ששת הימים, בה היתה התעוררות תשובה לא רגילה בקרב כל שדרות העם, הרבי הוא היחיד שניצל את ההזדמנות ויצא במבצע תפילין, הרב תיאר כיצד חיילים לא דתיים לגמרי עמדו בתור אצל חיילי הרבי להניח תפילין, הרב סיים על הכוח המיוחד שנותן הרבי לחסידים ולכל יהודי, ועל "הבית בברוקלין שמשם יוצאת אורה לעזור ליהודים על ידי השלוחים בכל קצוי תבל בכל עניני תורה ויהדות".

המנחה מסכם את הערב שהרבי לוחם מלחמת ה' וינצח בענין של "שלימות הארץ" וענין "שלימות העם" ותיקן את תקנת לימוד הרמב"ם – "שלימות התורה" כל ה"שלימויות" כהכנה לגאולה האמיתית "והשלימה" תיכף ומיד ממש. המנחה מודה לבנו הרב יוסף יצחק בוטמאן ועל כל אנשי הצוות על עזרתם באירגון החגיגה.

השעה מאוחרת אך נראה כי אין לקהל בעולמו אלא רמב"ם, והרבי מתקן התקנה. שלב ההדרנים ודברי התורה מסתיים בהרכזת המנחה: סיום הרמב"ם מחזור הל"ו לפי ג' פרקים ליום ומחזור הי"ב לפי פרק אחד ליום וסיום ספר המצוות יתקיים ברצות השם ביום וא"ו תשרי הבעל"ט בירושלים עיה"ק ת"ו על ידי הרמב"ם והרבי".

קהל המסיימים קם על רגליו ופתח במחולות וריקודי שמחה לקול צלילי התזמורת, שעה ארוכה ממשיכים החסידים בריקוד המהווים המשך וסיום של שלושה ימים רצופים של שמחה טהורה --שמחת התורה.