מ. ז. להלן קטע ממכתב מרתק ששלח הרב חאטשע פייגין לידידו הרב ישראל דזייקאבסאן בט״ז אייר תרפ״ז, ובו הוא מגולל דברים שאמר לו הרבי הריי״ץ בשמח״ת. המכתב נדפס בספר השיחות תרפ-תרפז ע׳ 289, ואנו מגישים אותו כאן, בתוספת ביאור ותרגום-חופשי הבאים בחצי-ריבוע, במסגרת מגזין החג, לרגל מלאות 90 שנה מאז שמח״ת תרפ״ז. בין שורותיו טמונים ביטויים נפלאים של הרבי הריי״ץ, כולל אזכור של דברים שקיבלם מהרבי הרש״ב לאחר הסתלקותו! ״אטול רשות לעצמי לגלות לך דברים אחדים שנאמרו לי בהיכל קודש הקדשים בשמחת תורה דהאי שתא. לאחר אריכות השיחה אצל השולחן נכנס [כ״ק אדמו״ר שליט״א] להיכלו, והכנסתי שנים מבני, כידוע לך שבשמחת תורה היו נכנסים לקבל ברכה הידוע על ענין שע״ז הי׳ ידך עקומה מעט*, ואחר שקיבלו הברכה נשארתי לבדי עמו, ואמרתי שמבקש אני ברכה על כללות תו״ת שלא יהי׳ מניעות ועיכובים על לימוד התורה (שבקיץ סבלנו מעט באיזה מחלקות מזה), (וישב והי׳ ניכר על פניו וויא אין א העכערין עולם), והשיב לי בזה״ל: ״חאציע וואס איז שייך אויף דעם א ברכה (מהמשך דבריו היה מובן שהכוונה שהלא זהו נסיונות און מיא מאנט העכער כמו מסי״נ), נאר אברהם אבינו איז זיך ניט גיגיינגען מוסר נפש זיין, דער מסירות נפש איז גיווען ממילא, זה הי׳ לשונו. ואמר הסבר ע״ז בעצמו, אך בזה אכתוב לך רק הענין ותורף לשונו הקדוש, והתחיל: רבי עקיבא איז זיך גיגיינגען מוסר נפש זיין, הי׳ מקביל קהילות ברבים וויילע ער האט גידארפט מסירות נפש, וידבר איזה אריכות, אבל אברהם אבינו איז גיווען דער מסירות נפש בדרך ממילא, וביאר זה שעניינו הי׳ לא למסור נפשו כ״א לגלות אלקות אויב [מ׳]דארף צוא ליב דעם גיין אין פייער דארפ׳ן גיין, ואמר שכמו״כ בענייננו הוא לימוד התו׳ ברבים אויב מיא דארף מסי״נ איז מסי״נ, והי׳ זה מענה על בקשתי. [* =פירוש: הר״י פייגין הכניס את שניים מבניו לקבל ברכה בקשר עם קבלתם צו גיוס לצבא (שע״ז הר״י דזייקאבסאן קיבל פטור בהיות ידו עקומה מעט), ולאחמ״כ ביקש מהרבי הריי״ץ ברכה שלימוד התורה ילך בקלות, ואז - כשעל פניו של הרבי ניכר שהוא עומד בעולם נעלה - הוא השיב שלא שייכת ברכה על ענין כזה, היות ומדובר על נסיונות ותובעים כאן מס״נ. ואז הסביר הרבי שאין הכוונה שתובעים מס״נ בתור מטרה כשלעצמה, אלא שהמטרה היא לגלות אלקות ואם נדרשת על-כך מסי״נ אזי (בתור אמצעי) צריכים לפעול גם במס״נ, וכהחילוק בין דרך העבודה של רע״ק לזו של אברהם אבינו. (כל הבא בתוך החצי-ריבוע עד כאן הוא מעורך הכתבה, ואינו מל׳ המכתב)]. ואח״כ אמר: דאס שטייט ערגעץ ניט אין חסידות (זה ההפרש בין המסי״נ), דאס האט מיר דער טאטע גיזאגט נאך הסתלקות (ניכר הי׳ שזה הי׳ שאלה אודות אופן ההנהגה עם הגזירות), ואח״כ דיבר עוד דברים שלא ניתן הגלות. ואח״כ אמר: היינטיקער יאהר דארף האבין א ברכה מיוחדה על חיים פרנסה ובריאות הגוף לנו ולכל ישראל. הזכרתי לך כ״ז להיות כי דברים שראו עיני ולא זר (כתבי ראו כי הייתי אז במצב כזה שיכולתי לומר שרואה הנני עליו, ובאמת בעת שאמר דער טאטע הטא גיזאגט האט ער פריער גיזאגט, בהביטו על עצמו, דא איז דאך איצטער קיין בשר ניטא)״. [עכ״ל מכתבו של הרב חאטשע פייגין. פירוש/תרגום: לאחמ״כ אמר הרבי הריי״ץ שכל ההסבר בין חילוקי המס״נ של רק״ע ואברהם אבינו לא כתוב בשום-מקום בחסידות, אלא שהוא שמע זאת מאביו לאחר התסלקותו (!), ואחר-כך הוסיף ואמר דברים שלא ניתן לגלות. ולבסוף אמר שהשנה צריכה להיות ברכה מיוחדה על חיים פרנסה ובריאות הגוף לנו ולכל ישראל. ומסיים הר״י פייגין את המכתב באומרו שהוא מספר כל זאת לר״י דזייקאבסאן מאחר ומדובר בדברים שהוא בעצמו ראה בעיניו, והוא ב-א-מ-ת היה שרוי אז במצב בו הוא הצליח לראות על הרבי הריי״ץ (את המדרגה הנעלית שהוא היה נמצא בה), ואכן כשהרבי הריי״ץ סיפר את מה שאביו גילה לו, הוא אמר לפני-כן - בהביטו על עצמו - שכרגע שום ״בשר״ לא נמצא שם].