מערכת COL
|
יום י"ח תשרי ה׳תשע״ז
20.10.2016
אורה של תורה בפרנקפורט ● בלעדי
כתב col - מנדי זאיאנץ, ביקר בפרנקפורט בראשית השנה, ושהה בשבת-שובה בישיבת חב״ד השוכנת במקום. כעת, לקראת שמחת-תורה, הוא מביא את סיפורה הייחודי של הישיבה הקטנה והגדולה שמשפיעה על כל הסביבה ● כנסו לקריאה
הגה״ח ר׳ יוסף הבלין, ראש ישיבת חב״ד בפרנקפורט, על רקע העיר
מנדי זאיאנץ, COL
עיר מעניינת היא פרנקפורט. רבת אנפין וצורות.
ברחובות הצדדיים שלה הנוף לעיניך הוא אירופאי-טיפוסי. בתים ובניינים נמוכים בעלי שתיים-שלוש קומות מחופים בגגות רעפים אדומים-אפורים, אנשים שקטים מהלכים בשלווה מאופקת על מדרכות מרוצפות היטב, המוני זוגות אופניים קשורים לגדרות ולעמודי-תאורה ומסעדות קטנות ונחמדות שמלצר משועמם עומד בפתחן נכון לקבלת לקוחות מזדמנים.
באזור התרבותי-תיירותי יותר של העיר - הRomerberg - וכן במרכז הקניות העמוס בחנויות של רשתות מותגי האופנה הבינלאומיים, השקט אמנם נעלם, כיאה למקום מרכזי בעיר גדולה, אך עדיין רואה אתה מולך את אירופה על סגנון בנייתה האדריכלית, על סגנון תחנות המטרו שבה ועל סגנון הכיכרות המרהיבות, המדרכות הענקיות והכבישים הצרים והקטנים - נטולי הרמזורים - בהם חולפות מכוניות באיטיות ובנחת, מסמנות לאנשים העומדים במעבר-החציה שיואילו בטובם להקדים אותן ולחצות לעבר השני…
ואולם, אם תמשיך מעט הלאה מאזור הקניות ותצעד לאורך הרחובות המרכזיים המקיפים את העיר, או לחילופין אם תואיל-נא להשקיף השמימה בעודך מהלך על גדת נהר המיין - תיעלם מעיניך אירופה הקלאסית ואת מקומה תתפוס עיר-מסחרית אפורה וממהרת ושוקקת חיים… לא סתם הוצמד הכינוי ׳מיינהטן׳ לפרנקפורט שעל המיין. העיר אכן מזכירה את הרובע האמריקאי מאוד. גורדי-שחקים ענקיים בעלי חזית-של-זכוכית אחידה ומשעממת פזורים בה לרוב, אנשים בחליפות ועניבות ממהרים ברחובות, כבישים סואנים בהם שועטים רכבים במהירות, סמלים גדולים של בנקים ותאגידי ענק אחרים תופסים את עיניך, ואפילו רשתות מזון בינלאומיות משתלטות על הרחובות ומציעות את מרכולתן האחידה, נטולת הייחודיות, לעוברים ולשבים הממהרים לעסקיהם הדחופים.
אלא שלא על פרנקפורט העיר באנו להאריך הדיבור בימים חשובים אלו שבין כסה לעשור, כי אם על הפנינה החסידית-יהודית, הלוא היא ישיבת תומכי-תמימים ליובאוויטש, שכאן בפפד״מ [פרנקפורט דמיין].
(בתמונה: פרנקפורט על המיין) ** פינה של חום בעיר גדולה וקרה:
השורות הבאות עלולות להיראות קלישאתיות מידי, ובכל זאת בחרתי בהן פשוט כי הן מתארות את האמת.
קר בימים אלו בפרנקפורט.
קר שבעתיים עבור בחור ארצישראלי כמוני, שהגיע הנה בלי מעיל היישר מהחום של הארץ ונאלץ לחכך כפות ידיים אחת לכמה דקות ובשאר הזמן להשאיר אותן תחובות עמוק בתוך הכיס בנסיון (לא מוצלח במיוחד) לשמור על החום.
ובכן, צעדתי לי בערב שבת שובה - הראשונה של השנה - ברחובות הפרנקפורטאיים הקרים במטרה להגיע לבית-הכנסת הגדול בו שוכנת הישיבה, ומיד כשנכסנתי ל׳זאל׳ התפשט בי החום. בגשמיות וברוחניות.
(זהו, עד כאן הקלישאה… מכאן ואילך תיאור יבש של העובדות).
בית הכנסת הגדול של פרנקפורט שוכן ברחוב אלטקניג-שטראסה (בתרגום לעברית: מלך זקן; בעודי תר אחר הרחוב הובילוני מחשבותיי אל המלך הזקן והכסיל שאנו מכירים היטב, אודותיו אמורים אנו לחשוב קצת בימי-בראשית אלו) וממוקם במבנה מרהיב אשר סביבו ניצבים מחסומים יחד עם ביתן קטן של המשטרה הגרמנית השומרת על המקום 24/7.
היכל בית הכנסת הוא ענקי ובנוי לתפארת. נברשת גדולה משתלשלת מן התקרה, ארון קודש גודל ויפהפה מפאר את המקום ועמודי שיש לבנים מוסיפים לו כבוד והדר ומשווים לו מראה יוקרתי.
מאחורי ההיכל המרכזי נמצא ה׳זאל׳ של הישיבה. קטן בהרבה מהיכל בית-הכנסת, אך ממנו אורה יוצאת לכל פרנקפורט.
אינני יודע בדיוק כיצד לתאר או להגדיר את מצב הקהילה היהודית המקומית, אך מה שכן ברור לי זו העובדה שהישיבה משרה אווירה מיוחדת על כל המקום ומשפיעה ממש, בלי גוזמא כלל, על כל מה שקורה כאן.
מבחינה רוחנית המצב בעיר די משמים. בית הספר היהודי מכיל אחוז גבוה של תלמידים גויים והאווירה בו, כמובן, אינה לרוח התורה, המרכז הקהילתי פעיל בערבון מוגבל מאוד ואילו חנות כשרה אין במקום ורק בזכות ההתערבות של חב״ד הוקמה מחלקה כשרה מכובדת באחד הסופרמרקטים הגדולים של העיר.
כפועל-יוצא מכך, ומהעובדה שלקהילה עצמה אין את הכלים להעניק חיות-רוחנית לתושבים, הישיבה - שהיא, כאמור, קטנה בכמות - תופסת מקום אדיר בכל הנוגע לרוחניות של העיר.
הישיבה, שבראשה עומד הגה״ח הרב יוסף הבלין שי׳ - מי שגם עומד בראשות הבי״ד ומערכת הכשרות המקומית, ומעניק כשרות בין השאר גם למנות שמייצרת חברת התעופה ׳לופטנסה׳ - מורכבת מכעשרה בחורים, יוצאי שיעור ג׳ בברונאה, שבאים לפרנקפורט בתור ׳תלמידים שלוחים׳ ומחיים כאן את כל המקום.
איך שנכנסתי לזאל נתקלתי בשני בחורים שישבו ולמדו באנגלית עם מספר מקורבים מקומיים. מאוחר-יותר נוכחתי לדעת שהמקורבים ממש כרוכים אחרי הבחורים כאן, וממשיכים לשבת ולהתוועד עמם במהלך סעודת-השבת, ואפילו לאחריה חלקם נשארו לשבת וללמוד בחברותא עם הבחורים עד שכבה החשמל קרוב לשעה 12:00 בלילה (!)
ואם לפעמים נמצאים בחורים שיודעים היטב להשפיע ולהתוועד עם אחרים אך בכל הנוגע אליהם, כשהם בד׳ אמותיהם הפרטיות, המצב לא ״אי-אי-אי״ - הרי שלא כך אצל התמימים דפרנקפורט… בשבת בצהריים נכנסתי ל׳זאל׳ בערך ב14:00 אחר-הצהריים ואותם בחורי-חמד שידעו אך אתמול ״לרדת״ אל העם כל-כך טוב ולדבר עמם בשפתם, ישבו עתה - כל אחד בפינתו הוא - והתפללו שחרית ׳בעבודה׳… רק אחד מהם ישב ולמד עם מקורבים, וכשסיים ללמוד אתם פנה להמשיך בתפילתו. הוא ׳אחז׳ בקטע ״רננו צדיקים בה׳״ ונימק לחברו שישב לצידו את זה שהוא הפסיק באמצע התפילה כדי ללמוד עם מקורבים בכך ש״אם הוא היה ממשיך להתפלל או ללמוד לעצמו - נו, מי יודע מה היה יוצא מזה… אך כעת שהוא לומד עם יהודים אחרים הוא בטוח שהוא עושה את הדבר הנכון…״
זה אולי נשמע קלישאתי ונדוש, אבל הוא התכוון לכך בשיא הרצינות, ולראות זאת באמצע מדבר שממה כפרנקפורט היה מחיה נפשות ממש. הנה ליובאוויטש חיה וקיימת ובועטת, ויש בעולם חסידישע-תמימים שמה שמעניין אותם זה מה שנדרש מהם ולא עידון מציאותם העצמית…
צרכי הישיבה מסופקים במסירות ע״י השליח הראשי במקום, הרה״ח רשנ״ז גורעוויטש שי׳, שדואג להמציא לתמימים את כל המצטרך להם מבחי׳ גשמית, כך שלהם לא נותר אלא לשקוד על התורה והעבודה…
(בתמונה: היכל בית הכנסת הגדול בעיר)
** סעודת-שבת במחיצת החב״דניק היחידי בפרנפקורט:
והנה לפתע שמעתי מישהו מתפלל בקרן-זווית מתחת לטלית ומנגן בדבקות תנועה מהניגון הידוע ׳נאשי כראמי׳ [שמנוגן גם עם המלים ׳תקעו בחודש השביעי שובה ישראל׳]. עניין אותי לדעת מיהו היהודי שמתפלל כך בדבקות בפרנקפורט בשתיים וחצי בצהריים, ואמרו לי שהוא א׳ מאנ״ש - דוד שמו.
״מה עושה יהודי שכזה בפנקפורט - בה אין כלל אנ״ש ׳אורגינליים׳ מלבד המקורבים והשלוחים המקומיים?״ תהיתי, אך לא היה לי את מי לשאול כיוון שכולם התפללו.
ייחלתי בסתר לקצת ׳אקשן׳ וקיוויתי שהוא יזמין אותי אליו הביתה. תפילתי נענתה מהר משחשבתי.
כמה דקות לאחר-מכן, כשהסתובבתי עם בקבוק יין על-מנת לעשות קידוש, עצר אותי ר׳ דוד הנ״ל וביקש ממני לבוא לסעוד בביתו. נעניתי מיד בחיוב וכך יצאנו לדרך…
מסתבר שהיהודי הזה הוא א חסידישער איד, מרוסיה במקור, שהתגורר בקראון-הייטס למעלה מ-35 שנה ועבר לפרנקפורט לפני כ-4 שנים לצורך עבודתו.
במהלך הדרך לביתו התפתחה בינינו שיחה. הוא כמובן הכיר חצי מהאנשים שהזכרתי, רבים מהם אף התארחו אצלו בביתו בקראון-הייטס ועל כל אחד מהם הוא סיפר לי סיפורים. שאלתי אותו במה הוא עובד ונאלצתי להסתפק בתשובה הכללית שהוא עובד עבור הצבא האמריקאי, ואף נוסע כל יום לשם כך לבסיס מיוחד הממוקם לא הרחק מהעיר, ומלבד העובדה שעבודתו קשורה עם מחשבים אסור לו לספר לי יותר שכן הדברים חסויים.
מה אומר ומה אדבר… הגענו לביתו שהוא ממש אי חסידי באמצע עיר קרה ומנוכרת. איך שנכנסים - תמונה של הרבי גדולה על הקיר, סט לקוטי שיחות ועוד ספרי חסידות רבים ושולחן-שבת באמצע הסלון. אני עוזר לו לערוך את השולחן - שכן לא איש חסידי כמוהו מגיע לבית בו הכל כבר ערוך ומסודר - ואופס מהר מוציאים כמה צלחות, שולפים יין וסלטים מהמקרר, מביאים חלות מהארון ומתיישבים לסעודת שבת…
במהלך הסעודה מצטרפים כמה יהודים-מקורבים מקומיים שהוא אוהב אותם והם אוהבים אותו, ומתברר לי שהם באים לסעוד במחיצתו כמעט בכל שבת. מפה לשם חלפו שלוש שעות, ניגונים זומרו, הם שאלו אותו על סליחות והוא שוחח איתם על ׳שובה ישראל׳, בענייני העולם גם איננו קוטל-קנים ואף אלו משתבצים בתוך השיחה, טשולנט מוגש, הוא מספר להם בייידיש ובגרמנית ובאנגלית על שבת-שובה ומתבל את דבריו בבדיחות.. והנה - הגיע הזמן ללכת למנחה.
וכך צועדים אנו אל הישיבה, ושוב אני נוכח לדעת עד כמה היא משפיעה על כל היהודים בעיר. וכשאני שואל את ר׳ דוד איך יהודי כמוהו מתגורר ועובד ב״חור״ שכזה, והאם לפעמים הוא לא משתעמם - הייתה תשובתו המובנת מאליה שהאפשרות שלו לחיות שם היא רק בזכות הישיבה שנותנת לו את האפשרות להיות בשבתות לפחות ב״מקום של חיים״ כלשונו. אם הישיבה לא הייתה שם - אין סיכוי שהוא היה מסכים לבוא להתגורר במקום כזה, הוא אומר… **חצי כח:
חוזרים לישיבה, מתפללים מנחה ומתיישבים עם הקהל לסעודה-שלישית.
אחד הבחורים חוזר שיחה של הרבי על יום-כיפור ואחר חוזר עליה שוב ברוסית עבור דוברי-השפה, מנגנים ניגונים חסידיים ושרים זמירות, מתפללים מעריב ורואים וידאו של הרבי.
ממש בית חב״ד - מורכב מבחורים בלבד - באמצע פרנקפורט.
התברר לי שכעת, בתחילת תשרי, רק חצי מבחורי הישיבה נוכחים. החצי השני נסע לרבי ועתיד לחזור לפרנפורט אחרי יוכ״פ להחליף את הבחורים שנמצאים שם עכשיו - שיסעו לרבי בתורם הם.
מה שיוצא לפועל הוא, שבזכות הפעילות הברוכה של הרב הבלין ותחת השגחתו והכוונתו, נמצאים תמימים חסידיים בפרנקפורט במשך כל ימות השנה, ומחדירים חיות רוחנית בכל המקום.
הללו לומדים בכל יום עם מקורבים, יוצאים למבצעים ולביקורי-בית אצל המקומיים ואחראיים על כל הדברים הטובים בעיר, כשלצד זאת הם גם לומדים - יחד עם כל התמימים בעולם - את המסכת הנלמדת כעת בישיבות ומתקדמים בעצמם בלימודי הלכה וחסידות, ממש בבחי׳ נרות להאיר כרצון קדשם של מייסד הישיבה כ״ק אדמו״ר הרש״ב, ושל ממלאי מקומו הרבי הריי״ץ והרבי נשיא דורנו.
***
שלושה כוכבים נראו בשמיים (סתם… לא באמת שמתי-לב).
תמה השבת הראשונה של שנת ה׳תשע״ז לבריאת העולם, ואני זכיתי לחוויה רוחנית של שבת-שובה בישיבה קטנה וגדולה בלב ליבה של פרנקפורט.
(בתמונה: פרנקפורט על המיין) ** פינה של חום בעיר גדולה וקרה:
השורות הבאות עלולות להיראות קלישאתיות מידי, ובכל זאת בחרתי בהן פשוט כי הן מתארות את האמת.
קר בימים אלו בפרנקפורט.
קר שבעתיים עבור בחור ארצישראלי כמוני, שהגיע הנה בלי מעיל היישר מהחום של הארץ ונאלץ לחכך כפות ידיים אחת לכמה דקות ובשאר הזמן להשאיר אותן תחובות עמוק בתוך הכיס בנסיון (לא מוצלח במיוחד) לשמור על החום.
ובכן, צעדתי לי בערב שבת שובה - הראשונה של השנה - ברחובות הפרנקפורטאיים הקרים במטרה להגיע לבית-הכנסת הגדול בו שוכנת הישיבה, ומיד כשנכסנתי ל׳זאל׳ התפשט בי החום. בגשמיות וברוחניות.
(זהו, עד כאן הקלישאה… מכאן ואילך תיאור יבש של העובדות).
בית הכנסת הגדול של פרנקפורט שוכן ברחוב אלטקניג-שטראסה (בתרגום לעברית: מלך זקן; בעודי תר אחר הרחוב הובילוני מחשבותיי אל המלך הזקן והכסיל שאנו מכירים היטב, אודותיו אמורים אנו לחשוב קצת בימי-בראשית אלו) וממוקם במבנה מרהיב אשר סביבו ניצבים מחסומים יחד עם ביתן קטן של המשטרה הגרמנית השומרת על המקום 24/7.
היכל בית הכנסת הוא ענקי ובנוי לתפארת. נברשת גדולה משתלשלת מן התקרה, ארון קודש גודל ויפהפה מפאר את המקום ועמודי שיש לבנים מוסיפים לו כבוד והדר ומשווים לו מראה יוקרתי.
מאחורי ההיכל המרכזי נמצא ה׳זאל׳ של הישיבה. קטן בהרבה מהיכל בית-הכנסת, אך ממנו אורה יוצאת לכל פרנקפורט.
אינני יודע בדיוק כיצד לתאר או להגדיר את מצב הקהילה היהודית המקומית, אך מה שכן ברור לי זו העובדה שהישיבה משרה אווירה מיוחדת על כל המקום ומשפיעה ממש, בלי גוזמא כלל, על כל מה שקורה כאן.
מבחינה רוחנית המצב בעיר די משמים. בית הספר היהודי מכיל אחוז גבוה של תלמידים גויים והאווירה בו, כמובן, אינה לרוח התורה, המרכז הקהילתי פעיל בערבון מוגבל מאוד ואילו חנות כשרה אין במקום ורק בזכות ההתערבות של חב״ד הוקמה מחלקה כשרה מכובדת באחד הסופרמרקטים הגדולים של העיר.
כפועל-יוצא מכך, ומהעובדה שלקהילה עצמה אין את הכלים להעניק חיות-רוחנית לתושבים, הישיבה - שהיא, כאמור, קטנה בכמות - תופסת מקום אדיר בכל הנוגע לרוחניות של העיר.
הישיבה, שבראשה עומד הגה״ח הרב יוסף הבלין שי׳ - מי שגם עומד בראשות הבי״ד ומערכת הכשרות המקומית, ומעניק כשרות בין השאר גם למנות שמייצרת חברת התעופה ׳לופטנסה׳ - מורכבת מכעשרה בחורים, יוצאי שיעור ג׳ בברונאה, שבאים לפרנקפורט בתור ׳תלמידים שלוחים׳ ומחיים כאן את כל המקום.
איך שנכנסתי לזאל נתקלתי בשני בחורים שישבו ולמדו באנגלית עם מספר מקורבים מקומיים. מאוחר-יותר נוכחתי לדעת שהמקורבים ממש כרוכים אחרי הבחורים כאן, וממשיכים לשבת ולהתוועד עמם במהלך סעודת-השבת, ואפילו לאחריה חלקם נשארו לשבת וללמוד בחברותא עם הבחורים עד שכבה החשמל קרוב לשעה 12:00 בלילה (!)
ואם לפעמים נמצאים בחורים שיודעים היטב להשפיע ולהתוועד עם אחרים אך בכל הנוגע אליהם, כשהם בד׳ אמותיהם הפרטיות, המצב לא ״אי-אי-אי״ - הרי שלא כך אצל התמימים דפרנקפורט… בשבת בצהריים נכנסתי ל׳זאל׳ בערך ב14:00 אחר-הצהריים ואותם בחורי-חמד שידעו אך אתמול ״לרדת״ אל העם כל-כך טוב ולדבר עמם בשפתם, ישבו עתה - כל אחד בפינתו הוא - והתפללו שחרית ׳בעבודה׳… רק אחד מהם ישב ולמד עם מקורבים, וכשסיים ללמוד אתם פנה להמשיך בתפילתו. הוא ׳אחז׳ בקטע ״רננו צדיקים בה׳״ ונימק לחברו שישב לצידו את זה שהוא הפסיק באמצע התפילה כדי ללמוד עם מקורבים בכך ש״אם הוא היה ממשיך להתפלל או ללמוד לעצמו - נו, מי יודע מה היה יוצא מזה… אך כעת שהוא לומד עם יהודים אחרים הוא בטוח שהוא עושה את הדבר הנכון…״
זה אולי נשמע קלישאתי ונדוש, אבל הוא התכוון לכך בשיא הרצינות, ולראות זאת באמצע מדבר שממה כפרנקפורט היה מחיה נפשות ממש. הנה ליובאוויטש חיה וקיימת ובועטת, ויש בעולם חסידישע-תמימים שמה שמעניין אותם זה מה שנדרש מהם ולא עידון מציאותם העצמית…
צרכי הישיבה מסופקים במסירות ע״י השליח הראשי במקום, הרה״ח רשנ״ז גורעוויטש שי׳, שדואג להמציא לתמימים את כל המצטרך להם מבחי׳ גשמית, כך שלהם לא נותר אלא לשקוד על התורה והעבודה…
(בתמונה: היכל בית הכנסת הגדול בעיר)
** סעודת-שבת במחיצת החב״דניק היחידי בפרנפקורט:
והנה לפתע שמעתי מישהו מתפלל בקרן-זווית מתחת לטלית ומנגן בדבקות תנועה מהניגון הידוע ׳נאשי כראמי׳ [שמנוגן גם עם המלים ׳תקעו בחודש השביעי שובה ישראל׳]. עניין אותי לדעת מיהו היהודי שמתפלל כך בדבקות בפרנקפורט בשתיים וחצי בצהריים, ואמרו לי שהוא א׳ מאנ״ש - דוד שמו. ״מה עושה יהודי שכזה בפנקפורט - בה אין כלל אנ״ש ׳אורגינליים׳ מלבד המקורבים והשלוחים המקומיים?״ תהיתי, אך לא היה לי את מי לשאול כיוון שכולם התפללו.
ייחלתי בסתר לקצת ׳אקשן׳ וקיוויתי שהוא יזמין אותי אליו הביתה. תפילתי נענתה מהר משחשבתי.
כמה דקות לאחר-מכן, כשהסתובבתי עם בקבוק יין על-מנת לעשות קידוש, עצר אותי ר׳ דוד הנ״ל וביקש ממני לבוא לסעוד בביתו. נעניתי מיד בחיוב וכך יצאנו לדרך…
מסתבר שהיהודי הזה הוא א חסידישער איד, מרוסיה במקור, שהתגורר בקראון-הייטס למעלה מ-35 שנה ועבר לפרנקפורט לפני כ-4 שנים לצורך עבודתו.
במהלך הדרך לביתו התפתחה בינינו שיחה. הוא כמובן הכיר חצי מהאנשים שהזכרתי, רבים מהם אף התארחו אצלו בביתו בקראון-הייטס ועל כל אחד מהם הוא סיפר לי סיפורים. שאלתי אותו במה הוא עובד ונאלצתי להסתפק בתשובה הכללית שהוא עובד עבור הצבא האמריקאי, ואף נוסע כל יום לשם כך לבסיס מיוחד הממוקם לא הרחק מהעיר, ומלבד העובדה שעבודתו קשורה עם מחשבים אסור לו לספר לי יותר שכן הדברים חסויים.
מה אומר ומה אדבר… הגענו לביתו שהוא ממש אי חסידי באמצע עיר קרה ומנוכרת. איך שנכנסים - תמונה של הרבי גדולה על הקיר, סט לקוטי שיחות ועוד ספרי חסידות רבים ושולחן-שבת באמצע הסלון. אני עוזר לו לערוך את השולחן - שכן לא איש חסידי כמוהו מגיע לבית בו הכל כבר ערוך ומסודר - ואופס מהר מוציאים כמה צלחות, שולפים יין וסלטים מהמקרר, מביאים חלות מהארון ומתיישבים לסעודת שבת…
במהלך הסעודה מצטרפים כמה יהודים-מקורבים מקומיים שהוא אוהב אותם והם אוהבים אותו, ומתברר לי שהם באים לסעוד במחיצתו כמעט בכל שבת. מפה לשם חלפו שלוש שעות, ניגונים זומרו, הם שאלו אותו על סליחות והוא שוחח איתם על ׳שובה ישראל׳, בענייני העולם גם איננו קוטל-קנים ואף אלו משתבצים בתוך השיחה, טשולנט מוגש, הוא מספר להם בייידיש ובגרמנית ובאנגלית על שבת-שובה ומתבל את דבריו בבדיחות.. והנה - הגיע הזמן ללכת למנחה.
וכך צועדים אנו אל הישיבה, ושוב אני נוכח לדעת עד כמה היא משפיעה על כל היהודים בעיר. וכשאני שואל את ר׳ דוד איך יהודי כמוהו מתגורר ועובד ב״חור״ שכזה, והאם לפעמים הוא לא משתעמם - הייתה תשובתו המובנת מאליה שהאפשרות שלו לחיות שם היא רק בזכות הישיבה שנותנת לו את האפשרות להיות בשבתות לפחות ב״מקום של חיים״ כלשונו. אם הישיבה לא הייתה שם - אין סיכוי שהוא היה מסכים לבוא להתגורר במקום כזה, הוא אומר… **חצי כח:
חוזרים לישיבה, מתפללים מנחה ומתיישבים עם הקהל לסעודה-שלישית.
אחד הבחורים חוזר שיחה של הרבי על יום-כיפור ואחר חוזר עליה שוב ברוסית עבור דוברי-השפה, מנגנים ניגונים חסידיים ושרים זמירות, מתפללים מעריב ורואים וידאו של הרבי.
ממש בית חב״ד - מורכב מבחורים בלבד - באמצע פרנקפורט.
התברר לי שכעת, בתחילת תשרי, רק חצי מבחורי הישיבה נוכחים. החצי השני נסע לרבי ועתיד לחזור לפרנפורט אחרי יוכ״פ להחליף את הבחורים שנמצאים שם עכשיו - שיסעו לרבי בתורם הם.
מה שיוצא לפועל הוא, שבזכות הפעילות הברוכה של הרב הבלין ותחת השגחתו והכוונתו, נמצאים תמימים חסידיים בפרנקפורט במשך כל ימות השנה, ומחדירים חיות רוחנית בכל המקום.
הללו לומדים בכל יום עם מקורבים, יוצאים למבצעים ולביקורי-בית אצל המקומיים ואחראיים על כל הדברים הטובים בעיר, כשלצד זאת הם גם לומדים - יחד עם כל התמימים בעולם - את המסכת הנלמדת כעת בישיבות ומתקדמים בעצמם בלימודי הלכה וחסידות, ממש בבחי׳ נרות להאיר כרצון קדשם של מייסד הישיבה כ״ק אדמו״ר הרש״ב, ושל ממלאי מקומו הרבי הריי״ץ והרבי נשיא דורנו.
***
שלושה כוכבים נראו בשמיים (סתם… לא באמת שמתי-לב).
תמה השבת הראשונה של שנת ה׳תשע״ז לבריאת העולם, ואני זכיתי לחוויה רוחנית של שבת-שובה בישיבה קטנה וגדולה בלב ליבה של פרנקפורט.
תמים מתמיד בישיבה בפרנקפורט שקוע בלימוד ב׳זאל׳ (צילומים: col)
עוד תמונה שצולמה בשעת לילה מאוחרת, בה נראה תמים יושב ולומד
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
