מנדי זאיאנץ, COL

קשרים עמוקים היו למשורר המפורסם נתן אלתרמן עם חסידות חב״ד. הן אביו, יצחק, והן אמו, בלה לבית ליבוביץ׳, נולדו וגדלו בבית חב״די. סבתו - אם-אמו - סטרנה פרידה לבית פרומקין, אף עמדה לבוא בקשרי הנישואין עם אחד מצאצאי משפחת שניאורסון עתירת הייחוס.

בספר הביוגרפי על המשורר שהוציא דן לאור (הספר נושא את השם ׳אלתרמן׳), מתוארים מספר מקרים בהם התבטא אלתרמן באהדה כלפי אנשי חב״ד וכלפי החסידות. כך למשל בעמוד 466 מצטט מחבר הספר מדברי מכריו של אלתרמן המספרים על יחסים טמירים שהיו לו עם המקרא ועם קדשי-היהדות, כמו גם על ״חוסר-אדישותו למוצא משפחתו החב״די״ - כמסופר שם.

אמנם נתן עצמו לא היה דתי, אך בבית הוריו שמרו על כשרות בשל התגוררותה של סבתו החב״דית (סטרנה פרידה הנ״ל) - שהייתה דתיה - עמם, וכך גם נתן עצמו הקפיד על מספר דברים כגון לצום בימי-כיפור, לערוך סדר פסח כהלכתו ולאמר קדיש על אביו בשנת פטירתו.

״הוא גם לא היה אדיש למוצא החב״די של משפחתו, ומדי שנה בשנה, בי״ט כסליו, נסע לכפר חב״ד כדי להשתתף בהילולה המסורתית הנערכת לרגל יום פטירתו של רבי שניאור זלמן מליאדי, מייסד התנועה... הוא שמר על קשרים מצויינים עם כמה מאנשי כפר חב״ד, וכשאלה הראו את עצמם בפתח ״כסית״ [בית-הקפה שבו נהג אלתרמן לשבת יחד עם חבריו המשוררים/ מ.ז.] יצא לקראתם וביקש מהם להצטרף אליו לשולחן״, כך על פי המסופר בביוגרפיה הנ״ל.

***

לקראת חג הסוכות הממשמש ובא, הפנה את תשומת-ליבנו עו״ד מרדכי ציבין שי׳ לשיר מיוחד ומרגש שרשם אלתרמן על חסידי חב״ד בשנת 1943, ואשר פורסם בשעתו בעיתון ׳דבר׳. השיר נקרא ׳הטלגרמה של חב״ד׳, והוא נכתב בעקבות העובדה שחסידי חב״ד שברוסיה הריצו טלגרמה לתל-אביב ע״ד משלוח אתרוגים ולולבים, ובדרכה הגיעה הטלגרמה לידי הצנזורה הצבאית הרוסית.

נשא את ראשו
הצנזור הצבאי
ויברק מבטו, חושד וחד,
ויפנה כה וכה
וישאל חשאי:
שטו טקויה (מה זה) חב״ד?

אז גנח המזכיר: נחפש בתיבות
ונבדוק בתיקים אלפא-ביתיים.
אח... רבים וסבוכים הם ראשי-התיבות
של מוסדות-השלטון הסוביטיים...

הם צצים בימנו אחד לאחד
ואתה את שמותם פענח...
ולשאול לא נעים... תכשל בחב״ד
וספגת מידי המפקח!

אז נכנס קצין הגורדיה דוד שניאורסון,
וירמז לו הצנזור: הקשב נא, דודקה!
אין כמוך בקי בסבכי השלטון,
אנא, מה זה חב״ד? נא, היה לי ידיד כאן!

ויחייך הקצין שניאורסון, מהרהר,
עת הושיט אל הכתב את היד,
וידבר: אי חב״ד, חבר צנזור יקר,
אי חב״ד, חבר צנזור, חב״ד!

שמע גריגורי, שמע גרישה אחי, בן אגנצי,
תבינה אם אוזן לי תט.
הוי חב״ד! קודם כל הוא ארגון אנטי-נאצי,
אנטי-נאצי, אחי, בהחלט!

הם אינם מכירים ביאוש וכניעה
וחמים הם כאש מתלקחת!
(לו היתה בידיהם החזית השניה
היא היתה כבר, אחי, נפתחת).

וחזק בטחונם מכל צר ואסון
ושוה בטחונם בטליונים!
כך צוה עליהם מנהיגם שניאורסון,
ואני מאותם שניאוסונים...

ובדברי עליהם
בלבבי ארגישה
כי אותו הניצוץ לא יכבה בי לעד!
ולא פעם, בקרב, האמינה לי, גרישה,
מתלקחת בי אש-להבה של חב״ד!

אז גרגורי אמר: כן, דוד, אני גוי
אבל בנתי לך, איני פתי.
גם אנחנו זוכרים את דימיטרי דונסקוי,
אף כי אין הוא יליד המשטר הסובייטי.

כי עבר והווה מצטרפים לאחד
באומה העומדת באש.
וכן מני לוב עד חזית סטלינגרד
לא ביישו את חב״ד נכדיהם של חסידי חב״ד...
סלח דודקה, אני מתרגש.

כך הצנזור דבר ופתאום הושיט יד
כחולם שקראו לו: עורה...
ויטביע בקצה המברק של חב״ד
את אישור הצנזורה.

עוד על קשריו של חב״ד ואלתרמן, בקצרה, מספרים יודעי-הדבר מבין החסידים, כי פעם באו הגרמ״ש אשכנזי ז״ל - רבו הקודם של כפ״ח - יחד עם יבלח״ט הרב ירוסלבקי שי׳ לקיים עמו את מצוות נטילת-לולב בבית-הקפה כסית בתל-אביב, שם נהג לשבת עם חבריו המשוררים, ואלתרמן נענה להם בהתרגשות גדולה, חבש כיפה, נטל ד׳ מינים ואף שכנע את חבריו המכובדים לעשות-כן.

כמו״כ מסופר שהיה בעל-קשרים עם המשכיל הנודע מתל-אביב ר׳ משה גורארי׳, שהיה נועד עמו לעתים קרובות ומנגן איתו ניגונים חב״דיים...
דומה כי, אכן, כפי שכתב המשורר בשירו: ״הניצוץ לא כבה בו לעד״...

(השיר המצו״ב פורסם בעיתון ׳דבר׳ ב- 20.08.1943 והומצא למערכת ע״י עו״ד מרדכי ציבין שי׳, ותודתנו העמוקה נתונה לו).