בנימין ליפקין

הפעם האחרונה שבה ראיתי את בניי התמימים, עין בעין, הייתה בשעת לילה מאוחרת לפני שבועיים פחות יום למרגלות השלט "המראות", בעודם עושים דרכם אל הבידוק הבטחוני שאת שערי הכניסה המוליכים אליו לא יכולתי לחצות. בעיניים נוצצות נפרדתי מהם. ידוע ידעתי כי כל אחד מהם חווה את מסכת ההכנות הרוחנית ההולמת את השהייה בחודש השביעי בד' אמותיו של הרבי נשיא דורנו. ובה בעת ידיעה נוספת, מוחשית עד כדי מישוש, נסכה רוגע בלבי ההומה. הם בידיים טובות.

שלוש המילים הללו מקפלות בתוכן עולם מלא שעד לפני שנים מעטות, בחסות העלטה הכבדה שירדה על העולם כולו, כאשר מפני חטאינו גלינו מארצנו ונוטל כבוד מבית חיינו, לא היה מובן מאליו. כל כולו של אותו עולם מלא באוצרות של תוכן, גדוש בעוצמה של חיוּת אמיתית ונטולת כל חריקה או חריגה, אפילו לא נראה היה כמשאלת לב כמוסה במשך השנים הסמוכות לג' תמוז תשנ"ד, היום המר והנמהר בו עלתה בסערה נשמת רבנו השמימה. חלל גדול נפער ומה שהתחולל בו, לטוב ולמוטב, היה בדיוק מה שקורה בכל בור כשהוא ריק ומים אין בו.

קשה להגזים בתיאור עוצמת התנופה שקיבלה שהות תלמידי התמימים, חיילי בית דוד, בחודש תשרי בבית חיינו ובאוהל הקדוש, בד' אמותיו של הרבי נשיא דורנו, מאז שקם 'ועד התמימים העולמי' והיה לעמוד האש שלפני המחנה. כשכל הורה משוכנע ורגוע בכל לבו ואומר בפיו כי ילדיו, יקיריו, שכרו בכל עמלו, בידיים טובות – הוא מתכוון באמת ובתמים לנשמות הנפלאות ששתל ה' בדורנו החשוך בדמות 'ועד התמימים העולמי'.

זה בא לידי ביטוי, בראש ובראשונה, ברמה הגשמית, הפיזית, הקיומית: הוועד הזה על גייסותיו הנפלאים, אדירי העוז ותעצומות הנפש, אחראי על אכילתם, שתייתם ולינתם של המוני תלמידי התמימים הגודשים בהמוניהם ובאור שבעיניהם את מבואות האוהל הקדוש כמו את הדרכים המוליכות ל-770. ומשם, מן הבסיס הזה, שכמוהו כמשכן גשמי לקדושה הרוחנית, הוועד הוא האחראי הבלעדי לכל סדרי הלימוד, לתכני הלימוד, להתוועדויות, לילה ויום ולתוכן הרוחני החסידי הבלתי נדלה שמושפע אל כל אחד ואחד מהתמימים, עד בלי די.

מניפת מסכת הפעולות לה אחראי 'ועד התמימים העולמי' פרשה כנפיה מעל ומעבר לעולמם של התמימים בלבד. אין חסיד שלא יכול להתחזק, להתרגש, להתפעם ולהתעלות למראה ולמקרא היבול העשיר היוצא תחת ידי הוועד, חדשות לבקרים. הכל בשפה ברורה ונהירה. הכל בהופעה מאירת עיניים.




תמימים לומדים ב-770 מתוך קבצי הלימוד של וועד התמימים העולמי (צילום: שימי קוטנר, COL)

ובכל פעם מחדש אתה עומד משתאה ושואל את עצמך: מהיכן ירק זה חי? איך הם מסוגלים לכל זאת בעולם שהחומריות בו כה שולטת, בעולם שפל שעליו כבר אמר וניבא רבנו הזקן כי מעשי עולם הזה קשים ורעים והרשעים שולטים בו עד כי אך תמול שלשום נדמה היה כי דרך רשעים צלחה היל"ת.

לעת כזאת, דווקא בין כסה לעשור, בו העיניים נישאות שוב ושוב אל הגלריות הגודשות את דפי האתר הזה (ותודה לשימי קוטנר, הצלם שאינני מכירו אך חב אני תודה לו, על המראות שהעין לא שבעה מהם ועל התקריבים של פני התמימים הממיסים את הלב), ניתנת לי, לך, לכולנו, כל ההורים ששלחו את בניהם התמימים לחצרות קודשנו והפקידום בידי הוועד הזה – להכיר בפעם אחת טובה ולתת משהו לארגון הקדוש הזה שכולנו אסירי תודה לו.

היום הזה נפתחת יממה של התרמה לטובת ועד התמימים העולמי. אחיי ורעיי, זה היום שבו אתה, את, אתם, כולנו, איננו יכולים להיות אדישים. זו ההזדמנות שלנו להיות שותפים בכל מה שהבנים היקרים שלנו, משאת נפשנו, חווים. הרימו תרומתכם לוועד התמימים העולמי והוכיחו כי מכירי טובה הנכם. כי הצלחתו של הוועד הקדוש הזה היא הצלחת כולנו!

*