יומן חב״ד כ"ב תשרי ה׳תשפ״ד
‹
היום
תשרי
ה׳תשפ״ד
›
תשפ״ג
תשפ״ב
תשפ״א
תש״ף
תשע״ט
תשע״ח
תשע״ז
תשע״ו
תשע״ה
תשע״ד
תשע״ג
תשע״ב
תשע״א
תש״ע
תשס״ט
תשס״ח
תשס״ז
תשס״ו
תשס״ה
תשס״ד
תשס״ג
תשס״ב
דברי ימי חב״ד
+
+
+
אירועי היום
+
+
+
+
+
+
"משה שמח בשמחת תורה" (מתוך פיוטי שמחת תורה)
שמחת תורה - כ"ב תשרי
"את הארבעים ושמונה השעות [בחו"ל; בארה"ק – עשרים וארבע שעות] של שמיני-עצרת ושמחת-תורה צריכים לייקר במאוד. בכל רגע אפשר לשאוב אוצרות בדליים ובחביות, בגשמיות וברוחניות, וכל זה על-ידי הריקודים". (כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע)
הרבי הנהיג, ללכת בתהלוכות לבתי-כנסיות, וגם לאלה שבשכונות מרוחקות, כדי לשמח יהודים בשמחת החג.
תפילת ערבית
בנעימת התפילה ביום זה אין משנים כלום לנעימת הימים-הנוראים.
בשמחת-תורה מהדרים במיוחד לעשות קידוש כל-אחד לעצמו ולא לצאת ידי-חובה ממישהו אחר, שכן ברכת 'שהחיינו' היא גם על התורה, והלוואי שיפקיע את עצמו.
בשמחת-תורה היה כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו מסיר [לפעמים, וכהוראת-שעה בלבד!] את ההגבלה שהטיל על שתיית 'משקה'.
סדר הקפות
"אתה הראת" פסוק בפסוק (ומכבדים בקריאתם אנשים שונים), ולאחר מכן אומרים "אב הרחמים".
לאחר מכן היה מורה כ"ק נשיא דורנו להוסיף פסוקים שונים לפי צורך השעה והעניין, כגון (פסוק שנעשה דרך קבע במשך השנים): "והיה זרעך... ופרצת... ובזרעך" (בראשית כח,יד); "הושיעה את עמך..." (תהילים כח,ט); ולפעמים: "הנני מביא אותם מארץ צפון..." (ירמיה לא,ז).
אמירת 'אתה הראת', 'אב הרחמ לחץ להמשך...
הרבי הנהיג, ללכת בתהלוכות לבתי-כנסיות, וגם לאלה שבשכונות מרוחקות, כדי לשמח יהודים בשמחת החג.
תפילת ערבית
בנעימת התפילה ביום זה אין משנים כלום לנעימת הימים-הנוראים.
בשמחת-תורה מהדרים במיוחד לעשות קידוש כל-אחד לעצמו ולא לצאת ידי-חובה ממישהו אחר, שכן ברכת 'שהחיינו' היא גם על התורה, והלוואי שיפקיע את עצמו.
בשמחת-תורה היה כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו מסיר [לפעמים, וכהוראת-שעה בלבד!] את ההגבלה שהטיל על שתיית 'משקה'.
סדר הקפות
"אתה הראת" פסוק בפסוק (ומכבדים בקריאתם אנשים שונים), ולאחר מכן אומרים "אב הרחמים".
לאחר מכן היה מורה כ"ק נשיא דורנו להוסיף פסוקים שונים לפי צורך השעה והעניין, כגון (פסוק שנעשה דרך קבע במשך השנים): "והיה זרעך... ופרצת... ובזרעך" (בראשית כח,יד); "הושיעה את עמך..." (תהילים כח,ט); ולפעמים: "הנני מביא אותם מארץ צפון..." (ירמיה לא,ז).
אמירת 'אתה הראת', 'אב הרחמ לחץ להמשך...
"את הארבעים ושמונה השעות [בחו"ל; בארה"ק – עשרים וארבע שעות] של שמיני-עצרת ושמחת-תורה צריכים לייקר במאוד. בכל רגע אפשר לשאוב אוצרות בדליים ובחביות, בגשמיות וברוחניות, וכל זה על-ידי הריקודים". (כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע)
הרבי הנהיג, ללכת בתהלוכות לבתי-כנסיות, וגם לאלה שבשכונות מרוחקות, כדי לשמח יהודים בשמחת החג.
תפילת ערבית
בנעימת התפילה ביום זה אין משנים כלום לנעימת הימים-הנוראים.
בשמחת-תורה מהדרים במיוחד לעשות קידוש כל-אחד לעצמו ולא לצאת ידי-חובה ממישהו אחר, שכן ברכת 'שהחיינו' היא גם על התורה, והלוואי שיפקיע את עצמו.
בשמחת-תורה היה כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו מסיר [לפעמים, וכהוראת-שעה בלבד!] את ההגבלה שהטיל על שתיית 'משקה'.
סדר הקפות
"אתה הראת" פסוק בפסוק (ומכבדים בקריאתם אנשים שונים), ולאחר מכן אומרים "אב הרחמים".
לאחר מכן היה מורה כ"ק נשיא דורנו להוסיף פסוקים שונים לפי צורך השעה והעניין, כגון (פסוק שנעשה דרך קבע במשך השנים): "והיה זרעך... ופרצת... ובזרעך" (בראשית כח,יד); "הושיעה את עמך..." (תהילים כח,ט); ולפעמים: "הנני מביא אותם מארץ צפון..." (ירמיה לא,ז).
אמירת 'אתה הראת', 'אב הרחמים' והפסוקים הנ"ל – שלוש פעמים, ורק לאחר 'אב הרחמים' [וההוספות] פותחים את ארון-הקודש.
מוציאים את כל ספרי-התורה, ומקיפים את הבימה כנהוג. הגבאי מכריז לאחר כל הקפה (כהלשון בסידור): "עד כאן הקפה א'", "עד כאן הקפה ב'", וכו'. לאחר כל הקפה, מחזירים את כל ספרי-התורה לארון-הקודש.
הרבי שלל את הנהגת המקפידים להסיר את הכתרים מספרי-התורה לקראת הריקודים, בחששם שמא יפלו.
הניגונים המושרים בשעת ההקפות הם ניגונים קבועים מדור ודור. ומהם: "וכל קרני רשעים אגדע"; "על הסלע הך"; הניגון המכונה 'ניגון ההקפות של ר' לוי-יצחק'; ניגון ריקוד; והרבי היה מוסיף עליהם עוד ניגונים.
בשמיני-עצרת ושמחת-תורה אין טובלים פרוסת המוציא בדבש.
ב(כל) יום-טוב "צריך לקבוע כל סעודה על היין, דהיינו שישתה יין באמצע סעודתו אם ידו משגת".
שחרית
בשחרית (בלבד) – נשיאת כפיים כבתפילת מוסף של כל יום-טוב.
סדר הקפות: כדאתמול, "אתה הראת" פסוק בפסוק ולאחר מכן "אב הרחמים". כן עושים שלוש פעמים.
לאחר-מכן, פותחים את ארון-הקודש, מוציאים את כל ספרי-התורה ומקיפים את הבימה ז' חצאי הקפה (בהמשך אחד), בסך-הכול שלוש הקפות וחצי. אבל אומרים את כל סדר ההקפות, ללא הכרזת "עד כאן הקפה...". ומחזירים את כל ספרי-התורה לארון-הקודש (ללא כל אמירה) וסוגרים אותו.
"אתה הראת" (של פתיחת הארון). י"ג מידות (פעם אחת) ו"ריבונו-של-עולם", יהיו לרצון, ואני תפילתי, "בריך שמיה", וכל סדר הוצאת ספר-תורה. מוציאים שלושה ספרי-תורה, בראשון קוראים [עד "שישי"] בפרשת וזאת הברכה, ואם יש צורך, חוזרים כמה פעמים עד שכל הציבור יעלה לתורה. בסיום עולה אחד עם כל הנערים ומברך איתם ברכת התורה.
בבית-הכנסת של הרבי עולים בשמחת-תורה כמה קרואים יחדיו ומברכים כולם כאחד. לכוהן – כוהנים, ללוי – לויים, ולשאר העליות – ישראלים [גם הילדים עולים עם אבותיהם]. למנהגנו: בעליות רגילות כשעולים כמה קרואים ביחד, מברכים כולם כאחד, אבל בעליית 'כל הנערים' מנהגנו שהגדול העולה עמהם מברך ומוציא את כולם.
אין מנהגנו לפרוש טלית על הנערים ועל שאר העומדים אצל הבימה ולומר "המלאך הגואל".
'חתן-תורה' ו'חתן בראשית' יכולים להיות גם כוהנים או לוויים.
אומרים "מרשות" ל'חתן תורה', וקוראים "מעונה אלוקי קדם" עד "לעיני כל ישראל", ואין נוהגים לפרוש טלית על ראש העולה ל'חתן תורה'. לאחר גמר קריאת הפרשה אומר כל הקהל "חזק חזק ונתחזק", וגם העולה בעצמו אומר כן לפני הברכה האחרונה.
מניחים את ספר-התורה השני על הבימה ליד ספר-התורה הראשון, ולא יסירו את ספר-התורה הראשון עד שיניחו על הבימה את ספר-התורה השני. מגביהים וגוללים את ספר-התורה הראשון, ואין מהפכים אותו ופניו אל העם, ואין משנים במאומה מסדר ההגבהה של כל השנה.
אומרים "מרשות" ל'חתן בראשית' בלשון יחיד ככתוב בסידור. וקוראים מ"בראשית ברא" עד "אשר ברא אלוקים לעשות", ואין נוהגים לפרוש טלית על ראש העולה ל'חתן בראשית'. הקהל עונה בקול רם – אחר כל יום בבריאה – את הפסוק "ויהי ערב ויהי בוקר יום...", והקורא אומר אחריהם, וכשמגיע הקורא ל"ויכולו" אומרים כולם "ויהי ערב . . יום השישי ויכולו..." – בהמשך אחד עד "לעשות", והש"ץ חוזר אחריהם.
מניחים את ספר-התורה השלישי אצל השני, ואומרים חצי-קדיש. הגבהה וגלילה. מפטיר בספר השלישי במוסף היום בפרשת פינחס. הפטרה: "ויהי אחרי מות משה... רק חזק ואמץ" (יהושע א).
שיעורי חת"ת
לומדים היום פרשת ברכה עד סיום הסדרה עם פירוש רש"י, ופרשת בראשית עד סיום החלק השייך ליום זה עם פירוש רש"י.
תזכורת
כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו נהג, בעת ההתוועדות של שמחת-תורה (או שבת בראשית), להזכיר על-דבר השתתפות כל אחד ואחת במגבית 'קרן השנה' (מניין ימי שנת תשע"ט – מעוברת שפ"ה).
רבים נוהגים (על-פי מנהג האריז"ל) לערוך הקפות בארצנו הק' גם בלילה זה. כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו היה מעודד את השמחה, ושולח מברקים למקומות המרכזיים (כפר-חב"ד, נחלת-הר-חב"ד וירושלים ת"ו) מדי שנה בשנה.
במוצאי שמחת-תורה מכריזים: "ויעקב הלך לדרכו".
מי שלא הספיק לפני-כן, יסיים את פרשת ברכה שניים מקרא ואחד תרגום עוד הלילה.
(קובץ התקשרות, הרב יוסף שמחה גינזבורג)
הרבי הנהיג, ללכת בתהלוכות לבתי-כנסיות, וגם לאלה שבשכונות מרוחקות, כדי לשמח יהודים בשמחת החג.
תפילת ערבית
בנעימת התפילה ביום זה אין משנים כלום לנעימת הימים-הנוראים.
בשמחת-תורה מהדרים במיוחד לעשות קידוש כל-אחד לעצמו ולא לצאת ידי-חובה ממישהו אחר, שכן ברכת 'שהחיינו' היא גם על התורה, והלוואי שיפקיע את עצמו.
בשמחת-תורה היה כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו מסיר [לפעמים, וכהוראת-שעה בלבד!] את ההגבלה שהטיל על שתיית 'משקה'.
סדר הקפות
"אתה הראת" פסוק בפסוק (ומכבדים בקריאתם אנשים שונים), ולאחר מכן אומרים "אב הרחמים".
לאחר מכן היה מורה כ"ק נשיא דורנו להוסיף פסוקים שונים לפי צורך השעה והעניין, כגון (פסוק שנעשה דרך קבע במשך השנים): "והיה זרעך... ופרצת... ובזרעך" (בראשית כח,יד); "הושיעה את עמך..." (תהילים כח,ט); ולפעמים: "הנני מביא אותם מארץ צפון..." (ירמיה לא,ז).
אמירת 'אתה הראת', 'אב הרחמים' והפסוקים הנ"ל – שלוש פעמים, ורק לאחר 'אב הרחמים' [וההוספות] פותחים את ארון-הקודש.
מוציאים את כל ספרי-התורה, ומקיפים את הבימה כנהוג. הגבאי מכריז לאחר כל הקפה (כהלשון בסידור): "עד כאן הקפה א'", "עד כאן הקפה ב'", וכו'. לאחר כל הקפה, מחזירים את כל ספרי-התורה לארון-הקודש.
הרבי שלל את הנהגת המקפידים להסיר את הכתרים מספרי-התורה לקראת הריקודים, בחששם שמא יפלו.
הניגונים המושרים בשעת ההקפות הם ניגונים קבועים מדור ודור. ומהם: "וכל קרני רשעים אגדע"; "על הסלע הך"; הניגון המכונה 'ניגון ההקפות של ר' לוי-יצחק'; ניגון ריקוד; והרבי היה מוסיף עליהם עוד ניגונים.
בשמיני-עצרת ושמחת-תורה אין טובלים פרוסת המוציא בדבש.
ב(כל) יום-טוב "צריך לקבוע כל סעודה על היין, דהיינו שישתה יין באמצע סעודתו אם ידו משגת".
שחרית
בשחרית (בלבד) – נשיאת כפיים כבתפילת מוסף של כל יום-טוב.
סדר הקפות: כדאתמול, "אתה הראת" פסוק בפסוק ולאחר מכן "אב הרחמים". כן עושים שלוש פעמים.
לאחר-מכן, פותחים את ארון-הקודש, מוציאים את כל ספרי-התורה ומקיפים את הבימה ז' חצאי הקפה (בהמשך אחד), בסך-הכול שלוש הקפות וחצי. אבל אומרים את כל סדר ההקפות, ללא הכרזת "עד כאן הקפה...". ומחזירים את כל ספרי-התורה לארון-הקודש (ללא כל אמירה) וסוגרים אותו.
"אתה הראת" (של פתיחת הארון). י"ג מידות (פעם אחת) ו"ריבונו-של-עולם", יהיו לרצון, ואני תפילתי, "בריך שמיה", וכל סדר הוצאת ספר-תורה. מוציאים שלושה ספרי-תורה, בראשון קוראים [עד "שישי"] בפרשת וזאת הברכה, ואם יש צורך, חוזרים כמה פעמים עד שכל הציבור יעלה לתורה. בסיום עולה אחד עם כל הנערים ומברך איתם ברכת התורה.
בבית-הכנסת של הרבי עולים בשמחת-תורה כמה קרואים יחדיו ומברכים כולם כאחד. לכוהן – כוהנים, ללוי – לויים, ולשאר העליות – ישראלים [גם הילדים עולים עם אבותיהם]. למנהגנו: בעליות רגילות כשעולים כמה קרואים ביחד, מברכים כולם כאחד, אבל בעליית 'כל הנערים' מנהגנו שהגדול העולה עמהם מברך ומוציא את כולם.
אין מנהגנו לפרוש טלית על הנערים ועל שאר העומדים אצל הבימה ולומר "המלאך הגואל".
'חתן-תורה' ו'חתן בראשית' יכולים להיות גם כוהנים או לוויים.
אומרים "מרשות" ל'חתן תורה', וקוראים "מעונה אלוקי קדם" עד "לעיני כל ישראל", ואין נוהגים לפרוש טלית על ראש העולה ל'חתן תורה'. לאחר גמר קריאת הפרשה אומר כל הקהל "חזק חזק ונתחזק", וגם העולה בעצמו אומר כן לפני הברכה האחרונה.
מניחים את ספר-התורה השני על הבימה ליד ספר-התורה הראשון, ולא יסירו את ספר-התורה הראשון עד שיניחו על הבימה את ספר-התורה השני. מגביהים וגוללים את ספר-התורה הראשון, ואין מהפכים אותו ופניו אל העם, ואין משנים במאומה מסדר ההגבהה של כל השנה.
אומרים "מרשות" ל'חתן בראשית' בלשון יחיד ככתוב בסידור. וקוראים מ"בראשית ברא" עד "אשר ברא אלוקים לעשות", ואין נוהגים לפרוש טלית על ראש העולה ל'חתן בראשית'. הקהל עונה בקול רם – אחר כל יום בבריאה – את הפסוק "ויהי ערב ויהי בוקר יום...", והקורא אומר אחריהם, וכשמגיע הקורא ל"ויכולו" אומרים כולם "ויהי ערב . . יום השישי ויכולו..." – בהמשך אחד עד "לעשות", והש"ץ חוזר אחריהם.
מניחים את ספר-התורה השלישי אצל השני, ואומרים חצי-קדיש. הגבהה וגלילה. מפטיר בספר השלישי במוסף היום בפרשת פינחס. הפטרה: "ויהי אחרי מות משה... רק חזק ואמץ" (יהושע א).
שיעורי חת"ת
לומדים היום פרשת ברכה עד סיום הסדרה עם פירוש רש"י, ופרשת בראשית עד סיום החלק השייך ליום זה עם פירוש רש"י.
תזכורת
כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו נהג, בעת ההתוועדות של שמחת-תורה (או שבת בראשית), להזכיר על-דבר השתתפות כל אחד ואחת במגבית 'קרן השנה' (מניין ימי שנת תשע"ט – מעוברת שפ"ה).
רבים נוהגים (על-פי מנהג האריז"ל) לערוך הקפות בארצנו הק' גם בלילה זה. כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו היה מעודד את השמחה, ושולח מברקים למקומות המרכזיים (כפר-חב"ד, נחלת-הר-חב"ד וירושלים ת"ו) מדי שנה בשנה.
במוצאי שמחת-תורה מכריזים: "ויעקב הלך לדרכו".
מי שלא הספיק לפני-כן, יסיים את פרשת ברכה שניים מקרא ואחד תרגום עוד הלילה.
(קובץ התקשרות, הרב יוסף שמחה גינזבורג)
סגור
יום היארצייט של רבי אהרן מסטרשלה (המכונה ר' אהרן הגדול)
בצעירותו התקרב לאדמו"ר הזקן שקרבו אליו עד שנעשה בן בית. בהמשך נתמנה על ידי אדמו"ר הזקן - יחד עם אדמו"ר האמצעי, להדרכת החסידים הצעירים.
קישורים בנושא:
תולדותיו - אתר צעירי חב"ד
הת'
אליהו מוסקוביץ
ע״ה
תשע"ט,
x
הת' אליהו מוסקוביץ
ע״ה
תשע"ט,
בן הרב מנחם מענדל וחנה מוסקוביץ, שלוחי הרבי בשיקגו, נרצח על קידוש ה'
מר
מנשה משה
ע״ה
תשע"ד, אחיעזר
x
מר מנשה משה
ע״ה
תשע"ד, אחיעזר
יו"ר המועצה האיזורית עמק-לוד, אשר כפר חב"ד נמצא בתחום שיפוטה. היה בדרכו לבית הכנסת ביישובו אחיעזר להקפות' כשחש ברע והובהל לבית הרפואה 'אסף הרופא שם נקבע מותו. הניח אחריו בן ו3 בנות. מנשה משה כיהן בתפקיד כ-20 שנה, היה ידיד אמת של חב"ד ושל כפר חב"ד, ועבד בשיתוף פעולה פורה עם יו"רי ועד כפר חב"ד בתקופתו.
הרה"ח
שלמה וועג
ע״ה
תשפ"ב, קראון הייטס
x
הרה"ח שלמה וועג
ע״ה
תשפ"ב, קראון הייטס
הרב שלמה וועג, חסיד ותושב וותיק בקראון הייטס, הלך לעולמו בשמיני עצרת, כ"ב תשרי תשפ"ב.
בן 88 היה בפטירתו.
ר' שלמה גדל בסיביר שבברית המועצות. הוא היגר מרוסיה לארה"ב בגיל 14 לאחר שהות במחנה עקורים.
ר' שלמה היה מוותיקי שכונת קראון הייטס, היה מסור מאוד לרבי וזכה להשתתף ב'יחידות' פעמים רבות.
חסיד ומקושר לרבי, הקפיד שלא לשבת בהתוועדות או בכל עת בנוכחות הרבי.
הותיר אחריו יבדלח"ט את ילדיו: אברהם וועג – קראון הייטס, יהודה וועג, אוקלהומה
הת'
מענדל גולדבלום
ע״ה
תש"פ,
x
הת' מענדל גולדבלום
ע״ה
תש"פ,
לוחם בחיל הנחתים האמריקני, גדל בקהילת חב"ד בשיקגו, נהרג בתאונה בשמיני עצרת.
היה בן 24 במותו.
גדל בקהילת חב"ד שבשיקגו במדינת אילינוי, ונמשך מגיל צעיר לפעילות בחיק הטבע והרפתקאות.
ידידי המשפחה מספרים כי הוא היה כשרוני ואהוב על כל מכריו.
רכב שהתנגש בו בעת שנסע סמוך לבסיס בו שרת בקליפורניה, פצע אותו אנושות. הוא נפטר מפצעיו בשמיני עצרת.
הותיר אחריו הורים, אחים, בני משפחה, חברים וקהילה כאובה.
מאפשרים לכם לקבל
