יומן חב״ד ט"ו תשרי ה׳תשפ״א
דברי ימי חב״ד
+
+
אירועי היום
+
הרבי בסיום תפילת שחרית בחול המועד סוכות
חג הסוכות - ט"ו תשרי
קודם שהיה כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו מברך 'לישב בסוכה', היה מביט בסכך.
מי שבירך 'שהחיינו' בשעת הדלקת הנרות – לא יברכנה עתה. ברכת 'שהחיינו' בקידוש שבסוכה עולה גם על עשייתה ועל מצוות הישיבה בה, ולכאורה יש לכוון על כך בשעת הברכה, הן המקדש והן השומעים. איש שבירך (בטעות) 'שהחיינו' בהדלקת הנרות, אם הדליקם חוץ לסוכה, יכוון לצאת כעת מאדם אחר שאומר 'שהחיינו', או יברך בעצמו שוב ברכה זו בקידוש.
סעודת יום-טוב
ביום-טוב דחג הסוכות טובלים פרוסת המוציא בדבש, אבל על השולחן שמים גם מלח.
המסובים מברכים 'לישב בסוכה' אחרי ברכת 'המוציא' (וכן ביום).
אף-על-פי שנשים פטורות מן הסוכה, בכל-זאת אינן נמנעות מלאכול בה ולברך 'לישב בסוכה'.
בלילה הראשון של חג הסוכות חייבים [הגברים] מן-הדין לאכול כזית פת בסוכה. ואפילו ירד גשם, מקדשים בסוכה ומברכים 'לישב בסוכה' ו'שהחיינו', אוכלים כזית וגומרים את הסעודה בבית (ובשעת ברכת 'המוציא' יש לכוון לגמור הסעודה בבית). ואם פסק הגשם אחר-כך, יש לשוב לאכול בסוכה כזית פת (מבלי לברך שנית 'לישב בסוכה') ולברך ברכת-המזון בסוכה. אם כשיורד גשם נראה שהוא ייפסק אחרי שעה או שעתיים, צריך להמתין. לחץ להמשך...
קודם שהיה כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו מברך 'לישב בסוכה', היה מביט בסכך.
מי שבירך 'שהחיינו' בשעת הדלקת הנרות – לא יברכנה עתה. ברכת 'שהחיינו' בקידוש שבסוכה עולה גם על עשייתה ועל מצוות הישיבה בה, ולכאורה יש לכוון על כך בשעת הברכה, הן המקדש והן השומעים. איש שבירך (בטעות) 'שהחיינו' בהדלקת הנרות, אם הדליקם חוץ לסוכה, יכוון לצאת כעת מאדם אחר שאומר 'שהחיינו', או יברך בעצמו שוב ברכה זו בקידוש.
סעודת יום-טוב
ביום-טוב דחג הסוכות טובלים פרוסת המוציא בדבש, אבל על השולחן שמים גם מלח.
המסובים מברכים 'לישב בסוכה' אחרי ברכת 'המוציא' (וכן ביום).
אף-על-פי שנשים פטורות מן הסוכה, בכל-זאת אינן נמנעות מלאכול בה ולברך 'לישב בסוכה'.
בלילה הראשון של חג הסוכות חייבים [הגברים] מן-הדין לאכול כזית פת בסוכה. ואפילו ירד גשם, מקדשים בסוכה ומברכים 'לישב בסוכה' ו'שהחיינו', אוכלים כזית וגומרים את הסעודה בבית (ובשעת ברכת 'המוציא' יש לכוון לגמור הסעודה בבית). ואם פסק הגשם אחר-כך, יש לשוב לאכול בסוכה כזית פת (מבלי לברך שנית 'לישב בסוכה') ולברך ברכת-המזון בסוכה. אם כשיורד גשם נראה שהוא ייפסק אחרי שעה או שעתיים, צריך להמתין.
ענייני סוכה ויום-טוב
מנהגנו שלא לצאת מהסוכה באמצע הסעודה גם כשיורד גשם, וגם במשך שאר ימי החג, במצב כזה נכנסים לסוכה, מקדשים ואוכלים בה ומברכים 'לישב בסוכה', ללא פקפוק, וגם מתוועדים. וכן נהג הרבי.
מברכים 'לישב בסוכה' רק על לחם או מיני מזונות יותר מכביצה (כביצה: 54 סמ"ק. להשוואה: נפח קופסת גפרורים רגילה, כולל האריזה, הוא כ-30 סמ"ק). ומברכים תחילה 'המוציא' או 'מזונות' ואחר-כך, לפני שטועמים, מברכים 'לישב בסוכה'.
המהדרים – גם מים אינם שותים מחוץ לסוכה.
מנהגנו שלא לישון בסוכה.
בשולחן-ערוך אדמו"ר הזקן נפסק, שהנכנס לסוכת חברו ל"שינה וטיול", מברך 'לישב בסוכה'. [והנכנסים לביקור קצר ומסתפקים אם זו קביעות, משתדלים לכבדם במיני מזונות יותר מכביצה כדי שיברכו כדין].
ממצוות שמחת יום-טוב לשתות בכל אחד מימי החג רביעית יין, אך אפשר לצאת ידי חובה בשתיית הרביעית מכוס הקידוש (גם בלילה).
שמחת בית-השואבה
שמחת החג, וגם שמחת בית-השואבה, מתחילות מליל ראשון של חג-הסוכות. נוהגים לשיר, למחוא כף ולרקוד [לא רק בחול-המועד, אלא] גם ביום-טוב.
פעמים רבות דיבר כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו על המבצע לבקר בבתי-כנסת (ולנסוע בחול-המועד לערי-השדה) כדי לשמח בשמחת בית-השואבה ושמחת החג בכלל.
החל משנת תשמ"א היתה ההוראה לערוך שמחה זו בחול-המועד "ברחובה של עיר", וברוב עם הדרת מלך.
נטילת לולב
משכימים ומקדימים לקיים מצוות לולב.
אסור לאכול לפני נטילת לולב. והבריאים גם אינם טועמים לפני-כן.
נטילת לולב בסוכה היא מצווה מן המובחר, ואפילו קודם התפילה מברכים בסוכה. וגם אם יורדים גשמים, מצווה מן המובחר להמתין עד שייפסק הגשם כדי ליטלו בסוכה.
כשנותנים את ארבעת המינים לאחֵר לברך, נכון לומר בפירוש שהוא "במתנה על-מנת להחזיר" [בספר המנהגים משמע, וכן נהג הרבי למעשה, לומר זאת גם בחול-המועד], "והוא תועלת לנותן ולמקבל".
איטר יד נוטל את הלולב בימינו שהוא שמאל כל אדם, ואת האתרוג בשמאלו שהוא ימין כל אדם.
שדרת הלולב צריכה להיות מול פני הנוטל.
עומד כשפניו למזרח, נוטל את הלולב ביד ימין ומברך על הלולב, ונוטל את האתרוג בשמאלו ומתחיל ברכת שהחיינו. בסיום הברכה – מצמיד יחד את הלולב ומיניו לשליש העליון של האתרוג, אשר אוחזו באלכסון קצת. ומנענע.
הנענועים
לדרום וצפון – לקרן דרומית מזרחית, קרן צפונית מזרחית. למזרח – לאמצע המזרח. למעלה – בהבאה מורידים תחילה מעט "המשכה בעולם", ואחר-כך מביאים אל החזה. למטה – בהבאה מעלים תחילה מעט "העלאת העולם", ואחר-כך מביאים אל החזה. למערב [דרך ימין] – שתי פעמים הראשונות לקרן מערבית דרומית, בפעם השלישית – לאמצע מערב [הכיוון צריך להיות למזרח ומערב העולם, ולא שה'מזרח' הוא תמיד לכיוון ירושלים, כבתפילה].
לכל צד – הולכה והבאה שלוש פעמים. בהבאה צריך להגיע עד החזה, "מקום שמכים באמירת 'אשמנו'", וגם ההולכה, כולל ההולכה הראשונה, מתחילה מן החזה. אחר כל הולכה מנענעים (מכסכסים) את הלולב, ואחר-כך עושים את ההבאה.
ראש הלולב יהיה למעלה בכל הנענועים.
במשך כל הנענועים, האתרוג מכוסה ביד – חוץ מהנענוע האחרון, שאז מגלהו קצת.
עוד נהג הרבי:
היה מביא את ד' המינים אל מול החזה, ואחר-כך בתנועה נוספת היה מביאם ומגיעם אל החזה ממש.
בכל משך הנענועים עמד במקום אחד כשפניו למזרח. לא פנה לכיוון הנענועים, אלא בהפניית הידיים וחלק הגוף העליון.
בכל הנענועים המינים זקופים ובגובה החזה, מלבד הנענועים למעלה ולמטה, שבהם המינים זקופים, ורק הידיים מורמות לגובה הפנים או מושפלות למטה.
תפילת שחרית
מי שלא הספיק ליטול לולב לפני התפילה "ואי אפשר לצאת מבית-הכנסת מפני הרואים", יברך עליו שם לפני ההלל, וב'אנא' שבסוף ההלל ינענע רק פעם אחת, כדלהלן.
הלל: אחר חזרת הש"ץ אומרים הלל שלם. לכל הדעות מברכים עליו תחילה וסוף, וגם ביחיד (וכן גם בימי חול-המועד ושמחת-תורה).
באמירת הלל אוחזים את הלולב (ביד ימין), ולנענועים מצרפים אליו גם את האתרוג (ביד שמאל).
באמירת הלל (תמיד), כופלים הודו לה' אחר כל אחד מהשלושה פסוקים: "יאמר נא... כי לעולם חסדו", וגם ביחיד. דהיינו: הש"ץ מקריא: "הודו..." והציבור [ולא הש"ץ] עונים בקול: "הודו", ואומרים בנחת "יאמר נא ישראל..."; הש"ץ מקריא: "יאמר נא ישראל...", והציבור עונים בקול (והש"ץ עמהם בנחת): "הודו...", ואומרים בנחת "יאמרו נא בית אהרן..."; הש"ץ מקריא: "יאמרו נא בית אהרון...", והציבור עונים בקול (והש"ץ עמהם בנחת): "הודו...", ואומרים בנחת "יאמרו נא יראי ה'..."; הש"ץ מקריא: "יאמרו נא יראי ה'", והציבור עונים בקול (והש"ץ עמהם בנחת) "הודו...".
הנענועים
מנענעים את הלולב ומיניו ארבע פעמים בהלל: ב"הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו", ב"אנא ה' הושיעה-נא", ובכופלו [בין שני הנענועים ב"אנא ה'" היה כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו עושה הפסק כלשהו, כגון הנחת האתרוג, הפרדת הרגליים, סידור הטלית על כתפיו וכדומה], וב"הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו" הראשון אשר בסוף ההלל. ואם בירך על הלולב בבית-הכנסת קודם הלל, אינו מנענע ב"אנא ה' הושיעה-נא" אלא פעם אחת.
סדר הנענועים
"הודו" – לדרום, "לה'" – אינו מנענע (אבל מצרף אמירתו לאמירת מילת "הודו"), "כי" – לצפון, "טוב" – למזרח, "כי" – למעלה, "לעולם" – למטה, "חסדו" – למערב.
"אנא" – לדרום ולצפון, "ה'" – אינו מנענע, "הושיעה" – למזרח ולמעלה, "נא" – למטה ולמערב.
הושענות
מוציאים ספר-תורה אחד, והמוציאו עומד איתו ליד הבימה ומחזיקו. ארון-הקודש נשאר פתוח עד גמר אמירת ההושענות.
כמדומה שנהוג להקיף בבית-הכנסת גם כשמתפללים ביחיד.
באמירת ההושענות היה הרבי מחזיק את ארבעת המינים בשתי ידיו, ומצמידם לחזהו.
אומרים תיבת 'הושענא' בראש ולאחרי כל ארבעת ה'אותיות' המקדימות (הושענא למענך אלוקינו... בוראנו...), וכן קודם כל 'אות' שבסדר אותו היום (הושענא למען אמיתך, הושענא למען בריתך... – כך נהג הרבי). באותיות שאומרן החזן בקול רם – שאז מקיפים בהן – אומרים 'הושענא' לפניהן ולאחריהן. מנהגנו שהש"ץ מתחיל לומר בקול רם מאות ס' או ע'. מדייקים לעשות היקף אחד שלם סביב הבימה, ומסיימים אותו באמירת אות ת'.
ההקפות הן (נגד כיוון השעון) מזרח – צפון – מערב – דרום (מי שהתחיל ממקומו – ישלים סיבוב).
מי שאין לו ד' מינים – ייקח מאחר שכבר סיים ויקיף גם הוא. מי שאירע לו אֵבֶל (רח"ל) בחג, אינו מקיף, וכן אָבֵל על אביו ואמו במשך כל י"ב חודש אינו מקיף. ויש לו לכבד בארבעת-המינים שלו אדם אחר שאין לו ד' מינים – שיקיף הוא.
את הפסוקים "כי אמרתי..." (ודומיו, שבסוף כל הושענא) אומרים רק בהושענא-רבה.
בשנים האחרונות הורה הרבי לנגן "הושיעה את עמך..." בניגון הידוע.
את הפסוק "למען דעת..." שבסוף ההושענות, אומרים בקול רם כשמכניסים את ספר-התורה להיכל.
מותר להחזיר לולב למים ביום-טוב, ואף להוסיף עליו מים (עד מחצית מהכמות הנמצאת), אבל לא להחליף את המים. על-פי-רוב נשמרים המינים כראוי ללא מים כשהם סגורים היטב בתוך נרתיק ניילון (שהוכן מערב יום-טוב, עם ריסוס קל של מים פנימה, ליצירת לחות), או בתוך נייר-כסף.
מבצע לולב
הרבי הנהיג אשר בימי חג הסוכות יוצאים עם הד' מינים לרחוב וכיוצא בזה, מקומות שם נמצאים בני ובנות ישראל לזכותם במצווה זו. גם במבצע לולב משתדלים שייטלוהו בסוכה [וכן לכבדם במיני-מזונות, ולברך עמם "לישב בסוכה"].
(קובץ התקשרות, הרב יוסף שמחה גינזבורג)
סגור
הפעם הראשונה בה נפגשו הרבי והרבי הריי"צ
על פי עדות הרה"ח חיים מרדכי אייזיק חדקוב, שאמר לו הרבי כי הפעם הראשונה שראה את הרבי הריי"צ הייתה בסוכות תרפ"ג.
קטע יומנו של הרב חדקוב בו מתאר את דברי הרבי
יום היארצייט של הרב משה לייב גינזבורג, חתנו של הרבי המהר"ש
בנו של הרב אברהם זלמן גינזבורג, גביר מויטבסק, נשא את בתו הגדולה של הרבי המהר"ש - הרבנית דבורה לאה, בחתונה שהתקיימה בליובאוויטש.
מנוחתו כבוד במלכובקה.
מנוחתו כבוד במלכובקה.
הרב משה אריה לייב גינזבורג
קישורים בנושא:
תיאור חתונתו ברשימות הרבי
מרת
בלה גלומבוביץ (מרוזוב)
ע״ה
תשס"ד,
x
מרת בלה גלומבוביץ (מרוזוב)
ע״ה
תשס"ד,
תושבי כפר חב"ד הכירו אותה בשם 'המורה בלה'.
, הורישה לקהילה החב"דית, נכס חסידי בספרי השירה והסיפורת שלה. 'המורה בלה' לא הייתה אדם פרטי, הייתה 'מוסד', של חסד והמון אהבת ישראל. בלכתה ברחוב עצרה לכל ילד, אמא, סבתא ולכולם העניקה מבט רך ואוהב.
במסירות נפש עצומה גידלה לבדה (לאחר שהתאלמנה) את שני ילדיה בחינוך על טהרת הקודש תחת הדיכוי הקומוניסטי ובתוך הבלבול הישראלי, וזכתה לראות בחייה נכדים ונינים, כ"י מקושרים לרבי, חסידים ויראים
הרבנית
אדה אונסדורפר
ע״ה
תש"ע, הר המנוחות
x
הרבנית אדה אונסדורפר
ע״ה
תש"ע, הר המנוחות
הרבנית אדה אונסדורפר ע"ה אמא של תבדלח"ט מרת מלכה אדרעי
הרבנית
שרה גלבך
ע״ה
תשפ"ד, כפר חב"ד
x
הרבנית שרה גלבך
ע״ה
תשפ"ד, כפר חב"ד
הרבנית שרה גלבך ע"ה הלכה לעולמה והיא בת 101 • המנוחה, דור שישי של רבי נחמן מברסלב זצ"ל, הותירה אחריה משפחה ענפה וצאצאים רבים בחסידות חב"ד • בתה, מרת יוכבד שניאורסון מכפר חב"ד, אשת החסיד ר' יקותיאל שניאורסון שיחי'
נפטרה בשיבה טובה: הרבנית שרה גלבך ע"ה הלכה לעולמה והיא בת 101. המנוחה, דור שישי של רבי נחמן מברסלב זצ"ל, הותירה אחריה משפחה ענפה וצאצאים רבים בחסידות חב"ד. בתה, מרת יוכבד שניאורסון מכפר חב"ד, אשת החסיד ר' יקותיאל שניאורסון שיחי'. מרת גלבך נולדה בעיר אומן, הכירה וסיפרה על כל זקני העיירה החסידית מחסידות ברסלב, עוד מהדור הקודם שגרו באומן שבאוקראינה. עם הגיעה לפרקה נישאה להרה”ח רבי יצחק גלבך זצ”ל, שהיה מתלמידי רבי אלחנן וסרמן הי”ד בברנוביץ. בעלה ר’ יצחק זצ”ל נפטר בחול המועד סוכות תשנ”ז. בשהת תש”ו החל המסע שלה מאומן לארץ הקודש. היא נדדהה עם בעלה ובתה הבכורה יוכבד מאומן ללמברג, משם לפוקינג שבגרמניה, ולאחר מכן לברנואה שבצרפת, עד שזכתה להגיע לארץ ישראל. בצרפת פעל הג’וינט, פעילי הארגון סייעו ליהודים שיצאו מרוסיה חסרי בית וחסרי כל. הם קנו מלון ישן, ושיכנו בו את כל המשפחות. כל משפחה קיבלה חדר ולכולם יחד היה מטבח אחד משותף. המשפחות עשו תורנות ביניהם מי יבשל כל יום. באותו מלון היו גם נערים בודדים ללא משפחה שברחו בגפם מרוסיה – ומרת שרה ע”ה כיבסה להם את בגדיהם, ובשלה להם אוכל כדי שיוכלו ללמוד תורה. הלווייתה תיערך בשעה 12:00 מבית הלווייות 'שמגר' בירושלים, תעבור דרך 'השול' של חסידות ברסלב ומשם להר הזיתים, שם תיטמן. ת.נ.צ.ב.ה.
הילד
שמואל צרפתי
ע״ה
תשע"ז, הר הזיתים
x
הילד שמואל צרפתי
ע״ה
תשע"ז, הר הזיתים
בנו של ר׳ מענדל צרפתי מהעיר פויזי שבצרפת
הרה"ח
צבי אלימלך העכט
ע״ה
תשפ"א,
x
הרה"ח צבי אלימלך העכט
ע״ה
תשפ"א,
עם צאת החג הגיעה הבשורה המעציבה על פטירתו של הרב החסיד צבי אלימלך (הערשל) העכט, מותיקי תושבי כפר חב"ד.
בנו של השליח הנערץ לשיקגו הרב שלמה זלמן העכט ע"ה וחתנו של הרה"ח ר' צבי הירש ריבקין ע"ה מכפר חב"ד.
הניח אחריו את תבדלחט"א זוגתו הגב' בתיה תחי' העכט,
ובניהם:
השליחה הגב' חנה שמולביץ - אור עקיבא
הגב' ריקי לרר - אשקלון
ר' ישראל העכט - אייוה
ר' שלמה זלמן העכט - קרית גת
ברוך דיין האמת
מרת
מרים רחל ליפש
ע״ה
תשע"א,
x
מרת מרים רחל ליפש
ע״ה
תשע"א,
הרב
ליפא קליין
ע״ה
תשפ"ו, ירושלים
x
הרב ליפא קליין
ע״ה
תשפ"ו, ירושלים
עם צאת יו"ט ראשון של סוכות, מנחלת הר חב"ד מגיעה הבשורה המעציבה, על פטירת הרה"ח ר' ליפא קליין ע"ה זקן חסידי חב"ד בנחלת הר חב"ד, משומרי הגחלת החסידית בטשקנט ובשנים הבאות ממייסדי ישיבת הבוכרים-אור שמחה ומזכיר הישיבה למעלה מיובל שנים, חסיד ומקושר בלב ונפש לרבי | ההלויה תצא הלילה בשעה 22.30 מביתו שדרות ירושלים 39 (נחלת הר חב"ד 147) קרית מלאכי
מנחלת הר חב"ד מגיעה הבשורה המעציבה, על פטירת הרה"ח ר' ליפא קליין ע"ה זקן חסידי חב"ד בנחלת הר חב"ד, משומרי הגחלת החסידית בטשקנט ובשנים הבאות ממייסדי ישיבת הבוכרים-אור שמחה ומזכיר הישיבה למעלה מיובל שנים, חסיד ומקושר בלב ונפש לרבי. הרה"ח ר' ליפא קליין נולד בשנת תרצ"ה בפושקינה ליד לנינגרד, להוריו הרב שמואל מנחם ומרת מרים קליין - מחשובי חסידי חב"ד בפולטבה, פושקינה וטשקנט. בימי מלחמת העולם השניה, ניצול עם משפחתו מהמצור הנאצי על לנינגרד, ונמלטו למחוז נידח וכעבור שנתיים הגיעו לטשקנט, שם הוריו אירחו פליטים רבים במסירות נפש. למד בתומכי תמימים אצל החסיד הנודע הרב ר' ישראל נעוולער (לוין). בשנים הבאות למד והושפע רבות מהרב זלמן בובער (פבזנר) רב קהילת חב"ד בטשקנט. הקים את ביתו עם תבלחט"א גב' רחל בת הרה"ח ר' מרדכי ורבקה סירוטה. גידל משפחה חסידית במסירות נפש תחת השלטון הקומוניסטי. זכה להיות כותב מקצועי של תורת החסידות, עבור חסידי חב"ד בטשקנט. כאשר היה מתקבל עותק בודד של שיחה או מאמר חסידות, ר' ליפא היה יושב בלילות שעות ארוכות ומעתיק בעותקים רבים בכתב יד כדי לאפשר לחסידי חב"ד ללמוד מהשיחה או המאמר. וכאשר הגיעו לטשקנט ד' כרכים ראשונים של ליקוטי שיחות, השאילם והעתיקם מהחל ועד כלה בכתב ידו, כדי שיוכל ללמוד בהם. הרבי העניק הוראות ייחודיות, לעסקני חב"ד כיצד להוציא את משפחת קליין מברית המועצות ובקיץ תשל"א עלו ר' ליפא ומשפחתו לארץ הקודש, וכעבור מספר חודשים נסע לרבי וזכה לקירובים מיוחדים ולהימנות על המשלחת שנסעה בשם הרבי אל הפוסק הנודע הרב משה פיינשטיין ע"ה. בתקופה הבאה התמנה למזכיר וחבר הנהלת ישיבת הבוכרים - אור שמחה בכפר חב"ד, ועבד בה במשך למעלה מיובל שנים במסירות אין קץ, וזכה לקבל הוראות ומסרים מהרבי עבור ישיבת הבוכרים. הותיר אחריו את תבדלח"ט רעייתו גב' רחל קליין בניו: הרב שמואל מנחם קליין מנהל בית חב"ד אילת והרב יוסף יצחק קליין סמנכ"ל ישיבת אור שמחה, רמלה בנותיו: גב' דובה הרשקופ נחלת הר חב"ד, גב' חנה ברגר נחלת הר חב"ד ההלויה תצא הלילה בשעה 22.30 מביתו שדרות ירושלים 39 (נחלת הר חב"ד 147) קרית מלאכי. ובבית ההלויות שמגר בשעה 00.45 ומשם להר הזיתים. ברוך דיין האמת.
הרה"ח
שמואל בוגרד
ע״ה
תשס"ח, הר הזיתים
x
הרה"ח שמואל בוגרד
ע״ה
תשס"ח, הר הזיתים
הרב שמואל בן הרב חיים אהרון ע"ה. נולד ב- תרצ"ח שימש כרב ושו"ב בעיר הרצליה. פעל כל ימיו להפצת היהדות במקום במסירות נפש ומתוך ענוה והצנע לכת. זכה שהרבי כינהו "איז פון אונזרע רבנים" ("מהרבנים שלנו"). נפטר מיד בצאתו מהסוכה בליל יום-טוב הראשון של סוכות בשנת תשס"ח. אופן הסתלקותו היה לפלא, שכן הודיע לב"ב מתי ילך לעולמו ומה יעשה לפני פטירתו וכך הוה.
נולד בתרח"צ ונפטר בתשס"ח הר הזיתים
תשנ"ב
ט"ו תשרי
גילוי מיוחד בברכת ד' מינים
בבוקר, בעת מסירת ארבעת המינים לברכת הקהל שאל הרבי מהרב מאיר הארליג - הממונה על התור - איפה המקום בו מברכים על ארבעת המינים, הרב הארליג הראה לרבי והרבי הלך בעקבותיו. כשהגיעו לסוכה הקטנה המיועדת לברכה נעמד שם הרבי ועמד בכל העת כשהוא מתבונן במברכים ועונה לברכותיהם. הדבר נעשה בהפתעה גמורה ורבים מהמברכים סיפרו על המעמד המרגש והמיוחד שהיה כעין יחידות עם הרבי.
הרבי נשאר בסוכה עד שהגיע אחרון המברכים בשעה מאוחרת מאד ורק אחריה ניגש לתפילת שחרית.
יומן מהמעמד המיוחד
תשמ"ח
ט"ו תשרי
ארבעת המינים - הקהל
בשונה ממנהגו הקבוע לאחוז בעת אמירת ההלל רק את הלולב ואילו את האתרוג לאחוז בזמן הנענועים בלבד, בשנה זו אחז הרבי את הלולב יחד עם האתרוג לכל אורך אמירת ההלל. בשיחת י"ט תשרי הסביר הרבי את מנהגו מכיון שזוהי שנת הקהל ורצה לעשות זאת כאות לאחדות כל ישראל בשנה זו.
שיחת הרבי
2019/09/5d76a746e1945_1568057158.pdf
שיחת הרבי
תשל"ד
ט"ו תשרי
התוועדות בסוכות
בקשר עם מלחמת יום הכיפורים שפרצה בארץ הקודש, התוועד הרבי בחג הסוכות ובשבת חול המועד - למרות שהתוועדויות חג הסוכות פסקו כבר בשנת תש"ל- בזאל הגדול ב770, הרבי הורה לקיים התוועדויות של שמחה בכל ימי החג, ואף התבטא שיהיה "ומלאה הארץ פארבריינגענס"!...
למחרת הגיעה משלחת זקני החסידים לרבי והגישו פ"נ כללי בקשר עם מצב המלחמה הנורא. הרבי בהתחלה סירב לקבלו אך בסוף ניאות ואמר "רציתי לפעול את הענינים באופן של שמחה, מדוע גוררים אותי למרה שחורה?!" - - -
יומן הרב בערל שור מימי המלחמה
תשמ"א
ט"ו תשרי
שמחת בית השואבה
לרגל שנת הקהל נשא הרבי שיחה מדי יום בחג הסוכות, הנהגה שהשתמרה והמשיכה גם בשנים הבאות. במהלך השיחות עורר הרבי על דבר ריקודי שמחה כזכר למנהג שמחת בית השואבה שהיה בבית המקדש, אז התייסדה שמחת בית השואבה ברחובות קראון הייטס שממשיכה עד עצם היום הזה כל לילה ולילה מלילות חג הסוכות.
תיאור חג הסוכות תשמ"א
מאפשרים לכם לקבל
