מאת שלומית

"אז...למה החלטתם לצאת לשליחות?" השאלה הזאת מופנית כלפינו מכיוונם של כל כך הרבה אנשים; דתיים, חרדים וכאלה מהמגזר הכללי. את האמת, לעיתים השאלה הזאת גם נשאלת בינינו לבין עצמנו. אנו משתדלים, בכל פעם, שתהיה לתשובה שלנו משמעות פנימית.

שנינו, בעלי ואני, מגיעים ממשפחות בהן גדלנו על ערך הנתינה. בכל שבת הסבו לשולחן בביתי ובבית בעלי אורחים שונים ותמיד השולחן היה מלא בכל טוב.

ידעתי תמיד שכשאגדל ביתי יהיה גם הוא מלא באורחים וכמה שיותר. בנוסף, בתור בת חב"ד שגדלה והתחנכה על ברכיי מוסד השליחות, היה ברור לי שהנתינה במסגרת חיי-שליחות זה הייעוד שלי.

את מרכז חב"ד ברומניה הכרנו ממש במקרה, או כפי שכולנו יודעים- בהשגחה פרטית! בעלעול הקבוע והשגרתי ב"ידיעון הכפר", מצאנו מודעה על בית חב"ד באירופה שמחפש זוג לשליחות.

מבלי להאריך בדברים, השידוך נסגר. ואנחנו, מתרגשים ומעט חוששים יצאנו לדרך חדשה, דרך של משמעות.

בכ"ב באב תשע"ד נחתנו ברומניה היפה ביחד עם כל הפעקאלך ושני ילדינו המתוקים.
תפקידנו כולל – ניהול בית חב"ד לסטודנטים ישראלים, צעירים ובני נוער גן ילדים בו אני הגננת ובעלי משמש גם כמנהל אדמיניסטרטיבי של מוסדות חב"ד רומניה.
בטרם הגעתנו לכאן, אני לתומי חשבתי שהצעירים רק יושבים ומצפים לבואנו וכי מלאכת ריכוזם סביבנו תהיה עניין של מה בכך. ובכן, מהר מאוד הבנו שמחכה בפנינו אתגר לא פשוט, אך עם החשש הגיעה גם ההתרגשות.

ה"אירוע" הראשון היה סעודה מפסקת לפני יום הכיפורים. ההיענות הייתה לא רעה בכלל ונרשמו כ-25 צעירים. התרגשנו מאוד להכיר אותם ואפשר לומר שעם חלקם ההתרגשות הייתה הדדית.

במהלך חג הסוכות, הגיעו צעירים בודדים לבית הכנסת לסעודות החג השונות, באופן "מקרי" בהחלט הגיעה סטודנטית אחת שזו לה שנת הלימוד החמישית, ובאופן "מקרי" היא ישבה לידי. בשיחה איתה הבנתי שהפעם האחרונה שביקרה בבית הכנסת, הייתה בשנה השנייה שלה כאן, וכעת הגיעה כי חברה שלה ששומרת מסורת ממש לחצה עליה להגיע. היא הבהירה לי כמה נמוכים הסיכויים שלי למשוך לכאן צעירים לבוא לפעילות וכי אף אחד לא יפנה את הלו"ז הגם ככה עמוס שלו לפעילויות של חב"ד שמייצגות ברובן "דת". השיחה איתה הוסיפה עוד שמן למדורת הלחץ שכבר בערה בנו ממילא.

שבת לאחר מכן, אותה סטודנטית שוב הופיעה בבית הכנסת לשאלת חבריה מה מביא אותה שוב, ועוד לבדה בלי חברתה המסורתית, ענתה-" התחברתי אז באתי שוב" ומאז היא חברתי הטובה ויד ימיני באירועים ופעילויות עליהם אפרט בהמשך.
לאחר תקופת החגים, הפקנו אירוע פתיחת שנה בכיכובו של השחקן והזמר גולן אזולאי. כבר בתקופת הפרסום, הייתה לנו תחושה שההיענות לא בשיאה וכי כנראה לא נראה רבים באירוע. חששותינו התגשמו, ולאירוע הרשמי הראשון הגיעו כתריסר צעירים בלבד.

אני יכולה לומר שזה היה המצב הראשון שהעמיד אותנו בפני האתגר הרציני שעומד בפנינו, אבל ידענו שלא נתייאש ונמשיך בכל בכח.

מיד לאחר האירוע התחלתי להזמין צעירים אלינו לארוחות שישי. להזמין זו לא בדיוק ההגדרה הנכונה, זה היה יותר "לסחוב באוזניים" אבל לי, יש סבלנות רבה ויש לומר גם יכולת נדנוד לא רעה בכלל...

בכל שבוע, החל מיום שלישי מתחילה סאגת המרדף בוואטסאפ, אבל אני חייבת לציין שהמאמץ בהחלט שווה את זה. אין אחד שהיה אצלנו בארוחת שישי ולא המשיך להגיע אחר כך שוב. המראה הזה, של שולחן שבת עמוס בסטודנטים, צעירים ובני נוער המצויים בשנות לימוד שונות זה מזה ומאכלי השבת והחג על השולחן, ממלא כל פעם מחדש את בעלי ואותי בכל כך הרבה סיפוק וכח.

ארוחות שישי היו הדחיפה הראשית להיכרות שלהם עימנו, ושלנו איתם.

בחודש כסלו חל יום ההולדת של בעלי ויום ההולדת של חברתי הטובה - הסטודנטית מהשנה החמישית אותה הזכרתי קודם. הבנתי שזוהי סיבה למסיבה, ובמסיבה- יש אורחים. מבלי מאמץ, רשימת המוזמנים עמדה על 30 איש וזאת תודות להודעות הוואטסאפ ששלחה חברתי- הסטודנטית.

במרץ והנאה עבדתי מספר לילות להכנת המטעמים והעבודה השתלמה, היה ערב מהנה במיוחד בו הכרנו צעירים חדשים רבים.

אפשר לומר שערב זה שם אותנו על המפה של ההווי החברתי במקום. לערב הבא של מסיבת חנוכה הגיעו כבר 25 סטודנטים צעירים ובני נוער, על אף שרק 5 אישרו את הגעתם מראש.

אחד מהמשתתפים שלא הכרנו קודם, הגיע למסיבה בעקבות הפרסום ברשת החברתית, הפך מאז למתארח של קבע בכל ארוחת שישי ובכל אירוע.

בתום חגיגות החנוכה, התחלנו לעבוד בקדחתנות על שבתון - סוף שבוע מלא בתוכן ואחדות בהרי הקרפטים המרהיבים של רומניה. עם פתיחת הרישום התמלא בנו אותו לחץ תמידי של "כמה ירשמו?" הימים עברו והמועד התקרב. וכשהגשנו את רשימת החדרים למלון, הגשנו רשימה של עשרות סטודנטים, צעירים ובני נוער!!! השבתון היה מרומם עם דגש על אחדות בין הסטודנטים. את הסופ"ש הקסום הזה חתם טיול אתגרי ביערות הקרפטים שהידק את אווירת החברות שנוצרה במהלך השבת.

באותו שבוע של השבתון חל גם חג הפורים, ועלה בי החשש שלכולם זה יהיה קצת טו מאץ' והרבה לא יבואו. ביקשנו רישום מראש ע''מ להיערך בהתאם, ועד ליום המסיבה עצמו נרשמו 30 סטודנטים, צעירים ובני נוער. את המסיבה ערכנו בביתנו עם סעודה כיד המלך וכן משלוח מנות לכל משתתף. ביום המסיבה אמרתי לבעלי שאם נרשמו 3, כדאי שנערך ל-40 ולכן כדאי שיסע וירכוש את הדברים שנדרשו לעוד עשרה משלוחי מנות נוספים.

במוצאי תענית אסתר, הגיעו אל ביתנו 40 סטודנטים, צעירים ובני נוער מחופשים ונרגשים, שמעו קריאת מגילה, שמחו בשמחת החג ואף זכו במצוות משלוח מנות כאשר כל משתתף העלה בגורל שם של משתתף לו נתן את המשלוח המהודר.
בערב זה ניגש אלינו סטודנט בשנה שישית שדבריו מלווים אותי גם כעת לכל אורך הדרך: "עשיתם כאן את הבלתי אפשרי", הוא אמר, "אתם מהווים בית לכל סטודנט, מכל סוג וכולם מרגישים פה ביחד ובבית. זאת השנה השישית שלי כאן ולעולם לא חשתי כזו אחדות וקירבה. איפה הייתם שהייתי בשנה ראשונה?!"

מיותר לציין כמה התרגשנו מדבריו וכמה הם נגעו לליבנו, הרגשנו שאנחנו עושים את המוטל עלינו וזה ממשיך ונותן לנו כח להמשיך ולעשות עוד.

את ההרשמה לליל הסדר פתחנו מיד לאחר חג הפורים. נערכנו עם אולם גדול ומרווח שלטענת בעליו יכול להכיל 70-80 איש, "מי צריך יותר מזה?" חשבנו בתחילה.
ככל שעברו הימים התחלנו להבין שהאולם ששכרנו לא יוכל להכיל את מספר הנרשמים. השליח הראשי, הרב נפתלי דייטש אף צחק ואמר "רק הגעתם וכבר אתם עושים "בעיות".

כמובן שהבעיה שלנו שימחה את כולנו ולבסוף אחרי מאמצים רבים השגנו אולם שיכיל את מאה הנרשמים.

ישבנו כולנו, חגיגיים, שמחים ובעיקר מאוחדים סביב שולחן הסדר. קוראים את ההגדה כולה ומקיימים את מצוות ומנהגי החג בהידור, אין מילים בפי לתאר את האווירה המרוממת ששררה באולם במשך ליל השימורים הזה.

התיאור הקצר של קורות השנה שכמעט חולפת לה, מביא רק קצה של חוט על מהם חיי שליחות ועל כמה ההשגחה העליונה ניכרת בהם.

בימים אלה אנו עמלים על אירועי ל"ג בעומר ושבועות. ושוב, כמו לפני כל אירוע, עושים כל שביכולתנו להביא את הסטודנטים, צעירים ובני הנוער. אי אפשר לומר שזה הפך להרגל או שהדאגה פחתה, בכל פעם היא צפה ועולה, ומקווים שכמו בכל הפעמים הקודמות הרבי יראה לנו כמה הוא רוצה שם כל אחד.

אני רוצה לנצל את הבמה הזאת כדי להודות לשליחים הראשיים הרב והרבנית דייטש, על הליווי, התמיכה והעזרה בכל תחום ומכל הלב- תודה לכם שהבאתם אותנו לשליחות חשובה ובעלת משמעות זו.

כמו כן התודה והברכה לקרן 'מרומים', והרב משה קוטלרסקי ובנו הרב מענדי קוטלרסקי.

מתכון לפטריות ממולאות בבשר:
המצרכים:
● 500 גרם בשר בקר טחון
● 28 פטריות שמפניון גדולות
● 3-4 בצלים
● פירורי לחם
● אבקת שום
● מעט אבקת מרק
● ביצה
● מעט קינמון
● מלח
● פלפל
● 2 כפות קמח
● חצי כוס מים

אופן ההכנה:
קוצצים דק את הבצלים ומטגנים בסיר עד להזהבה. חותכים מכל פטריה את "הרגל " שלה וקוצצים ומוסיפים את הרגלים הקצוצות לבצל המטוגן ומטגנים כ-5 דק'.

לאחר מכן מוסיפים את הבשר הטחון ומטגנים עד שהוא משנה את צבעו.

מוסיפים מעט קינמון, מלח ופלפל ממשיכים מעט לטגן, סוגרים ומניחים בצד לצינון קל.
מכינים תערובת של פירורי לחם: פירורי לחם עם אבקת שום ואבקת מרק.

את "כיפות" הפטריות טובלים בביצה ולאחר מכן בתערובת פירורי הלחם.

מכינים "דבק" אכיל- 2 כפות קמח+חצי כוס מים.

מרכיבים את הפטריות:
טובלים את קצות הכיפה ב"דבק" ואז ממלאים בתערובת הבשר, לוקחים כיפה נוספת של פטריה, טובלים את קצותיה ב"דבק" ומדביקים לפטריה שמלאה בבשר.
לאחר הרכבת כל הפטריות מטגנים את הכדורים שיוצאים בשמן עמוק.

בהצלחה ושבת שלום!
פריידי אורגד,
בוקרשט - רומניה