מערכת COL
|
יום ג' סיון ה׳תשע״ה
21.05.2015
פותחים את הכספת ● הגיגים זוגיים לחג מתן תורה
לעיתים, אחרי שמתחתנים ומתחייבים אחד לשני והקשר הופך להיות ברור מאליו, הזוגיות הופכת להיות כלואה בתוך כספת נעולה ● דינה טורנהיים פותחים את הכספת
צילום: יוסי פרסיה
דינה טורנהיים
מעשה באדם שבבוקר בהיר אחד קיבל שיחת טלפון ממנהל הבנק שלו, בה הוא הזמין אותו לפגישה דחופה עוד באותו היום. אדם זה שהיה די "תפרן", היה בטוח שהשיחה תהיה אודות החובות הגדולים שלו והמינוס שהולך ותופח מיום ליום. בגב שפוף ובפנים מודאגות, צעד הוא אל הבנק.
למרבה ההפתעה, מנהל הבנק קבלו בחיוך ובהתלהבות והורה לו לשבת. "בשורה טובה לי אליך, אביך הגיע לבנק לפני פטירתו והפקיד בידי כספת עמוסה בסכום גדול מאד של מזומנים אותה אני אמסור לך כירושה", אמר מנהל הבנק ליושב מולו.
למשמע הדברים קפץ אותו אדם משמחה ואמר בהתלהבות: "איזה יופי! בדיוק בזמן. מי כמוך יודע כמה אני זקוק לכסף הזה".
מנהל הבנק קטע את קריאות השמחה וההתלהבות שלו באומרו: "הירושה הזו היא אכן שלך ותוכל עוד היום לקחתה לביתך, אך אביך ביקש לומר לך, שאת הקוד לפתיחת הכספת הנעולה הזו, תצטרך למצוא בעצמך על סמך היכרותך את בית אביך, נסה להתאמץ ולפצח את הקוד".
ברגשות מעורבים לקח האיש את הכספת לביתו ורק לאחר תקופה ארוכה הצליח לפצח את הקוד, שפתח את הכספת הנכספת.
בכל אותה התקופה הוא היה לכאורה אדם עשיר, כי בביתו יש סכום כסף גדול מאוד השייך לו, אך זו עשירות מדומה, שכן, הוא לא באמת יכול ליהנות מהכסף הזה.
נמצאים אנו בפתחו של חג השבועות, חג מתן תורה.
בחג זה קיבלנו את התורה, אך האם התורה היא באמת שלנו?
לגבי היחס שלנו כלפי התורה, ישנם פסוק ואמרה הסותרים זה את זה:
(דברים לג,ד) "תורה ציווה לנו משה מורשה"... מורשה= ירושה . לפי פסוק זה, התורה היא ירושה שלנו.
(אבות יב,ב) "והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך". לפי אמרה זו, התורה אינה ירושה בעבורנו.
אז מה אם כן התורה בשבילנו? ירושה או אינה ירושה?
הזכות הבסיסית שלנו בתורה היא בבחינת ירושה, זכות אבות שעוברת לכל יהודי באופן נצחי, אבסולוטי ובלתי ניתנת לשינוי, זוהי המורשה שלנו.
אך אם נסתפק רק בירושה הזו, התורה תהיה בעבורנו כמו אותה כספת נעולה שיושבת לנו בבית, היא אמנם שלנו אך אין אנו יכולים ליהנות ממנה. לכן בשביל שהתורה באמת תהפוך לחלק מאתנו ומחיינו, אנו צריכים ללמוד, להתאמץ ולהתייגע בה. רק כך נוכל לפצח את הקוד וליהנות מעונג התורה שיתפשט בכל גופינו ואורח חיינו.
גם בזוגיות, לפני החתונה הבחור והבחורה משקיעים מאד לקראת כל מפגש ביניהם, מתאמצים ושומרים על שיח מכובד ואווירה נעימה. אך לעיתים אחרי שמתחתנים ומתחייבים אחד לשני והקשר הופך להיות ברור מאליו, הזוגיות והאהבה הופכים להיות כלואים בתוך כספת נעולה; בני הזוג מפסיקים להתאמץ ולהשקיע בכדי לפצח את הקוד לליבו של השני, הם חיים יחד רק כי הם חייבים...
אז זה בדיוק הזמן לבחור להתאמץ ולהחיות את הזוגיות, באופן כזה שזוגות יבחרו להישאר יחד, כי הם רוצים ומרוצים בכל יום מחדש לחיות יחד.
(הכותבת הינה יועצת זוגית ומרצה. לתגובות: [email protected])
מעשה באדם שבבוקר בהיר אחד קיבל שיחת טלפון ממנהל הבנק שלו, בה הוא הזמין אותו לפגישה דחופה עוד באותו היום. אדם זה שהיה די "תפרן", היה בטוח שהשיחה תהיה אודות החובות הגדולים שלו והמינוס שהולך ותופח מיום ליום. בגב שפוף ובפנים מודאגות, צעד הוא אל הבנק.
למרבה ההפתעה, מנהל הבנק קבלו בחיוך ובהתלהבות והורה לו לשבת. "בשורה טובה לי אליך, אביך הגיע לבנק לפני פטירתו והפקיד בידי כספת עמוסה בסכום גדול מאד של מזומנים אותה אני אמסור לך כירושה", אמר מנהל הבנק ליושב מולו.
למשמע הדברים קפץ אותו אדם משמחה ואמר בהתלהבות: "איזה יופי! בדיוק בזמן. מי כמוך יודע כמה אני זקוק לכסף הזה".
מנהל הבנק קטע את קריאות השמחה וההתלהבות שלו באומרו: "הירושה הזו היא אכן שלך ותוכל עוד היום לקחתה לביתך, אך אביך ביקש לומר לך, שאת הקוד לפתיחת הכספת הנעולה הזו, תצטרך למצוא בעצמך על סמך היכרותך את בית אביך, נסה להתאמץ ולפצח את הקוד".
ברגשות מעורבים לקח האיש את הכספת לביתו ורק לאחר תקופה ארוכה הצליח לפצח את הקוד, שפתח את הכספת הנכספת.
בכל אותה התקופה הוא היה לכאורה אדם עשיר, כי בביתו יש סכום כסף גדול מאוד השייך לו, אך זו עשירות מדומה, שכן, הוא לא באמת יכול ליהנות מהכסף הזה.
נמצאים אנו בפתחו של חג השבועות, חג מתן תורה.
בחג זה קיבלנו את התורה, אך האם התורה היא באמת שלנו?
לגבי היחס שלנו כלפי התורה, ישנם פסוק ואמרה הסותרים זה את זה:
(דברים לג,ד) "תורה ציווה לנו משה מורשה"... מורשה= ירושה . לפי פסוק זה, התורה היא ירושה שלנו.
(אבות יב,ב) "והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך". לפי אמרה זו, התורה אינה ירושה בעבורנו.
אז מה אם כן התורה בשבילנו? ירושה או אינה ירושה?
הזכות הבסיסית שלנו בתורה היא בבחינת ירושה, זכות אבות שעוברת לכל יהודי באופן נצחי, אבסולוטי ובלתי ניתנת לשינוי, זוהי המורשה שלנו.
אך אם נסתפק רק בירושה הזו, התורה תהיה בעבורנו כמו אותה כספת נעולה שיושבת לנו בבית, היא אמנם שלנו אך אין אנו יכולים ליהנות ממנה. לכן בשביל שהתורה באמת תהפוך לחלק מאתנו ומחיינו, אנו צריכים ללמוד, להתאמץ ולהתייגע בה. רק כך נוכל לפצח את הקוד וליהנות מעונג התורה שיתפשט בכל גופינו ואורח חיינו.
גם בזוגיות, לפני החתונה הבחור והבחורה משקיעים מאד לקראת כל מפגש ביניהם, מתאמצים ושומרים על שיח מכובד ואווירה נעימה. אך לעיתים אחרי שמתחתנים ומתחייבים אחד לשני והקשר הופך להיות ברור מאליו, הזוגיות והאהבה הופכים להיות כלואים בתוך כספת נעולה; בני הזוג מפסיקים להתאמץ ולהשקיע בכדי לפצח את הקוד לליבו של השני, הם חיים יחד רק כי הם חייבים...
אז זה בדיוק הזמן לבחור להתאמץ ולהחיות את הזוגיות, באופן כזה שזוגות יבחרו להישאר יחד, כי הם רוצים ומרוצים בכל יום מחדש לחיות יחד.
(הכותבת הינה יועצת זוגית ומרצה. לתגובות: [email protected])
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
