מערכת COL
|
יום ח' סיון ה׳תשע״ה
26.05.2015
עקיבות ברסלב בתורתו של הרבי ● מיוחד
בין המקורות לעניין צמצום לא כפשוטו ● ביטוי שהיה שגור בפי הרבי בהתוועדויות שונות, מקורו ב'ליקוטי מוהר"ן', וכיצד הגיב הרבי כאשר נגנו השלוחים את השיר שהביאו 'מזמרת הארץ' ? ● ומקור גם לשמיעה מפי הצדיק ולא די בלימוד ספריו ● ועל כתב-יד-קודש אדמו"ר הזקן שקיבל הרבי מתנה מאת דודו-זקנו – מעיזבון איש ברסלב ● רשימת השלמה (המשך לגיליון א'מח ש"פ ראה תשע"ד) ● מאת הרב מרדכי מנשה לאופר - באדיבות 'התקשרות' עקיבות ברסלב בתורתו של הרבי
(תמונת הרבי באדיבות 'מכון אבנר')
צמצום לא כפשוטו
ברשימותיו של הרבי על שער היחוד והאמונה ('מראה מקומות, הגהות והערות קצרות לספר של בינונים', קה"ת תשע"ד, עמ' שעט), כשנדרש הרבי לעניין אלו ש"הבינו הצמצום . . כפשוטו" – ואחר-כך לרשימת ה"חולקים עליהם", באה רשימת גדולי ישראל וביניהם:
"לעיין ליקוטי מהר"ן מברצלב עמ' קב (אוסטרהא)". ובמקור שם נאמר:
"וזה הצמצום . . צריך לומר בו שני הפכים יש ואין כי החלל הפנוי הוא על ידי הצמצום שכביכול צמצם אלקתו משם ואין שם אלקות כביכול כי אם לא כן אינו פנוי והכל אין-סוף ואין מקום לבריאת העולם כלל. ובאמת לאמיתו בודאי יש שם גם כן אלקות כי בודאי אין שום דבר בלעדי ה' וחיותו".
"מזמרת הארץ"
במשך השנים ביקש הרבי בהזדמנויות שונות שינגנו "מזמרת הארץ", הנה דוגמאות אחדות:
יאמרו, אפוא, השלוחים [שנסעו בקיץ תשט"ז לארץ-הקודש] והאורחים [שבאו לחודש תשרי – מארץ-הקודש – כתוצאה מזירוזם של השלוחים] "לחיים" וינגנו איזה ניגון מארץ-ישראל, מזמרת הארץ.
כך בש"פ נצבים וילך כ"ה אלול תשט"ז – (תורת מנחם כרך יז עמ' 215). ועוד בחודש תשרי תשי"ז – מסופר ברשימת הר"ר רפאל נחמן כהן ('בטאון חב"ד' חוברת י"ג (יו"ד שבט תשי"ז) עמ' לג): "ובקש לנגן איזה ניגון מארץ ישראל מזמרת הארץ", ושם גם עמ' לה.
ובמהלך התוועדות בחודש תשרי תשח"י אמר הרבי לר' פנחס אלטהויז – "זינגט מזמרת הארץ" – ('חייל בשירות הרבי', ר"י גאנזבורג, עמ' 193). ובשמחת תורה תשי"ט נתבקש ר' יונה גרינוולד לשיר "מזמרת הארץ" – ראה פרטי הדברים ב'משבחי רבי', אה"ק תש"ס, עמ' 132.
כך גם בחודש תשרי תש"כ – 'הרבי שלושים שנות נשיאות' עמ' 31, וכן בחודש תשרי תשכ"ג – 'הרבי' שם עמ' 59. 'משבחי רבי' עמ' 132.
בי"ט כסלו תש"ל (ובהזדמנות נוספת באותה שנה) "צוה לר' שמואל זלמנוב לנגן מזמרת הארץ" (שיחות-קודש תש"ל כרך א' עמ' 279); ושם עמ' 439.
קודם לכן בהתוועדות ש"פ האזינו (שם עמ' 63) התבטא הרבי:
מכיון שהגיעו לכאן עולים חדשים מרוסיה, ינגנו אפוא "מזמרת הארץ" – ניגון בשפה הרוסית המיוסד על מאמר הזוהר, וקשור גם במה שדובר קודם "בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד" ו"את השמים ואת הארץ אני מלא", "מלוא כל הארץ כבודו" ו"לית אתר פנוי מיני'" – ניגון הקשור עם גאולת הנשיא שלהם ושלנו נשיא-דורנו . . ישירו, איפוא, את ניגון האמור ["ניעט ניעט ניקאווא"].
אולם הפעם הראשונה שהשתמש הרבי בביטוי "מזמרת הארץ" – הצביע על מקורו:
הדברים מופיעים ביומנם של שלוחי הרבי לארץ-הקודש משנת תשט"ז (פורסם במדור זה בגליון תקלד עמ' 12), שם מתארים הם את התוועדות שבת-קודש פרשת שופטים תשט"ז, שהיתה קשורה עם שובם של השלוחים משליחותם ("כל השיחות – פרט לאחת . . היו אודות שליחות"):
"אדמו"ר-שליט"א צוה לנו לומר לחיים, וכן גם לנגן ניגון שהבאנו מארץ-הקודש ת"ו ואמר שיש מר' נחמן מבראסלאוו ש"קחו מזמרת הארץ" זהו קאי [=מוסב] על עניין הזמרה (ניגון), שרנו את הניגון 'הרבי שלנו צדיק דורנו' שמנגנים אותו התלמידים הספרדים בישיבתנו בלוד, וכן בהבתי-ספר למלאכה, ובבתי-ספר של ה'רשת' (חיברו הת' שמחה זילברשטרום הי"ד והוא מהניגונים ששמענו בעת בואנו לאה"ק ת"ו). – הרבי הניח ראשו הק' על ידיו הק' ובכה...".
כוח הניגון לברר
להלן מקור הדברים ב'ליקוטי מהר"ן' תנינא סימן סג: דע, כי יעקב אבינו כששלח את בניו עשרת השבטים ליוסף, שלח עמהם ניגון של ארץ ישראל. וזה סוד, קחו מזמרת הארץ בכליכם וכו' (בראשית מג). בחי' זמר וניגון, ששלח על ידם ליוסף, וכמו שפירש רש"י מזמרת, לשון זמר וכו'.
כי דע, כי כל רועה ורועה יש לו ניגון מיוחד, לפי העשבים ולפי המקום שהוא רועה שם. כי כל בהמה ובהמה יש לה עשב מיוחד, שהיא צריכה לאכלו. גם, אינו רועה תמיד במקום אחד. ולפי העשבים והמקום שרועה שם, כן יש לו ניגון. כי כל עשב ועשב יש לו שירה שאומר, שזה בחי' פרק שירה. ומשירת העשבים, נעשה הניגון של הרועה. וזה סוד, מה שכתוב (שם ד) ותלד עדה את יבל הוא היה אבי יושב אהל ומקנה, ושם אחיו יובל הוא היה אבי כל תופס כינור ועוגב. כי תיכף כשהיה בעולם רועה מקנה, היה תיכף כלי זמר כנ"ל.
ועל כן דוד המלך ע"ה שהיה יודע נגן (שמואל א טז), על כן היה רועה (שם) כנ"ל (גם מצינו באבות העולם כולם, שהיו רועי מקנה). וזה בחי' (ישעיה כד) מכנף הארץ זמירות שמענו, היינו שזמירות וניגונים יוצאים מכנף הארץ. כי על ידי העשבים הגדילים בארץ, נעשה ניגון כנ"ל. ועל ידי שהרועה יודע הניגון, על ידי זה הוא נותן כח בהעשבים, ואזי יש להבהמות לאכול. וזה בחי' (ש"ה ב) הנצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע. היינו, שהנצנים גדילים בארץ, על ידי הזמר והניגון השייך להם כנ"ל. נמצא, שעל ידי הזמר והניגון שהרועה יודע, הוא נותן כח בעשבים, ויש מרעה לבהמות.
גם, הניגון הוא טובה להרועה בעצמו. כי מחמת שהרועה הוא תמיד בין בהמות, היה אפשר שימשיכו ויורידו את הרועה בחי' רוח האדם, לרוח הבהמיות, עד שיראה הרועה את עצמו. בבחי' (בראשית לז) וילכו לרעות את צאן אביהם וכו', ופירש רש"י שהלכו לרעות את עצמן. וע"י הניגון, ניצול מזה. כי הניגון הוא התבררות הרוח, שמבררין רוח האדם מן רוח הבהמה, בבחי' (קהלת ג) מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה. כי זהו עיקר הניגון, ללקט ולברר הרוח טובה, כמבואר במקום אחר. ועל כן, על ידי הניגון, ניצול מרוח הבהמיות. כי נתברר רוח האדם מרוח הבהמה, על ידי הניגון כנ"ל:
ויש חילוקים רבים בנגינה, כי יש ניגון שלם, ויש ניגון שהוא בכמה בבות, ויכולים לחלקו לבבות וענינים:
ודע, שהמלך יש לו כל הניגון כולו בשלימות. אבל השרים, אין להם רק איזה חלק בניגון, כל אחד לפי מקומו. ועל כן אמר דניאל לנבוכדנצר (דניאל ד) אנת הוא אילנא וכו' ומזון לכולא ביה. כי נבוכדנצר שהיה מלך, ויש לו כל הניגון, על ידו נמשך כל המזון, כי המזון נמשך על ידי הניגון כנ"ל. ועל כן יעקב אבינו, אף שלא היה יודע אז שהוא יוסף, רק כפי מה שסיפרו לו השבטים הנהגותיו של יוסף, שלח לו ניגון השייך לשר כמותו, כפי מה ששמע מבניו דרכיו והנהגותיו. כי יעקב רצה לפעול אצלו על ידי הניגון, מה שהיה צריך, על כן שלח לו אותו הניגון של ארץ ישראל. וזהו שאמר לבניו, קחו מזמרת הארץ בכליכם. היינו, שיקחו בחינת הניגון הנ"ל, שהוא בחינת זמרת הארץ כנ"ל, בכלים שלהם. והורידו לאיש מנחה, מעט צרי מעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים. הם בחי' משקולות ומדות הניגון, כי הניגון נעשה מגידולי הארץ כנ"ל.
לשמוע מפי הצדיק
ועוד ענין דומה:
"בענין מה שצריכים לנסוע להצדיק, ולא די בספרי מוסר", ש"מפורש בתורה: ואמר ה' אל משה כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע . . אף שאמר לו לכתוב בספר, היה די בזה, ועם-כל-זה שים באזני יהושע, שידבר עמו פנים-בפנים, כי העיקר מה ששומעין מהצדיק כו'".
אמרה זו צוטטה על ידי הרבי במספר הזדמנויות (תורת מנחם כרך לג עמ' 90; כרך לט עמ' 90; כרך מז עמ' 106; יחידות הרב מרדכי סאוויצקי – 'מקדש מלך' כרך ב' עמ' 370) מ"ביכלאך" חסידות (ראה 'מגדל עוז' כפ"ח תש"מ) סוף עמ' רפד ואילך). הרבי התבטא על כך פעם: "מאמר שלא צויין עליו מי אמרו – מאמר זה נדפס גם בספרי חסידות פולין ושם הובא בשם הבעש"ט".
וציינו המהדירים (כרך לג שם הערה 80):
ראה ליקוטי מוהר"ן מהדורה קמא סימן קך. הקדמה לספר מגדל דוד – הובא בספר בעש"ט עה"פ.
להלן הציטטה המדוייקת מליקוטי מוהר"ן שם:
...הענין מה שצריכין לנסוע להצדיק ולא די בספרי מוסר. מפורש בתורה (שמות יז) ויאמר ה' אל משה כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע. כי אף שאמר לו לכתוב בספר אף על פי כן לא הסתפק בזה, וצוה לו, ושים באזני יהושע שידבר עמו פה אל פה, כי העיקר מה ששומעין מפה הצדיק.
וכמו שכתוב בדברים (דברים פ' ג') על פסוק שמע ישראל היום אתה עובר את הירדן וכו', וזה לשונו מה ראה לומר להם כאן שמע ישראל רבנין אמרין למה הדבר דומה למלך שקידש מטרונא בשני מרגליות אבדה אחת מהן אמר לה המלך איבדת אחת שמרי את השניה. כך קידש הקב"ה את ישראל בנעשה ונשמע. אבדו את נעשה שעשו את העגל אמר להן משה אבדתן נעשה שמרו נשמע הוי שמע ישראל, עכ"ל המדרש. ועל כן כשלומד מתוך הספר שהוא בחינת עשיה שהוא בחי' נעשה. אין בזה כח כל כך לעורר אותו. כי ישראל אבדו את הנעשה. אבל כששומע מפה הצדיק הוא בחי' נשמע. שזה הכתר נשאר להם לישראל כנ"ל:
על השכחה
בשנת תשמ"ב פרסם הרה"ח ר' יהושע מונדשיין [ז"ל] מאמר על רבי נחמן מברסלב ויחסו לשבתאות. המאמר נדפס ב'ציון' (רבעון לחקר תולדות ישראל) שנה מז חוברת ב' עמ' 198-223, והוא שלח תדפיס ממנו לרבי שאישר קבלתו בט"ו תמוז תשמ"ב ('היכל מנחם' כרך א' עמ' צב) וכתב:
זה-עתה נתקבל התדפיס "על התיקון הכללי כו'". ועל-כל-פנים הערה א' בתחלתו:
ראה הלכות תלמוד תורה לאדמו"ר הזקן פרק ב' סוף סעיף יו"ד, ושם-נסמן".
הר"י מונדשיין הסביר (תשורה טו"ב כסלו תשס"ה עמ' 80): טענתי שגישתו של הרה"ק ר"נ מברסלב ל"שכחה" אינו שונה מגישתה המסורתית של התרבות היהודית (ודלא כדבריו של אחד החוקרים).
על כך ציין הרבי להלכות ת"ת של אדמו"ר הזקן ששם נאמר "כי השכחה באה מצד הקליפה וכו'" ובהערות שם נסמנו מקורות בספרות הקבלה, המדרש הזוהר וחסידות חב"ד.
בית תפילה ייקרא
יום שני כ' סיון תשל"ז. לפני תפילת מנחה העניק הרבי מטבעות צדקה לילדים שעמדו בכניסה לבית-המדרש על מנת שישלשלו לתוך קופת הצדקה, לאחר מכן ניגש חסיד ברסלב ומסר לרבי ספר של רבי נחמן מברסלב (כנראה "לקוטי עצות") ואמר, כי מחירו של הספר הוא דולר אחד. המזכיר הרה"ח ר' בנימין קליין הושיט להנ"ל את הדולר. הרבי פנה לברסלבי והודה לו ב"יישר-כוח" ונכנס עם הספר לתפילת מנחה.
בחור ישיבה חבד"י מארץ-הקודש ששאל מאת הרבי ללמוד בישיבת תומכי-תמימים בניו-יורק או בפאריז, וכן שאל לגבי תפילה בבית-כנסת שאינו שייך לחב"ד – נענה על-ידי הרבי:
כאן ובפאריז: 1) יש קישוים הכי גדולים בנוגע לניירות וויזות. 2) איני רואה מי שישגיח או עכ"פ [=על כל פנים] יסייע לו ככל הדרוש בעניניו.
ולכן טוב שיהיה בארץ-הקודש ת"ו. ואם א"א [אי אפשר] בשום אופן שילמוד בתו"ת [בתומכי תמימים] דלוד – ילמוד בישיבה אחרת
ותפלה בבית-הכנסת דבראסלאַוו פשוט דגם כן תפלה היא.
מתנה מעזבון ברסלבי
באגרות-קודש אדמו"ר הזקן (מהדורה חדשה – קה"ת תשע"ב) עמ' תיז, נדפסה איגרת קיז ובה בקשת אדמו"ר הזקן להציל יהודי מרודפיו.
הרבי נשיא-דורנו ציין לעצמו כי קיבל גוף כתב-יד-קודש זה "במתנה לחתונתי", מדודו-זקנו הרב מנחם מענדל ינובסקי שהתגורר בקרמנצ'וג, ואשר תיאר (באיגרת מכ"ה שבט תרפ"ט) את מקורה:
"נמצא בעזבון איש אחד בעיר טשיגרין שמו ר' זלמן ליוברסקי. הוא היה ממיוחסי ומקורבי חסידי ברסלב. ובכסף מלא קניתיו מיורשיו".
הרבי הוסיף:
גם כק"ש [=כבוד קדושתו שליט"א – אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע] העיד עליו שזהו גוף-כתב-יד-קודש.
על רכישת המתנה, מציין מהדיר אגרות-קודש הרש"ד לוין שם:
אודות רכישת כתב-יד-קודש זה ע"י הרמ"מ ינובסקי ושילוחו לקראת החתונה, מסופר ב'אורות באפילה' עמ' 127.
בד' טבת תשט"ו (אגרות-קודש כרך יו"ד עמ' קצו) כותב הרבי להרה"ח ר' חנוך גליצנשטיין איגרת ובה מאשר קבלת מכתביו "וכן שני הספרים, באר החסידות, וכתבי ר' נחמן מברצלב מהדו"ת [=מהדורה תניינא]".
המדובר הוא בשני ספרים פרי עטו של הסופר אליעזר שטיינמן, אליו כתב הרבי במיוחד (השווה אגרות-קודש כרך יב עמ' שיג ואילך צוטט ברשימתנו הקודמת) אודות הספרים [ושמא הנדפס בכרך יב "תשט"ז" הוא טעות-הדפוס והמכתב אכן נכתב בכ"ו שבט תשט"ו!].
בשולי הרשימה
יש-אומרים שהרבי התבטא פעם שהוא מצאצאי מוהר"נ ז"ל (ראה 'נשיא וחסיד' פרק ארבעים וארבעה הערה 3).
במעלת שפת האידיש ושייכותה המיוחדת ללימוד (פנימיות) התורה – והשפה שבה אמרו רבותינו נשיאינו את דברי תורתם, האריך הרבי בדבריו בשיחה משנת תשמ"א (שבת-קודש פרשת יתרו – לקוטי שיחות כרך כא עמ' 446 ואילך). בין השאר מצוטטת שם התבטאותו של אדמו"ר הזקן ש"הבעש"ט ז"ל היה אומר דברי-תורה בל"א [=בלשון אשכנז] ולא בלשון הקודש" (אגרת הקודש סימן כה (קמא, א)).
ויצויין מעין זה מה שכותב ב'לקוטי מוהר"ן' סימן קיח: "כשלומד איזה דבר, טוב לפרש הדבר בלשון אשכנז שמבין (והוא טובה להעולם)" [ומקשר זאת בעובדה "כי כל צדיק הדור הוא בחינת משה שהוא בחינת משיח" עיין שם בהמשך דבריו].
ברשימותיו של הרבי על שער היחוד והאמונה ('מראה מקומות, הגהות והערות קצרות לספר של בינונים', קה"ת תשע"ד, עמ' שעט), כשנדרש הרבי לעניין אלו ש"הבינו הצמצום . . כפשוטו" – ואחר-כך לרשימת ה"חולקים עליהם", באה רשימת גדולי ישראל וביניהם:
"לעיין ליקוטי מהר"ן מברצלב עמ' קב (אוסטרהא)". ובמקור שם נאמר:
"וזה הצמצום . . צריך לומר בו שני הפכים יש ואין כי החלל הפנוי הוא על ידי הצמצום שכביכול צמצם אלקתו משם ואין שם אלקות כביכול כי אם לא כן אינו פנוי והכל אין-סוף ואין מקום לבריאת העולם כלל. ובאמת לאמיתו בודאי יש שם גם כן אלקות כי בודאי אין שום דבר בלעדי ה' וחיותו".
"מזמרת הארץ"
במשך השנים ביקש הרבי בהזדמנויות שונות שינגנו "מזמרת הארץ", הנה דוגמאות אחדות:
יאמרו, אפוא, השלוחים [שנסעו בקיץ תשט"ז לארץ-הקודש] והאורחים [שבאו לחודש תשרי – מארץ-הקודש – כתוצאה מזירוזם של השלוחים] "לחיים" וינגנו איזה ניגון מארץ-ישראל, מזמרת הארץ.
כך בש"פ נצבים וילך כ"ה אלול תשט"ז – (תורת מנחם כרך יז עמ' 215). ועוד בחודש תשרי תשי"ז – מסופר ברשימת הר"ר רפאל נחמן כהן ('בטאון חב"ד' חוברת י"ג (יו"ד שבט תשי"ז) עמ' לג): "ובקש לנגן איזה ניגון מארץ ישראל מזמרת הארץ", ושם גם עמ' לה.
ובמהלך התוועדות בחודש תשרי תשח"י אמר הרבי לר' פנחס אלטהויז – "זינגט מזמרת הארץ" – ('חייל בשירות הרבי', ר"י גאנזבורג, עמ' 193). ובשמחת תורה תשי"ט נתבקש ר' יונה גרינוולד לשיר "מזמרת הארץ" – ראה פרטי הדברים ב'משבחי רבי', אה"ק תש"ס, עמ' 132.
כך גם בחודש תשרי תש"כ – 'הרבי שלושים שנות נשיאות' עמ' 31, וכן בחודש תשרי תשכ"ג – 'הרבי' שם עמ' 59. 'משבחי רבי' עמ' 132.
בי"ט כסלו תש"ל (ובהזדמנות נוספת באותה שנה) "צוה לר' שמואל זלמנוב לנגן מזמרת הארץ" (שיחות-קודש תש"ל כרך א' עמ' 279); ושם עמ' 439.
קודם לכן בהתוועדות ש"פ האזינו (שם עמ' 63) התבטא הרבי:
מכיון שהגיעו לכאן עולים חדשים מרוסיה, ינגנו אפוא "מזמרת הארץ" – ניגון בשפה הרוסית המיוסד על מאמר הזוהר, וקשור גם במה שדובר קודם "בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד" ו"את השמים ואת הארץ אני מלא", "מלוא כל הארץ כבודו" ו"לית אתר פנוי מיני'" – ניגון הקשור עם גאולת הנשיא שלהם ושלנו נשיא-דורנו . . ישירו, איפוא, את ניגון האמור ["ניעט ניעט ניקאווא"].
אולם הפעם הראשונה שהשתמש הרבי בביטוי "מזמרת הארץ" – הצביע על מקורו:
הדברים מופיעים ביומנם של שלוחי הרבי לארץ-הקודש משנת תשט"ז (פורסם במדור זה בגליון תקלד עמ' 12), שם מתארים הם את התוועדות שבת-קודש פרשת שופטים תשט"ז, שהיתה קשורה עם שובם של השלוחים משליחותם ("כל השיחות – פרט לאחת . . היו אודות שליחות"):
"אדמו"ר-שליט"א צוה לנו לומר לחיים, וכן גם לנגן ניגון שהבאנו מארץ-הקודש ת"ו ואמר שיש מר' נחמן מבראסלאוו ש"קחו מזמרת הארץ" זהו קאי [=מוסב] על עניין הזמרה (ניגון), שרנו את הניגון 'הרבי שלנו צדיק דורנו' שמנגנים אותו התלמידים הספרדים בישיבתנו בלוד, וכן בהבתי-ספר למלאכה, ובבתי-ספר של ה'רשת' (חיברו הת' שמחה זילברשטרום הי"ד והוא מהניגונים ששמענו בעת בואנו לאה"ק ת"ו). – הרבי הניח ראשו הק' על ידיו הק' ובכה...".
כוח הניגון לברר
להלן מקור הדברים ב'ליקוטי מהר"ן' תנינא סימן סג: דע, כי יעקב אבינו כששלח את בניו עשרת השבטים ליוסף, שלח עמהם ניגון של ארץ ישראל. וזה סוד, קחו מזמרת הארץ בכליכם וכו' (בראשית מג). בחי' זמר וניגון, ששלח על ידם ליוסף, וכמו שפירש רש"י מזמרת, לשון זמר וכו'.
כי דע, כי כל רועה ורועה יש לו ניגון מיוחד, לפי העשבים ולפי המקום שהוא רועה שם. כי כל בהמה ובהמה יש לה עשב מיוחד, שהיא צריכה לאכלו. גם, אינו רועה תמיד במקום אחד. ולפי העשבים והמקום שרועה שם, כן יש לו ניגון. כי כל עשב ועשב יש לו שירה שאומר, שזה בחי' פרק שירה. ומשירת העשבים, נעשה הניגון של הרועה. וזה סוד, מה שכתוב (שם ד) ותלד עדה את יבל הוא היה אבי יושב אהל ומקנה, ושם אחיו יובל הוא היה אבי כל תופס כינור ועוגב. כי תיכף כשהיה בעולם רועה מקנה, היה תיכף כלי זמר כנ"ל.
ועל כן דוד המלך ע"ה שהיה יודע נגן (שמואל א טז), על כן היה רועה (שם) כנ"ל (גם מצינו באבות העולם כולם, שהיו רועי מקנה). וזה בחי' (ישעיה כד) מכנף הארץ זמירות שמענו, היינו שזמירות וניגונים יוצאים מכנף הארץ. כי על ידי העשבים הגדילים בארץ, נעשה ניגון כנ"ל. ועל ידי שהרועה יודע הניגון, על ידי זה הוא נותן כח בהעשבים, ואזי יש להבהמות לאכול. וזה בחי' (ש"ה ב) הנצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע. היינו, שהנצנים גדילים בארץ, על ידי הזמר והניגון השייך להם כנ"ל. נמצא, שעל ידי הזמר והניגון שהרועה יודע, הוא נותן כח בעשבים, ויש מרעה לבהמות.
גם, הניגון הוא טובה להרועה בעצמו. כי מחמת שהרועה הוא תמיד בין בהמות, היה אפשר שימשיכו ויורידו את הרועה בחי' רוח האדם, לרוח הבהמיות, עד שיראה הרועה את עצמו. בבחי' (בראשית לז) וילכו לרעות את צאן אביהם וכו', ופירש רש"י שהלכו לרעות את עצמן. וע"י הניגון, ניצול מזה. כי הניגון הוא התבררות הרוח, שמבררין רוח האדם מן רוח הבהמה, בבחי' (קהלת ג) מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה. כי זהו עיקר הניגון, ללקט ולברר הרוח טובה, כמבואר במקום אחר. ועל כן, על ידי הניגון, ניצול מרוח הבהמיות. כי נתברר רוח האדם מרוח הבהמה, על ידי הניגון כנ"ל:
ויש חילוקים רבים בנגינה, כי יש ניגון שלם, ויש ניגון שהוא בכמה בבות, ויכולים לחלקו לבבות וענינים:
ודע, שהמלך יש לו כל הניגון כולו בשלימות. אבל השרים, אין להם רק איזה חלק בניגון, כל אחד לפי מקומו. ועל כן אמר דניאל לנבוכדנצר (דניאל ד) אנת הוא אילנא וכו' ומזון לכולא ביה. כי נבוכדנצר שהיה מלך, ויש לו כל הניגון, על ידו נמשך כל המזון, כי המזון נמשך על ידי הניגון כנ"ל. ועל כן יעקב אבינו, אף שלא היה יודע אז שהוא יוסף, רק כפי מה שסיפרו לו השבטים הנהגותיו של יוסף, שלח לו ניגון השייך לשר כמותו, כפי מה ששמע מבניו דרכיו והנהגותיו. כי יעקב רצה לפעול אצלו על ידי הניגון, מה שהיה צריך, על כן שלח לו אותו הניגון של ארץ ישראל. וזהו שאמר לבניו, קחו מזמרת הארץ בכליכם. היינו, שיקחו בחינת הניגון הנ"ל, שהוא בחינת זמרת הארץ כנ"ל, בכלים שלהם. והורידו לאיש מנחה, מעט צרי מעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים. הם בחי' משקולות ומדות הניגון, כי הניגון נעשה מגידולי הארץ כנ"ל.
לשמוע מפי הצדיק
ועוד ענין דומה:
"בענין מה שצריכים לנסוע להצדיק, ולא די בספרי מוסר", ש"מפורש בתורה: ואמר ה' אל משה כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע . . אף שאמר לו לכתוב בספר, היה די בזה, ועם-כל-זה שים באזני יהושע, שידבר עמו פנים-בפנים, כי העיקר מה ששומעין מהצדיק כו'".
אמרה זו צוטטה על ידי הרבי במספר הזדמנויות (תורת מנחם כרך לג עמ' 90; כרך לט עמ' 90; כרך מז עמ' 106; יחידות הרב מרדכי סאוויצקי – 'מקדש מלך' כרך ב' עמ' 370) מ"ביכלאך" חסידות (ראה 'מגדל עוז' כפ"ח תש"מ) סוף עמ' רפד ואילך). הרבי התבטא על כך פעם: "מאמר שלא צויין עליו מי אמרו – מאמר זה נדפס גם בספרי חסידות פולין ושם הובא בשם הבעש"ט".
וציינו המהדירים (כרך לג שם הערה 80):
ראה ליקוטי מוהר"ן מהדורה קמא סימן קך. הקדמה לספר מגדל דוד – הובא בספר בעש"ט עה"פ.
להלן הציטטה המדוייקת מליקוטי מוהר"ן שם:
...הענין מה שצריכין לנסוע להצדיק ולא די בספרי מוסר. מפורש בתורה (שמות יז) ויאמר ה' אל משה כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע. כי אף שאמר לו לכתוב בספר אף על פי כן לא הסתפק בזה, וצוה לו, ושים באזני יהושע שידבר עמו פה אל פה, כי העיקר מה ששומעין מפה הצדיק.
וכמו שכתוב בדברים (דברים פ' ג') על פסוק שמע ישראל היום אתה עובר את הירדן וכו', וזה לשונו מה ראה לומר להם כאן שמע ישראל רבנין אמרין למה הדבר דומה למלך שקידש מטרונא בשני מרגליות אבדה אחת מהן אמר לה המלך איבדת אחת שמרי את השניה. כך קידש הקב"ה את ישראל בנעשה ונשמע. אבדו את נעשה שעשו את העגל אמר להן משה אבדתן נעשה שמרו נשמע הוי שמע ישראל, עכ"ל המדרש. ועל כן כשלומד מתוך הספר שהוא בחינת עשיה שהוא בחי' נעשה. אין בזה כח כל כך לעורר אותו. כי ישראל אבדו את הנעשה. אבל כששומע מפה הצדיק הוא בחי' נשמע. שזה הכתר נשאר להם לישראל כנ"ל:
על השכחה
בשנת תשמ"ב פרסם הרה"ח ר' יהושע מונדשיין [ז"ל] מאמר על רבי נחמן מברסלב ויחסו לשבתאות. המאמר נדפס ב'ציון' (רבעון לחקר תולדות ישראל) שנה מז חוברת ב' עמ' 198-223, והוא שלח תדפיס ממנו לרבי שאישר קבלתו בט"ו תמוז תשמ"ב ('היכל מנחם' כרך א' עמ' צב) וכתב:
זה-עתה נתקבל התדפיס "על התיקון הכללי כו'". ועל-כל-פנים הערה א' בתחלתו:
ראה הלכות תלמוד תורה לאדמו"ר הזקן פרק ב' סוף סעיף יו"ד, ושם-נסמן".
הר"י מונדשיין הסביר (תשורה טו"ב כסלו תשס"ה עמ' 80): טענתי שגישתו של הרה"ק ר"נ מברסלב ל"שכחה" אינו שונה מגישתה המסורתית של התרבות היהודית (ודלא כדבריו של אחד החוקרים).
על כך ציין הרבי להלכות ת"ת של אדמו"ר הזקן ששם נאמר "כי השכחה באה מצד הקליפה וכו'" ובהערות שם נסמנו מקורות בספרות הקבלה, המדרש הזוהר וחסידות חב"ד.
בית תפילה ייקרא
יום שני כ' סיון תשל"ז. לפני תפילת מנחה העניק הרבי מטבעות צדקה לילדים שעמדו בכניסה לבית-המדרש על מנת שישלשלו לתוך קופת הצדקה, לאחר מכן ניגש חסיד ברסלב ומסר לרבי ספר של רבי נחמן מברסלב (כנראה "לקוטי עצות") ואמר, כי מחירו של הספר הוא דולר אחד. המזכיר הרה"ח ר' בנימין קליין הושיט להנ"ל את הדולר. הרבי פנה לברסלבי והודה לו ב"יישר-כוח" ונכנס עם הספר לתפילת מנחה.
בחור ישיבה חבד"י מארץ-הקודש ששאל מאת הרבי ללמוד בישיבת תומכי-תמימים בניו-יורק או בפאריז, וכן שאל לגבי תפילה בבית-כנסת שאינו שייך לחב"ד – נענה על-ידי הרבי:
כאן ובפאריז: 1) יש קישוים הכי גדולים בנוגע לניירות וויזות. 2) איני רואה מי שישגיח או עכ"פ [=על כל פנים] יסייע לו ככל הדרוש בעניניו.
ולכן טוב שיהיה בארץ-הקודש ת"ו. ואם א"א [אי אפשר] בשום אופן שילמוד בתו"ת [בתומכי תמימים] דלוד – ילמוד בישיבה אחרת
ותפלה בבית-הכנסת דבראסלאַוו פשוט דגם כן תפלה היא.
מתנה מעזבון ברסלבי
באגרות-קודש אדמו"ר הזקן (מהדורה חדשה – קה"ת תשע"ב) עמ' תיז, נדפסה איגרת קיז ובה בקשת אדמו"ר הזקן להציל יהודי מרודפיו.
הרבי נשיא-דורנו ציין לעצמו כי קיבל גוף כתב-יד-קודש זה "במתנה לחתונתי", מדודו-זקנו הרב מנחם מענדל ינובסקי שהתגורר בקרמנצ'וג, ואשר תיאר (באיגרת מכ"ה שבט תרפ"ט) את מקורה:
"נמצא בעזבון איש אחד בעיר טשיגרין שמו ר' זלמן ליוברסקי. הוא היה ממיוחסי ומקורבי חסידי ברסלב. ובכסף מלא קניתיו מיורשיו".
הרבי הוסיף:
גם כק"ש [=כבוד קדושתו שליט"א – אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע] העיד עליו שזהו גוף-כתב-יד-קודש.
על רכישת המתנה, מציין מהדיר אגרות-קודש הרש"ד לוין שם:
אודות רכישת כתב-יד-קודש זה ע"י הרמ"מ ינובסקי ושילוחו לקראת החתונה, מסופר ב'אורות באפילה' עמ' 127.
בד' טבת תשט"ו (אגרות-קודש כרך יו"ד עמ' קצו) כותב הרבי להרה"ח ר' חנוך גליצנשטיין איגרת ובה מאשר קבלת מכתביו "וכן שני הספרים, באר החסידות, וכתבי ר' נחמן מברצלב מהדו"ת [=מהדורה תניינא]".
המדובר הוא בשני ספרים פרי עטו של הסופר אליעזר שטיינמן, אליו כתב הרבי במיוחד (השווה אגרות-קודש כרך יב עמ' שיג ואילך צוטט ברשימתנו הקודמת) אודות הספרים [ושמא הנדפס בכרך יב "תשט"ז" הוא טעות-הדפוס והמכתב אכן נכתב בכ"ו שבט תשט"ו!].
בשולי הרשימה
יש-אומרים שהרבי התבטא פעם שהוא מצאצאי מוהר"נ ז"ל (ראה 'נשיא וחסיד' פרק ארבעים וארבעה הערה 3).
במעלת שפת האידיש ושייכותה המיוחדת ללימוד (פנימיות) התורה – והשפה שבה אמרו רבותינו נשיאינו את דברי תורתם, האריך הרבי בדבריו בשיחה משנת תשמ"א (שבת-קודש פרשת יתרו – לקוטי שיחות כרך כא עמ' 446 ואילך). בין השאר מצוטטת שם התבטאותו של אדמו"ר הזקן ש"הבעש"ט ז"ל היה אומר דברי-תורה בל"א [=בלשון אשכנז] ולא בלשון הקודש" (אגרת הקודש סימן כה (קמא, א)).
ויצויין מעין זה מה שכותב ב'לקוטי מוהר"ן' סימן קיח: "כשלומד איזה דבר, טוב לפרש הדבר בלשון אשכנז שמבין (והוא טובה להעולם)" [ומקשר זאת בעובדה "כי כל צדיק הדור הוא בחינת משה שהוא בחינת משיח" עיין שם בהמשך דבריו].
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
