סופרים חב"דיים סופדים לחלוץ הספרות החב"דית ● מרתק
משה בן חיים
השבוע נפטר הרב אברהם-חנוך גליצנשטיין, שכונה "חלוץ הספרות החב"דית" ושספריו מפארים כמעט כל בית תורני וחסידי. הרב טוביה בלוי, הסופר החב"די הרב שניאור זלמן ברגר, והסופר והמרצה הרב זושא וולף מספרים ברב שיח מיוחד למערכת COL על פועלו של הרב חנוך גליצנשטיין ע"ה.
הרב טוביה בלוי:
"ראשון פורצי הדרך לגאולה"
"הרב חנוך גליצנשטיין היה ראשון פורצי הדרך לגאולה", במילים אלו פותח הרב טוביה בלוי את השיחה, ומסביר: "הרבי התחיל ב'דור השביעי' במערכה הגדולה מתחילת הנשיאות. היום יש ב"ה רבבות חיילים במערכה. אז, היו בודדים, כי לא כולם ידעו לתרגם את הדברים למעשה.
הוא היה הראשון שבמסירות מוחלטת התייצב ופרסם בעיתונים, הראשון שהוציא 'בטאון חב"ד', והפיץ שיחות של הרבי. הוא יצר קשר עם סופרים ביניהם הסופר נתן אלתרמן, ואליעזר שטיינמן, שהיה סופר ידוע באותם ימים." עם האחרון התפרסם הסיפור על התקרבותו ליהדות בעקבות שליחות מיוחדת של הרב גליצנשטיין, עם הוראות מפורטות מהרבי".
"הרבי מינה אותו למנהל של 'תורת אמת' בירושלים בשנת תשכ"ד, לאחר פטירת אביו. קודם לכן היה מזכיר בישיבה בלוד אצל המנהל אפרים וולף ע"ה, ואז עבר לירושלים והקים את הבניין הראשון של הישיבה 'תורת אמת'. הרבי מינה אותו במשך השנים לתפקידים שונים, מהם ידועים יותר או פחות, ואותם בציע במסירות ובקבלת עול גדולה. אני יכול לומר שהיו שליחויות שהרבי הטיל על שנינו".
הרב טוביה בלוי שיחי', (יושב משמאל) לצד הרב חנוך גליצנשטיין ע"ה בהגשת "עצומת המליון" למען תיקון חוק מיהו יהודי לראש ממשלת ישראל מר יצחק שמיר. עוד נראים: הרב אורי הולצמן שיחי', הרה"ח זושא וילימובסקי ע"ה, ובגבו למצלמה: (נראה רק ה'קסקט'): הרה"ח בערקה חן ע"ה.
"בשנת תשמ"א ב'כוס של ברכה', הרבי מסר לי בקבוק 'משקה' בידי, ואמר שאני (הרב טוביה בלוי שיחי') והוא (הרב חנוך גליצנשטיין) והרב עדין שטיינזלץ שיחי' נקבל על עצמינו לפעול לתיקון חוק "מיהו יהודי", ושלושתינו פעלנו יחד."
"זו אבידה גדולה לחב"ד, היה חלוץ הספרות החב"דית", מסכם הרב טוביה בלוי.
הרב שניאור זלמן ברגר:
חולל מהפיכה של ממש
ישנה סיסמת פירסום ידועה עבור ספרים חדשים: "ספר חובה בכל בית חסידי/חב"די", ובספרי הרב גליצנשטיין ע"ה, הסיסמה התגשמה בפועל.
חושבני כי בכל בית חב"די מצויים על המדף מספריו של הרב גליצנשטיין. למי אין בבית את ספרי תולדות אדמו"רי חב"ד, או את אוצר סיפורי חב"ד? ולדוברי לשון הקודש, יש גם את תירגומיו: שיעורים בספר התניא, שיחות אדמו"ר הריי"צ (בספרי השיחות וליקוטי דיבורים. הרב גליצנשטיין, חולל מהפיכה היסטורית של ממש, בתיעוד היסטורי חב"די, לצד מהפיכה זוטא בהנגשת חסידות לדוברי לשון הקודש.
בתקופה בה חיבר את ספרי תולדות אדמו"רי חב"ד, הידע ההיסטורי החסידי היה בכי רע, שכן כדי לחבר את אבני הדרך של אדמו"רי חב"ד, היה צורך לעיין באין-ספור שיחות של אדמו"ר הריי"צ ותיאורים בדברי רבותינו ובסיפורי חסידים, וגם אז לא ברור איזה תבשיל היה יוצא, כאשר חסיד אשר אין לו ידע בחקר היסטורי, מנסה להבין לבדו אירועים מורכבים כל כך, ובכך הרב גליצנשטיין חולל מהפיכה של ממש, כאשר הוציא את סדרת תולדות אדמו"רי חב"ד, ומאז, לכל חסיד ולכל חובבי החסידות, יש מקור כתוב ומסודר ובו תולדות אדמו"רי חב"ד. וספר התניא אשר רבים התקשו להתעמק בו, והנה לאחר שהרב גליצנשטיין עמל ויגע ותירגם את שיעורים בספר התניא, המוני חסידים ואחרים, הוגים בתניא באמצעות ההסברים הבהירים של הרב יוסף ויינברג בתירגום הרב גליצנשטיין.
עשרות ספרים חיבר, ומאות מאמרים פירסם בעיתונות, והאחרונים עוסקים בהיסטוריה, כמו גם אקטואליה חב"דית, כמו נסיעות לרבי, התוועדויות בבית חיינו, מבצעים ועוד.
השליחות של הרב גליצנשטיין
על כך יסופר עוד רבות, אך מבין השיחות הרבות שהיו לי עמו בנושאים היסטוריים, חקוקים בראשי דברים שסיפר בדרך אגב, ומהם למדתי עד כמה השליחות שלו היתה גדולה, למרות שלא היה לה כל תואר או תפקיד. הסופר הדגול, היה כותב מפעם לפעם, מאמרים היסטורים או אקטואליים חב"דיים, ושולח לעיתונים, אך בתקופות מסויימות, הוא שלח ושלח, ומאמריו לא פורסמו כלל, והמסקנה היתה ברורה – אין טעם בכתיבה ומשלוח מאמרים, ולכן ביקש לחדול משליחות ייחודית זו שנעשתה בעידודו הנמרץ של הרבי.
אך כאשר העביר מסר ברוח זו אל הרבי, קיבל מענה ברור – כי יש להמשיך ולשלוח מאמרים גם אם יפורסמו לעיתים רחוקות. הרב גליצנשטיין לא היסס, ומאז המשיך לכתוב מאמרים ולשולחם, למרות שרבים מהם לא פורסמו, וכסופר, הערכתי גדולה אליו מאוד, שכן הדבר הקשה ביותר הוא, להשקיע במאמר שלבסוף לא מתפרסם, ואין זה קשור כלל לתמורה כספית או אחרת, מה גם שאת נושא הכתיבה עבור העיתונות, הרב גליצנשטיין ביצע בהתנדבות.
הרב חנוך גליצנשטיין ע"ה (מימין) עם יבדלח"ט הסופר הרב שניאור זלמן ברגר שיחי'
ולא רק במשלוח לעיתונים עסק כדי להפיץ את מעיינות ותולדות החסידות, אלא גם היה קשוב לכל שואל ואני בתוכם. יצא לי לשוחח עמו פנים אל פנים וטלפונית בנושאים היסטוריים מגוונים, והרב גליצנשטיין, על כל שאלה השיב, הפנה ליודעי דבר, וסייע בכל דרך אפשרית. תשובותיו היו קצרות, ענייניות וחדות, וכאשר לא עסק בנושא, לא התבייש לומר ברורות: איני יודע, ומיד הפנה למי שיתכן ויכול לסייע בתחום.
הרב זושא וולף, עורך סדרת "ימי תמימים":
"מאבני היסוד האחרונים של הדור"
עוד חזון למועד לעסוק בהרחבה בדמותו רבת האנפין של הנפטר הדגול, דודי זקני הרה"ח וכו' הרב אברהם חנוך גליצנשטיין ז"ל.
רבת-אנפין היא דמותו של ר' חנוך איש האשכולות. ר' חנוך היה השריד האחרון לדור הדעה של החסידים שליוו את העסקנות הציבורית החב"דית בארץ הקודש החל מראשית שנות נשיאותו והנהגתו של הרבי משנת תש"י, ונטל חלק מרכזי בפעילות החב"דית לאורך שישים וחמש השנים מאז ועד היום.
למרות שהכרתי אותו כדוד חביב וכצעיר נצחי, גם בגיל שמונים – הרי שרק בשנים האחרונות, כאשר עסקתי בעריכת סדרת הספרים ההיסטורית "ימי תמימים", התחלתי להכיר את דמותו מקרוב.
בשמונת כרכי סדרת "ימי תמימים", המתעדת יובל שנים של פעילות בבניין והתפתחות חב"ד בארץ, מופיעים מאות רבות של אזכורים אודותיו, לכל אורך יובל השנים הנסקרים בסדרה.
כך החל מהאזכור הראשון מכ' כסלו תש"י, מאגרתו של הרבי הריי"צ אליו כאשר החל לעבוד כמזכיר הישיבה בלוד - אגרת שר' חנוך תמיד היה מתרפק אודותיה ומגדירה כאבן יסוד בעסקנות, "אחד היסודות של קיומו והצלחתו בעזרתו ית' ושמירת הסדר במוסד תלוי הרבה מאוד בעבודתו הרצינית של המזכיר", וכך ברבים מאלפי התכתובות שהתנהלו בין יו"ר מזכירות הרבי הרב חדקוב ובין מנהל הישיבה המרכזית ויו"ר אגודת חסידי חב"ד באה"ק, סבי הרב אפרים וולף ז"ל, אשר שניהם היו חתניו של הרב אברהם פאריז ז"ל.
אזכורים והתייחסויות אלו ראויים לסקירה מפורטת ורחבה, אך בהחלט ניתן לקבוע שהם מקיפות תחומי פעילות ועסקנות רבים מספור, החל מקשר עם גדולי תורה מחוגים שונים, הקשר עם הסופרים מחוגי השמאל שעדיין רב הנסתר בהם על הגלוי, עמידתו בראש מוסדות החינוך של חב"ד בירושלים ובניית מוסדות "תורת אמת", הקשר רב השנים עם הנשיא שז"ר, ארגון דוכני חב"ד ביריד הספרים, מעורבותו ב"משפט הספרים", ולכל לראש – ניצול עט הסופרים שלו להפצת תורת החסידות בכלי התקשורת השונים, בימים שבהם כלי התקשורת עבדו בשירות חב"ד, ולא שחב"ד עבדה בשירות כלי התקשורת.
שליחויות עלומות
פעמים רבות שמו היה מוזכר בדברי הרב חדקוב בהקשר להוראות סתומות ושליחויות עלומות, בדוגמת האזכור הבא מכ"ח אדר ראשון תשל"ג, "למסור לר"ח שי' גליצנשטיין שבאם יהיו איזה חדשות ע"ד ש.ג. וצימרמן זאל זיך מאכן ניט וייסנדיק ויברר הפרטים. דבר סודי, שנשלח מכתב מכאן לצימרמן, לא נוגע מה כתוב שם המכתב צריך להגיע, ושישמע לכה"פ משהו. שידנו ידיעה זו או כל ידיעה בענין זה מיד כאן, כי ביום ב' הי' אסיפת הרבנים וכמו"כ ג.מ. תהי' שם".
כאשר באתי אליו לביתו מספר פעמים בתקופת עריכת הסדרה בנסיון לגלות טפח מאותם משפטים סתומים, לא תמיד נעתר ר' חנוך בנקל. איש סוד היה ואיש נאמן.
כעת, לאחר הסתלקותו, ניתן לחשוף גם את ההוראה הבאה אודותיו שהתקבלה בשיחה הטלפונית בין הרב חדקוב והרב אפרים וולף, מט' אלול תשל"ג, המלמדת רבות על מעמדו הרם של ר' חנוך בפעילות החב"דית בארץ באותם ימים:
"נתקבלה ידיעה שר' חנוך שי' רוצה לבוא עם משפחתו לחודש תשרי, וזה לא בסדר כי בחודש זה באים הרבה תיירים וישנה זריעה שאי אפשר לדעת התוצאות. הוא גם העומד בראשם ברוחניות וצ"ל במקום. וזה ענין מבהיל כי יכול לקבל מכתב חריף שלא יסע, וממילא שיכתוב ויודיע שלא נוסע. כי אנשים מספרים שנוסע, וצריך גם הכנות לנסיעה ויהי' עסוק עוד לפני תשרי גם, ואם ישאר יעשה מה שצריך לעשות".
רישום זה משיחת הטלפון מסתיים בציון הבא של הרב וולף, "הוא כתב מכתב שלא נוסע"...
ביום רביעי כ' אדר בשעה שלוש ושלושים אחר הצהריים, כאשר הרב מנחם וויספיש, חבר ה"חברא קדישא" הירושלמית וחתנו של הרב גליצנשטיין, הניח את הגולל על חמיו, במעמד בני המשפחה המורחבת לשבט פאריז - חשו הכל כי הונח גם הגולל על אחד מאבני היסוד האחרונים של הדור שבנה במסירות נפש בשליחות הרבי את חסידות חב"ד בארץ הקודש.
מאפשרים לכם לקבל
