מערכת COL
|
יום כ"ד שבט ה׳תשע״ו
03.02.2016
מתקפה: "את המתנה הראשונה קיבלו הרפורמים השבוע"
"את המתנה המשמעותית הראשונה מאז קום המדינה קיבלו הרפורמים השבוע, עטופה בצלופן מרשרש ומהדהד. מתנה שלא תסולא בפז. למתנה טובה מזו לא יכולים היו הרפורמים לצפות: הכרה רשמית בלגיטימיות שלהם להציג עצמם כזרם שווה ביהדות", כך כותב עורך 'משפחה' יוסי אליטוב במאמר נוקב שיפרסם מחר. כנסו לקריאה מתנה לרפורמים
הכותל המערבי (צילום: דוברות המשטרה, יחידה אווירית)
יוסי אליטוב
לא צריך יותר מריענון היסטורי קל כדי לזכור שמשנת 1948 למספרם, מנסות התנועות הרפורמיות להתגנב דרך אין ספור סדקים וסמטאות כדי להשיג דריסת רגל במערכות המדינה השונות. אין לדעת האם זו סייעתא דשמיא בלבד, או שמא גם תבונתם של שומרי הסף החרדים סייעה לכך; אבל במבחן התוצאה - התנועה הרפורמית לא הצליחה להעמיד אפילו מזרקה בשכונת נווה צדק שבתל אביב, אפילו לא אריה מפוסל בכיכר ספרא שבירושלים, ואפילו לא שם רחוב באור יהודה בקדנציה שבה נמכרו שמות הרחובות בה לכל המרבה במחיר.
את המתנה המשמעותית הראשונה מאז קום המדינה קיבלו הרפורמים השבוע, עטופה בצלופן מרשרש ומהדהד. מתנה שלא תסולא בפז. למתנה טובה מזו לא יכולים היו הרפורמים לצפות: הכרה רשמית בלגיטימיות שלהם להציג עצמם כזרם שווה ביהדות.
די היה להציץ בפסקה החותמת את הדוח של הצוות שייעץ לממשלה, שבו נכתב כי במתווה המוצע - "יש בו מסורת ויש בו חידוש; יש בו איזון ויש בו הכרה ושיקוף של מורכבות; יש בו קשב ויש בו תקווה כי הכותל המערבי יחדל מלשמש כזירת מריבות, ויושב לו האופי המלכד... הלוואי ויהיה בו גם כדי לקרב את השלום הפנימי בתוכנו". סוף ציטוט. "שלום פנימי" עם מי? עם התנועה ההרסנית ביותר שקמה בעם היהודי בתולדותיו, תנועה שגרמה לאובדנם של מאות אלפים לאורך השנים מחיקו של העם היהודי.
ד"ר תומר פרסיקו, 'חוקר דתות' בתוארו, כתב השבוע: "מבחינתי זה הסיפור החשוב כאן: שאולי ייפתח פתח גם לנישואים לא דרך הרבנות, לגיור שלא דרך הרבנות".
ואת המתנה הזו, העניק לרפורמים דווקא מזכיר ממשלה חובש כיפה שחורה. פתי מי שמקל בכך את ראשו.
וולקאם לליצנים
ביום חמישי האחרון, כשהצעת המחליטים לקראת ההסדר בכותל המערבי נשלחה לשרים - נחשף עומק הבּרוֹך: פתאום הבינו נציגים דתיים וחרדיים, שלראשונה מצליחה התנועה הרפורמית לתקוע יתד בפלטרין של מלך, בארבע האמות המקודשות ביותר לעם היהודי. מנדלבליט, שביקש לנקות שולחן ולהשלים את ההסדר שהטיל עליו ראש הממשלה נתניהו בלחץ הקבוצות הליברליות - היה הרוח החיה מאחורי הֶסדר הזוי, שמייצר רחבה אלטרנטיבית לרחבת הכותל המערבי במתחם רובינסון, במימון מצטבר של מאות מיליוני שקלים ממשלתיים על פני השנים הקרובות.
רחבת הכותל החדשה תהיה כפופה למשרד ראש הממשלה ותנוהל על ידי מועצת ליצנים רפורמיים וקונסרבטיביים. המועצה הזו תקבע את צביונו של הכותל החדש - בדומה למועצת הרבנות הראשית שאליה כפופה הקרן למורשת הכותל המערבי.
אסור לטעות: לא מדובר ברחבונת קטנת ומצ'וקמקת. מדובר בשטח גדול ומכובד, עם תוספת של שלושים מטרים רבועים לשטח הקיים. בהצעת המחליטים נאמר כי הסוכנות היהודית, יחד עם משרד האוצר, יירתמו להכשיר דרכי גישה לרחבה הדרומית, שם יוכלו כל התנועות המשונות לעשות טקסים מעורבים ומוזרים.
הנהנית העיקרית מההסדר ההרסני היא התנועה הרפורמית. מאז מלחמת העולם השניה, אין תנועה שפעלה במרץ ובשיטתיות להפוך יהודים לגויים בשיעורים ובהיקפים של התנועה הזו. מאות אלפי יהודים במצטבר איבדו את דתם ונטמעו בגויי הארצות באמצעות גל של נישואי תערובת בהיקפים של מאות אלפים, הכל בחסות התנועה ההרסנית ביותר שקמה בעם היהודי מאז היותו לעם. ואת התנועה הזו קיבלה השבוע מדינת ישראל בקריאות 'וולקאם' נלבבות.
לפי ההסכם, הבאים אל הכותל יוכלו לבחור אם לפנות ימינה אל הרחבה החדשה, הפלורליסטית, שתוקם בחלקו הדרומי של הכותל, או להמשיך ישר - אל הכותל האורתודוקסי. להבדיל, כמו שיש רב ראשי אשכנזי ורב ראשי ספרדי - מעכשיו יהיה כותל אורתודוקסי וכותל רפורמי. ברחבת הרפורמית-פורימית תונהג תפילה ללא מחיצה, נשים תניחנה תפילין, בנות תקראנה בתורה, וכל סוגי מרעין-בישין יקודמו שם בברכה. הכל מול נדבכי הכותל המערבי, מקום שממנו לא זזה שכינה. "אבנים עם לב אדם", כינה הרב קוק את אבני הכותל. האבנים הללו יזילו הרבה דמעות בשנים הבאות.
הנרטיב של אלו מבין הנציגים החרדים שבשתיקתם מסכימים למהלך, אומר כך: אלמלא יקודם המתווה החדש - ברור ששופטי בג"ץ יתירו לנשות הכותל לחלל את הקודש ולבצע טקסים מעורבים ברחבה המרכזית, עם נשים שקוראות בתורה ומניחות תפילין. הבה נקדים אותם ונקדם פשרה אחרת: שיעשו כרצונם במתחם רובינסון - העיקר שיניחו לרחבת הכותל. לעומתם אומרים המחמירים: נמתין עד להחלטת בג"ץ, ולאחריה הישועה תבוא משמים. אולי המוסלמים יזדעקו על הפרת הסטטוס קוו, אולי חסידי סאטמר יטרפדו בהפגנותיהם את מופעי השחץ, אולי שר הדתות ישכח לחתום, ואולי הרבנים הראשיים יסכלו. "בכל מקרה", הם מצהירים, "נדאג שההמלצות הללו יישארו על הנייר".
יש היגיון בדבריהם של אלו ושל אלו כאשר הדיון הוא הלכתי פרופר; מבחינה הלכתית טהורה ניתן היה לדון אולי האם מתן שטח לרפורמים סמוך לכותל בתמורה להסתלקות מהרחבה המקודשת מותרת או לא ברובד ההלכתי. העניין הוא, שכאן - הסימבוליקה היא המהות. זריקת האנרגיה שהתנועה הרפורמית קיבלה השבוע, כשיש לה אתר כותל משלה, 'מועצת חכמים' משלה ותקציב של מאות מיליונים משלה והכל חתום בחותמתה של מדינת ישראל - פותחת את הקלפים מחדש ומעניקה לרפורמים כלים לקרב ההישרדות.
עדיין אפשר לתקן
היהדות האורתודוקסית בצפון אמריקה ובדרומה נלחמת על מרכזיותה, מול כל מיני חלופות בידוריות שמציעים הרפורמים. ננסה להיכנס לנעליו של שליח חב"ד בקייפ טאון או בבואנוס איירס ששולח משפחה לארץ על מנת לחגוג את בר המצווה לבנם.
אלה מבררים על רחבת הכותל באמצעות חיפוש ברשת. עד מהרה הם מגיעים אל האופציה של עריכת טקס ברחבה הדרומית, ומגלים כותל סימפטי שאפשר לחגוג בו בערבוב מוחלט, בלבוש פוגעני. נשים עם טליתות, ליצנים עם מגבעות, קרקס נודד למרגלות הכותל. ברור שההצעה תקרוץ לו. זו החוויה התודעתית שעמה יחזרו רבבות משפחות למקומם ולארצם. האם מישהו מקרב מעלימי העין השבוע לקח בחשבון את החורבן המתגלגל שיצמח כתוצאה מכך?!
לא צריך יותר מריענון היסטורי קל כדי לזכור שמשנת 1948 למספרם, מנסות התנועות הרפורמיות להתגנב דרך אין ספור סדקים וסמטאות כדי להשיג דריסת רגל במערכות המדינה השונות. אין לדעת האם זו סייעתא דשמיא בלבד, או שמא גם תבונתם של שומרי הסף החרדים סייעה לכך; אבל במבחן התוצאה - התנועה הרפורמית לא הצליחה להעמיד אפילו מזרקה בשכונת נווה צדק שבתל אביב, אפילו לא אריה מפוסל בכיכר ספרא שבירושלים, ואפילו לא שם רחוב באור יהודה בקדנציה שבה נמכרו שמות הרחובות בה לכל המרבה במחיר.
את המתנה המשמעותית הראשונה מאז קום המדינה קיבלו הרפורמים השבוע, עטופה בצלופן מרשרש ומהדהד. מתנה שלא תסולא בפז. למתנה טובה מזו לא יכולים היו הרפורמים לצפות: הכרה רשמית בלגיטימיות שלהם להציג עצמם כזרם שווה ביהדות.
די היה להציץ בפסקה החותמת את הדוח של הצוות שייעץ לממשלה, שבו נכתב כי במתווה המוצע - "יש בו מסורת ויש בו חידוש; יש בו איזון ויש בו הכרה ושיקוף של מורכבות; יש בו קשב ויש בו תקווה כי הכותל המערבי יחדל מלשמש כזירת מריבות, ויושב לו האופי המלכד... הלוואי ויהיה בו גם כדי לקרב את השלום הפנימי בתוכנו". סוף ציטוט. "שלום פנימי" עם מי? עם התנועה ההרסנית ביותר שקמה בעם היהודי בתולדותיו, תנועה שגרמה לאובדנם של מאות אלפים לאורך השנים מחיקו של העם היהודי.
ד"ר תומר פרסיקו, 'חוקר דתות' בתוארו, כתב השבוע: "מבחינתי זה הסיפור החשוב כאן: שאולי ייפתח פתח גם לנישואים לא דרך הרבנות, לגיור שלא דרך הרבנות".
ואת המתנה הזו, העניק לרפורמים דווקא מזכיר ממשלה חובש כיפה שחורה. פתי מי שמקל בכך את ראשו.
וולקאם לליצנים
ביום חמישי האחרון, כשהצעת המחליטים לקראת ההסדר בכותל המערבי נשלחה לשרים - נחשף עומק הבּרוֹך: פתאום הבינו נציגים דתיים וחרדיים, שלראשונה מצליחה התנועה הרפורמית לתקוע יתד בפלטרין של מלך, בארבע האמות המקודשות ביותר לעם היהודי. מנדלבליט, שביקש לנקות שולחן ולהשלים את ההסדר שהטיל עליו ראש הממשלה נתניהו בלחץ הקבוצות הליברליות - היה הרוח החיה מאחורי הֶסדר הזוי, שמייצר רחבה אלטרנטיבית לרחבת הכותל המערבי במתחם רובינסון, במימון מצטבר של מאות מיליוני שקלים ממשלתיים על פני השנים הקרובות.
רחבת הכותל החדשה תהיה כפופה למשרד ראש הממשלה ותנוהל על ידי מועצת ליצנים רפורמיים וקונסרבטיביים. המועצה הזו תקבע את צביונו של הכותל החדש - בדומה למועצת הרבנות הראשית שאליה כפופה הקרן למורשת הכותל המערבי.
אסור לטעות: לא מדובר ברחבונת קטנת ומצ'וקמקת. מדובר בשטח גדול ומכובד, עם תוספת של שלושים מטרים רבועים לשטח הקיים. בהצעת המחליטים נאמר כי הסוכנות היהודית, יחד עם משרד האוצר, יירתמו להכשיר דרכי גישה לרחבה הדרומית, שם יוכלו כל התנועות המשונות לעשות טקסים מעורבים ומוזרים.
הנהנית העיקרית מההסדר ההרסני היא התנועה הרפורמית. מאז מלחמת העולם השניה, אין תנועה שפעלה במרץ ובשיטתיות להפוך יהודים לגויים בשיעורים ובהיקפים של התנועה הזו. מאות אלפי יהודים במצטבר איבדו את דתם ונטמעו בגויי הארצות באמצעות גל של נישואי תערובת בהיקפים של מאות אלפים, הכל בחסות התנועה ההרסנית ביותר שקמה בעם היהודי מאז היותו לעם. ואת התנועה הזו קיבלה השבוע מדינת ישראל בקריאות 'וולקאם' נלבבות.
לפי ההסכם, הבאים אל הכותל יוכלו לבחור אם לפנות ימינה אל הרחבה החדשה, הפלורליסטית, שתוקם בחלקו הדרומי של הכותל, או להמשיך ישר - אל הכותל האורתודוקסי. להבדיל, כמו שיש רב ראשי אשכנזי ורב ראשי ספרדי - מעכשיו יהיה כותל אורתודוקסי וכותל רפורמי. ברחבת הרפורמית-פורימית תונהג תפילה ללא מחיצה, נשים תניחנה תפילין, בנות תקראנה בתורה, וכל סוגי מרעין-בישין יקודמו שם בברכה. הכל מול נדבכי הכותל המערבי, מקום שממנו לא זזה שכינה. "אבנים עם לב אדם", כינה הרב קוק את אבני הכותל. האבנים הללו יזילו הרבה דמעות בשנים הבאות.
הנרטיב של אלו מבין הנציגים החרדים שבשתיקתם מסכימים למהלך, אומר כך: אלמלא יקודם המתווה החדש - ברור ששופטי בג"ץ יתירו לנשות הכותל לחלל את הקודש ולבצע טקסים מעורבים ברחבה המרכזית, עם נשים שקוראות בתורה ומניחות תפילין. הבה נקדים אותם ונקדם פשרה אחרת: שיעשו כרצונם במתחם רובינסון - העיקר שיניחו לרחבת הכותל. לעומתם אומרים המחמירים: נמתין עד להחלטת בג"ץ, ולאחריה הישועה תבוא משמים. אולי המוסלמים יזדעקו על הפרת הסטטוס קוו, אולי חסידי סאטמר יטרפדו בהפגנותיהם את מופעי השחץ, אולי שר הדתות ישכח לחתום, ואולי הרבנים הראשיים יסכלו. "בכל מקרה", הם מצהירים, "נדאג שההמלצות הללו יישארו על הנייר".
יש היגיון בדבריהם של אלו ושל אלו כאשר הדיון הוא הלכתי פרופר; מבחינה הלכתית טהורה ניתן היה לדון אולי האם מתן שטח לרפורמים סמוך לכותל בתמורה להסתלקות מהרחבה המקודשת מותרת או לא ברובד ההלכתי. העניין הוא, שכאן - הסימבוליקה היא המהות. זריקת האנרגיה שהתנועה הרפורמית קיבלה השבוע, כשיש לה אתר כותל משלה, 'מועצת חכמים' משלה ותקציב של מאות מיליונים משלה והכל חתום בחותמתה של מדינת ישראל - פותחת את הקלפים מחדש ומעניקה לרפורמים כלים לקרב ההישרדות.
עדיין אפשר לתקן
היהדות האורתודוקסית בצפון אמריקה ובדרומה נלחמת על מרכזיותה, מול כל מיני חלופות בידוריות שמציעים הרפורמים. ננסה להיכנס לנעליו של שליח חב"ד בקייפ טאון או בבואנוס איירס ששולח משפחה לארץ על מנת לחגוג את בר המצווה לבנם.
אלה מבררים על רחבת הכותל באמצעות חיפוש ברשת. עד מהרה הם מגיעים אל האופציה של עריכת טקס ברחבה הדרומית, ומגלים כותל סימפטי שאפשר לחגוג בו בערבוב מוחלט, בלבוש פוגעני. נשים עם טליתות, ליצנים עם מגבעות, קרקס נודד למרגלות הכותל. ברור שההצעה תקרוץ לו. זו החוויה התודעתית שעמה יחזרו רבבות משפחות למקומם ולארצם. האם מישהו מקרב מעלימי העין השבוע לקח בחשבון את החורבן המתגלגל שיצמח כתוצאה מכך?!
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
