מערכת COL
|
יום כ"ח שבט ה׳תשע״ב
21.02.2012
למה למַסחֵר את הדת? ● עמדה שבועית
פעמים רבות נשמעות טענות על התשלום הכרוך בשמירת המצוות. יהודי רוצה לקבוע מזוזה בביתו, דורשים ממנו תשלום. הוא מבקש תפילין בעבור בנו שהגיע למצוות, אומרים לו: כסף. הוא מעוניין במושב קבוע בבית-הכנסת – שוב כסף (לפחות במקצת בתי-הכנסת). למה למַסחֵר את הדת? – נשמעת השאלה ● מאמר דעה מאת הרב מנחם ברוד המתפרסם ב"שיחת השבוע" למאמר המלא
הרב מנחם ברוד
פעמים רבות נשמעות טענות על התשלום הכרוך בשמירת המצוות. יהודי רוצה לקבוע מזוזה בביתו, דורשים ממנו תשלום. הוא מבקש תפילין בעבור בנו שהגיע למצוות, אומרים לו: כסף. הוא מעוניין במושב קבוע בבית-הכנסת – שוב כסף (לפחות במקצת בתי-הכנסת). למה למַסחֵר את הדת? – נשמעת השאלה.
יש להודות שהטענות האלה מקוממות. וכי מה רוצים אותם מתלוננים, שמזוזות יצמחו על אורנים ותפילין יֵרדו מן השמים? ובית-הכנסת, כיצד יכסה את הוצאותיו אם המתפללים לא יתרמו מכספם? תשמישי הקדושה ושירותי-הדת עולים כסף, ומישהו חייב בסופו של דבר לשלם תמורתם.
מישהו עבד וטרח
למה יש הסבורים כי סופר סת"ם, שמשקיע שלוש-ארבע שעות בכתיבת מזוזה, וששילם במיטב כספו בעבור קלף, הדיו ושאר האבזרים, צריך לתיתה חינם לכל דיכפין? הלוא זו עבודתו, זה מקצועו, וזה מקור פרנסתו. ובמה שונה יצרן טליתות מיצרן בדים, שעל האחרון אין איש שואל למה הוא גובה תשלום בעבור תוצרתו?!
ובעצם, למה רק צורכי הדת צריכים להינתן חינם אין-כסף? למה לא נקבל לחם, חלב, בגד ודירה בלי תשלום? אלא שהכול מבינים שאפילו לחם עולה כסף, משום שמישהו גידל את החיטה ומישהו טחן אותה ומישהו אפה את הלחם והביאו למכולת, וגם בעל המכולת צריך להשתכר למחייתו.
ואף-על-פי-כן, השאלות נשאלות, ואפילו נתקלים לפעמים באנשים שמוכנים לקבוע מזוזה בפתח דירתם רק אם יקבלו אותה חינם, משום ש"באופן עקרוני" הם מאמינים שעל שירותי-דת לא צריך לשלם...
דווקא לשלם
מאחורי הטענה הזאת מסתתרת תפיסה שהדת היא רוחניות צרופה, שכל חיבור שלה עם גשמיות הריהו כביכול חילול הקודש. דת היא דבר רוחני טהור, שאין לו שום קשר לדברים גשמיים וחומריים, ובוודאי לא ייתכן לחבר בינה ובין דבר נחות כמו כסף.
הנחה זו בטעות יסודה. התורה לא ניתנה למלאכים, שחייהם מתנהלים בעולמות רוחניים טהורים. היא ניתנה דווקא לבני-אדם, כדי שאלה יקדשו באמצעותה את חייהם. קיום התורה מחייב קשר עם העולם הפיזי, שבו מזוזה ותפילין, אתרוג ולולב ומצה לפסח עולים כסף.
לעומת התובעים לקבל תשמישי קדושה חינם, אפשר למצוא יהודים יראי-שמים שיסרבו לקבל חפצי-קודש חינם ויתעקשו דווקא לשלם עליהם. כי התשלום מבטא את המאמץ שאדם מוכן להשקיע כדי לקיים את המצווה. מי שמוכן לשלם כפליים תמורת מזוזה יפה ומהודרת, מבטא בכך את ערכהּ של המצווה בעיניו, ואת נכונותו להקריב כדי לקיימהּ בתכלית השלמות.
עם זה, בהחלט ראוי להימנע מלהפיק רווחים מוגזמים מעסקי הדת. אין שום פסול בקבלת תשלום סביר והגון, אבל בפירוש יש לגנות הפקעת מחירים וגביית תשלומים מופרכים. מותר גם לצפות מהעוסקים בתשמישי קדושה ובשירותי-דת שגישתם לא תהיה מסחרית-קרה, אף שפרנסתם על כך, אלא שיהיה ניכר שהם עוסקים בדברים שבקדושה.
פעמים רבות נשמעות טענות על התשלום הכרוך בשמירת המצוות. יהודי רוצה לקבוע מזוזה בביתו, דורשים ממנו תשלום. הוא מבקש תפילין בעבור בנו שהגיע למצוות, אומרים לו: כסף. הוא מעוניין במושב קבוע בבית-הכנסת – שוב כסף (לפחות במקצת בתי-הכנסת). למה למַסחֵר את הדת? – נשמעת השאלה.
יש להודות שהטענות האלה מקוממות. וכי מה רוצים אותם מתלוננים, שמזוזות יצמחו על אורנים ותפילין יֵרדו מן השמים? ובית-הכנסת, כיצד יכסה את הוצאותיו אם המתפללים לא יתרמו מכספם? תשמישי הקדושה ושירותי-הדת עולים כסף, ומישהו חייב בסופו של דבר לשלם תמורתם.
מישהו עבד וטרח
למה יש הסבורים כי סופר סת"ם, שמשקיע שלוש-ארבע שעות בכתיבת מזוזה, וששילם במיטב כספו בעבור קלף, הדיו ושאר האבזרים, צריך לתיתה חינם לכל דיכפין? הלוא זו עבודתו, זה מקצועו, וזה מקור פרנסתו. ובמה שונה יצרן טליתות מיצרן בדים, שעל האחרון אין איש שואל למה הוא גובה תשלום בעבור תוצרתו?!
ובעצם, למה רק צורכי הדת צריכים להינתן חינם אין-כסף? למה לא נקבל לחם, חלב, בגד ודירה בלי תשלום? אלא שהכול מבינים שאפילו לחם עולה כסף, משום שמישהו גידל את החיטה ומישהו טחן אותה ומישהו אפה את הלחם והביאו למכולת, וגם בעל המכולת צריך להשתכר למחייתו.
ואף-על-פי-כן, השאלות נשאלות, ואפילו נתקלים לפעמים באנשים שמוכנים לקבוע מזוזה בפתח דירתם רק אם יקבלו אותה חינם, משום ש"באופן עקרוני" הם מאמינים שעל שירותי-דת לא צריך לשלם...
דווקא לשלם
מאחורי הטענה הזאת מסתתרת תפיסה שהדת היא רוחניות צרופה, שכל חיבור שלה עם גשמיות הריהו כביכול חילול הקודש. דת היא דבר רוחני טהור, שאין לו שום קשר לדברים גשמיים וחומריים, ובוודאי לא ייתכן לחבר בינה ובין דבר נחות כמו כסף.
הנחה זו בטעות יסודה. התורה לא ניתנה למלאכים, שחייהם מתנהלים בעולמות רוחניים טהורים. היא ניתנה דווקא לבני-אדם, כדי שאלה יקדשו באמצעותה את חייהם. קיום התורה מחייב קשר עם העולם הפיזי, שבו מזוזה ותפילין, אתרוג ולולב ומצה לפסח עולים כסף.
לעומת התובעים לקבל תשמישי קדושה חינם, אפשר למצוא יהודים יראי-שמים שיסרבו לקבל חפצי-קודש חינם ויתעקשו דווקא לשלם עליהם. כי התשלום מבטא את המאמץ שאדם מוכן להשקיע כדי לקיים את המצווה. מי שמוכן לשלם כפליים תמורת מזוזה יפה ומהודרת, מבטא בכך את ערכהּ של המצווה בעיניו, ואת נכונותו להקריב כדי לקיימהּ בתכלית השלמות.
עם זה, בהחלט ראוי להימנע מלהפיק רווחים מוגזמים מעסקי הדת. אין שום פסול בקבלת תשלום סביר והגון, אבל בפירוש יש לגנות הפקעת מחירים וגביית תשלומים מופרכים. מותר גם לצפות מהעוסקים בתשמישי קדושה ובשירותי-דת שגישתם לא תהיה מסחרית-קרה, אף שפרנסתם על כך, אלא שיהיה ניכר שהם עוסקים בדברים שבקדושה.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
