מערכת COL
|
יום י"ח חשוון ה׳תשע״ב
15.11.2011
המסר ברור: לחזור למערת-המכפלה ● עמדה שבועית
'העולם הנאור' שלוחץ עלינו להקים מדינה פלסטינית גם קבע כי קבר רחל הוא מסגד וכי מערת-המכפלה היא 'אתר מורשת פלסטיני' ● מאמר דעה מאת הרב מנחם ברוד המתפרסם ב"שיחת השבוע" למאמר המלא
מערת-המכפלה. אתר המורשת שלנו (צילום: היישוב היהודי בחברון)
הרב מנחם ברוד
החלטת ארגון אונסק"ו לצרף את 'פלסטין' כחברה במעמד מדינה באו"ם לא הפתיעה איש. הארגון הזה קבע לפני שנה כי קבר רחל הוא מסגד וכי מערת-המכפלה היא 'אתר מורשת' פלסטיני. זה העולם הנאור הלוחץ עלינו לסגת מנחלת אבותינו למען ה'שלום'.
חלקים גדולים בציבור, ובמידה רבה גם הקברניטים, עוסקים בהווה. רצים אחרי האירועים, קופצים מבעיה לבעיה, מכבים שרֵפות. שרי הממשלה מדקלמים את הססמה: לחזור לשולחן הדיונים. על מה לדון? עם מי לדון? – על כך אין חושבים. כאילו לא קרה דבר בשני העשורים האחרונים שבהם ניסינו את דרך הוויתורים והנסיגות.
כן, לסכל
אבל יש יהודים החושבים קדימה, מעבר לאירועים החולפים. הם מבינים שהרעיון לחלק את הארץ הזעירה שלנו ולהקים בה שתי מדינות – הוא אסון. הם יודעים שזה יהיה מתכון לפיצוץ נורא בעתיד. ברור להם שחייבים לעשות הכול כדי למנוע את הסכנה הזאת ולא לאפשר את חלוקת הארץ.
הם המושמצים הקבועים. מציירים אותם כאנשים אלימים ופורעי-חוק. אבל בדבר אחד יריביהם צודקים – כשהם אומרים שכוונת המתנחלים למנוע פתרון לסכסוך. אכן, כוונתם למנוע את ה'פתרון' הזה, שאין בו שמץ של פתרון אמיתי אלא הולדת מפלצת שתסכן את עצם קיומנו. כולנו ראינו לאן הביא ה'פתרון' הזה. במקום שלום קיבלנו גלי שפיכות-דמים שטרם חווינו כמותם בעבר.
המאבק על הגבעות ועל המאחזים הוא מאבק אמיתי וחיוני. יהיו מאחזים שיפורקו ויפונו, אבל יהיו שישתרשו וייהפכו ליישובים פורחים. אט-אט תסתעף מפת היישובים היהודיים ברחבי יש"ע, ותהיה לעובדה מוגמרת שלא יהיה אפשר לשנותה. כשם שכיום ברור לעולם כולו שגושי ההתיישבות הם מציאות שאין לשנותה, כך יתחוור לכול שאי-אפשר להקים מדינה פלסטינית בשטח הזרוע עשרות ומאות יישובים יהודיים.
ומה יהיה אז? כאשר לערביי הארץ יהיה ברור שלא יוכלו להגשים כאן את שאיפותיהם הלאומיות ושאין להם שום אפשרות להתקדם ב'תכנית השלבים' להשמדת ישראל (היו-לא-תהיה), או-אז יתחילו לחשוב על פתרונות אמיתיים לבעיות האנושיות, למחנות הפליטים, לאוכלוסייה המבקשת לחיות את חייה בשקט. פתרונות אלה קיימים גם כיום, אבל כל עוד מתעופף בחלל חלום המדינה הפלסטינית, אין איש מוכן לדון בהם ברצינות.
האמונה תנצח
קטני-אמונה יאמרו שזה חלום בלתי-מציאותי. אותם קטני-אמונה גם לא האמינו בסיכוייו של היישוב היהודי בחברון. איך יוכל קומץ יהודים לחיות בלב אוכלוסייה ערבית עויינת? – הטיחו. הם לא הביאו בחשבון גורם אחד – את האמונה והנחישות של המתיישבים.
לולא אותם מתיישבים, שחירפו את נפשם כדי להקים ולבסס את היישוב היהודי בחברון, והיו נכונים להיאבק על כל אבן ועל כל שעל בעיר-האבות – לא היינו יכולים כיום לבקר במערת המכפלה. השבת יבואו אלפי יהודים לשבות בעיר-האבות, ולקרוא שם בתורה את סיפור קניית השדה והמערה על-ידי אברהם אבינו. הם יעשו זאת בזכות אותם מתיישבים ומכוח מסירות-נפשם המופלאה.
החלטת ארגון אונסק"ו לצרף את 'פלסטין' כחברה במעמד מדינה באו"ם לא הפתיעה איש. הארגון הזה קבע לפני שנה כי קבר רחל הוא מסגד וכי מערת-המכפלה היא 'אתר מורשת' פלסטיני. זה העולם הנאור הלוחץ עלינו לסגת מנחלת אבותינו למען ה'שלום'.
חלקים גדולים בציבור, ובמידה רבה גם הקברניטים, עוסקים בהווה. רצים אחרי האירועים, קופצים מבעיה לבעיה, מכבים שרֵפות. שרי הממשלה מדקלמים את הססמה: לחזור לשולחן הדיונים. על מה לדון? עם מי לדון? – על כך אין חושבים. כאילו לא קרה דבר בשני העשורים האחרונים שבהם ניסינו את דרך הוויתורים והנסיגות.
כן, לסכל
אבל יש יהודים החושבים קדימה, מעבר לאירועים החולפים. הם מבינים שהרעיון לחלק את הארץ הזעירה שלנו ולהקים בה שתי מדינות – הוא אסון. הם יודעים שזה יהיה מתכון לפיצוץ נורא בעתיד. ברור להם שחייבים לעשות הכול כדי למנוע את הסכנה הזאת ולא לאפשר את חלוקת הארץ.
הם המושמצים הקבועים. מציירים אותם כאנשים אלימים ופורעי-חוק. אבל בדבר אחד יריביהם צודקים – כשהם אומרים שכוונת המתנחלים למנוע פתרון לסכסוך. אכן, כוונתם למנוע את ה'פתרון' הזה, שאין בו שמץ של פתרון אמיתי אלא הולדת מפלצת שתסכן את עצם קיומנו. כולנו ראינו לאן הביא ה'פתרון' הזה. במקום שלום קיבלנו גלי שפיכות-דמים שטרם חווינו כמותם בעבר.
המאבק על הגבעות ועל המאחזים הוא מאבק אמיתי וחיוני. יהיו מאחזים שיפורקו ויפונו, אבל יהיו שישתרשו וייהפכו ליישובים פורחים. אט-אט תסתעף מפת היישובים היהודיים ברחבי יש"ע, ותהיה לעובדה מוגמרת שלא יהיה אפשר לשנותה. כשם שכיום ברור לעולם כולו שגושי ההתיישבות הם מציאות שאין לשנותה, כך יתחוור לכול שאי-אפשר להקים מדינה פלסטינית בשטח הזרוע עשרות ומאות יישובים יהודיים.
ומה יהיה אז? כאשר לערביי הארץ יהיה ברור שלא יוכלו להגשים כאן את שאיפותיהם הלאומיות ושאין להם שום אפשרות להתקדם ב'תכנית השלבים' להשמדת ישראל (היו-לא-תהיה), או-אז יתחילו לחשוב על פתרונות אמיתיים לבעיות האנושיות, למחנות הפליטים, לאוכלוסייה המבקשת לחיות את חייה בשקט. פתרונות אלה קיימים גם כיום, אבל כל עוד מתעופף בחלל חלום המדינה הפלסטינית, אין איש מוכן לדון בהם ברצינות.
האמונה תנצח
קטני-אמונה יאמרו שזה חלום בלתי-מציאותי. אותם קטני-אמונה גם לא האמינו בסיכוייו של היישוב היהודי בחברון. איך יוכל קומץ יהודים לחיות בלב אוכלוסייה ערבית עויינת? – הטיחו. הם לא הביאו בחשבון גורם אחד – את האמונה והנחישות של המתיישבים.
לולא אותם מתיישבים, שחירפו את נפשם כדי להקים ולבסס את היישוב היהודי בחברון, והיו נכונים להיאבק על כל אבן ועל כל שעל בעיר-האבות – לא היינו יכולים כיום לבקר במערת המכפלה. השבת יבואו אלפי יהודים לשבות בעיר-האבות, ולקרוא שם בתורה את סיפור קניית השדה והמערה על-ידי אברהם אבינו. הם יעשו זאת בזכות אותם מתיישבים ומכוח מסירות-נפשם המופלאה.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
