מערכת COL
|
יום כ"ו כסלו ה׳תשע״ו
08.12.2015
לא להיסחף אחרי ה'עדר' ● הרב מנחם ברוד
בני-אדם אוהבים את ההגנה של ה'עדר' מתחושת ההתבדלות. מה פשוט יותר מלהיות כמו כולם, להתלבש כמו כולם, לשמוע אותה מוזיקה ששומעים כולם, לחשוב כמו כולם. למה למשוך מבטים ותשומת לב מיוחדת? ● למה יהודי אינו יכול לאכול עם כולם? למה הוא צריך פתאום להתפלל, ולמה עליו לעצור את העולם עם כניסת השבת או החג? ● מאמרו של הרב מנחם ברוד ב'שיחת השבוע' לא להיסחף אחרי ה'עדר'
מנחם ברוד
לאורך ההיסטוריה התמודד העם היהודי עם איומים רבים ומגוּונים. היו שביקשו להשמיד את היהודים פיזית. היו שפגעו בפרנסתם. היו שגזרו עליהם גזֵרות כדי לדכא את אמונתם ואת דבקותם בדתם. והיו שניסו לבולל אותם ולגרום להם לאבד את זהותם ולהיות חלק מהתרבות הכללית.
האיום האחרון הוא למעשה סיפורו של החנוכה. מאבקם של היוונים כנגד היהודים אמנם הגיע לשיאו בגזֵרות אנטיוכוס, אבל הם פנו לדרך זו לאחר שהניסיון לבולל את היהודים ולגרום להם להתערות בתוך התרבות ההלניסטית לא הביא את התוצאות הרצויות מבחינתם.
הדרך לעתיד יהודי
קודם לכן התחולל מאבק גדול בתוך העם היהודי, בין היהודים הנאמנים לדתם ובין המתייוונים. אלה היו צעירים יהודים מודרניים ומתקדמים, שהאמינו כי לעם מתבדל, הדבק בנושנות, אין עתיד בעולם המודרני. הם ביקשו ליצור חיבור בין התרבות ההלניסטית המודרנית ובין היהדות.
אבל מהר מאוד התברר כי דרך זו מוליכה בכיוון אחד בלבד – מן היהדות החוצה. הדור הראשון של המתייוונים ניסה לשלב את התרבות היוונית עם המסורת היהודית. הדור השלישי כבר בעט ביהדות, בז לה ושאף להיות יווני לכל דבר ועניין. עובדה היא שלא נותר מהם זכר. מי שחזרו להיות יהודים שלמים – שרדו והשתלבו בשלשלת הזהב של הרציפות היהודית, ומי שדבקו בתרבות יוון התבוללו לחלוטין ואבדו לעם היהודי.
אנו מתמודדים כיום באותה התמודדות של מתתיהו ובניו, אלא שהפעם המאבק איננו נגד גזרות דת של שלטון עריץ, אלא זה מאבק רוחני-ערכי. גם כיום יש פיתוי להיסחף בתוך זרם התרבות הכלל-עולמית, השוטף אותנו.
בני-אדם אוהבים את ההגנה של ה'עדר' מתחושת ההתבדלות. מה פשוט יותר מלהיות כמו כולם, להתלבש כמו כולם, לשמוע אותה מוזיקה ששומעים כולם, לחשוב כמו כולם. למה למשוך מבטים ותשומת לב מיוחדת? למה יהודי אינו יכול לאכול עם כולם? למה הוא צריך פתאום להתפלל, ולמה עליו לעצור את העולם עם כניסת השבת או החג?
אבל צריך לזכור שהזרם הזה נוטל מאיתנו את הדבר היקר ביותר – את היותנו יהודים. מי שייסחפו בתוך התרבות העולמית, אולי יהיו בני-אדם נאורים ותרבותיים, יזכו למחמאות ולמעמד – אבל יאבדו בהדרגה את זהותם היהודית. זה בדיוק התהליך הפוקד רבים מבני עמנו בעולם החופשי.
ערכים שנשארים
המאבק הזה קיומי. בעבור העם היהודי זה עניין של להיות או לחדול חלילה. לשמחתנו נראֶה שאט-אט מחלחלת ההכרה כי יש לשוב לדרכו המקורית של עם ישראל. המוני העם מתחילים להבין כי עתידנו – כעם וכיחידים – טמון בהמשך הרציפות של המסורת היהודית.
בהדלקת נרות החנוכה ראוי לזכור את הלקח הנצחי. מפתה מאוד להיות חלק מהעולם הגדול, אבל הקיום היהודי תלוי בשמירת הייחודיות היהודית דווקא ובעמידה עקשנית על דבקות בתורת ישראל ובמצוותיה. הערכים האנושיים משתנים ומתחלפים, אבל ערכי היהדות נשארים לנצח. חנוכה שמח!
לאורך ההיסטוריה התמודד העם היהודי עם איומים רבים ומגוּונים. היו שביקשו להשמיד את היהודים פיזית. היו שפגעו בפרנסתם. היו שגזרו עליהם גזֵרות כדי לדכא את אמונתם ואת דבקותם בדתם. והיו שניסו לבולל אותם ולגרום להם לאבד את זהותם ולהיות חלק מהתרבות הכללית.
האיום האחרון הוא למעשה סיפורו של החנוכה. מאבקם של היוונים כנגד היהודים אמנם הגיע לשיאו בגזֵרות אנטיוכוס, אבל הם פנו לדרך זו לאחר שהניסיון לבולל את היהודים ולגרום להם להתערות בתוך התרבות ההלניסטית לא הביא את התוצאות הרצויות מבחינתם.
הדרך לעתיד יהודי
קודם לכן התחולל מאבק גדול בתוך העם היהודי, בין היהודים הנאמנים לדתם ובין המתייוונים. אלה היו צעירים יהודים מודרניים ומתקדמים, שהאמינו כי לעם מתבדל, הדבק בנושנות, אין עתיד בעולם המודרני. הם ביקשו ליצור חיבור בין התרבות ההלניסטית המודרנית ובין היהדות.
אבל מהר מאוד התברר כי דרך זו מוליכה בכיוון אחד בלבד – מן היהדות החוצה. הדור הראשון של המתייוונים ניסה לשלב את התרבות היוונית עם המסורת היהודית. הדור השלישי כבר בעט ביהדות, בז לה ושאף להיות יווני לכל דבר ועניין. עובדה היא שלא נותר מהם זכר. מי שחזרו להיות יהודים שלמים – שרדו והשתלבו בשלשלת הזהב של הרציפות היהודית, ומי שדבקו בתרבות יוון התבוללו לחלוטין ואבדו לעם היהודי.
אנו מתמודדים כיום באותה התמודדות של מתתיהו ובניו, אלא שהפעם המאבק איננו נגד גזרות דת של שלטון עריץ, אלא זה מאבק רוחני-ערכי. גם כיום יש פיתוי להיסחף בתוך זרם התרבות הכלל-עולמית, השוטף אותנו.
בני-אדם אוהבים את ההגנה של ה'עדר' מתחושת ההתבדלות. מה פשוט יותר מלהיות כמו כולם, להתלבש כמו כולם, לשמוע אותה מוזיקה ששומעים כולם, לחשוב כמו כולם. למה למשוך מבטים ותשומת לב מיוחדת? למה יהודי אינו יכול לאכול עם כולם? למה הוא צריך פתאום להתפלל, ולמה עליו לעצור את העולם עם כניסת השבת או החג?
אבל צריך לזכור שהזרם הזה נוטל מאיתנו את הדבר היקר ביותר – את היותנו יהודים. מי שייסחפו בתוך התרבות העולמית, אולי יהיו בני-אדם נאורים ותרבותיים, יזכו למחמאות ולמעמד – אבל יאבדו בהדרגה את זהותם היהודית. זה בדיוק התהליך הפוקד רבים מבני עמנו בעולם החופשי.
ערכים שנשארים
המאבק הזה קיומי. בעבור העם היהודי זה עניין של להיות או לחדול חלילה. לשמחתנו נראֶה שאט-אט מחלחלת ההכרה כי יש לשוב לדרכו המקורית של עם ישראל. המוני העם מתחילים להבין כי עתידנו – כעם וכיחידים – טמון בהמשך הרציפות של המסורת היהודית.
בהדלקת נרות החנוכה ראוי לזכור את הלקח הנצחי. מפתה מאוד להיות חלק מהעולם הגדול, אבל הקיום היהודי תלוי בשמירת הייחודיות היהודית דווקא ובעמידה עקשנית על דבקות בתורת ישראל ובמצוותיה. הערכים האנושיים משתנים ומתחלפים, אבל ערכי היהדות נשארים לנצח. חנוכה שמח!
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
