מערכת COL
|
יום ל' שבט ה׳תשע״ה
19.02.2015
כשיש עסק עם בהמות ● הרב דוד-מאיר דרוקמן
מחזה האבסורד מתחולל בכל עוז נוכח עינינו; מעמידים את עצמם לבחירה דמויות ציבוריות שאפילו אם נעשה הנחה ונפחית שמונים אחוז ממה שמייחסים להם – הרי שיש לנו עסק עם לא יותר מאשר נקבים נקבים, חלולים חלולים, נבובים נבובים, והמזעזע - שלכל אחד מהם יש לא פחות מאלפי מעריצים, ואתה תוהה; על מה ההערצה? על מה? על מו? לשדים והרוחות פתרונים עסק עם בהמות
הרב דוד-מאיר דרוקמן
אומר געצל לשמר'ל יריבו: "הלוואי והיו אלף כמוך", ובנשימה אחת המשיך: "כל הבעיה שכמוך יש כבר מאה אלף בעולם...".
באווירת ערב הבחירות, כאשר אלה מטיחים באלה "גנבים אתם", ולעומתם משבחים ואומרים "לסטים אתם", ואנו נוטים בהחלט להאמין לשניהם גם יחד, בבחינת אלו ואלו נשרפין בבית הדשן, והשאלה היחידה שלא נותרה פתורה אם בכלל - מי יותר גנב ומי פחות. הכלל העתיק "מותר לגנוב אסור להיתפס" תופס תאוצה ומקבל משמעות יותר ויותר אקטואלית, ככל שמתרבות החשיפות המוזמנות והמזדמנות נוסח ערבי בחירות.
אלא, שהנקודה שבאמת מעיקה היא, שמחשבון פשוט עולה, שלכל אחד מאלה שמייחסים להם 'גניבה' וכל מרעין בישין שבעולם - יש לא פחות ממאות אלפי אוהדים ומצביעים. די אם נזכיר את העובדה שאך לצורך אחוז החסימה אתה זקוק לכמאה וחמישים אלף קולות, צא והכפל בכמה מונים, ואז באמת ניתן לאחל את איחולו של געצל הנ"ל: הלוואי והיו כמוך (רק) אלף...".
מחזה האבסורד מתחולל בכל עוז נוכח עינינו; מעמידים את עצמם לבחירה דמויות ציבוריות שאפילו אם נעשה הנחה ונפחית שמונים אחוז ממה שמייחסים להם – הרי שיש לנו עסק עם לא יותר מאשר נקבים נקבים, חלולים חלולים, נבובים נבובים, והמזעזע - שלכל אחד מהם יש לא פחות מאלפי מעריצים, ואתה תוהה; על מה ההערצה? על מה? על מו? לשדים והרוחות פתרונים.
הייתה אימרה שיוחסה בשעתו לפוליטיקאי השמאלני יצחק בן אהרן אשר נוכח תוצאות הבחירות שלא מצאו חן בעיניו, טען - שאין מה לעשות "מוכרחים להחליף את העם".
חוששני שהבחור די צדק.
שאלו פעם את הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל לשם מה הוא הקים את הישיבה הגדולה והמעטירה 'חכמי לובלין' – "האם עם ישראל זקוק לכל כך הרבה רבנים?", והוא בחכמתו ענה: "אני רוצה להקים דור של בעלי-בתים שמבינים ברבנים, שישכילו ויבינו באיזה רבנים לבחור".
'לתפארת מדינת ישראל' קם דור נבוב, שמאכלות אסורות טמטמו כנראה את מוחו ורגשותיו, ואין לי הקטן הסבר אחר לתופעה, שאיבדו אף את ההבנה הבסיסית והאינטואיציה הטבעית במי ובמה לבחור - מי אמור להיות אחראי כלפי העם היושב בציון, עם היושב יום יום, דקה דקה, על חבית חומר נפץ ממש - דור שחלק ממנו איווה לו למנהיג פרחח בגין יופי בלוריתו המרוחה בג'ל, ואלמונית עקב חוצפתה, כל מיני 'איסתרא בלגינא קיש קיש קריא' (מטבע הנזרק אנא ואנא בחלל ריק של כד מטבעות משמיע קולות 'קיש קיש'), הני בריוני אמורים להיות קברניטי המדינה ועוד בימים טרופים אלה. אלה אלוהיך ישראל.
ככה זה, שאין לנו 'חכמי לובלין' ובמקומם קיבלנו את 'חכמי חלם'.
.
הזוהר הק' אומר ש"אורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחא לעילא", כלומר, לימוד תורה ללא יראה ואהבה לא עולה למעלה. היה מי ששם את הפסיקים במאמר הזוהר הזה, באופן שקוראים אותו כך: "אורייתא בלא" – כלומר, תורה אין לו, "דחילו ורחימו בלא", יראת ה' ואהבתו אין לו, אלא מאי? סתם "פרחא לעילא", סתם, איזה פרחח-פורח ריק..
היה זה עסקן ציוני שקראו לו מוישה, והיה אותו עסקן בעיני דוד בן גוריון מתנשא ומשתחצן – קרא לעומתו בן גוריון: "מוישה גרויס", ומכאן הכינוי המפורסם "מוישה גרויס" המיוחס לכל מיני נפוחים, מגלומנים ומשתחצנים.
אז היה מוישה גרויס אחד, ואילו כיום, כפי שאמר ה'מגיד' ר' יענקלה גלינסקי זצ"ל, "בסיביר נתקלתי בקור של ארבעים מעלות מתחת לאפס, יצאתי מרוסיה והגעתי לבנין הכנסת בירושלים ונוכחתי שיש גם (קרוב ל) - 120 מתחת לאפס...".
גם ראש הממשלה ה'ימני' הופיע השבוע בסרטון נרגש כאשר הוא מתפייט ומספר על סבו הרב מיליקובסקי שנרמס ונרדף בנכר בגין יהדותו ודיבר על שבכוח האמונה חזרנו לארץ ישראל אחרי כל הרדיפות האנטישמיות.
סתם ולא פירש; "אמונה" – במי, במה? אליבא דנתניהו - לא ידוע. להבדיל אלף הבדלות - דעא"ש יימח שמם מדברים על א-ללה, האנגלים שרים בהמנונם "א-ל נצור את המלכה", על הדולר האמריקאי נכתב "בה' אנו בוטחים", "ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו" אבל ראש ממשלת "ישראל לא ידע, עמי לא התבונן".
אינני יודע דעת עליון, אבל עובדא ידענא על 2 בכירים במשטרה במחוז הצפוני (יודע אני את שמותם) שפשוט רדפו שוטרים במשטרת ישראל בגין היותם בעלי תשובה. הני חציפי לא נמנעו מלהשמיע, עפ"ל, דברי נאצה כלפי מעלה. בימים אלה, לאחר שהושהו מתפקידם, וזקוקים לרחמים, הם כנראה מה מאד מייחלים לאיזו סייעתא דשמיא.
והנה חרף הכל ולמרות הכל, אנחנו ב"ה – כאן! שורדים, חיים וקיימים, ואפילו יש לנו זמן וכוח לבעוט ולריב... הרי לך הוכחה מדעית שיש בעל בית לעולם, שיש מנהיג לבירה זו.
אמרנו שכנראה צדק יצחק בן אהרן ו"צריכים להחליף את העם". אבל, כנראה שלא מחשבותיו ית' מחשבותינו, וכדברי ר' מאיר בגמרא "בנים אתם לד' אלוקיכם" – "בין כך ובין כך אתם קרויים בנים, גם כאשר אתם סכלים...". אבינו אב הרחמים, גבהו דרכיו מדרכינו ולא מוכן להחליף אותנו באומה אחרת.
המשכן במדבר, כמתואר בפרשתנו, כמו חלק נכבד מכליו, היו עשויים מעצי שיטים.
"שיטים" "שיטה" הוא מלשון שטות. בכללות, יהודי בעצם מהותו, יש בו נשמה, וקיים בו רצון טבעי לקיים רצון בוראו, אלא ש"אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות".
אמר פעם מי שאמר: "העם היהודי הוא אמנם עם חכם ונבון, אבל קצת שכל בהחלט לא היה מזיק לו".
ברם, בספרים הק' מבואר דבר מדהים. ובהקדים, אנו רואים שעם ישראל למרות היותו "עם חכם ונבון" מתנהג לעיתים בצורה שטותית והטיפשית ביותר, ואף לעיתים, גרוע מאומות העולם! וכל כך למה? כי שורש הנשמה של יהודי נובע מדרגה באלוקות ש"למעלה מטעם ודעת", קרי מ"שטות דקדושה". שורש הנשמה הלזה שמקורו ב"שטות דקדושה" מביא לידי כך שכאשר היהודי בעוניו לא זוכה, הוא מתנהג בצורה טיפשית ושטותית.
.
הפוך על הפוך; דווקא תופעת העדר שמתנהל באופן של נמשל כבהמות נדמו, בצורה האווילית והשטותית ביותר שעולה על הדעת, היא גופא הוכחה שמשהו לא רציונאלי ולא שכלי מקונן בנשמות האומללות האלה. כאשר אך תוסר שכבת הטיט וכיסוי האבק של הרוח שטות - תתגלה במלא עוזה ותפארתה, ה'שטות' דקדושה. האמונה שלמעלה מהגיון, שכל והבנה, שלמעלה מטעם ודעת.
התנהגות בהמית ומבוהמת, עם כל החלחלה והרתיעה המתבקשת מפניה, אך מעידה שבעצמותה של הנשמה היהודית יש בחינת 'בהמה', אבל לא 'בהמה' באופן המקובל וידוע אצלנו, אלא באופן שדוד המלך העיד על עצמו; "בהמות הייתי עמך", דהיינו, שדוד המלך מעיד על עצמו שהתפיסה שלי באלוקות, שההבנה שלי בדרכי הבורא - אינן אלא כהבנת בהמה ממש.
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" – "בתוכו לא נאמר, אלא בתוכם – בתוך כל אחד ואחת בישראל", בתוככי כל יהודי ישנו בית מקדש-משכן מיניאטורי, ובתוכו, "עצי שיטים" – שטות דקדושה.
כאשר או-טו-טו ייתגלו ה"עצי השיטים" (בחינת רבי שמעון בר יוחאי "עצי שיטים עומדים"), יצאו מהעלם אל הגילוי "קרשי המשכן" – "קרש" אותיות שק"ר, ואלה יתהפכו לקש"ר – אז ייראה לעין כל מעלתם של ישראל, והקשר הכפול והמכופל שלהם באלוקות, כדברי הזוהר הקדוש: "תלת קשרין מתקשרין דא בדא – ישראל באורייתא ואורייתא בקודב"ה" (שלושה קשרים מתקשרים זה בזה; ישראל בתורה, והתורה בקדוש ברוך הוא).
פורסם ב'שעה טובה'
אומר געצל לשמר'ל יריבו: "הלוואי והיו אלף כמוך", ובנשימה אחת המשיך: "כל הבעיה שכמוך יש כבר מאה אלף בעולם...".
באווירת ערב הבחירות, כאשר אלה מטיחים באלה "גנבים אתם", ולעומתם משבחים ואומרים "לסטים אתם", ואנו נוטים בהחלט להאמין לשניהם גם יחד, בבחינת אלו ואלו נשרפין בבית הדשן, והשאלה היחידה שלא נותרה פתורה אם בכלל - מי יותר גנב ומי פחות. הכלל העתיק "מותר לגנוב אסור להיתפס" תופס תאוצה ומקבל משמעות יותר ויותר אקטואלית, ככל שמתרבות החשיפות המוזמנות והמזדמנות נוסח ערבי בחירות.
אלא, שהנקודה שבאמת מעיקה היא, שמחשבון פשוט עולה, שלכל אחד מאלה שמייחסים להם 'גניבה' וכל מרעין בישין שבעולם - יש לא פחות ממאות אלפי אוהדים ומצביעים. די אם נזכיר את העובדה שאך לצורך אחוז החסימה אתה זקוק לכמאה וחמישים אלף קולות, צא והכפל בכמה מונים, ואז באמת ניתן לאחל את איחולו של געצל הנ"ל: הלוואי והיו כמוך (רק) אלף...".
מחזה האבסורד מתחולל בכל עוז נוכח עינינו; מעמידים את עצמם לבחירה דמויות ציבוריות שאפילו אם נעשה הנחה ונפחית שמונים אחוז ממה שמייחסים להם – הרי שיש לנו עסק עם לא יותר מאשר נקבים נקבים, חלולים חלולים, נבובים נבובים, והמזעזע - שלכל אחד מהם יש לא פחות מאלפי מעריצים, ואתה תוהה; על מה ההערצה? על מה? על מו? לשדים והרוחות פתרונים.
הייתה אימרה שיוחסה בשעתו לפוליטיקאי השמאלני יצחק בן אהרן אשר נוכח תוצאות הבחירות שלא מצאו חן בעיניו, טען - שאין מה לעשות "מוכרחים להחליף את העם".
חוששני שהבחור די צדק.
שאלו פעם את הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל לשם מה הוא הקים את הישיבה הגדולה והמעטירה 'חכמי לובלין' – "האם עם ישראל זקוק לכל כך הרבה רבנים?", והוא בחכמתו ענה: "אני רוצה להקים דור של בעלי-בתים שמבינים ברבנים, שישכילו ויבינו באיזה רבנים לבחור".
'לתפארת מדינת ישראל' קם דור נבוב, שמאכלות אסורות טמטמו כנראה את מוחו ורגשותיו, ואין לי הקטן הסבר אחר לתופעה, שאיבדו אף את ההבנה הבסיסית והאינטואיציה הטבעית במי ובמה לבחור - מי אמור להיות אחראי כלפי העם היושב בציון, עם היושב יום יום, דקה דקה, על חבית חומר נפץ ממש - דור שחלק ממנו איווה לו למנהיג פרחח בגין יופי בלוריתו המרוחה בג'ל, ואלמונית עקב חוצפתה, כל מיני 'איסתרא בלגינא קיש קיש קריא' (מטבע הנזרק אנא ואנא בחלל ריק של כד מטבעות משמיע קולות 'קיש קיש'), הני בריוני אמורים להיות קברניטי המדינה ועוד בימים טרופים אלה. אלה אלוהיך ישראל.
ככה זה, שאין לנו 'חכמי לובלין' ובמקומם קיבלנו את 'חכמי חלם'.
.
הזוהר הק' אומר ש"אורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחא לעילא", כלומר, לימוד תורה ללא יראה ואהבה לא עולה למעלה. היה מי ששם את הפסיקים במאמר הזוהר הזה, באופן שקוראים אותו כך: "אורייתא בלא" – כלומר, תורה אין לו, "דחילו ורחימו בלא", יראת ה' ואהבתו אין לו, אלא מאי? סתם "פרחא לעילא", סתם, איזה פרחח-פורח ריק..
היה זה עסקן ציוני שקראו לו מוישה, והיה אותו עסקן בעיני דוד בן גוריון מתנשא ומשתחצן – קרא לעומתו בן גוריון: "מוישה גרויס", ומכאן הכינוי המפורסם "מוישה גרויס" המיוחס לכל מיני נפוחים, מגלומנים ומשתחצנים.
אז היה מוישה גרויס אחד, ואילו כיום, כפי שאמר ה'מגיד' ר' יענקלה גלינסקי זצ"ל, "בסיביר נתקלתי בקור של ארבעים מעלות מתחת לאפס, יצאתי מרוסיה והגעתי לבנין הכנסת בירושלים ונוכחתי שיש גם (קרוב ל) - 120 מתחת לאפס...".
גם ראש הממשלה ה'ימני' הופיע השבוע בסרטון נרגש כאשר הוא מתפייט ומספר על סבו הרב מיליקובסקי שנרמס ונרדף בנכר בגין יהדותו ודיבר על שבכוח האמונה חזרנו לארץ ישראל אחרי כל הרדיפות האנטישמיות.
סתם ולא פירש; "אמונה" – במי, במה? אליבא דנתניהו - לא ידוע. להבדיל אלף הבדלות - דעא"ש יימח שמם מדברים על א-ללה, האנגלים שרים בהמנונם "א-ל נצור את המלכה", על הדולר האמריקאי נכתב "בה' אנו בוטחים", "ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו" אבל ראש ממשלת "ישראל לא ידע, עמי לא התבונן".
אינני יודע דעת עליון, אבל עובדא ידענא על 2 בכירים במשטרה במחוז הצפוני (יודע אני את שמותם) שפשוט רדפו שוטרים במשטרת ישראל בגין היותם בעלי תשובה. הני חציפי לא נמנעו מלהשמיע, עפ"ל, דברי נאצה כלפי מעלה. בימים אלה, לאחר שהושהו מתפקידם, וזקוקים לרחמים, הם כנראה מה מאד מייחלים לאיזו סייעתא דשמיא.
והנה חרף הכל ולמרות הכל, אנחנו ב"ה – כאן! שורדים, חיים וקיימים, ואפילו יש לנו זמן וכוח לבעוט ולריב... הרי לך הוכחה מדעית שיש בעל בית לעולם, שיש מנהיג לבירה זו.
אמרנו שכנראה צדק יצחק בן אהרן ו"צריכים להחליף את העם". אבל, כנראה שלא מחשבותיו ית' מחשבותינו, וכדברי ר' מאיר בגמרא "בנים אתם לד' אלוקיכם" – "בין כך ובין כך אתם קרויים בנים, גם כאשר אתם סכלים...". אבינו אב הרחמים, גבהו דרכיו מדרכינו ולא מוכן להחליף אותנו באומה אחרת.
המשכן במדבר, כמתואר בפרשתנו, כמו חלק נכבד מכליו, היו עשויים מעצי שיטים.
"שיטים" "שיטה" הוא מלשון שטות. בכללות, יהודי בעצם מהותו, יש בו נשמה, וקיים בו רצון טבעי לקיים רצון בוראו, אלא ש"אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות".
אמר פעם מי שאמר: "העם היהודי הוא אמנם עם חכם ונבון, אבל קצת שכל בהחלט לא היה מזיק לו".
ברם, בספרים הק' מבואר דבר מדהים. ובהקדים, אנו רואים שעם ישראל למרות היותו "עם חכם ונבון" מתנהג לעיתים בצורה שטותית והטיפשית ביותר, ואף לעיתים, גרוע מאומות העולם! וכל כך למה? כי שורש הנשמה של יהודי נובע מדרגה באלוקות ש"למעלה מטעם ודעת", קרי מ"שטות דקדושה". שורש הנשמה הלזה שמקורו ב"שטות דקדושה" מביא לידי כך שכאשר היהודי בעוניו לא זוכה, הוא מתנהג בצורה טיפשית ושטותית.
.
הפוך על הפוך; דווקא תופעת העדר שמתנהל באופן של נמשל כבהמות נדמו, בצורה האווילית והשטותית ביותר שעולה על הדעת, היא גופא הוכחה שמשהו לא רציונאלי ולא שכלי מקונן בנשמות האומללות האלה. כאשר אך תוסר שכבת הטיט וכיסוי האבק של הרוח שטות - תתגלה במלא עוזה ותפארתה, ה'שטות' דקדושה. האמונה שלמעלה מהגיון, שכל והבנה, שלמעלה מטעם ודעת.
התנהגות בהמית ומבוהמת, עם כל החלחלה והרתיעה המתבקשת מפניה, אך מעידה שבעצמותה של הנשמה היהודית יש בחינת 'בהמה', אבל לא 'בהמה' באופן המקובל וידוע אצלנו, אלא באופן שדוד המלך העיד על עצמו; "בהמות הייתי עמך", דהיינו, שדוד המלך מעיד על עצמו שהתפיסה שלי באלוקות, שההבנה שלי בדרכי הבורא - אינן אלא כהבנת בהמה ממש.
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" – "בתוכו לא נאמר, אלא בתוכם – בתוך כל אחד ואחת בישראל", בתוככי כל יהודי ישנו בית מקדש-משכן מיניאטורי, ובתוכו, "עצי שיטים" – שטות דקדושה.
כאשר או-טו-טו ייתגלו ה"עצי השיטים" (בחינת רבי שמעון בר יוחאי "עצי שיטים עומדים"), יצאו מהעלם אל הגילוי "קרשי המשכן" – "קרש" אותיות שק"ר, ואלה יתהפכו לקש"ר – אז ייראה לעין כל מעלתם של ישראל, והקשר הכפול והמכופל שלהם באלוקות, כדברי הזוהר הקדוש: "תלת קשרין מתקשרין דא בדא – ישראל באורייתא ואורייתא בקודב"ה" (שלושה קשרים מתקשרים זה בזה; ישראל בתורה, והתורה בקדוש ברוך הוא).
פורסם ב'שעה טובה'
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
