מערכת COL
|
יום כ"ז אדר ה׳תשע״ה
18.03.2015
כמה מילים על היום ● אלי וולף
היום, ביום כ"ז אדר, כעת, בימי ההכנה לי"א ניסן – נחזיר לעצמינו את התחושה שליוותה אותנו עד אתמול בערב, נחזיר לעצמינו את המשקל שהענקנו לפתק הקטן שלנו ● בכתבה המלאה: טור מיוחד של הרב אלי וולף כ"ז אדר - לטור המלא
כ"ז אדר. עד מתי?!!! (צילום: ארכיון COL)
אלי וולף
כוחות אדירים ותקציבי ענק הושקעו בשבועות האחרונים על הקול שלי, על הקול שלך. כמה כסף נשפך, כמה מאמצים, כמה דמגוגיה, כמה מלל – והכל כדי לשכנע אותי, לשכנע אותך, שהפתק הקטן היחיד שלנו יהיה הפתק שהם רוצים. שיהיה כפי שהם רוצים ולא כפי שהמפלגה השניה רוצה.
אני מכיר אנשים רבים שעד לרגע האחרון התלבטו קשות, האם לשים פתק פלוני או לשים פתק אלמוני. כאילו שעל הפתק היחיד הבודד שלהם – ייקבעו סדרי בראשית, יתחוללו מהפכות. כאילו שעם הפתק היחיד שלהם ייחרץ גורלו של עם ישראל, לכאן או לכאן. הם היו משוכנעים לחלוטין שעתידו של עם ישראל מונח בפתק שלהם. הנייר הקטן ששוקל בקושי גרם וחצי, קיבל משקל של טונות.
[ולא. לא אכתוב כאן מילה על התוצאות שעלו מהקלפיות...]
כל זה היה עד אתמול בערב, עד מוצאי כ"ו אדר.
והיום, היום זה כבר יום אחר. היום זה כ"ז באדר, "כ"ף-זי"ן-אדר".
היום בו לקינו פעמיים, זה יום שחור בלוח השנה שלנו. היום ששינה את כל מה שהכרנו וידענו, יום בו נפלנו ממרומי איגרא רמא, "די העכסטע צייט", אל שבר שממנו לא קמנו.
היום זה כ"ז אדר, ובעוד שבועיים נחגוג את יום הבהיר י"א ניסן, יום הולדת ה-113 של הרבי, ואת יום מלאת מאה שנה לחגיגת הבר-מצוה של הרבי.
כ"ז אדר זה יום-מעורר בקו אחד, וי"א ניסן זה יום-מעורר בקו שונה. אבל הצד השווה שבהם – ששניהם תובעים מאיתנו, שניהם דורשים מאיתנו עשיה, תובעים מאיתנו התקשרות. זה תובע בקו של מרירות, זה דורש בקו של שמחה, אבל שניהם מנערים את שגרת היום-יום שלנו, שניהם זועקים אלינו "תתעוררו".
*
היום, ביום כ"ז אדר, כעת, בימי ההכנה לי"א ניסן – נחזיר לעצמינו את התחושה שליוותה אותנו עד אתמול בערב, נחזיר לעצמינו את המשקל שהענקנו לפתק הקטן שלנו.
היום, מחר, מחרתיים, ולפחות עד י"א ניסן - נשנן לעצמינו שוב ושוב, נשמיע לעצמינו את קולו של הרבי המצטט את דברי הרמב"ם, שהרבי אמרם מאות ואלפי פעמים:
"צריך כל אדם שיראה עצמו ואת כל העולם כולו שקול, עשה מצוה אחת – הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות, וגרם לו ולהם תשועה והצלה".
מעשה אחד קטן שלי, מעשה אחד קטן שלך – יש לו משקל אמיתי. כן, לפתקה קטנה אחת, העושה את הדבר הנכון – יש משקל עצום.
המעשה הקטן שלך, המעשה הקטן שלי, לא קובע רק כמה מנדטים יקבל או לא יקבל פלוני, לא רק ישפיע על אזרחי מדינה אחת למשך שנתיים בלבד, אלא "הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו", במעשה אחד קטן – "גרם לו ולהם תשועה והצלה", בידינו להביא את הגאולה.
עם עשיה אחת, במבצע תפילין אחד, עם תזוזה חיובית אחת מתוך התקשרות לרבי, בהשפעה על יהודי אחד - אפשר לסיים כבר עם הכ"ז אדר הזה, ובע"ה לחגוג בגדול את י"א ניסן יחד עם הרבי.
בידינו הדבר. זה בידי, זה בידך.
"המעשה הוא העיקר".
כוחות אדירים ותקציבי ענק הושקעו בשבועות האחרונים על הקול שלי, על הקול שלך. כמה כסף נשפך, כמה מאמצים, כמה דמגוגיה, כמה מלל – והכל כדי לשכנע אותי, לשכנע אותך, שהפתק הקטן היחיד שלנו יהיה הפתק שהם רוצים. שיהיה כפי שהם רוצים ולא כפי שהמפלגה השניה רוצה.
אני מכיר אנשים רבים שעד לרגע האחרון התלבטו קשות, האם לשים פתק פלוני או לשים פתק אלמוני. כאילו שעל הפתק היחיד הבודד שלהם – ייקבעו סדרי בראשית, יתחוללו מהפכות. כאילו שעם הפתק היחיד שלהם ייחרץ גורלו של עם ישראל, לכאן או לכאן. הם היו משוכנעים לחלוטין שעתידו של עם ישראל מונח בפתק שלהם. הנייר הקטן ששוקל בקושי גרם וחצי, קיבל משקל של טונות.
[ולא. לא אכתוב כאן מילה על התוצאות שעלו מהקלפיות...]
כל זה היה עד אתמול בערב, עד מוצאי כ"ו אדר.
והיום, היום זה כבר יום אחר. היום זה כ"ז באדר, "כ"ף-זי"ן-אדר".
היום בו לקינו פעמיים, זה יום שחור בלוח השנה שלנו. היום ששינה את כל מה שהכרנו וידענו, יום בו נפלנו ממרומי איגרא רמא, "די העכסטע צייט", אל שבר שממנו לא קמנו.
היום זה כ"ז אדר, ובעוד שבועיים נחגוג את יום הבהיר י"א ניסן, יום הולדת ה-113 של הרבי, ואת יום מלאת מאה שנה לחגיגת הבר-מצוה של הרבי.
כ"ז אדר זה יום-מעורר בקו אחד, וי"א ניסן זה יום-מעורר בקו שונה. אבל הצד השווה שבהם – ששניהם תובעים מאיתנו, שניהם דורשים מאיתנו עשיה, תובעים מאיתנו התקשרות. זה תובע בקו של מרירות, זה דורש בקו של שמחה, אבל שניהם מנערים את שגרת היום-יום שלנו, שניהם זועקים אלינו "תתעוררו".
*
היום, ביום כ"ז אדר, כעת, בימי ההכנה לי"א ניסן – נחזיר לעצמינו את התחושה שליוותה אותנו עד אתמול בערב, נחזיר לעצמינו את המשקל שהענקנו לפתק הקטן שלנו.
היום, מחר, מחרתיים, ולפחות עד י"א ניסן - נשנן לעצמינו שוב ושוב, נשמיע לעצמינו את קולו של הרבי המצטט את דברי הרמב"ם, שהרבי אמרם מאות ואלפי פעמים:
"צריך כל אדם שיראה עצמו ואת כל העולם כולו שקול, עשה מצוה אחת – הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות, וגרם לו ולהם תשועה והצלה".
מעשה אחד קטן שלי, מעשה אחד קטן שלך – יש לו משקל אמיתי. כן, לפתקה קטנה אחת, העושה את הדבר הנכון – יש משקל עצום.
המעשה הקטן שלך, המעשה הקטן שלי, לא קובע רק כמה מנדטים יקבל או לא יקבל פלוני, לא רק ישפיע על אזרחי מדינה אחת למשך שנתיים בלבד, אלא "הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו", במעשה אחד קטן – "גרם לו ולהם תשועה והצלה", בידינו להביא את הגאולה.
עם עשיה אחת, במבצע תפילין אחד, עם תזוזה חיובית אחת מתוך התקשרות לרבי, בהשפעה על יהודי אחד - אפשר לסיים כבר עם הכ"ז אדר הזה, ובע"ה לחגוג בגדול את י"א ניסן יחד עם הרבי.
בידינו הדבר. זה בידי, זה בידך.
"המעשה הוא העיקר".
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
