מאת כתב COL

בעיתון 'ישראל היום' של סוף-השבוע, פרסם העיתונאי יהודה שלזינגר כתבה נרחבת על המרדף של הפקות ערוצי הטלוויזיה אחר שיבוץ חרדים לתוכניות שונות שאין רוח חכמים נוחה מהם.

"אחד המיגזרים החרדיים שמקבלים אינספור פניות להשתתף בתוכניות ריאליטי הוא חסידות חב"ד. תוכניות טלוויזיה רבות פונות לעסקני חב"ד שיאתרו עבורן חרדים 'מתאימים'", כותב שלזינגר. 

"על פי הדימוי של החב"דניקים בקרב מפיקי הריאליטי", הוא מסביר, "החב"דניקים אינם חוששים מהעולם החילוני, ואף מחפשים להידבר איתו. ההנחה היא שבציבור הזה הסיכוי למצוא מתמודדים גבוה יותר.

"באגף הדוברות של החסידות יודעים לספר על עשרות בקשות מהפקות טלוויזיה שונות, חלקן לגיטימיות ונענות בשמחה ובשיתוף פעולה אך חלקן "הזויות בשאיפתן לשתף חרדי", כפי שמגדירים זאת שם".

מוני אנדר מאגף הדוברות של חב"ד סיפר לשלזינגר: "מפיקי התוכנית אחד נגד מאה רצו להביא 100 שליחי חב"ד שיישבו בקהל. הסברנו להם את הבעייתיות הטכנית של להביא 100 שליחים מכל העולם בו בזמן. זה עניין שהוא לא רק בעייתי מבחינה טכנית, אלא גם גובל ב'הפקרת שמירה' של בתי חב"ד בעולם. התחלנו לשוחח, ועלתה המחשבה שאני אעשה מבחן של ידע כללי בשביל הספורט. מהון להון העסק התגלגל, והם טענו שאני מתאים להשתתף בתוכנית.

"לדבריו, ההחלטה להשתתף לא היתה קלה והתקבלה רק לאחר התייעצות צמודה וארוכה עם הרב שלו. "מלכתחילה לא רציתי להשתתף, אבל הרב מנחם ברוד שעובד עימי ואני התחלנו לעשות חושבים ולחשב את מכלול הדברים, שהרי יש בהחלט גם ערך מוסף לכזה דבר.

"הרב אנדר סבור שהוא השיג את מטרתו. הוא קיבל אלפי תגובות חיוביות שדיברו על "קידוש השם" שהיה על המסך. "הרבי מלובביץ' לימד אותנו שצריך לקדש את החול, לא לבטל אותו", הוא מסביר. "אפילו חצי שנה לאחר שידור התוכנית סיפר לי שליח חב"ד בבודפשט, העומד בקשר עם אנשי עסקים יהודים, על אדם יהודי בקהילה שתמיד סירב להניח תפילין. אבל ביום שישי הראשון שאחרי שידור התוכנית הוא ניגש לשליח המקומי ואמר לו שאם שנינו שייכים לחב"ד, אז הוא רוצה להניח תפילין. זה ריגש אותי והוכיח כי ההחלטה היתה נכונה.

"אלא שגם בתוך חב"ד לא כולם קיבלו את ההופעה הטלוויזיונית של מוני בהבנה. באתר המזוהה עם חב"ד, COL, אשר נחשב לפופולרי בחסידות הזו, קיבל הרב אנדר מאות מחמאות אבל נשמעו גם קולות של ביקורת.

"אבל מוני אינו נבהל מהביקורת. "זה גרם לי להבין עוד יותר את העוצמה של המדיום הטלוויזיוני. אנחנו משקיעים מיליונים של שעות, שלא לדבר על כסף, כדי להראות כמה היהדות טובה יותר, אבל מזניחים כמעט טוטאלית את שדה הקרב המכריע של התקשורת. נכון שיש מחשבה שזה אולי ללכת רחוק מדי, אבל רוב הפעילות החב"דית נעשית במגרש החילוני. קח, למשל, את המפגשים שלנו עם המטיילים הישראלים בתאילנד או באקוודור. צריך להתפלל לה' כדי למצוא את האיזון הנכון בין העשייה לבין השמירה על עקרונות ההלכה בלי לזוז מהם. זה מה שעשיתי".