הרב דוד-מאיר דרוקמן

כמה הערות לפולמוס שבין הרב וולפא לכתב "המודיע" ר' מנחם גשייד לאור הסתבכויותיו האחרונות של מפקד הגירוש רוני בר (חסר) לב

הר"ר מנחם גשייד סופר "המודיע" ועוזרו האישי של ס. שר הבריאות ר' יעקב ליצמן פירסם לאחרונה מאמר בעתון "ידיעות אחרונות", בו הוא מותח ביקורת נוקבת על שיטתו של אחד המיוחד ממובילי המאבק נגד פשרות וויתורים על חלקי ארץ ישראל – הלא הוא הרב הגאון ר' שלום דב וולפא שליט"א, באשר זה האחרון לא פוסק מלהתריע ולהכריז ש"יש דין ויש דיין", ומצביע על עובדה המרה שכמעט כל אלה שהיו קשורים לפשע הנורא של חורבן גוש קטיף וההתעללות של ממש בתושבי ה'גוש' לרבות שריפת בתי הכנסיות ועקירת בתי בעלמין באתרי קדישא הדין – רובם המכריע של אלה התקיים בהם "המה כרעו ונפלו" , ולאחרונה הכביד: נפילתו של צחי הנגבי, והסתבכויותיו של אותו חסר לב – מפקד הגירוש רוני בר לב שנשא עיניו למפכלו"ת המשטרה, ובימים אלה זה האחרון הסתבך ב'צרות צרורות', ואין להאריך בכיעור ובהדומה לו.

● ● ●

למען הגילוי הנאות, היו כאלה שהתייעצו עמי האם להגיב על מאמרו זה של ר' מנחם שי', ודעתי העניה הייתה שמוטב לא להעיר ולא לעורר. יתכן מאד, ואודה ולא אבוש, כי עצתי זו נבעה לפחות בתת הכרה, מהיכרותי וידידותי האישית עם ר' מנחם ומשפחתו, וגם מפגישותינו הדי תכופות במחיצת האי גברא רבא הנערץ על שנינו - כ"ק הגאב"ד מאקווא שליט"א אשר אורו בוקע וזורח בכל העולם מקרית אתא השכנה כמו לעירנו קרית מוצקין.

● ● ●

ברם, 2 דברים המריצוני הפעם לשנות את עמדתי הראשונית, ובכל זאת, כן אתייחס למאמרו הנ"ל ב"ידיעות אחרונות" של ר' מנחם: א. כפי שחזיתי מראש, דווקא התגובה לדבריו גרמו לתאוצת ופרסום הנושא, ונוצר איפוא ההכרח לא יגונה הפעם להגיב, ב. כפי שכתבתי לעיל - עוד לא יבש הדיו ממאמרו של הר' גשייד, והנה גם אותו חסר לב שהקשה ליבו וגירש בנחישות ובאכזריות את אחינו בני ישראל מבתיהם הלא-הוא קצין המשטרה נבוב הלב - רוני בר לב כנראה גם הוא בנענשים המחליקים בימים אלה כמעט אלי תהום.

● ● ●

ר' מנחם הגיב על המתקפות נגד מאמרו בראיון שנערך עמו ברדיו "קול חי", ומעבר לכל ויכוח – דבריו של ר' מנחם בחלקם הניכר די חיממו באופן סובייטיבי את ליבי, וניכרין היו דברי אמת שהוא אכן חש קירבה לדמותו הטהורה וגישתו של רבן ואוהבן של ישראל - כ"ק אדמו"ר זי"ע מליובאוויטש אשר גרס שיש תדיר להפוך בזכותם של ישראל. כדי לחזק את דבריו, אזכיר, שכך גם הייתה דרכו של כ"ק האדמו"ר בעל "לב שמחה" זצוק"ל, כאשר כתגובה לדברים של היפך הסנגוריא על עם ישראל שהשמיע רב מסויים באחת התכנסיוות ה'אגודאיות' – הגיב ה"לב שמחה" על אתר לעיני כל ישראל והכריז בנחרצות בקול רם: "ועמך כולם צדיקים!" (בזה רצה אותו צדיק, מן הסתם, להוריד ולהסיר לאלתר את הקטרוג רח"ל אשר עלול חלילה להתרחש בשמי רום כתוצאה מדברי אותו רב).

● ● ●

כפי שר' מנחם גשייד העיד על עצמו יש לו קרובים חסידי ליובאוויטש, ועל כך אוסיף שמדובר לא סתם בחסידי ליובאוויטש, אלא, סבו (אבי אמו) היה לא פחות מאשר מרבני חב"ד המפורסמים, ורבה של קהילת חב"ד בחיפה והמחוז הלא-הוא הגה"ח הנודע ר' יחיאל מיכל דוברוסקין זצ"ל. זאת ועוד; דודו של ר' מנחם להבל"ח היה חסיד חב"ד 'פנימי' אשר עד היום שמו נישא לשם ולתהילה בק"ק קרית אתא ובכלל – ה"ה הרה"ח וכו' ר' שלמה קופציק זצ"ל.

מצאתי מקום להאריך קצת בזה , כדי 'להוכיח' שדאגתו של ר' מנחם לכבודה של חב"ד ורבנו הקדוש – היא כמסתבר אמיתית ויש לה על מה לסמוך.

● ● ●

ברם, 'אליה וקוץ בה', ואני כותב זאת לר' מנחם שהוא אהובי – אבל מה נעשה והאמת אהובה מהכל. ידוע ידע ר' מנחם את גישתו הלוהטת של הרבי מליובאוויטש עד כדי מיצוי הנפש ביחס לכל ויתור על שעל מארץ ישראל. מה נעשה, והעובדות הלא מחמיאות הן כי "אז" בשעה שלהט החרב התהפכה מעל ראשיהם של תושבי גוש קטיף, עתון "המודיע" סיקר את האירועים -ב'אובייקטיביות' מפליאה, משל היו אלה מאמרים באיזה בטאון של האו"ם (שמורים בארכיוני כמה וכמה כתבות מהעתון האגודאי מאותו עידן, אשר מערכת 'המודיע', כמו פטרונו של ר' מנחם – ר' יעקב ליצמן הי"ו, היוכנראה מעדיפים כיום, מסיבות ברורות, להכחידם מן העולם...).

ר' מנחם איננו אברך 'עם הארץ'. ובודאי יודע הוא, מה שיודע כל ילד בחיידר תשב"ר שחורבן "תשעה באב" נגזר עלינו יען כי "מאסו בארץ חמדה" (והלוואי ויהפך השתא היום הנמהר לששון ולשמחה). ואם במשפחולוגיה קא עסקינן – נזכיר שסבו השני של ר' מנחם ה"ה הרה"ח רב הפעלים ר' ראובן גשייד זצ"ל – הוא וחבריו מחסידי פיאסצ'נה, מימשו את אהבת ארץ ישראל שבערה בליבם – פועל יוצא מהחינוך שקיבלו אצל מורם הקדוש אדמו"ר רבי קלונימוס קלמיש שפירא זצוק"ל הי"ד, בעהמח"ס "חובת התלמידים" ועוד, עלו מפולין עוד לפני מלחמת העולם והיו בעצם מייסדי קרית אתא.. ומעשה היה, ור' ראובן 'עשה נסיעה' מאה"ק לפולין לחלות את פני רבו הקדוש, ובמהלך הטיש הכריז המשב"ק: "ר' ראובן גשייד מכפר עטה שטעלט (מעמיד) ....אננס מארץ ישראל". עד כדי כדי כך בערה חיבת ארץ הצבי בחסידות זו. גם כחסיד גור, מודע בפשטות ר' מנחם ללהטו של כ"ק ה'אמרי אמת' זי"ע מגור לשלוח חסידים עוד לפני השואה, ולהקים מפעלים בארץ ישראל (ודווקא בנקודה זו היו חילוקי דעות בינו לבין כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ מליובאוןויטש זצוק"ל, ואכמ"ל).

כיליד קרית אתא, שמע ר' מנחם לא מעט עובדות על רבה של קרית אתא (אז – כפר אתה-עטה) הגה"צ ר' בנימין מנדלסון זצוק"ל, וכיצד עזב המרא דאתרא את כפר עטה והלך הלוך ונסוע הנגבה הנגבה לארץ לא זרועה ולהקים את המושב החקלאי קוממיות יע"א ואבה לקיים בכך מצות ישוב ארץ ישראל בגופו וכפשוטו.

● ● ●

מה נעשה, ובהשראה המתבקשת הלזו אותה ינק ר' מנחם מחלב אימו , לא הבחנו במאמרי 'המודיע' בתקופה בה היה מדובר בחורבן ישובי 'גוש קטיף', ובמיוחד שרובם ככולם של תושבי ה'גוש' היו יהודים שומרי תורה ומצוות כולל מצוות התלויות בארץ, וחלק גדול מהם אף בהידור רב (אם כי היו חבושים, אוי וויי ב"כיפות סרוגות" ומן הסתם לא נמנו על מצביעי 'יהדות התורה'...).

לא באתי בזה חלילה 'לסגור חשבונות', אלא אך להעיר ברמיזא, שבמחילה, לא סופר עתון 'המודיע' ה'אובייקטיבי' היה צריך להיות זה שתוקף את האיש (הרב וולפא שליט"א) שהשקיע כל כך הרבה מאונו והונו למען הצלת 'גוש קטיף' מיד זדים.

● ● ●

נתנה ראש ונשובה לגופם של דברים; מה שקומם את ר' מנחם היה ה"חילול השם" שנובע לדעתו מפרסום הגישה והשיטה של "החטא ועונשו" של אלה שסייעו לפשע האיום ("לא נשכח ולא נסלח").

אז קודם לכל, כבר הזכרנו את העונש הגדול שקיבל רח"ל עם ישראל כולו כתוצאה מהחטא הגדול שמאסו בארץ חמדה (חטא המרגלים), ושנית, וכאן אני כבר מתייחס לציטוט של ר' מנחם (במסגרת השידור הנ"ל ברדיו 'קולי חי') מדברי הרבי מליובאוויטש זי"ע לפיו, לשיטת הרבי באופן גורף, אסור לדבר סרה על בני אברהם יצחק ויעקב. אמרו חכמינו כי "דברי תורה עניים במקום זה ועשירים במקום אחר" – אי לכך אביא מנגד ציטוט אחר מדברי הרבי (וזאת, במסגרת מאבקו הידוע נגד החדרת גויים לארץ ישראל, אגב, מאד אקטואלי לצערנו גם היום). וזה לשון הרבי כפי ששמעתי במו אוזני מפי קדשו (שיחת ל"ג בעומר ה'תש"ל, דברים שגם הוקלטו):

"...במשך שנתיים ימים היה המצב רגוע באופן יחסי, ורק מזמן לזמן היה מתרחש משהו, אך היתה התקוה שלאחר מכן יוחל לדבר על שלום. לפני חדשים מספר החל המצב להחריף. יש כאלה הרוצים לתלות הדבר בסיבות צדדיות ולהסביר שהדבר בא כתוצאה מסכסוך בין גוי אחד לגוי אחר וכו', ברם, הרמב"ם פוסק בהלכות תענית, על "דרכי התשובה" (כלומר: הדרכים לעמוד על האמת), איך להתייחס למאורעות ("בזמן שתבוא צרה"): "... אבל אם. . . יאמרו: "דבר זה ממנהג העולם ארע לנו וצרה זו נקרה נקרית" — הרי זו דרך אכזריות. . . ותוסיף הצרה צרות אחרות. הוא שכתוב בתורה: "והלכתם עמי בקרי — והלכתי עמכם בחמת קרי", כלומר, כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו — אם תאמרו שהיא קרי, אוסיף לכם חמת אותו קרי.....

.....כאן מן המקומות המועטים ב"יד החזקה" בהם הרמב"ם מפרש פסוקים בתורה, והוא מבאר את הפסוק הנאמר בפרשתנו ("והלכתם עמי בקרי") כמתייחס לאנשים הסוברים בטעות שיש לעולם דרכים ומהלכים משלו, בלי כל קשר להתנהגות היהודים. הרמב"ם אומר שטעות כזו מביאה את התוצאה העגומה המפורשת בהמשך הפסוק.... על האומר שזה "מנהג העולם" ו"נקרה נקרית" — פוסק הרמב"ם שלא זו בלבד שאין זו אמת אלא שזו מדת אכזריות. מתאכזרים על הצעירים הנופלים כאשר הם יוצאים להגן על גבולות ארץ ישראל,.... הנמצאים בתוך הממשלה, מבין אלה שהצהירו עד עתה שהם מייצגים תורת אמת, שבודאי יקר להם חיי כל פרט מישראל, וכל שכן חיי רבים, ייענו ודאי לתפלות ובקשות ודמעות ההורים והאחים והאחיות של הקרבנות שנפלו ויודיעו מיד על חרטתם...".

עד כאן חלקים מדבריו הקדושים של הרבי מליובאוויטש שנאמרו בהתרגשות רבה.

איברא, שה'מוטו' הרגיל של הרבי היה תדיר ללמד ולחפש זכות על בניו של הקב"ה. אמנם לעיתים הרבי לעתים חרג ממנהגו זה, וכסיפור הידוע על הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע שכידוע בנוסף על היותו 'רבי' לחסידים כיהן גם כרב מרא דאתרא, ומספרים שפעם עמד על הבימה והשמיע דברי מוסר לבני קהילתו, ברם, אח"כ סובב פניו הק' לארון הקודש ואמר" "רבש"ע, צו דיר האט דאס נישט" (רבש"ע, אליך אין הדברים מכוונים-נוגעים), כי מדובר בילדים שלך, ו'עמך כולם צדיקים'".

אם נגדיר את הדברים במדוייק יותר: הרבי לא דיבר על ה"חטא ועונשו" אלא על "החטא ותוצאותיו", אמנם יש כאן הבדל דק, אבל בכל זאת הבדל...

● ● ●

את דברי מיקדתי בעיקר במישור העקרוני, וזאת כדי להוציא מדעת התועים שעלולים (אמנם בטעות) להתרשם ממאמרו של ר' מנחם ב"ידיעות אחרונות" שהעולם הוא 'ג'ונגל' ולית דין ולית דיין, ברם, בכל זאת, ולמרות שאינני נביא ולא בן נביא, מי שעיניו פקוחות איננו יכול להתעלם מן העובדה המצמררת כי רוב גדול מפושעי ההתנתקות נופלים רח"ל זה אחר זה. לצערנו, ע-ו-ב-ד-ה היא. נקודה.

● ● ●

טרם אכלה דברי, תמה תמה אקרא, שידידי ר' מנחם, מדבר על נושאים כמו גירוש יהודים, וויתור על חלקים מארץ הקודש ומגדירם כנושאים 'פוליטיים'. לא אתייחס (באריכות עכ"פ) להגדרה זו של ר' מנחם, עקב ב' טעמים; א. זה כמו שיהיה מי שיגיד (עפ"ל) כי מלחמתו של כ"ק הלב שמחה" זי"ע ב"מרכז המורמונים" בהר הצופים, כמו מאבקו בנושא 'דירות להשכרה", או בנושא ה'רוטציה' - יבוא איזה חסר דעה ויטען כי למאבקים אלה היו מניעים 'פוליטיים' גרידא. ב. כי בטוח אני כי גם ר' מנחם עצמו בתבונתו מסתמא ניחם על ההתבטאות וההגדרה הלא ראויה הלזו.
איך אמר יפה ר' מנחם? "במקום שיש חילול ה' אין חולקין כבוד אפילו לרב" – אכן, בהשראת אימרה זו כתבתי את שורותי אלה, אפילו כשמדובר בידיד נפש וגם פעלים כהרה"ח ר' מנחם גשייד הי"ד – יאריך ה' ימיו ושנותיו בנעימים, ושיזכה להיות אך יועץ טוב לעמו (ולפטרונו....).

● ● ●

הדברים נכתבים בערב חג גאולתו של רבנו הזקן 'בעל התניא' החל בי"ט כסלו. רבנו הגדול נ"ע בעל הגאולה והשמחה, מעיד על עצמו שזכות תמיכתו בישוב ארצנו הק' עמדה לו להינצל ולהשתחרר מבית האסורים.

הלוואי וזכות זו תעמוד לכל אלה העומדים על המשמר בכל עוז ותוקף שלא להפקיר ולא למסור שטחים מארצנו הק'. ומאידך, גדולה זכותם של אלה שלא התייפייפו בשעתו ולחמו כאריות נגד החרבתם ורמיסתם ברגל גאווה של ישובי גוש קטיף. אלה ראויים להערכה והערצה, ובודאי לא לביקורת מרומזת כזו או אחרת, במיוחד ע"י עוטי שיראין שהיו די פאסיביים באותה תקופה מרה ונהרה.

אגב, "מזל" שאריק שרון לא מופיע עוד בקהל עקב ריתוקו למיטת חוליו – ("וייתמו חטאים ולא חוטאים") - אחרת היה גם הוא זוכה מסתמא לגיפופים וליקוקי כבוד של כמה מאנשי שלומנו שי', כפי שהדבר נעשה כיום כלפי 'אדריכל אוסלו' מר שמעון פרס שמסתבר כי עדיין באופן בלתי נלאה לא נס ליחו.... וד"ל.

והאמת והשלום אהבו!

הטור פורסם בשבועון "שעה טובה"