המסע לרוסטוב: יומן אירועים ● מיוחד ל-COL
כתב: יוסי בן-שמואל
לפנות בוקר, ליל שישי, כ׳ חשון תשע״ה, בטיסת 'איירפלוט' מתל אביב לרוסטוב. מוקדם יותר, בסביבות חמש בערב, נחתנו בישראל, בטיסת אל על מניו יורק, כדי להפגש עם החבר'ה מכפר חב"ד, ולטוס איתם ביחד, בשנה השניה ברציפות, לעיר אליה נמלט מאימי מלחה״ע הראשונה אדמו״ר הרש״ב נ״ע שהיום, כידוע, חל יום הולדתו, ובה נמצא גם ציונו הק׳.
לאחר שהישיבה בליובאוויטש נאלצה להיסגר בגלל קרבתה לחזית, גם היא עברה לרוסטוב. בישיבה למדו, בימי המלחמה והרדיפות שלאחר המהפכה הקומוניסטית בתנאי דוחק, ובחרפת רעב נוראה ובלתי נתפסת כמה מגדולי זקני החסידים. 
גם אדמו״ר הריי״ץ ומשפחתו חיו שם עד שנאלצו להימלט מאימת הנ.ק.וו.ד. לתחנתם הבאה בלינינגרד, היא פטרבורג. שגם בה אנו אמורים בעז״ה לבקר ביום ראשון ושני.
ברוסטוב נפגוש את הרב שמוליק אהרונוב, שבנין הישיבה ובית הרבי הרש״ב נמצא באחריותו ותחת חסותו, שהגיע במיוחד ממקום שליחותו בעיר עסן בגרמניה, כדי לעשות איתנו את השבת. יהיה מעניין בעז״ה.
יום שישי, כמעט 7 בבוקר. עד עכשיו התוועדנו למטה, בחדר האוכל בבית רבותינו נשיאנו ברוסטוב. חלק מהחברה כבר טבלו במקווה שנבנה ע״י הרבי הרש״ב, ושבו טבלו שלושת רבותנו נשיאנו. המקווה שהיה מכוסה בחול ועפר, נחשף רק לפני מספר שנים כשהוא במצב מצוין.
מוצ״ש, 2 וחצי לפנות בוקר. ביום שישי ביקרנו בציון הקדוש. שמי הסתיו האפורים, העצים העבותים הקרחים משלכת, המצבות השבורות ברובן, הדהויות והעתיקות, וגם מספר כלבי הרחוב והחתולים ששוטטו בנונשלנטיות בשבילי בית העלמין, היוו תפאורה הולמת שתאמה את מצב הרוח העצוב נוכח הפער בין מה שהיה פה פעם בעיר הזאת, שוקק חיים ותוסס, ומלא פעילות יהודית שחלשה על פני כל רחבי ברית המועצות, עם השפעה על כל העולם היהודי, לבין האפרוריות העגומה המתרחשת פה היום. התפללנו, קראנו פ״נ, הזכרנו שמות של קרובים וידידים, וביקשנו שתגיע כבר הישועה לכל עם ישראל.
אחר כך חזרנו לחצר שהייתה בעבר, לפני כ-90 שנה, מרכז העצבים של חב״ד. אותו מבנה, אותם עצים עבותים, עדים אילמים למה שהיה אז, ולכל מה שהתרחש מאז, משילים בדומיה את אותם עלים שנגרסים תחת סוליות הנעליים שלנו. אנשים עוברים ברחוב, מכוניות חולפות בשדרה, ונראה שאף אחד מהם אינו מודע ואינו זוכר את הדמויות שהסתובבו פה. 
את החסידים ואת תלמידי הישיבה עם כובעי הקסקט, הבגדים הבלויים והקרועים שבימי החורף קפאו מקור חודר עצמות, ובימי המלחמה היו רעבים לפרוסת לחם עבשה, כאשר ימים שלמים לא בא כל דבר אוכל לפיהם, עם זאת הם היו נחושים. עם עיניים בוערות באמונה פנימית יוקדת שבזכותה, ובזכות הפעילות המחתרתית של הרבי הקודם והרבי, נשתלו הזרעים ששימרו את הגחלת היהודית במשך כל שנות הקומוניזם, עד המהפכה שהתחוללה פה עם התפוררות בריה״מ, ופריסת מפעל השלוחים האדיר על פני כל המדינה. פעילות שהציתה מחדש את האש והפכה את היהדות לגלויה, פורחת ומשגשגת.
בליל שבת הלכנו לתפילת קבלת שבת בביהכנ״ס היחיד מתוך ה-17 שהיו פה בעבר. השליח, הרב דנציגר, נתן לנו סקירה כללית על ההיסטוריה ועל ההיקף המרשים של הפעילות במקום. הוא גם סיפר על התלאות שעברו פה קודמיו, שנאלצו לעזוב את המדינה, כולל ניסיון מצד גורמים עלומים להתנכל אף לפעילותו ונוכחותו שלו בעיר. ועל התערבותם של גורמי שלטון בצמרת הקרמלין במוסקווה שביטלו את האיום.
היה מרגש לראות את המתפללים בביהכנ״ס שרים בדבקות את מילות התפילה, ובעיקר את הצעירים שלמענם הוקם ארגון הדואג עבורם לפעילויות מיוחדות, שיעורי תורה וחוגים, כשהמטרה היא למנוע התבוללות ונישואי תערובת ועם הזמן להפוך אף אותם לשלוחים של הרבי.
בשבת התפללנו, אכלנו יחד את הארוחות המושקעות והטעימות שהכינו עבורנו הצוות ששמוליק אהרונוב גייס עבורנו. התוועדנו עד מוצ״ש, בין היתר גם עם כמה מצעירי המקום המקורבים, כולל מי שהכרנו בשנה שעברה כנשוי טרי בחתונה יהודית שחופתה התקיימה בחצר הרבי. למרבה הצער, הנשוי הצעיר, חווה טרגדיה קשה כשאשתו נפטרה בפתאומיות בדמי ימיה, מותירה אותו עם תינוק קטן. שה׳ ישלח מזור לכאבו וישלח לו בקרוב בת זוג מתאימה.
כמו כן התוועדנו עם האחראי על הפעילות עם הצעירים, בחור בשם דוד שהכיר מזה תקופה ארוכה בת זוג יהודיה, אך לעת עתה, מסיבות בלתי ברורות, הם טרם נישאו בחופה וקידושין. הצלחנו, אני מקווה, לשכנע אותם לעשות זאת בקרוב. מישהו נתן להם כסף לכרטיסי טיסה כדי לבקר באוהל ולתת לרבי הזמנה לחתונה. נקווה שחתונתם תתקיים במהרה.
במוצ״ש, אכלנו סעודת מלווה מלכה ויצאנו לטיול בשדרה הראשית, חולפים על פני החנויות, ובנין הק.ג.ב המאיים. שמו אמנם התחלף, אך הוא עדיין משמש לאותם מטרות שבו הוא שימש אז, בימי האופל הקשים, כאשר חקרו שם את אדמו״ר הריי״ץ. פנינו ימינה עד לגדות נהר הדון בפאתי העיר. באזור מתקיימת תנופת בניה, כהכנות לאולימפיאדה שאמורה להתקיים שם מתישהו בשנים הקרובות.
עכשיו כבר אחרי 3 לפנות בוקר. בעוד כשעתיים עלינו לקום לטיסה לסט. פטרסבורג.
יום א׳. 7:30 בבוקר. תפסנו את המושבים בטיסת 'איירופלוט' לסט. פטרסבורג. בנמל התעופה צילמתי את החברה עם הטלפון. כעבור מספר שניות, ניגש אלי שוטר גברתן עם שפם עבות, נציג אפור ואותנטי של המנגנון הישן, ולחש לי ברוסית מאיימת: "הצילום בבית הנתיבות אסור בהחלט!" למזלי לא החרימו לי את מכשיר הפלפון החדש שלי...
2:25 בצהריים, באוטובוס התיירים, עם המדריך הצמוד והמלומד יורם, בדרך למסעדה היהודית, לאחר הביקור בבית הכנסת הגדול והיפהפה של העיר, שם התפללנו שחרית. הסיור נמשך לאורך השדרות הרחבות עם הבניה הארכיטקטונית המדהימה ביופיה, המשקפת תקופות שונות בהיסטוריה הצארית, הבולשביקית והסובייטית, והסיור הרגלי באי הארנבות, שבו היה עצור אדמה״ז, על גדות הנהר שבו הוא קידש את הלבנה. 
בית הכלא עצמו נהרס אבל במוזיאון השעווה באי עומדת דמותו של אדמוה״ז, לצד דמותם של אסירים מפורסמים אחרים להבדיל, כולל משפחות המלוכה, הקיסרות הצארית, סופרים ואישים מפורסמים: גורקי, טרוצקי, טולסטוי, דוסטוייבסקי פטר הגדול, ועוד.
למרות העייפות הרבה המשכנו בסיור בעיר. עברנו במטה הק.ג.ב ובית הכלא 'שפורלקע' הידוע לשמצה, שבו היה עצור הרבי הקודם, שם הוא עמד בגבורה עילאית בחקירות ובעינויים כידוע. עברנו גם ברחוב המגורים שם הוא חי במשך מספר שנים עם משפחתו, ושם, מהמרפסת, הודיעה הרבנית לרבי שעבר ברחוב, ש״הגיעו אורחים״.
אח״כ נרשמנו לבית המלון שבו, ליד שולחן מהוקצע בסגנון צארי טיפוסי, אני כותב את השורות האלה. מתחת למרפסת הסוויטה שלנו משתרע הנהר, או שמא מדובר באחת מתעלות המים החוצים את העיר, ונוף עוצר נשימה של בניינים יפהפיים, שאוצרים בתוכם היסטוריה רבת שנים, נשקפים מהמים וניצבים על הגדה השנייה, חותכים את שדה הראיה.
יומיים לא יספיקו כדי ללמוד את ההיסטוריה היהודית והחסידית המופלאה, שגלומה בתוך העיר הזו, שנחשבת כיום אחת היפות בעולם.
מאפשרים לכם לקבל
