מערכת COL
|
יום כ"ג סיון ה׳תשע״ה
10.06.2015
האמת מאחורי הטיעונים הדיפולמטיים ● מנחם ברוד
נימוקים עולים ויורדים, טיעונים מושמעים ומוחלפים, אבל מאחורי הכול מסתתר אותו מניע – "וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה". יש כאן ויכוח בין אוהבי הארץ למואסיה. יש מי שחבלי ארץ התנ"ך מעוררים בו התפעמות והתרגשות, ויש מי שהחיבור הזה גורם לו רתיעה ודחייה. הוא מעדיף את תל-אביב, ואם המילקי יהיה קצת יקר, יֵרד לברלין ● מאמרו השבועי של הרב מנחם ברוד ב'שיחת השבוע' המניע הנסתר שמאחורי הטיעונים
צילום: ישראל ברדוגו
מנחם ברוד
כשאנחנו מקשיבים לדבריהם של פוליטיקאים, אנחנו יודעים לחפש את האינטרס המוסווה שמאחורי הנימוקים הענייניים לכאורה. אותו איש ציבור, שמסביר לך בהיגיון רב מדוע אסור להגדיל את הממשלה, למשל, יציג בסיטואציה אחרת סדרת טיעונים מנומקים היטב למה חייבים ממשלה גדולה דווקא.
מובן שכל הטיעונים היפים אינם אלא כלי שרת על-פי הנסיבות, ומאחוריהן מסתתר אינטרס מובהק.
גם המרגלים, שחזרו מהמשימה שהטיל עליהם משה רבנו, הציגו טיעונים הגיוניים לכאורה: "עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ, וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד, וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם".
הם תיארו את כוחם ועוצמתם של יושבי כנען, והזהירו כי כיבוש הארץ יהיה כרוך באבֵדות כבדות. לכאורה זו נראית עמדה לגיטימית. אולם בספר תהילים נחשף המניע הנסתר שמאחורי הטיעונים ההגיוניים: "וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה, לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ".
דבריהם ונימוקיהם נבעו ממאיסתם את ארץ ישראל. הם לא אהבו את הארץ ולא רצו להיכנס אליה. הם גם לא האמינו בהבטחת הבורא לתת את הארץ לעם ישראל. זה היה הנימוק האמיתי, וכל השאר לא היה אלא מסך עשן.
מאיסת הארץ
גם בוויכוח הניטש בתוכנו בארבעים ושמונה השנים האחרונות קל לזהות את המניע הנסתר הזה. תחילה טענו שצריך להחזיר את יהודה ושומרון לירדנים, תשלום בעבור הסכם שלום איתם.
לאחר שהתברר שירדן אינה מעוניינת בשטחים האלה ונחתם הסכם שלום איתה בלי למסור לה שטחים, החל להישמע הטיעון שעלינו לוותר על השטחים לטובת ה'פלסטינים'. כעבור זמן התחלנו לשמוע פתאום שוויתור על לב ליבה של ארץ ישראל הוא בכלל אינטרס יהודי, כדי שיהיה אפשר לשמור על זהותה של המדינה היהודית.
רק אנחנו, בחשדנות המוטבעת בנו, לא הבנו שהערבים והאירופים הם פשוט שוחרי טובתנו, וכל מגמתם לדאוג לקיומה של המדינה היהודית...
נימוקים עולים ויורדים, טיעונים מושמעים ומוחלפים, אבל מאחורי הכול מסתתר אותו מניע – "וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה". יש כאן ויכוח בין אוהבי הארץ למואסיה. יש מי שחבלי ארץ התנ"ך מעוררים בו התפעמות והתרגשות, ויש מי שהחיבור הזה גורם לו רתיעה ודחייה. הוא מעדיף את תל-אביב, ואם המילקי יהיה קצת יקר, יֵרד לברלין.
התייחסות נטולת רגש
המניע הנסתר הזה צץ בהתייחסות נטולת הרגש לארץ ישראל. אותם אנשים יקראו לחבלי הארץ – 'שטחים', 'אדמה', 'הגדה המערבית'. עדיין זכור היטב המאבק שניהלו עיתונאי רשות השידור הממלכתית בתביעה לאפשר להם להימנע מלקרוא לחבלי הארץ האלה בשמם – יהודה, שומרון, בנימין – אלא 'שטחים' או 'הגדה המערבית'.
כאן יוצא המרצע מן השק. זה אפוא לב העניין, ולכן ההתמקדות צריכה להיות בטיפוח אהבת הארץ – תיקון אמיתי למאיסתה. לא דיי בטיעונים הפרגמטיים, הביטחוניים והאחרים. צריך לחנך לאהבת ארץ ישראל, להדגשת קדושתה ולהעמקת החיבור הרגשי אליה.
כשאנחנו מקשיבים לדבריהם של פוליטיקאים, אנחנו יודעים לחפש את האינטרס המוסווה שמאחורי הנימוקים הענייניים לכאורה. אותו איש ציבור, שמסביר לך בהיגיון רב מדוע אסור להגדיל את הממשלה, למשל, יציג בסיטואציה אחרת סדרת טיעונים מנומקים היטב למה חייבים ממשלה גדולה דווקא.
מובן שכל הטיעונים היפים אינם אלא כלי שרת על-פי הנסיבות, ומאחוריהן מסתתר אינטרס מובהק.
גם המרגלים, שחזרו מהמשימה שהטיל עליהם משה רבנו, הציגו טיעונים הגיוניים לכאורה: "עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ, וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד, וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם".
הם תיארו את כוחם ועוצמתם של יושבי כנען, והזהירו כי כיבוש הארץ יהיה כרוך באבֵדות כבדות. לכאורה זו נראית עמדה לגיטימית. אולם בספר תהילים נחשף המניע הנסתר שמאחורי הטיעונים ההגיוניים: "וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה, לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ".
דבריהם ונימוקיהם נבעו ממאיסתם את ארץ ישראל. הם לא אהבו את הארץ ולא רצו להיכנס אליה. הם גם לא האמינו בהבטחת הבורא לתת את הארץ לעם ישראל. זה היה הנימוק האמיתי, וכל השאר לא היה אלא מסך עשן.
מאיסת הארץ
גם בוויכוח הניטש בתוכנו בארבעים ושמונה השנים האחרונות קל לזהות את המניע הנסתר הזה. תחילה טענו שצריך להחזיר את יהודה ושומרון לירדנים, תשלום בעבור הסכם שלום איתם.
לאחר שהתברר שירדן אינה מעוניינת בשטחים האלה ונחתם הסכם שלום איתה בלי למסור לה שטחים, החל להישמע הטיעון שעלינו לוותר על השטחים לטובת ה'פלסטינים'. כעבור זמן התחלנו לשמוע פתאום שוויתור על לב ליבה של ארץ ישראל הוא בכלל אינטרס יהודי, כדי שיהיה אפשר לשמור על זהותה של המדינה היהודית.
רק אנחנו, בחשדנות המוטבעת בנו, לא הבנו שהערבים והאירופים הם פשוט שוחרי טובתנו, וכל מגמתם לדאוג לקיומה של המדינה היהודית...
נימוקים עולים ויורדים, טיעונים מושמעים ומוחלפים, אבל מאחורי הכול מסתתר אותו מניע – "וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה". יש כאן ויכוח בין אוהבי הארץ למואסיה. יש מי שחבלי ארץ התנ"ך מעוררים בו התפעמות והתרגשות, ויש מי שהחיבור הזה גורם לו רתיעה ודחייה. הוא מעדיף את תל-אביב, ואם המילקי יהיה קצת יקר, יֵרד לברלין.
התייחסות נטולת רגש
המניע הנסתר הזה צץ בהתייחסות נטולת הרגש לארץ ישראל. אותם אנשים יקראו לחבלי הארץ – 'שטחים', 'אדמה', 'הגדה המערבית'. עדיין זכור היטב המאבק שניהלו עיתונאי רשות השידור הממלכתית בתביעה לאפשר להם להימנע מלקרוא לחבלי הארץ האלה בשמם – יהודה, שומרון, בנימין – אלא 'שטחים' או 'הגדה המערבית'.
כאן יוצא המרצע מן השק. זה אפוא לב העניין, ולכן ההתמקדות צריכה להיות בטיפוח אהבת הארץ – תיקון אמיתי למאיסתה. לא דיי בטיעונים הפרגמטיים, הביטחוניים והאחרים. צריך לחנך לאהבת ארץ ישראל, להדגשת קדושתה ולהעמקת החיבור הרגשי אליה.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
