מערכת COL
|
יום כ"ח אדר ה׳תשע״ה
19.03.2015
הכול מחושב ● סיפור לשבת
"שניכם", סיים רבי אברהם, "חיים כאן בגלגול רביעי, שנועד לתיקון פגמים מן העבר. למרבה הצער, חייכם מותנים בכך שלא תדעו נחת ושלווה. אין מנוס מכך, כדי להבטיח לכם אריכות ימים ואפשרות לתקן את פגמי הנשמה. כעת אתה מבין מדוע מנעתי מכם לפתור את צרותיכם?" ● סיפור לשבת באדיבות 'שיחת השבוע' הכל מחושב
ציון רבי אברהם המלאך (צילום: חיים טויטו, ארכיון COL)
לוי שייקביץ
אווירה עגמומית עמדה בחלל העגלה. שני הנוסעים ישבו בשתיקה, ומפעם לפעם פלטו אנחה. פניהם היו שקועות בספרי התהילים שבידיהם.
אחים לצרה היו שני החסידים. חברים בלב ונפש, בעלי אמצעים, אך חייהם רוויי סבל. האחד עסוק בהימלטות מפני נושים, וחברו מתמודד עם שלום בית מעורער. הראשון רוצה למכור חלק מאחוזתו, השווה פי עשרה מהחוב, ולשלם לנושיו. השני מבקש לגרש את אשתו ולשים קץ למריבות הבלתי-פוסקות ביניהם.
כעת הם בדרכם אל רבי אברהם ה'מלאך', בנו של המגיד ממזריטש. הם יתַנו באוזניו את צרותיהם, ויבקשו את הסכמתו וברכתו לצעד שבדעתם לנקוט.
נתן בהם הצדיק את עיניו החודרות, ואחר התעטף בשתיקה לרגעים מספר. "ראו", אמר לבסוף, "אם אתם שואלים את פי – אתה אל תגרש את אשתך, ואתה אל תמכור מאחוזתך כדי לשלם את חובך".
השניים נדהמו. הם הביטו זה בזה בתימהון. האוּמנם שמעו אוזניהם נכונה? הלוא הפתרונות שהציגו היו הגיוניים ביותר ומתקבלים על הדעת. אולם דברי הרבי ברורים וחדים. אין טעם לנסות ולשכנע. השניים נפרדו לשלום מהרבי ושבו לבתיהם, ובליבם תמיהה ומבוכה.
הזמן חלף. השניים הוסיפו לסבול איש-איש מצרתו הפרטית, ושום הטבה לא נראתה באופק. החסיד בעל החוב הרגיש שבאו מים עד נפש. הנושים ירדו לחייו, עד שכבר לא היה יכול עוד.
לילה שלם התייסר בלבטים. מצד אחד חזקה עליו מצוות הרבי שלא למכור מאחוזתו, ומן הצד השני – הלוא ברגע אחד הוא יכול להיחלץ מהצרה המעיקה הזאת, ולהישאר משוחרר מחובות כאשר רוב הונו בידו.
בבוקר נשבר האיש. בלב כבד מכר נתח מאחוזתו. בכסף מיהר לשלם את חובו. הוא חש הקלה. לעומתו, חברו התמיד בציות לצדיק, ונמנע מלגרש את אשתו, אף שזו מיררה את חייו בכל הזדמנות.
לא חלף זמן רב והחסיד בעל האחוזה נפל למשכב. מחלה קשה ופתאומית פגעה בו. הוא שכב על מיטתו, סובל ומתייסר. הזמן חלף ולא נראתה הטבה במצב בריאותו.
הגיע מועד הנסיעה הקבוע של השניים אל רבי אברהם ה'מלאך'. החסיד, שסבל מבעיות בשלום בית, בא אל חברו והתעניין אם ירצה גם השנה להצטרף לנסיעה. "ראה", נאנח הלה בשיברון לב, "אני מוטל על מיטתי ומצבי מידרדר מיום ליום. אינני מסוגל לנסוע. אנא, קח פתקת בקשה ממני והנח אותה לפני הצדיק שיעתיר עליי רחמים".
נסע החבר בגפו אל הרבי. אך דרך על מפתן חדרו של הצדיק, הישיר אליו ה'מלאך' את עיניו וקרא: "היכן חברך? מדוע באת לבדך?". החסיד ענה: "חברי לקה במחלה קשה, והוא מרותק למיטתו. הוא מסר בידי פתקת בקשת ברכה, כדי שהרבי יתפלל עליו".
שמע רבי אברהם את הדברים והבעת צער עלתה על פניו. "אוי ואבוי!", קרא, "ודאי מכר את אחוזתו כדי להיפטר מן החוב. הלא כן?".
החבר הניד בראשו לאות הן. בשפל קול תיאר לפני הצדיק את סאת הסבל שגדשה, את המצוקה היום-יומית שפקדה אותו, והוסיף דברי סנֵגוריה ולימוד זכות על החבר שהפר את הוראת הצדיק.
"שמע נא", אמר רבי אברהם לחסיד. "ודאי אתה תמה מדוע לא הסכמתי שחברך ימכור חלק מנחלתו וישלם את חובו. בדרך כלל אין מגלים דברים מכבשונו של עולם, אך הפעם אחרוג ממנהגי, ואז תבין מדוע לעיתים משיב הצדיק תשובה שנראית חסרת היגיון.
"בספר איוב נכתב: 'הֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵ-ל פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר, לְהָשִׁיב נַפְשׁוֹ מִנִּי שָׁחַת לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים'. הזוהר הקדוש מסביר שהכוונה לאדם שחטא חס ושלום, ומת בטרם עשה תשובה. הקב"ה שולחו לעולם הזה שנית, בגלגול, כדי לתת לו הזדמנות לתקן את חטאיו. אם גם בפעם השנייה לא עבד את ה' כראוי, הוא יורד בפעם השלישית. אם לא ניצל את כל ההזדמנויות האלה, שוב אין לו תקנה.
"ובכל-זאת", הוסיף רבי אברהם לחשוף צפונות באוזני החסיד הנרעש, "הלוא השם יתברך הוא בעל הרחמים ורוצה לבל יידח ממנו נידח. על כן הוא מסכים לשלוח את האדם לעולם הזה בפעם הרביעית, ואז הוא מכניס צרות בחייו, כדוגמת אישה רעה או נושים. הוא גורם שחייו לא יהיו חיים, שכן הגמרא אומרת: 'שלושה אין רואים פני גיהינום: דקדוקי עניות, חולי מעיים, רשות (נושים), ויש אומרים – אישה רעה'. הסבל הרב שהם חווים בחייהם מציל אותם מקטרוגים, ומאפשר להם לחיות לאורך ימים ושנים טובות.
"שניכם", סיים רבי אברהם, "חיים כאן בגלגול רביעי, שנועד לתיקון פגמים מן העבר. למרבה הצער, חייכם מותנים בכך שלא תדעו נחת ושלווה. אין מנוס מכך, כדי להבטיח לכם אריכות ימים ואפשרות לתקן את פגמי הנשמה. כעת אתה מבין מדוע מנעתי מכם לפתור את צרותיכם?".
(על-פי 'נר ישראל', בשם האדמו"ר הזקן משטפנשט)
אווירה עגמומית עמדה בחלל העגלה. שני הנוסעים ישבו בשתיקה, ומפעם לפעם פלטו אנחה. פניהם היו שקועות בספרי התהילים שבידיהם.
אחים לצרה היו שני החסידים. חברים בלב ונפש, בעלי אמצעים, אך חייהם רוויי סבל. האחד עסוק בהימלטות מפני נושים, וחברו מתמודד עם שלום בית מעורער. הראשון רוצה למכור חלק מאחוזתו, השווה פי עשרה מהחוב, ולשלם לנושיו. השני מבקש לגרש את אשתו ולשים קץ למריבות הבלתי-פוסקות ביניהם.
כעת הם בדרכם אל רבי אברהם ה'מלאך', בנו של המגיד ממזריטש. הם יתַנו באוזניו את צרותיהם, ויבקשו את הסכמתו וברכתו לצעד שבדעתם לנקוט.
נתן בהם הצדיק את עיניו החודרות, ואחר התעטף בשתיקה לרגעים מספר. "ראו", אמר לבסוף, "אם אתם שואלים את פי – אתה אל תגרש את אשתך, ואתה אל תמכור מאחוזתך כדי לשלם את חובך".
השניים נדהמו. הם הביטו זה בזה בתימהון. האוּמנם שמעו אוזניהם נכונה? הלוא הפתרונות שהציגו היו הגיוניים ביותר ומתקבלים על הדעת. אולם דברי הרבי ברורים וחדים. אין טעם לנסות ולשכנע. השניים נפרדו לשלום מהרבי ושבו לבתיהם, ובליבם תמיהה ומבוכה.
הזמן חלף. השניים הוסיפו לסבול איש-איש מצרתו הפרטית, ושום הטבה לא נראתה באופק. החסיד בעל החוב הרגיש שבאו מים עד נפש. הנושים ירדו לחייו, עד שכבר לא היה יכול עוד.
לילה שלם התייסר בלבטים. מצד אחד חזקה עליו מצוות הרבי שלא למכור מאחוזתו, ומן הצד השני – הלוא ברגע אחד הוא יכול להיחלץ מהצרה המעיקה הזאת, ולהישאר משוחרר מחובות כאשר רוב הונו בידו.
בבוקר נשבר האיש. בלב כבד מכר נתח מאחוזתו. בכסף מיהר לשלם את חובו. הוא חש הקלה. לעומתו, חברו התמיד בציות לצדיק, ונמנע מלגרש את אשתו, אף שזו מיררה את חייו בכל הזדמנות.
לא חלף זמן רב והחסיד בעל האחוזה נפל למשכב. מחלה קשה ופתאומית פגעה בו. הוא שכב על מיטתו, סובל ומתייסר. הזמן חלף ולא נראתה הטבה במצב בריאותו.
הגיע מועד הנסיעה הקבוע של השניים אל רבי אברהם ה'מלאך'. החסיד, שסבל מבעיות בשלום בית, בא אל חברו והתעניין אם ירצה גם השנה להצטרף לנסיעה. "ראה", נאנח הלה בשיברון לב, "אני מוטל על מיטתי ומצבי מידרדר מיום ליום. אינני מסוגל לנסוע. אנא, קח פתקת בקשה ממני והנח אותה לפני הצדיק שיעתיר עליי רחמים".
נסע החבר בגפו אל הרבי. אך דרך על מפתן חדרו של הצדיק, הישיר אליו ה'מלאך' את עיניו וקרא: "היכן חברך? מדוע באת לבדך?". החסיד ענה: "חברי לקה במחלה קשה, והוא מרותק למיטתו. הוא מסר בידי פתקת בקשת ברכה, כדי שהרבי יתפלל עליו".
שמע רבי אברהם את הדברים והבעת צער עלתה על פניו. "אוי ואבוי!", קרא, "ודאי מכר את אחוזתו כדי להיפטר מן החוב. הלא כן?".
החבר הניד בראשו לאות הן. בשפל קול תיאר לפני הצדיק את סאת הסבל שגדשה, את המצוקה היום-יומית שפקדה אותו, והוסיף דברי סנֵגוריה ולימוד זכות על החבר שהפר את הוראת הצדיק.
"שמע נא", אמר רבי אברהם לחסיד. "ודאי אתה תמה מדוע לא הסכמתי שחברך ימכור חלק מנחלתו וישלם את חובו. בדרך כלל אין מגלים דברים מכבשונו של עולם, אך הפעם אחרוג ממנהגי, ואז תבין מדוע לעיתים משיב הצדיק תשובה שנראית חסרת היגיון.
"בספר איוב נכתב: 'הֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵ-ל פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר, לְהָשִׁיב נַפְשׁוֹ מִנִּי שָׁחַת לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים'. הזוהר הקדוש מסביר שהכוונה לאדם שחטא חס ושלום, ומת בטרם עשה תשובה. הקב"ה שולחו לעולם הזה שנית, בגלגול, כדי לתת לו הזדמנות לתקן את חטאיו. אם גם בפעם השנייה לא עבד את ה' כראוי, הוא יורד בפעם השלישית. אם לא ניצל את כל ההזדמנויות האלה, שוב אין לו תקנה.
"ובכל-זאת", הוסיף רבי אברהם לחשוף צפונות באוזני החסיד הנרעש, "הלוא השם יתברך הוא בעל הרחמים ורוצה לבל יידח ממנו נידח. על כן הוא מסכים לשלוח את האדם לעולם הזה בפעם הרביעית, ואז הוא מכניס צרות בחייו, כדוגמת אישה רעה או נושים. הוא גורם שחייו לא יהיו חיים, שכן הגמרא אומרת: 'שלושה אין רואים פני גיהינום: דקדוקי עניות, חולי מעיים, רשות (נושים), ויש אומרים – אישה רעה'. הסבל הרב שהם חווים בחייהם מציל אותם מקטרוגים, ומאפשר להם לחיות לאורך ימים ושנים טובות.
"שניכם", סיים רבי אברהם, "חיים כאן בגלגול רביעי, שנועד לתיקון פגמים מן העבר. למרבה הצער, חייכם מותנים בכך שלא תדעו נחת ושלווה. אין מנוס מכך, כדי להבטיח לכם אריכות ימים ואפשרות לתקן את פגמי הנשמה. כעת אתה מבין מדוע מנעתי מכם לפתור את צרותיכם?".
(על-פי 'נר ישראל', בשם האדמו"ר הזקן משטפנשט)
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
