מערכת COL
|
יום ט' טבת ה׳תשע״ב
04.01.2012
הידיעה שגרמה לי גאווה חב"דית ● דעה
הייתי גם נפרד כל לילה מאתרי חב"ד במין תחושה לא הכי טובה. הזוהי ליובאוויטש? האם עסקנות, חדשות ואירועים הם מיקוד חיינו או ש"התורה היא חיינו" והורשנו מעט להניחה לזמן מה להפיץ מעיינות או להביא פרנסה? הזוהי התנועה שמנהיגה רוצה לכבוש את העולם בלימוד התורה? וכי מה נאמר לנערינו שמה שנחשף בפניהם השכם והערב הוא לא בדיוק דף הגמרא ולומדיה? היום, ליבי גואה. וזה לא בגלל המינוס בבנק, אלא בגלל ידיעה אחת מיני רבים ● גולש COL בטור אישי לטור המלא ולתגובות
(צילום: ברלה שיינר, COL)
מאת א. אברך
כמעט מידי יום (לילה...) לאחר סדר יום צפוף ועמוס, אני יושב לראות קצת מה קורה בליובאוויטש. אני נכנס לאתרי חב"ד וקורא מה התרחש במחננו.
ניתן לומר שמעולם לא התעמקתי בפרטי החדשות ולא עיינתי בזכוכית מגדלת בתמונות המופיעות בהן. אצבעות ידי הימנית כבר למודות לגלגל את הגלגל שבעכבר כשאני מקפץ בין השורות הממלאות את הידיעות.
מה מענין כל כך בפרטי התפריט של הדינר הזה או אחר? מה חשוב לי כל כך לדעת מה אמר זה שהדליק את הנר השביעי בחנוכיה המרכזית בדרום אמסטרדם?
הייתי גם נפרד כל לילה מאתרי חב"ד במין תחושה לא הכי טובה. הזוהי ליובאוויטש? "הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי משוש לכל הארץ"? (איכה ב, טו). האם עסקנות, חדשות ואירועים הם מיקוד חיינו או ש"התורה היא חיינו" והורשנו מעט להניחה לזמן מה להפיץ מעיינות או להביא פרנסה? הזוהי התנועה שמנהיגה רוצה לכבוש את העולם בלימוד התורה? וכי מה נאמר לנערינו שמה שנחשף בפניהם השכם והערב הוא לא בדיוק דף הגמרא ולומדיה?
היום, ליבי גואה. וזה לא בגלל המינוס בבנק, אלא בגלל ידיעה אחת מיני רבים על טקס הענקת הפרס החב"די שהתקיים הרחק ממני בכפר חב"ד.
אני יושב כעת בשעה של ספק לילה ספק בוקר (אולי ארים טלפון לאחד מתלמידי החכמים שזכה בפרס?) ומרגיש חובה לרשום את תחושותיי. בחלומי אני גולש בין ידיעות על סיום הש"ס של אברך לפולמוס הלכתי בנושא מרתק.
והנה, אני מתחיל לראות את האור בקצה המנהרה. אני מאושר לראות שיש אירועים של הצדעה לאנשים שיגעו וחיברו ספרי לימוד וחיבורי תורה. אני בטוח שהרבי גאה לראות ערב של תורה ושל הצדעה לעוסקיה. אני תקווה שלא יהיה זה ערב אחרון ואני מאחל לוועדת הפרס שלא יצליחו לעמוד בעומס הספרים שיזרמו לשולחנם בפרס הבא.
גלגלת העכבר עולה ויורדת בין שורות הידיעה שוב ושוב. אני בולע בשקיקה כל מילה ונהנה לראות אפילו את תנועות ידיו של חבר וועדת הפרס כשהוא מצדיע למחברים. וכן, גם את הצ'ק המועבר לזוכה המאושר...
כמעט מידי יום (לילה...) לאחר סדר יום צפוף ועמוס, אני יושב לראות קצת מה קורה בליובאוויטש. אני נכנס לאתרי חב"ד וקורא מה התרחש במחננו.
ניתן לומר שמעולם לא התעמקתי בפרטי החדשות ולא עיינתי בזכוכית מגדלת בתמונות המופיעות בהן. אצבעות ידי הימנית כבר למודות לגלגל את הגלגל שבעכבר כשאני מקפץ בין השורות הממלאות את הידיעות.
מה מענין כל כך בפרטי התפריט של הדינר הזה או אחר? מה חשוב לי כל כך לדעת מה אמר זה שהדליק את הנר השביעי בחנוכיה המרכזית בדרום אמסטרדם?
הייתי גם נפרד כל לילה מאתרי חב"ד במין תחושה לא הכי טובה. הזוהי ליובאוויטש? "הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי משוש לכל הארץ"? (איכה ב, טו). האם עסקנות, חדשות ואירועים הם מיקוד חיינו או ש"התורה היא חיינו" והורשנו מעט להניחה לזמן מה להפיץ מעיינות או להביא פרנסה? הזוהי התנועה שמנהיגה רוצה לכבוש את העולם בלימוד התורה? וכי מה נאמר לנערינו שמה שנחשף בפניהם השכם והערב הוא לא בדיוק דף הגמרא ולומדיה?
היום, ליבי גואה. וזה לא בגלל המינוס בבנק, אלא בגלל ידיעה אחת מיני רבים על טקס הענקת הפרס החב"די שהתקיים הרחק ממני בכפר חב"ד.
אני יושב כעת בשעה של ספק לילה ספק בוקר (אולי ארים טלפון לאחד מתלמידי החכמים שזכה בפרס?) ומרגיש חובה לרשום את תחושותיי. בחלומי אני גולש בין ידיעות על סיום הש"ס של אברך לפולמוס הלכתי בנושא מרתק.
והנה, אני מתחיל לראות את האור בקצה המנהרה. אני מאושר לראות שיש אירועים של הצדעה לאנשים שיגעו וחיברו ספרי לימוד וחיבורי תורה. אני בטוח שהרבי גאה לראות ערב של תורה ושל הצדעה לעוסקיה. אני תקווה שלא יהיה זה ערב אחרון ואני מאחל לוועדת הפרס שלא יצליחו לעמוד בעומס הספרים שיזרמו לשולחנם בפרס הבא.
גלגלת העכבר עולה ויורדת בין שורות הידיעה שוב ושוב. אני בולע בשקיקה כל מילה ונהנה לראות אפילו את תנועות ידיו של חבר וועדת הפרס כשהוא מצדיע למחברים. וכן, גם את הצ'ק המועבר לזוכה המאושר...
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
