מערכת COL | יום ד' אדר ב ה׳תשע״ד 06.03.2014

ההשתתפות החב"דית - "יעקב אבינו לא מת" ● בנימין ליפקין

ההתייצבות הקולקטיבית של כלל תלמידי התמימים ועמם רבים מאנ"ש, בעקבות קריאת בית דין רבני חב"ד בארץ הקודש; כמו גם התכונה שניכרה בקרב חסידי חב"ד ומצאה את ביטויה הנרחב בשלל ידיעות, עדכונים וראיונות באתר זה, וכן בראיון נוקב ונרחב שהעניק ראש ישיבת תומכי תמימים המרכזית, הגה"ח רבי יעקב הכהן כ"ץ, לשבועון 'כפר חב"ד' – נתקלו בלא מעט הרמות גבה בתוכנו. מה לנו ולעצרת כזאת, שאלו לא מעטים את עצמם ואת זולתם ● בנימין ליפקין בתובנות בעקבות העצרת  ההשתתפות החב"דית בעצרת
ההשתתפות החב
אלפי התמימים בריקוד סוחף בתום העצרת (צילום בלעדי: שניאור שיף, COL)
בנימין ליפקין

בשעה שחזרת הש"ץ של תפילת מנחה בקעה, בקול בוכים, ממערכת הכריזה בכל רחובות מבואות ירושלים, פשטו על מרגלות גשר המיתרים מאות תלמידי ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש המרכזית, כפר חב"ד.

רגליהם הקלות כאיילות התפרשו לאורך מרגלות הגשר וידיהם, עמוסות בעשרות אלפי עותקי תמליל שיחת קודש של הרבי בו' תשרי תשכ"ח, הנושאת את הכותרת "מי שסוגר את הגמרא הוא עריק ומסייע לאויב". בעוד פיהם מצטרף להמונים באמירת פרקי התהילים והסליחות, הם הפיצו את דבר הרבי, לאלפים ולעשרות אלפים.

באותה שעה, בקרן הרחובות שרי ישראל ויפו, התגודדו מאות תלמידי הישיבה הקטנה והגדולה של תומכי תמימים ליובאוויטש בקריית גת. בתווך, בכל 13 עורקי השדרות והרחובות שהפכו לנחשול אדם שירושלים טרם ראתה כמותו, נעו יחד עם ההמון בתפילה נרגשת, 'תמימים' מישיבת תומכי תמימים המרכזית לוד, ישיבת תות"ל בני ברק, וכל שאר ישיבות חב"ד באשר הן.


ריקוד התמימים בסיום העצרת. צילום בלעדי: שניאור שיף

בינותיהם לא ניתן היה שלא לראות אברכים בני תשחורת כיהודים בעלי צורה, הנמנים עם קהילות אנ"ש חסידי חב"ד מכל רחבי הארץ שעלו לירושלים להשתתף בזעקת התפילה שאיחדה, לראשונה מאז העצרת הגדולה נגד גיוס-בנות בשנותיה הראשונות של המדינה, את כל חוגי היהדות החרדית, למפגן אחד של עוצמה, תפילה, מחאה וקידוש שם שמים.

● ● ●

ההתייצבות הקולקטיבית של כלל תלמידי התמימים ועמם רבים מאנ"ש, בעקבות קריאת בית דין רבני חב"ד בארץ הקודש; כמו גם התכונה שניכרה בקרב חסידי חב"ד ומצאה את ביטויה הנרחב בשלל ידיעות, עדכונים וראיונות באתר זה, וכן בראיון נוקב ונרחב שהעניק ראש ישיבת תומכי תמימים המרכזית, הגה"ח רבי יעקב הכהן כ"ץ, לשבועון 'כפר חב"ד' – נתקלו בלא מעט הרמות גבה בתוכנו.

מה לנו ולעצרת כזאת, שאלו לא מעטים את עצמם ואת זולתם. הם לא שאלו מה לנו ולצרה הזאת משום שהם חיים בארץ ישראל ומודעים היטב לגזירת הגיוס על משמעותה המדויקת. הם חשו שלא בנוח מכך ש"פתאום חב"ד מצטרפת להפגנה של החרדים". חב"דניקים מעולם לא יצאו להפגנות, הם הזכירו, בצדק, לא על ניתוחי מתים ולא חילולי שבת. לא זו דרכנו. אצלנו מאירים את החושך ולא מגרשים אותו, לא באבנים שנזרקים על מכוניות ולא בצעקות "שאבעס, שאבעס".

את מאות האוטובוסים שיצאו מכל ריכוזי אנ"ש בארץ הקודש להפגנה הגדולה בשלהי תשנ"ג מול קריית הממשלה – בעת שכימים ההם בשושן, "המלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה", בזמן ההוא בירושלים, רבין ופרס וכל ממשלתם ישבו לשתות ולאשר את הסכם אוסלו הזכור לרע – הם לא ממש שכחו אבל הדחיקו, שכן לתפיסתם אין המשל דומה לנמשל.

תת-ההכרה של רבים וטובים בחב"ד העניקה להשתתפות החב"דית המרשימה בעצרת השבוע כרצון הרבנים, שלקולם כולם נשמעים ב"ה פרשנות בנוסח: "להיות בסדר עם החרדים", "להראות שאנחנו ביחד עם החרדים". הא ותו לא.


תמימים בעצרת (צילום: שניאור שיף)

בבית הכנסת בו אני מתפלל מדי שבת, כמנהג שנתפשט בכל תפוצות אנ"ש, אחד המתפללים (אצלנו בלוד, יש תורנות בין כמה אומרים ובשבת מברכים, משפיע הקהילה, הרה"ח רבי משה מנחם מענדל דערן, שהשיא השבוע למזל-טוב את בנו המצוין עב"ג) חוזר על שיחת הרבי לפני קריאת התורה. בשבת האחרונה היה זה הרה"ח רבי יוסף יצחק בוטמן, משגיח ישיבת 'תומכי תמימים' המרכזית לוד. כתום הרצאתו שיחת הקודש המאלפת של הרבי, ההין לקשר כיד ה' הטובה עליו, במשפט אחד נועל, בין "העצרת של מחר" לבין "האש והמשקל". התעוזה הרטורית נתקלה בעיניים בורקות של חובשי ספסלי בית המדרש.

אם נשוב לרגע לימי אוסלו הזכורים לרע, כמו גם לשנים הבאות, לרבות ערב הבחירות תשנ"ו, בכמה וכמה קהילות לפני או אחרי חזרת השיחה, התייצב דובר נוסף מקרב הקהל ובקול נרגש האיץ במתפללים לא לעמוד מנגד ולעשות הכל למען המחאה או הבחירה.

דומה כי במושכלם של לא מעטים מקרב חסידי חב"ד יש מקום להנחה רווחת ובלתי מעורערת כי על בסיס דבריו הקדושים וחוצבי הלהבות של הרבי בכל עת מצוא בעניין שלמות ארץ ישראל לגבולותיה, כל אימת ששאלה כזו עומדת על הפרק, אין שאלות – לא של ערבוביה בין גברים ונשים בכל אותן הפגנות ודומותיהן ולא של ריחוק מקורבים שאולי דעתם אינה נוחה מהתערבות אקטיבית ומחאתית שבעיניהם עלולה להצטייר כבעלת גוון פוליטי. שלמות הארץ היא בנפשנו. ובעניינה עלינו להיחלץ חושים, לצאת ולהפגין ולעשות כל אשר לאל ידינו על מנת להביע את מחאתנו.

ואילו בעניין שלמות התורה – תורתם-אומנותם של בני הישיבות, שלפי תכניתה הברורה של ממשלת ישראל, מדי שנה, 5200 מתוכם אמורים להתגייס (מכסה זו, אגב, אינה קשורה בדחיית החלת סנקציות הפליליות לפברואר 2018 למניינם; היא אמורה לחול היל"ת, מיד עם אישור החוק, בשבוע הבא) - נו, מהיכא תיתי, "זו לא הצרה שלנו". הרבנים אמרו, אז כמובן כל הישיבות יצאו לעצרת וכל מי שרק יכול לכך מאנ"ש. אבל "זו הפגנה של החרדים".

● ● ●

הגיעה אפוא השעה לחדד ולשאול את עצמנו מה היא באמת דעתו של הרבי על כל זאת – מעבר לדבר המלך הניתן בידי "הכהן אשר יהיה בימים ההם", חברי בית דין רבני חב"ד בארץ הקודש, אשר בחתימות ידיהם קראו כזכור לכל אנ"ש והתמימים, בשתי קריאות, להשתתף בעצרת.

עמדת הרבי שמקומו האחד והיחיד של כל בחור ישיבה הוא בין כותלי הישיבה – ברורה, נהירה ומופיעה שחור על גבי לבן (גם) בשיחת הקודש האמורה שתלמידי ישיבת תות"ל המרכזית זיכו בה, כאמור, עשרות אלפים מבאי העצרת. לא זו אף זו: כידוע, וכפי שנתפרסם אך לאחרונה, כשעמדה על הפרק התניית אישור לבחורי חב"ד לנסוע ל'קבוצה' בתנאי שישתתפו באימון סמלי של שבועות אחדים, חרץ הרבי בכתב יד קודשו: "מופרך לגמרי".

הדיון הנוכחי אינו על ליבת הסוגיה הברורה לכל בר דעת חב"די באשר הוא. מאמר זה מבקש לנתח, לאחר מעשה ו"כיהודה ועוד לקרא", את ההיגיון והצידוק בקריאת בית דין רבני חב"ד ובעקבותיה ההשתתפות החב"דית המרשימה בעצרת התפילה.

חסד עשה עמנו ה' בתוך חשכת הגלות הכפולה והמכופלת שאנו שרויים בה עד צוואר. לפני שבועות אחדים (כפי שתואר בשעתו טור זה), זרח אורה של חוברת מאלפת הנושאת את השם 'אגרות חסיד' ומקפלת בין דפיה תכריך מכתבים אותנטיים ששיגר בין השנים תשט"ו לתשכ"ב, החסיד ואיש ההגות, שנמנה עם צוות מזכירות הרבי והיה מיוצקי היסודות לבכיר חיבורי הרבי, 'לקוטי שיחות' (ושמו אף מתנוסס בפסקה שלמה ונדירה בהקדמה שבראש כרך ב'), הרה"ח ר' אוריאל צימר ע"ה, לידיד נפשו כאח לו, יבלחט"א, הסופר החב"די הותיק וכיום רבה של קהילת חב"ד בנווה יעקב בירושלים, הגה"ח רבי טוביה בלוי.

מפאת קוצר היריעה לא אצטט אלא אתמצת את הדברים שהם עדות המשלבת 'מעשה-רב' ודברים מפורשים של הרבי (מקור הדברים מופיע בסריקה המצורפת).

להלן העובדות: א. בשנת תשט"ז נערכה, בניו יורק, ככל הנראה במקביל לעצרת שנערכה בארץ, הפגנה נגד 'שירות לאומי'. ב. תלמידי הישיבה ב'770' השתתפו בהפגנה. ב, לרבי נודע כי סופר מסוים עומד לכתוב נגד ההפגנה, והרבי שלח "להודיע לו שהוא בכלל מבזה תלמידי חכמים" (ואכן הלה נענה ולא כתב). ג. ביחידות לר' אוריאל צימר הבהיר הרבי דעתו הברורה: (1) איסור הגיוס חל באותה מידה על בנים ועל בנות כאחד. (2) הפגנה על שירות לאומי עלולה ליצור רושם מוטעה כפול – א, בנות שאינן דתיות כן יכולות מבחינתנו להתגייס; ולא היא. ב, אנו מפגינים רק נגד שירות לאומי. ואילו הגיוס מקובל עלינו; וזה מופרך. (3) עם זאת, הבהיר הרבי, "חבר אני לכל אשר יראוך" ולכן עזרתי ואעזור למפגינים ולהשתדלות בכך.

● ● ●
 
ראוי לערוך כאן אתנחתא קלה ולחדד שאלה שמעיקה, מציקה ואין כמעט שליח אחד שלא מצא עצמו מתחבט בה בשבוע הזה.

לנוכח הדברים האמורים, המדברים בעד עצמם, היכן אנחנו חסידי חב"ד נמצאים? האם אנו אכן בשדרה וחטיבה אחת עם כל חוגי היהדות החרדית במאבק זה? ומה עם פעילות הקירוב עליה אמון כל חסיד ובה שרויים מבוקר עד ערב, חיילי ומפקדי צבא השלוחים, לגיונו של מלך, די בכל אתר ואתר? האין כאן חשש שעצם ההתייצבות המרשימה של חסידי חב"ד, על כל ישיבותיהן, בעצרת ודבר פרסומה, יפגום בעבודת השליחות והקירוב, שכן עצרת כזו בעצם קיומה היא לצנינים בעיני מאות אלפי "תינוקות שנשבו" שטרם זכו לטעום ולראות כי טוב ה'?

ובכן, מי שמדמה בנפשו כי רק שאלת הרושם השלילי כלפי המון העם שעמו אנו באים במגע יומיומי אמורה להעסיק אותנו. ואילו הרצון להתקרב אל היהדות החרדית ולראות עמה עין בעין את המאבקים אשר בנפש ילדינו כילדיה, אינו אלא "להתחנף לחרדים" – ייזכר נא בלשון קודשו המזהירה והצופה למרחוק של הרבי, כששלל מכול וכול פרסומים בלתי אחראיים הנועדו לפרסם את זהותו כמשיח. הנימוק חד וקצר: "ירחיק אלפים מדא"ח".


הדפסת התניא בעצרת (צילום: שניאור שיף)

הבה נתבונן בלשון הקודש הזו. ראשית, איזה אלפים מקרב המון העם, שאינם יודעים למרבה הצער להבחין בין תכלת לקלא אילן, אמורים להתרחק אם אותם חסידים שמקרבים אותם ליהדות ומספרים להם על קיומו של בורא עולם ומנהיגו, מאלפים אותם בינה ואינפורמציה באומרם להם כי יש רבי, ראש בני ישראל, וכי הוא המשיח. ברור לחלוטין שלא על אלו מדובר. והשורות הגודשות את היכלה של הישיבה ברמת אביב, את המאחזים בהודו ודומיהם, יעידו על כך כאלף (ואולי יותר) עדים.

גם הסיפא של לשון הקודש של הרבי, "מדא"ח" – לא מיהדות, לא מתורה ולא ממצוות. מדא"ח, ממאמרי חסידות של רבותינו נשיאינו. הנמצא איש מקרב צבא השלוחים שבהקימו דוכן לזיכוי הרבים להנחת תפילין או בקוראו לערב יהדות, יפתח באמירת דא"ח?

ברור אפוא לחלוטין שאזהרת הקודש של הרבי לא כוונה אלא לחבלה שעלולה להתרחש, כתוצאה מפרסום מזיק ובלתי אחראי, לקירובם של יהודים חרדים, המקפידים על קלה כבחמורה, שאנו חסידי חב"ד מבקשים לקרבם אל המאור שבתורה, זוהי תורת החסידות. הרבי לא קורא לחסיד: לך עם האמת הצרופה שלך, הנשענת על מסורות כל הדורות (כמופיע וכנודע במקורותינו) והכרז על רבך בחייו כמשיח, באומרך ללבך: "חב"ד אף פעם לא הייתה עם החרדים והם לא באמת עניינו אותה ואת אנשיה. אנחנו עם האמת שלנו נצעד". הרבי שלל בתוקף הלך רוח פראי שכזה והזהיר: ירחיק אלפים מדא"ח!

● ● ● 
 
הדרא, אם כן, קושיא לדוכתא: אז מה, מהיום, לנוכח גזירת הגיוס המרחפת ובעקבות עוד צרות וגזירות שרוחשות ובאות עלינו, אנחנו נהיה קצת "יותר חרדים" ו"פחות חב"דניקים"?

התשובה היא: לא ולא. אנחנו חסידי חב"ד. לא פחות ולא יותר. חסידי חב"ד המקיימים בעצמם, בשיגם ושיגם, "נלכה באורחותיו" של הרבי.

אותו רבי שחילק בכל מעמד של חלוקה שטרות של צדקה גם לנשים, נשא אינספור שיחות קודש לנשים בלבד וכונן שלושה מבצעי קודש שמעצימים כל אישה ובת בישראל – הוא הרבי שהורה פעם אחר פעם שגדרי הצניעות של בנות חב"ד ייקבעו, כלשון קודשו המדויקת, "כמו בבית יעקב" ואשר, באורח חסר תקדים שאין לו אח ורע בעולם היהודי כולו, שנים ספורות לאחר הקמת כפר חב"ד הורה להקים כפר נוסף, שהקריטריון הגיאוגרפי שלו הוא מרחק "שלושה מיל", כלשון קודשו, ממקום משכנה של הישיבה ואשר בו ישוכנו התיכון והסמינר לבנות.

אותו רבי שקרא וזעק מקירות לבו הטהור, תוך כדי התפרצויות בכי, לשמור על שלמות הארץ לגבולותיה ומחה בעוז ובתעצומות נגד כל סטייה מקו זה – הוא אותו רבי שניהל מלחמת קודש ומחאה חריפה מאין כמותה על שלמות העם ותיקון חוק מיהו יהודי, אף בשעה שהעמדה המוחצנת הזו הציבה בלם משמעותי לתמיכה סולידרית, כלכלית ואפילו קיומית עבור רבים משלוחי חב"ד בעולם.

אותו רבי שקירב את חיילי ומפקדי צה"ל וקבע, ביחידות מיוחדת במינה לקבוצת מי שכונו עד אז 'נכי צה"ל', כי יש לכנותם 'מצויני ישראל' – הוא אותו רבי שקבע במסמרות, כאמור, כי חל איסור ברור, תקיף וחד משמעי לגייס תלמידי ישיבות או לחולל פשרה כלשהי בתחום זה, והזהיר סופר שהתיימר בסך הכול להביע במאמר בכתב-עת את הרהוריו בגנות הפגנה שעליה הכריזו כל גדולי ישראל בגנות 'שירות לאומי', כי הוא "בכלל מבזה תלמידי חכמים". באותה מידה אכן מעולם לא שיגר הרבי את חסידיו להפגנות על קדשי ישראל אחרים שרק חלק מגדולי ישראל קידשו בהם מאבקים, בעוד אחרים עמדו מנגד וחסידי חב"ד עסקו באותה עת בהאהבת השבת ושאר מצוות הדת על עם סגולה.

אותו רבי שלא היה דואג וחרד ממנו לארץ ישראל ולגורלה הביטחוני והקיומי – הוא אותו רבי שנשא שיחות קודש, וכתב והזהיר ושלל, בתוקף חמור, את כינויה של המדינה "ראשית צמיחת גאולתנו" ושלל מכול וכול כל הזדהות עם הציונות באשר היא.

כי זוהי אמת צרופה. אמת שמורכבת מהאות הראשונה, א', מהאות האמצעית, מ', ומהאות האחרונה, ת'. זוהי אמת לאמיתה של ראש בני ישראל.

● ● ●

ובהזדמנות זו:

יש לי בימים אלו ויכוח מר ונוקב עם דוברים ואישים חרדים שונים המשמיעים דיבורים מופרכים, שגויים ומשוללי יסוד שלפיהם יש לשלם נקם לתומכי הגזירות על עולם התורה, מקרב הסיעה המכנה עצמה 'הבית היהודי', בדמות התעמרות בכל הקדוש והיקר לסוגיית שלמות הארץ.

תמצית הדברים שאני מנסה לומר להם היא: אנו תומכים בארץ הקודש לגבולותיה, לא בגלל אלו שמתיישבים בה והעמדות העקמומיות והפסולות של רבים ולא טובים מהם, אלא למרות קיומם. אין אנו רואים בתמיכה בשלמות הארץ מחווה ליהודי כזה או אחר. בעינינו, הנשענות ויונקות מעיני הבדולח של רבנו, זוהי חובה בטחונית צרופה ממדרגה ראשונה שלא למסור אף שעל מאדמת ארץ הקודש ובד בבד ליישב את כל שטחי יהודה שומרון ועזה, כערובה היחידה למנוע ויתורים הרי אסון. אין כאן נימוק פרסונלי או הומניטרי. זוהי חובה שחלה עלינו למען בטחונם של כל יושבי הארץ, לרבות תושבי קריית ספר ובני ברק.

את אותם דברים בדיוק אני מפנה לאחיי חסידי חב"ד הסולדים, בצדק רב, מהאמירות שזה עתה ציטטתי ובעקבותיהן מסיקים את המסקנה השגויה בנוסח, "אנחנו לא חרדים". העמדה שלנו, הנשענת כל כולה על דבריו הקדושים של הרבי, שדבר לא יפול מהם ארצה, איננה הומניטרית או הזדהותית עם יהודים כאלו ואחרים. לעמדתנו אנו מחויבים משום שזוהי האמת הצרופה של דעת הרבי. עליה חונכנו, אותה אנו מחנכים ועמה נמשיך לחנך, בחסד ה' עלינו.

● ● ●

תודה לך, רבי, שגם בחשכת גלותנו הארת ממרומים את עיני היושבים על מדין, חברי בית דין רבני חב"ד, שהנחילונו את דרכך ואשר בזכותם, אלפי אנ"ש והתמימים שהסתופפו בעצרת התפילה הגדולה הכריזו: "יעקב אבינו לא מת".
הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.