"ההרגשה היא שאלוקים ישמור עלינו, ובזכות זה אנחנו חסינים"
בנובמבר אשתקד נאלצו אנשי זק"א לקבוע את מותו של אבי חלה מתנדב עמית שדקות אחדות לפני כן עוד סייע בעצמו לנפגעים בתאונת דרכים. משה בן הרוש מפקדו וידידו הקרוב מספר: "שלחתי אותו למקרה ירי ברמלה וזמן קצר אחרי שהאירוע הסתיים קיבלתי ביפר על החייאה במונית ברמלה.
הגעתי לשם ופתאום ראיתי את אבי שרוע על הרצפה כשהפרמדיקים עושים לו החייאה. ראיתי כבר דברים קשים אבל לעשות החייאה על חבר קרוב זה דבר בלתי אפשרי. הדמעות שלי טיפטפו עליו תוך כדי טיפול. עשינו החייאה ולמרות שהיה ברור כבר שאין סיכוי המשכנו אותה גם כשקבעו את המוות. זה היה לא ייאמן.
מרבית מתנדבי זק"א הם אנשים המאמינים באלוהים רובם אפילו חרדים אבל למרות האמונה בבורא עולם גם הם משוכנעים כי "חתול שחור" עבר ביניהם לבין אלוקים.
בן הרוש שניסה להציל את חברו ללא הצלחה מספר על "הסכם לא כתוב" עם אלוקים שהופר: "יש 'דיבור' עם אלוקים והרגשה שבגלל שאנחנו מטפלים במקרים כאלה אלוקים ישמור עלינו שבזכות זה אנחנו חסינים. כאילו במשך הרבה שנים היה הסכם לא כתוב עם הקדוש ברוך הוא ברוח המחשבה ש"שלוחי מצווה אינם ניזוקים" אבל לצערנו ההסכם הזה כנראה נגמר.
"בתוך תוכנו אנחנו יודעים שזה יכול לקרות לכל אחד ונשאר רק להתפלל. יש שיר של יהודה פוליקר 'מי הבא בתור ומי בתור הבא.'צריך להסתכל גם על הצד החיובי ולזכור תמיד שאנחנו יודעים גם ליילד ומקווים שרק את זה נצטרך לעשות".