האדמו"ר חשף: מי המשפיע שהחזיק רשת כוללים חרדית?
מאת כתב COL
אור יקרות בקע מהיכלו העתיק של בית הכנסת לחסידי חב"ד שברחוב בעל התניא במאה שערים, במשך כארבע השעות בהן ישבו חסידים ואנשי מעשה, מקורבים ומושפעים, תלמידי חכמים ומתחזקים – והעלו יחד את זכרו של זקן המשפיעים הגאון החסיד הרב משה וובר ע"ה.
היה זה במהלך סעודת ההילולא לזכרו של המשפיע, שנסתלק לגנזי מרומים ביום ח"י באדר הראשון ה'תש"ס. רבים מבין תלמידיו, מקורביו, מושפעיו ומוקירי זכרו, התאספו ובאו מקרוב ומרחוק, והתחזקו בצוותא ללכת בדרכו אשר הורה אותם בחיים חיותו.
בראש שולחן הנשיאות ישבו רבני חב"ד בירושלים ת"ו, לצד חשובי האדמו"רים ומנהיגי הציבור בירושלים.
המשפיע הרב עידו יצחק וובר, פתח את מעמד ההילולא, וכשמדעות בעיניו העלה את זכרו של רבו וסיפר על דמותו הגדולה, גאונותו הנדירה ואישיותו הכובשת, אשר די היה בה להשיב רבים מעוון.
הרב עידו וובר ציין בדברי הפתיחה, שלמרות אחת-עשרה השנים שחלפו מאז נתבקש מורו ורבו לישיבה של מעלה – הרי שזכרו אינו מש מתודעתם של המוני-המונים.
"היכן שאני הולך, בכל רחבי הארץ, אני נתקל ביהודים המספרים לי על הרב. פה אני נתקל ביהודי שזכה למפגש חד-פעמי ששינה את חייו או שהותיר עליו רושם בל-יימחה, ושם אני פוגש יהודי שזכה לקשר חם וממושך עם הרב, ולעיתים אף אני לא ידעתי על כך. הצד השווה שבכולם הוא – שהכל ראו ברבנו הרבה מעבר לרב ומשפיע. הם ראו בו אב לכל דבר", סיפר התלמיד בהתרגשות.
"משה, שפיר קאמרת"
אחד משיאי הערב היה כאשר נכנס כ"ק האדמו"ר מתולדות אהרן אל היכל בית הכנסת, והחל מגולל לאוזני הנוכחים מקצת ממסכת חייו הענפים ורוויי החסד, המעש והגאונות, של הרב וובר, אשר האדמו"ר שליט"א זכה לקרבתו הגדולה בהיותו יושב לפניו כתלמיד בפני רבו ומתעמק עמו בחברותא בגנזי-כתביו של האדמו"ר הזקן בעל התניא.
"משה, שפיר קאמרת", התרגש כ"ק האדמו"ר מתולדות אהרן, והפליג לספר על מעשי בעל ההילולא וגבורתו, מסכת החסד העצומה שעשה בהסתר, וגאונותו הגדולה בכל מכמני תורה. "הוא השתייך אמנם לחסידות חב"ד, אך למעשה הוא היה שייך לכולם. הוא היה מנהיגם של המונים, שחשו אצלו כבנים על שולחן אביהם.
"מה כאן עומד ומשמש, אף למעלה עומד ומשמש", אמר האדמו"ר מתולדות אהרן בהתרגשות והמליץ להתחזק בדרכיו של הרב בעל ההילולא. לסיום, בירך האדמו"ר את תלמידו-כבנו, הרב עדו-יצחק וובר-ארליך.
שעה ארוכה עמדו כ"ק האדמו"רים מתולדות אהרן ומזוויעהל ושוחחו ביניהם על דמותו הגדולה של בעל ההילולא, כאשר האדמו"ר מזוויעהל מספר על הקשר הסודי והמיוחד ששרר בין סבו, האדמו"ר הרה"ק רבי שלמה מזוויעהל, לבין הגאון החסיד בעל ההילולא, עוד בהיותו אברל עול ימים.
בהמשך עבר האדמו"ר מזוויהעלה לחשוף את טיב הקשר הזה ברבים. הוא אחז במיקרופון והחל חושף כי כאשר היה בעל ההילולא אברך כבן עשרים, כל ירושלים התפעלה מגאונותו וממידותיו. "סבי הקדוש, ביקש להקים רשת של כוללים עבור 60 אברכים. הוא החליט להפקיד את המשימה בידיו של רבי משה זי"ע, על אף גילו הצעיר.
"סבי הקדוש ביקש שאיש לא יידע שהוא עומד מאחורי הכולל, וראה ברבנו בעל ההילולא איש סוד. לאורך שנים ארוכות לא ידעו שישים האברכים ובני משפחותיהם מי עומד מאחורי הכולל הזה ומי מממן את המלגות עבור האברכים – כולם סברו שרבי משה זי"ע משיג זאת בכוחות עצמו.
"רק לאחר שסבא נפטר, התגלה הסוד", הפטיר האדמו"ר.
"הרב היה בבחינת סולם מוצב ארצה, וראשו מגיע השמימה", הגדיר האדמו"ר מזוויהעל. עד יומו האחרון הוא הפיץ תורה וקדושה במסירות נפש, והכניס לביתו כל מר-נפש ומבקש ישועה. הוא שמח בשמחתו של הזולת והצר בצערו – כאילו היה בנו. כמה פעמים ראו אותו מזיל דמעות כאשר שמע על צרת הזולת", אמר האדמו"ר וסיים בברכה לתלמידו של הרב, שיזכה להמשיך ולהפיץ את מעיינות רבו חוצה בהרחבה מופלגה.
סיפורי לילה
רבה של הגבעה הצרפתית בירושלים, הגה"ח רבי אברהם מיכאל הלפרין, שב בדבריו אל מחוזות נערותו, עת היה תלמיד בישיבת תורת אמת הכללית בירושלים, ושתה בצמא את דבריו של רבי משה זי"ע, שהתמנה שם למשפיע על ידי כ"ק האדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש.
"זכורני איך באחד מיומי-דפגרא, התוועד עמנו רבי משה עד קרוב לעלות השחר. כיוון שהתגוררתי רחוק, הציע לי הרב לבוא וללון בביתו. התלוויתי עמו, וכשהגענו, הוא הציע עבורי את המיטה, ולא עזרו התנגדויותיי. לאחר מכן ראיתי אותו עורך קריאת שמע שעל המיטה, שארכה למעלה משעה. כשהוא סיים את קריאת השמע, כבר זרחה החמה... זו היתה עבודת קדשו. קרוב לשעה שמונה, הוא העירני, ואמר לי כי הגיע זמן קריאת שמע של שחרית. הלילה הזה, ליתר דיוק הבוקר הזה – לא יישכח ממני לעולם", התפעם הרב הלפרין.
הרב שמעון אליטוב, ראש מוסדות 'עוז מאיר' וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל, עמד זמן רב והזכיר ימים מקדם, כיצד היה מתבונן בעבודת קדשו של זקן המשפיעים בבית הכנסת חב"ד. "מאור פניו, מסירותו לזולת ועבודת החסידות שלו, היו דוגמא ואות ומופת עבור כל מי שביקש לעלות ולהתעלות. הוא צר את צרתו של הזולת ושמח בשמחתו, משל היתה זו צרתו או שמחתו שלו עצמו.
"רבי משה היה מהחסידים הראשונים, אשר תמיד צהלתו בפניו", הגדיר הרב אליטוב. "אך כאשר הגיע אליו יהודי ותינה את ייסוריו, הוא היה מסוגל לבכות יחד עמו. עד כדי כך הגיעה נשיאתו בעול עם הזולת. הוא היה מזכה את הרבים בשיעור שאין לו אח ורע. רואים כאן, שגם לאחר הסתלקותו, הוא חי בליבותיהם של המוני תלמידיו".
שאר בשרו של בעל ההילולא, המשפיע הרב פנחס לייבוש הרצל, עמד וסיפר ארוכות על הצדיק שנשא את משא העם על שכמו. הוא תיאר את ימיו האחרונים של המשפיע, כאשר תכפו ייסוריו וקשה היה עליו הדיבור מרוב כאבים.
"והנה, פתאום נכנס אדם מר-נפש ומבקש עצה וברכה. הרב לבש ארשת אחרת, ונשתנתה צורתו לבלי הכר. הוא השיב לשואל במאור פנים, הדריך, יעץ ובירך. משאך יצא האיש, שוב החל הרב לגנוח מכאבים. שאלתי אותו איך היה מסוגל, והוא השיב בטבעיות: "כשיהודי מבקש ישועה, צריך להניח הצידה את כל הצרכים האישיים", סיפר הרב הרצל. "פלא שהוא השיב כל כך הרבה יהודים לכור מחצבתם? כל יהודי הרגיש במחיצתו כבן אצל אביו", הסביר.
אחריו נשא דברים שאר בשרו של המשפיע, הרב יהושע אשכנזי, ראש כולל פאג"י בירושלים שזכה להסתופף רבות בצלו. הוא תיאר בהתלהבות את גאונותו של בעל ההילולא בתורה, גאונותו בחסד וגאונותו במעשים טובים, וקרא לכל המשתתפים: "הבה נתחזק בדרכיו ונלך באורחותיו".
את מסכת הנאומים סיכם מגיד המישרים הירושלמי הרב אברהם הולנדר, אשר ריתק את המשתתפים לאורך שעה ארוכה ותיאר את קרבתו של הרב בעל ההילולא לכל נשברי לב. "את הסוד הזה, של הקשרים שהיו לו עם יהודים במצוקה, יודעים רק מתי-מספר ואני ביניהם. אני חושב שאפילו הרב עידו לא יודע זאת. אבל זו היתה דרכו של הרב. כאשר הוא נסתלק, הפכנו כולנו יתומים. אך מעשיו, דרכיו ותורתו, הם-הם עמודי האש שימשיכו להאיר את נתיבתנו", סיכם.
מאפשרים לכם לקבל
