מנחם ברוד

יהודים רבים בארץ ובעולם מכירים את הסיטואציה הזאת: התנהלותם הכספית נבדקה על-ידי רשויות המס, והם נתבקשו להסביר תנועות מסויימות בחשבון, הוצאת כספים וקבלת כספים. "אלה הלוואות שנתתי לידידים ולמכרים, ואלה החזרי ההלוואות", משיב היהודי. ואז עולה אור בעיני החוקר, כאילו מצא את אשר חיפש: "ואיפה רישום הריבית שקיבלת?". לך תסביר שאתה יהודי שומר מצוות וחלילה לך מליטול ריבית.

בעולם שלנו הריבית היא דבר בסיסי בהתנהלות כלכלית. מדי חודש המערכת הכלכלית כולה מצפה להודעת נגיד הבנק המרכזי על שיעור הריבית. כל הלוואה בנקאית ומשיכת-יתר כרוכות בתשלום ריבית. תכניות חיסכון נמדדות על-פי הריבית שהן נותנות. ובתוך כל זה יהודי יודע שאיסור ריבית הוא אחד האיסורים החמורים והמגוּנים ביותר.

'היתר עסקא'

לא כל ריבית אסורה. חז"ל תיקנו 'היתר עִסקא', העושה את המלווה למשקיע בעסק, וכך הריבית היא בעצם שותפות ברווחים. מוסדות פיננסיים חותמים בדרך-כלל על ה'היתר' הזה, והדבר מאפשר להם לגבות ולשלם ריבית על-פי ההלכה (ואכן, חשוב לוודא את קיומו של ה'היתר' הזה בכל התקשרות עם גוף פיננסי).

אולם בהלוואות רגילות שבין אדם לחברו הריבית אסורה בתכלית. מצווה גדולה היא להלוות למי שזקוק להלוואה, והתורה מזהירה כמה וכמה פעמים שלא ליטול ריבית על ההלוואה.

אחד הטעמים לכך הוא לאפשר מערכת של עזרה הדדית, בלי להפיל את הלווה לבור העמוק של הריבית הקצוצה. ואכן, כולנו יודעים מה קורה ללווים במה שמכונה 'השוק האפור', איך הלוואה תמימה נהפכת לחוב ענק שמאיים להטביע את הלווה האומלל.
מוסד הגמ"ח (גמילות חסדים) הוא אחד המוסדות המפוארים שהצמיחה היהדות.

זה מוסד שכל-כולו עזרה טהורה לזולת – בלי טובות הנאה, בלי בירוקרטיה, בלי עמלות, הצמדה וריבית. הגמ"ח מאפשר להמוני יהודים לשרוד במציאות הכלכלית הקשה, לקבל הלוואות בעבור שמחות או צרכים מיוחדים, ולהחזיר את החוב בתשלומים נוחים.

לסייע לגמ"חים

חשוב שהציבור יסייע לביסוסו ולפיתוחו של מוסד הגמ"ח. בראש ובראשונה ראוי לתרום ברוחב-לב למען הגמ"חים. זו אחת הדרכים הנאות ביותר לקיים את מצוות צדקה וגמילות חסדים ולהיות שותפים בעזרה לזולת שאין לתאר את ערכה. חז"ל אמרו שגמילות חסדים גדולה מן הצדקה.

גם הנזקקים לגמ"חים צריכים לזכור שהתנהגותם חשובה ביותר להמשך קיומם של הגמ"חים. מי שאינם מחזירים את חובם במועד פוגעים בכלל הציבור. מי ששואלים ציוד ואינם זוכרים להשיבו, מונעים מנזקקים אחרים ליהנות ממנו. התנהגות כזאת גם מסִבה עוגמת-נפש למנהלי הגמ"חים, ובוודאי לא זו הכרת הטובה שהם ראויים לה.
ראוי להרחיב עוד יותר את רשת הגמ"חים.

הרבי מליובאוויטש קרא לפני שנים רבות לייסד קרן גמ"ח בכל בית-כנסת. כמו-כן אפשר להרחיב את המוסד הזה לחוגים רחבים יותר. עובדים יכולים לייסד גמ"חים במקום עבודתם, ועם העזרה לזולת להביא גם לידי קידוש שם שמים.