מערכת COL
|
יום כ"ד סיון ה׳תשע״ו
30.06.2016
גם לך יש מקום בישיבה ● מאמר מקיף מאת דובי ברוד
זמן הרישום לישיבות החל מזמן, ובוגרי התת"ים מצפים בהתרגשות לתחילת ה'זמן' החדש בישיבה. אלא, שעבור מספר לא מבוטל של תלמידים, תקופה זו נחרטת כאחת הקשות בחייהם ● ר' דובי ברוד, מטפל רגשי המתמחה בעבודה עם בני נוער חב״דים, מגיש מאמר חינוכי מרתק, על הליך הקבלה לישיבות ב'נקודת התפר'. על הסתרת המצוקה, קבלה בגלים, מנגנוני סינון, וגם: קריאה נרגשת לראשי הישיבות ● מגזין שישי מקום בישיבה ● יש לכם הערות או הארות? הגיבו במערכת התגובות>>
בתמונה הקטנה: ר' דובי ברוד, על רקע תמונת אילוסטרציה (ארכיון COL)
דובי ברוד
זמן הרישום לישיבות החל מזמן, ובוגרי התת"ים מצפים בהתרגשות לתחילת ה'זמן' החדש בישיבה. רוב התלמידים בשכבת ח', העולים לישיבה בשנת הלימודים הבעל״ט, רגועים, וחלקם כבר מסכמים ביניהם על חברותות לשנה הבאה. אלא שעבור מספר לא קטן של תלמידים התקופה הזו נחרטת כאחת הקשות בחייהם!
כל כך ולמה? הם בין אלו שעדיין לא קיבלו תשובה חיובית מאף אחת מהישיבות השונות... הם חשים דחויים ומנותקים מכל ההווי של חבריהם לספסל הלימודים ומשוועים לנס שיושיע אותם.
חלקם מצניעים זאת מבני המשפחה, מהחברים ויש שאפילו למחנך הכיתה הם נאלצים לשקר ולהסתיר את העובדה: שלמעשה הם חשים אבודים ועתידם בעולם הישיבות ובכלל, לוט בערפל.
בחלק מקהילות אנ״ש ההורים מתמודדים עם זה לבד, הם מסתירים את המצוקה ומקווים שאחד מראשי הישיבות שדחה אותם, יחמול עליהם ויקבל את בנם. במקרים רבים רב הקהילה או אחד העסקנים מתמסר לנושא ומתאמץ עבורם.
***
בכפר חב״ד, מזה מספר שנים שהקהילה לוקחת אחריות, ומטעם וועד הכפר ואגף החינוך במועצה האזורית עמק לוד, נבנה עם השנים מנגנון יחודי המלווה את ההורים ואת התלמידים עד לסיום הסאגה, של הקבלה לישיבה.
בסייעתא דשמיא גדולה, בשנים האחרונות אין אף אחד שנותר מאחור! כולם מתחילים בר״ח אלול את הישיבה המותאמת להם. כך שבסופו של תהליך כולם מסתדרים.
אלא שלמרות הסוף הטוב... חשבתי להעלות על הכתב את התחושות המתעוררות בי בכל שנה בתקופה הזו ואולי להשתמש בכוח הציבורי שיתעורר בכדי ליצור שינוי או לפחות לדחוף למגמה שתיטיב עם כלל התלמידים, ובייחוד עם התלמידים המאתגרים והפחות מבוקשים (בשפה עדינה...) בעולם הישיבות.
בשנים האחרונות, התמקדה עבודתי באגף החינוך במועצה, בהכוונת התלמידים לישיבות השונות, כל אחד למסגרת שתוכל להתאים לצרכיו. האתגר העיקרי היה באיתור מקדים של הנערים הזקוקים למענים פרטניים ולהיערכות לקראת המעבר שלהם לישיבה.
הדבר נעשה דרך סדנאות הכנה לישיבה שאני מעביר במוסדות החינוך בכפר. חלקם נזקקו להכנה רוחנית, חלקם להכנת ההורים לקראת שליחת הילד לישיבה, להכיר להורים את עולם הישיבות ואת הצורך והדרישה מהם ליישר קו ולגבות את הרוח בישיבה.
היו גם הורים שעשו שינויים מפליגים בחייהם כהכנה להצלחת הבן בישיבה, בכדי שהמסרים בבית ובישיבה יהיו אחידים ולא כפולים. בין היתר, התבצעה הפניית תלמידים לאבחונים שונים, אבחוני קשב, אבחונים דידקטיים ופסיכולוגים ולעיתים להערכות פסיכיאטריות, העלאת תלמידים לוועדות השמה לצורך קבלת סיוע לימודי פרטני בישיבות המוכרות לכך ובמקביל עבודה אל מול הישיבות השונות כדי לצמצם ככול הניתן את הפערים ולגרום לצוות הישיבה להיערך כראוי לקבלת התלמיד ולאפשר לו לחוות הצלחה.
בסופו של דבר המנגנון מתנהל, ולתלמידים רבים הדבר מאפשר השתלבות חלקה ומוצלחת בישיבה. לישיבה יותר קל להתנהל מול מערכת שלא רק מכוונת אליהם תלמידים, אלא עומדת הכן במהלך כל השנים הבאות כדי לתת מענה ולהתערב בעת משבר. לכאורה זה עובד וכולם מרוצים.
תקופת התפר
משנה לשנה אני מגלה שתקופת התפר הזו, למרות הסיום הטוב, מייצרת אצל אותם תלמידים פציעה רגשית ומועקה גדולה, לחלקם הגדול נגרם בתקופה הזו נזק רגשי/נפשי משמעותי!
גם כשהם כבר מתקבלים, הם פגועים ומתקשים להתמודד ולהשלים עם הדחייה שחוו.
לא יעזרו ההסברים שהכול מאת ה', ושהישיבה שמעכבת את קבלתם היא פחות מתאימה להם. גם אם בסיום התהליך תימצא הישיבה המותאמת יותר, הנזק כבר נגרם! ולעיתים, שנים של הצלחה בישיבה לא ימחקו את העלבון והמבוכה הנגרמת מחוסר הקבלה עם יתר החברים לכיתה, והדבר דורש עצירה וחשיבה!
קבלה בגלים
בשנים האחרונות התפתח בישיבות תהליך של קבלה בגלים. בתחילה מתקבלים התלמידים המצטיינים בלימודים וביר״ש והנהגה חסידית, ורובם מבוקשים בו זמנית למספר ישיבות, כל ישיבה מעוניינת שהתלמיד המצטיין ילמד בה. תלמידים אלו מתקבלים מספר ימים לאחר הבחינה וחלקם מקבלים את התשובה החיובית כבר בעת הבחינה עצמה... אח״כ יש את הגל השני, שהוא מאוחר יותר, ושם זה בד״כ אחרי שהישיבה בדקה שוב, התלמיד קיבל הזדמנות למבחן חוזר, מישהו קצת שכנע ולחץ והוא התקבל בגל השני. בהמשך, מגיע הגל השלישי: בעקבות לחצים של גורמים שונים, חלקם מתקבלים בשלב מתקדם של השנה ולעיתים ממש לקראת סיום השנה! - המבחנים לישיבות להזכיר, נערכים בסביבות החודשים אדר-ניסן!
מנגנוני סינון
ראשי הישיבות מאידך טוענים ובצדק, שלא כל התלמידים מתאימים להם, וניסיונם וכישלונם עם תלמידים מסוימים לימד אותם עם אלו תלמידים מערכת החינוך שלהם מסוגלת להתמודד ולהצליח ועם אלו אין להם הכלים והכוחות לעשות זאת. לטענתם, הנזק שיכול להיגרם מתלמיד שמתקבל אליהם ולא מתאים למערכת 'גדול מנשוא', ולכן הם פיתחו מנגנוני סינון שהולכים ומשתכללים משנה לשנה.
(אילוסטרציה: ארכיון COL)
רשימת הסינונים גדולה, ויכולה לכלול מפגש או התוועדות של ראש הישיבה עם כלל הכיתה, ראיון אישי, שבת התרשמות בישיבה, מבחן עיוני, בדיקת תעודות משנים עברו, תשאול של המחנכים מהשנים שקדמו בעיקר מכיתות ז'-ח', תחקיר עצמאי שעושים ראשי הישיבות על כל תלמיד ותלמיד, וחלקם עורכים גם ביקור בית ומנסים לתהות על טיב המשפחה.
כך שבסופו של דבר הם מקבלים תמונה די ברורה והוגנת למצב התלמיד ולפיה הם מחליטים על קבלה מידית/ דחייה/ קבלה בתנאים מסוימים, או חלילה תשובה שלילית.
'ביטוש'?
חלק מראשי הישיבות טוענים שקצב ואופן הקבלה משפיע חיובית על נערים מסוימים ואחרי ה״ביטוש״ של חוסר הקבלה בגל הראשון, התלמיד וההורים כנועים יותר ופחות חשים שהכל מגיע להם כמובן מאליו, וחשים אסירי תודה ומחויבים לישיבה. במקרים מסויימים, לא ברור איך הביאו את התלמיד או את הוריו לנכונות שכזו. יש שנמנעים מכך ו״מחבקים״ את ההורים ואת הנער, יושבים איתם בארבע עיניים, משקפים להם את הנתונים ומסכמים שהבן יתקבל לישיבה אך בתנאים מסוימים ובעבודה אישית אותה ייקח על עצמו למפרע, לקראת המעבר.
את ראשי הישיבות אפשר להבין, הם מקבלים תלמיד בתנאי פנימיה ל-24/7 . נכונו להם 3 שנים של התמודדות מאתגרת והם רוצים להצליח! הם מעוניינים בהצלחת התלמיד וחלילה לא בכישלונו, הם יהיו מוכנים לקבל גם תלמידים מאתגרים אך זקוקים לכל הפחות לכלים ולמערכת שתתמוך בהם כאמור, בזמן אמת, ותאפשר להם להצליח.
הכל נכון והכל מובן ויחד עם זאת המחיר של אותם תלמידים דחויים הוא גבוה מידי ומוכרחים לחשוב על דרך לפתור זאת!
דווקא התלמידים הללו שמתמודדים כבר שנים עם דימוי ותחושת ערך עצמי ירוד, עם קשיים לימודיים, חברתיים, רוחניים, רובם הגדול מעוניינים מאוד להשתלב בישיבה ולעשות שינוי חיובי בחייהם, הם לא זקוקים ל'עוד מסמר בארון'.
בחסידויות מסוימות, יש מנגנון מסודר שמכוון את התלמידים המתקשים בצורה שווה למספר ישיבות, כל ישיבה מקבלת תלמידים טובים, בינונים וחלשים בצורה מבוקרת, כך שהאיזון בכל ישיבה נשמר וההסדר מקובל על כולם. בחב״ד לא נמצא בינתיים מי שירים את הכפפה ואנו במגמה הולכת וגדלה של שאיפה לקבל אך ורק תלמידים מצוינים ולהימנע ככול הניתן מקבלת תלמידים מאתגרים.
אלא שלצערנו זה לא מתכתב עם המציאות ובפועל הכמות של התלמידים הללו הולכת וגדלה משנה לשנה והדבר דורש חשיבה והערכות מחודשת.
בל נטעה לחשוב שעם התלמידים הנחשבים טובים וחלקים, הכל מובטח. הרי כל כך הרבה תלמידים נכנסו לישיבה במצב כביכול מעולה ואו שהמידע והרושם היה מוטעה ובסופו של דבר מדובר בנער מאתגר שהם לא צפו. או שמשום מה, 'מתחת לאף' של אנשי הצוות הם הידרדרו חלקם למטה ממש. הרי אין לנו באמת שליטה לאיזו כיתה הוא יכנס? לאלו חברים הוא יתחבר? מי בדיוק ישפיע עליו ומה יעבור עליו בחדר בפנימיה? זה הרי לא מדע מדויק...
ולאידך, יש כ״כ הרבה תלמידים שהתקבלו בדוחק לישיבות השונות והפתיעו לטובה, תפסו את עצמם ברצינות, השקיעו והגיעו להישגים מרשימים. אך לראשי הישיבות מונח על פי נסיונם העשיר שעם תנאי פתיחה מסוימים גדלים הסיכויים להצליח.
וכאן אני קורא לפעולה:
לפני שנים ספורות, גם תלמיד יר״ש ובעל הנהגה חסידית אך חלש לימודית חווה גם הוא דחייה וחוסר קבלה, גם אם התקבל בסופו של דבר, זה לא היה מיד ובקלות. לאחרונה עם ההתקדמות המקצועית של חלק מהישיבות נפתחו אפשרויות חדשות עבור אותם תלמידים, חלקן מרגשות ממש, שמוכיחות שהכל אפשרי ותלוי אך ורק ברצון.
ישנם ישיבות שלמרות סדר היום התובעני ורמת הלימודים הגבוהה, מצליחות לאפשר לתלמידים הללו למרות קשייהם הלימודיים לחוות הצלחה בישיבה. בחלק מהישיבות יש פרויקטים של חונכות אישית, הממומנת או מכיסם של ההורים או דרך משרד החינוך, או מתקציבי רווחה כך שלפחות שעה בכל יום הילד המתקשה יושב בחברת מבוגר שמלמד אותו את החומר, ״מטרים״ אותו קודם השיעור או משנן איתו אחר כך.
בישיבות מסוימות מדובר במערכת משומנת של למעלה מ15 אברכי כולל העובדים בכך במשרה מלאה! יש ישיבות שמקבצות מספר תלמידים מתקשים לכיתה אחת ובה הם לומדים לאורך כל היום ברמה מותאמת, נבחנים בהתאמה ומגיעים להישגים נפלאים. זו דרך נכונה יותר מהקודמת היות ושעה אחת ביום של סיוע פרטני היא טיפה בים עבור הילד המתקשה, ורוב שעות היום הוא מתמודד מול שיעורים ועומס לימודי שלא מאפשר לו לחוש הצלחה. כך שכיתה מותאמת היא נכונה יותר ונותנת מענה למספר שעות גדול יותר.
יש מגידי שיעורים שמתאמצים לכוון ולהגיע גם למתקשים, הם משקיעים בהם לפני ואחרי השיעור, עורכים להם מבחנים ברמתם ומאפשרים להם להצליח בישיבה ולהיות מסופקים ובעלי ערך עצמי.
כיום הגענו ב״ה למצב שלתלמיד המתקשה בלימוד אך שומר על הנהגה חסידית, יהיה יותר קל להתקבל לישיבה.
ואולי הגיע הזמן להתקדם בכמה צעדים נוספים?
הגיע הזמן לשכלל את המענה בישיבות! להכשיר את אנשי הצוות ולמקצע אותם, להוסיף אנשי מקצוע וגורמי טיפול לתוך העשייה החינוכית בישיבה ולתת מענה גם למתקשים בנושאים אחרים. למתקשים בקבלת מרות, למאתגרים את הסמכות, למתקשים בעמידה בזמנים, למתקשים חברתית, לאלו החווים קשיים רגשיים המעכבים אותם מלהתקדם, אלו המשדרים ירידה ברוחניות כדי לסמן לצוות שהם מתקשים בישיבה וזקוקים להתייחסות אישית.
המענים החינוכיים המוכרים, טובים לסוג מסוים של בחורים. נזיפות, איומים, קנסות כספיים, עונש לימודי, הגבלת יציאות מהישיבה, הרחקה הביתה, זימון הורים וכו' כמות התלמידים הזקוקים למענים מסוג אחר, נמצאת בעליה מתמדת ומה שעבד בעבר כבר לא תמיד עובד היום.
מוכרחים להשתכלל!
הנוער היום זועק לקירוב! להשקעה מתוך מסירות ואכפתיות, לדיבור מלב אל לב ולאהבה!
יצא לי לפגוש אנשי צוות מישיבות שלמדו, קראו והתמקצעו באופן עצמאי ותוך השקעה רבה בכדי לתת מענה טוב יותר לתלמידים ולמושפעים שלהם. יש ישיבות שבפרקי זמן קבועים נפגשים יחד להרצאות ולמפגשים עם אנשי מקצוע כדי להשתפר ולהתאמן, כצוות הנמצא יום יום בחזית החינוכית המשווע לכלים ולעזרה.
אנו זקוקים היום לעוד כיתות קטנות ומותאמות לימודית, לכיתות רגשיות, לחלוקה בחכמה וברגישות להקבצות מותאמות. לסדנאות בישיבה לשיפור כישורי חיים והכישורים החברתיים, למענים טיפוליים פרטניים וכו'.
משוועים לעזרה
אסור לנו לעמוד על המקום ולהיות מרוצים כשהנוער של היום מאותגר וחשוף לתכנים מסוכנים מאי פעם, וזקוק למענים רוחניים ומקצועיים באופן של ״התעסקות״ והשקעה אישית וישירה, ולא רק דרך ״מקיף״ בהתוועדויות כלליות... הנוער היום דורש עבודה קשה ולעיתים סיזיפית. הם כאן! סביבנו! ומשוועים לעזרה!
אותם אנשי צוות צעירים ומוכשרים שלאחרונה נכנסו מתוך שליחות קודש לעולם החינוך ופשוט קורסים מרוב עומס, מרוב פניות של נערים יקרים המזהים אותם ופונים אליהם עם התמודדויות קשות, דיכאונות, התמכרויות, מצבים נפשיים קשים וחלקם עם סיפורים על התמודדויות שלא יאמנו. התמימים השלוחים בישיבות העושים עבודת קודש ממש ולא עומדים בקצב הפניות והבקשות לעזרה ולקשר. הצורך בדורנו במשפיעים ובדמויות לא פורמאליות שיהוו כתובת למצוקות הנוער עצום ואין הקומץ משביע את הארי.
ברור שמייסד הישיבה כ״ק אדמו״ר הרש״ב נ״ע ידע עם אלו אתגרים נתמודד בדורנו וייסד את הישיבה באופן שתיתן מענה לתמימים שבכל דור עד ביאת משיח.
לקבל היום תלמיד לישי״ק ולבנות אותו במשך שלוש שנים תמימות זהו אתגר עצום ויישר כוחם של אלו שזכו לעסוק בתחום קדוש זה אך הצורך ומצב הנוער דורש התקדמות והתחדשות מתמדת.
רק כך נוכל לאפשר לאותם תלמידים מתקשים להתקבל לישיבות חזקות וחסידיות, ליהנות מהאווירה החסידית שבישיבה ולקבל את המענה במסגרת הישיבה.
ב״ה אנו משופעים בישיבות קטנות ובכל שנה נפתחת ישיבה חדשה שכל אחת מתמלאת במהרה. כך שהמבחר הולך וגדל וכל ישיבה יכולה להתמחות בתחום מסוים ולתת מענה אפילו לתלמידים שבישיבה השכנה היו יכולים לעבור שלוש שנים ללא שום מעש. הקריאה מופנית בעיקר אל ראשי הישיבות החזקות בליובאוויטש, ״הרחיבו את אהליכם״ השקיעו כוחות בהרחבת הישיבה כדי שתיתן מענה גם לתלמידים החלשים יותר! תמתחו את השמיכה שלכם כדי שיוכלו להיכנס לשם גם תמימים שהיום לא מצליחים למצוא את מקומם אצלכם!
הרבי לא ישאר חייב
ולגבי החשש משינוי תדמית הישיבה, הרבי לא יישאר חייב והישיבה שתקבל ותשקיע גם בתלמידים החלשים יותר תצליח לא רק איתם אלא גם עם החזקים יותר היות והגבול בין החזק לחלש והמהירות בה הדברים יכולים להשתנות מלמדים שכאשר עושים את העבודה באופן נכון, עם התמסרות, ענווה ואמונה בצדקת הדרך ועם כוחות המשלח גורמים רווח לכלל התלמידים והישיבה לא רק שלא תיחלש ותדמיתה לא תיסדק אלא אדרבא היא תתפתח ותפרח!
רק כך נוכל לצמצם את כמות הנערים הנותרים חלילה ללא ישיבה והנשארים על הגדר עד לקבלתם לישיבה וכך נוכל למלא את שליחותנו.
בהקשר הזה חשוב לציין שהיו כמה ישיבות שהתחילו מלכתחילה כישיבות שמותאמות לנוער מאתגר ומתקשה ומהר מאוד הבינו שהם לא מסוגלים לעמוד בזה והקשיחו את תנאי הקבלה. היות וכל מסגרת חינוכית חייבת לשמור על איזון וישיבה שמקבלת אך ורק תלמידים עם בעיות ביר״ש ובהנהגה חסידית תתקשה מאוד להתרומם ולעיתים רק תלך ותשקע. דווקא בגלל זה, יש הורים לא מעטים שמתעקשים שבניהם ישתלבו בישיבות חזקות שהאווירה השולטת בהם היא אוירה חסידית שהתמימים מאתגרים את עצמם בתפילה בעבודה, בסיום מסכתות ושהווי הישיבה הוא חסידי אלא שהישיבה עצמה לא באמת מתאמצת כדי לגרום לאותם תלמידים להצליח.
כשתלמיד מתקשה מתקבל לישיבה שכזו, הציפיה היא ממנו שימצא בעצמו את הכוחות וישתלב ויצליח בכוחות עצמו. אלא שלחלקם זה בלתי אפשרי ממש... וכאמור, כשם שלא ניתן לצפות מנער המתקשה בקריאה ולא מכיר את השפה הארמית לשגשג בשיעורי הגמרא בישיבה... כך ללא השקעה אמיתית באותם נערים לא נצליח לתת להם מענה ראוי.
כשם שבנושא הלימודי חלק מהישיבות התאמצו וב״ה מצאו מענים שעובדים נפלא כך מוכרחים לטכס עצה ולחשוב איך מרחיבים את המענה גם לתלמידים היקרים הללו.
בברכת הצלחה בעבודת הקודש.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
